קרן אורה/נזיר/כ/א

קרן אורה נזיר כ א

דף כ' ע"א

כשנטמאת ואליבא דב"ש כו'. ופשיט ליה דאליבא דב"ה קאמר דאי אליבא דב"ש י"ד שנה ושלשים יום מיבעי ליה ופי' התוס' ז"ל דמסתמא מיירי שנטמאת בסוף ל' יום של הקנס כמו לת"ק דנטמאת בסוף שבע שנים ומ"מ סותרת הכל גם אליבא דב"ש משום דנזירות של א"י וח"ל הכל אחד הוא אבל אין טעם ברור לזה כיון דהשלשים לא הוי אלא משום קנסא למה יסתור הכל ועיין מ"ש הש"מ בזה ועוד קשיא לי בין לת"ק בין לר"י הא דנסתרו הימים הראשונים הוא מדרבנן בעלמא דהא מה"ת יצתה בז' ימים הראשונים וא"כ הוי טומאה שאחר מלאת ולא סתר כלום ולא היתה יכולה להביא קרבן טומאה וא"כ היכי התחילה בנזירות טהרה בלא קרבן וי"ל כיון שחייבוה חכמים להיות נזיר בא"י למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הוי נזיר גמור וכי נטמאה סתרי וצריכה להביא קרבן טומאה וכן פי' רש"י ז"ל בל"ק כפי' התוס' ז"ל אלא דמש"כ א"כ ז' שנים ושלשים יום היה לה למנות אינו מובן דלא צריכה למנות אלא ז' שנים ולפ"ז לא גרסינן תניא נמי הכי כו' אבל לפי האמת תיקשי להאי פירושא היכי ס"ד דבנטמאת ואליבא דב"ש הא ר"י ס"ל בתוספתא דאינו סותר אלא ל' יום אם נטמא ביום מלאת וכר"א ואמאי סתר כל הז' שנים ובש"מ הביא נוסחא אחת דבאמת הכי פריך ז' ושלשים מיבעי ליה לר"י מהאי טעמא דאינו סותר אלא ל' יום ורש"י ז"ל בל"ב כתב ג"כ לקיים הא דתניא נמי הכי דמיירי שנטמאה ב' פעמים א' בסוף ז' של ח"ל ולא ביום מלאת ממש אלא ב' או ג' ימים קודם ובא"י מנתה ז' שנים אחרים מן הדין ובסוף ז' נטמאה שנית ומש"ה פריך א"כ י"ד ושלשים יום מיבעי ליה משום דביום מלאת סותרת שלשים וגם זה אינו מובן דשני טומאות מאן דכר שמה כיון דת"ק נמי לא איירי בהכי והרמב"ם ז"ל בפיה"מ כתב דר"י מיירי נמי בנטמאת בסוף ז' שנים של א"י כת"ק ואפ"ה קאמר דלא היתה נזירה אלא י"ד שנה גם אליבא דב"ה משום דר"י לטעמיה דס"ל דביום מלאת אינו סותר אלא ל' יום והוי צריך למימר י"ד שנים ושלשים יום אלא דחדשים לא חשיב וא"ש תניא נמי הכי והפירוש הזה נכון הוא אבל ע"כ גירסא אחרת היתה לו בש"ס ובירושלמי נמי אמרינן דשלשים יום לא קחשיב. אלא דמשמע התם כפירוש התוס' ז"ל דר"י אליבא דב"ש קאמר ובנטמאת. עיי"ש:

תוס' בד"ה ת"ש כו' וי"ל כו' ונמצאת נזירה כ"א שנה ושלשים יום. עכ"ל. ואין זה מובן ושלשים יום אלו מיותרים הם ונראה דטעות סופר הוא וק"ל:

משנה מי שהיו ב' כיתי עדים כו'. עי' תוס' בד"ה מי שהיו כו' וכבר הארכתי בזה בחידושי ליבמות פרק האשה רבה בענין זה וכתבתי שם מה שיש לדקדק בדברי התוס' ז"ל והא דלא מחייבינן ליה בכל החמש מספק למ"ד ספק נזירות להחמיר י"ל דעדות בהכחשה לא מחזקינן ליה בספק כלל וכמאן דליתיה לעדות דמי ומה אילו כת אחת אמרה נזרת וכת אחת אמרה לא נזרת דודאי אינו מחויב בנזירות אפילו מספק וה"נ דכוותה דבג' ד' וה' כת אחת אומרת לא נזרת אבל אם כת אחת אומרת נזרת ב' שנים נזירות מרובה וכת אחת אומרת חמש שנים יש להסתפק אי מותר לגלח סוף ב' שנים או צריך לחוש מספיקא לאלו שאומרים חמש נזרת ואינו יכול לגלח סוף ב' שנים ומדברי רש"י ז"ל נראה דמפרש למתני' הכי דאלו אומרים שתי שנים ואלו אומרים חמש שנים נזירות מרובה. ולא ידענא מי הכריחו לזה וגם הא דאמרינן יש בכלל חמש שתים נראה דליכא למימר הכי בנזירות מרובה דלאלו שאומרים חמש אסור לגלח סוף שתים. ודו"ק:

אמר רב הכל מודים במונה. ופריך אילו אחד אומר חמש ולא שתים ואחד אומר שתים ולא חמש הא מכחשי אהדדי אלא אחד אומר א' ב' ואחד אומר ג' ד' ה' ופי' התוס' ז"ל דקאי אר"י בשריב"ב דבכת אחת פליגי והכי משמע לישנא דהש"ס אחד אומר כו' משמע דבב' כיתי עדים לתנא דמתניתין ליכא נפ"מ אי כולל אי מונה ואפילו אחת אומרת שתים ולא חמש כו' ג"כ חייב וא"ש בזה הא דלא כתב הרמב"ם ז"ל אם אחת אומרת שתים ולא חמש כו' דהוי הכחשה משום דבב' כיתי עדים אפילו בהכחשה גמורה מיחייב בפחות שבשניהם אבל בירושלמי בשמעתין משמע דהא דאמר רב הכל מודים במונה על מתניתין אמר למילתיה דאמתניתין פליגי התם ר"י ורב בהא מלתא דר"י אמר לא פליגין אלא בפורט אבל בכולל ד"ה מודים דהוי נזיר שתים ורב אמר מחלוקת בכולל אבל בפורט ד"ה מודים דלא הוי עדות וכמו שהביא רש"י ז"ל בשמעתין וכבר הארכתי בזה ביבמות פרק האשה שלום ובישוב דברי הרמב"ם ז"ל שלא כתב דבכת אחת נמי הוי נזיר וכר"י בשריב"ב כי היכי דפסק ג"כ כרשב"א גבי מנה ומאתים דאפילו בכת אחת יש בכלל מאתים מנה וכמו שהקשה הלח"מ ז"ל וכתבתי שם בזה דברי טעם עיי"ש:

ובהא נמי דקאמר הש"ס הא מכחשי אהדדי דמשמע דמלתא דפשיטא הוא היכא דמכחשי אהדדי בטלה העדות וכבר דקדק הרא"ש ז"ל בש"מ אי לענין ממון ג"כ דינא הכי דאם אחד אומר מנה ולא מאתים כו' אי בטלה העדות ועיין מזה בטור וש"ע בח"מ סי' ל' וגם בזה כתבתי שם בארוכה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף