גבורת ארי/ביצה/ג/ב
אלא לרב יוסף ולר' יצחק דאמרי משום גזירה ספיקא דרבנן הוא ולקולא. אבל לרב נחמן משום מוקצה לא פריך דמוקצה חמיר והוי כעין דאורייתא כספק מוכן דאסור לקמן כן פירשו התוס' ישינים. וקשה לי אי מוקצה חמיר ומספיקא לחומרא מאי פריך אדרב יוסף ור"י הא ל"צ לטעמא דידהו דפירות הנושרין ומשקין שזבו אלא בתרנגולת העומדת לאכילה אבל בעומדת להטיל ביצים אסורא ביצתה משום מוקצה ואי מוקצה חמיר וספיקא לחומרא לוקי להא ברייתא בעומדת להטיל ביצים ומשום מוקצה וכדמוקי לה רבה בר עולא לעיל למתניתין בעומדת להטיל ביצים לחוד. ועוד קשה לי הא אפ"ת דמיירי בעומדת לאכילה אם איסור דספק מוקצה לחומרא אפי' בעומדת לאכילה למאי דגזרי משום פירות הנושרין ומשקין שזבו ממילא יש כאן איסור מוקצה אע"ג דהאם עומדת לאכילה כיון דהביצה אסורה משום הני גזירה איסור מוקצה איכא עלה דמש"ה אסור לטלטלה וה"נ לענין אכילה נמי איסור מוקצה רכיב עלה וכיון דספק מוקצה להחמיר מה"ט אתי שפיר הא דספיקא אסורה ומאי פריך: דף ד' ע"א מהו לאטווינהו האידנא כו' אבל ביומיה לא. קשה לי למאי דפי' הרמב"ן הא דס"ל לרב חסדא מן התורה צרכי שבת נעשים ביו"ט הוא משום דחדא קדושה היא א"כ למה לי' לרב אדא ב"א לאסור הני ביעי מיום טוב לשבת לאטווינהו בי"ט משום איסור [טלטול[ משמע דבמקומם שרי לצלות דאין כאן איסור טלטול ואמאי הא כיון דס"ל כר' יוחנן דשבת ויו"ט שתי קדושות הן אי אפשר להתיר צרכי שבת ביו"ט מהאי טעמא דר"ת וכ"ת מה"ט דרבה משום הואיל הא כיון דאסירי ביו"ט גופיה אין כאן הואיל דהא אסירי ביו"ט לאורחים, וכ"ת אין ה"נ דהא דאמר רב אדא ב"א אפי' ר' יוחנן לא שרי אלא לגומעה למחר אבל ביומו לא מה"ט הוא משום דלא שייך כאן לומר הואיל כיון דביומו אסור ואין ראו לאורחים דא"כ מאי והתני' דקאמר הגמרא הא טעמא דברייתא משום איסור טלטול נגע בה:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |