שלמי נדרים/נדרים/יד/ב

שלמי נדרים נדרים יד ב

ע"ב בהמפרש ד"ה קונם עיני בשינה היום וכו' דאם ישן הוא למחר לוקה על מה שישן היום עכ"ל. לכאורה קשה במאי דכתב לוקה הא התראה בשעה דעביד איסורא בעינן והא הכא בשעה שישן היום ה"ל התראת ספק דלמא לא יישן למחר. וכה"ג אמרינן בשבועות (ד' כח.) לא אוכל זו אם אוכל זו אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאי'. פלוגתא דר' יוחנן ור"ל דפליגי בהתראת ספק אי הוי התראה ולוקה עלי' אי לא ואנן קיי"ל דה"ס ל"ש התראה ואולי ס"ל להמפרש דשאני הכא בשינה דקרוב לודאי שישן למחר משום דאיכא אונס שינה וע' תוס' גיטין (ד' לג.) ד"ה ואפקעינהו רבנן כו' שכ' בשם ר"ת דכה"ג לא הוי התראת ספק כיון דרוב כו' ע"ש ואפשר ה"נ דכוותה. וע' בפי' הרא"ש שכתב כיון דשינת מחר אינה אלא תנאי לא מזדהר ובודאי ישן (ולהכי לא מקרי התראת ספק) וע' ג"כ ביבמות (דף פ'.) בתוס' ד"ה נעשה סריס למפרע כו' אמנם לא ידעתי מי הכריחו להמפרש לפרש לענין מלקות. ואמאי לא רצה לפרש דלענין איסורא בלחוד פליגי ר"י [ולקמן בגמ' ג"כ מתרץ אליבא דר"י הלכה אסורה ולוקה לא הלכה איסורא בעלמא] ורב נחמן. ובכוונת הרא"ש שכתב ובודאי ישן יש לומר שכיון למ"ש הריטב"א והנ"י בפירושם להלכות הרמב"ן שכתבו וז"ל דאע"ג דלא חיישינן בעלמא בקדושין ובגיטין לביטול תנאי בידים. שהאומר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כו' תנשא לאלתר ואין חוששין שמא תעקור התנאי לשתות יין קסבר רב יהודה דשינה דבר שאין בידו הוא וממילא אתי וחיישינן שמא תאנסנו שינה עכ"ל וע' לקמן (כ"ה:) בתוס' ד"ה נדרי שגגות כו' שהקשו מהא דהתם אמרינן דנדרי שגגות הוי אם אמר קונם שאני אוכל ושאני שותה ושכח ואכל ושתה וא"כ היכי אמר רב יהודה הכא דאל ישן היום שמא יישן למחר דה"ד אי שכח ויישן למחר נדרי שגגות מותרין ובמזיד ליכא למיחש שיעבור במזיד על נדרו. ותירצו כיון דאמרינן בתנאה לא מזדהר איכא למיחש שיעבור גם במזיד וישן למחר עיי"ש ולכאורה לפי דברי התוס' שאינם מחלקים בין תנאי דשינה לתנאי אחר אלא בכל תנאי אמרינן כיון דבתנאה לא מזדהר איניש חיישינן שיעבור על תנאי א"כ ישאר הקושי' מהא דגיטין דהאומר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין מותרת להנשא לאחר ולא חיישינן שמא תעבור על תנאה ותשתה יין. והתוס' אינם מחלקים בין תנאי דשינה לתנאי אחר מוכרחים אנו לבוא למ"ש הפרישה בשם מהרש"ל הביאו הט"ז בסי' ר"כ ס"ק י"ט דדוקא בנדרים דקילי לאינשי הוא דאמרינן בתנאה לא מיזדהיר אבל בגיטין דאיסור אשת איש חמור לא חיישינן שתקלקל עצמה ותעבור על תנאה והנה על חילוקם של הריטב"א והנ"י דמחלקי בין תנאי דשינה לתנאי אחר משום דשינה אין בידו קשה טובא דא"כ מאי פריך הגמ' לקמן על רב יהודה ממתניתין דשאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה אסורה לא הלכה לא ואמאי כיון דבתנאה לא מיזדהר למה לא ניחוש שמא תלך לישני שאני תנאי דהילוך דבידה למנוע מהילוך ולא דמי לתנאי דשינה דאין בידו לאנס עצמו בשינה אלא אם ינקוב בשרו תמיד בקוץ (ע' גיטין פ"ד.) דאי בעי מבריז נפשי' בסילותא והכא בקושיא דשאת נהנית לי אם תלכי לבית אביך כו' הי' אפשר ליישב קצת דגם מניעת ההילוך לבית אבי' קשה לה מאוד למנוע וכדאמרינן בכתובות (דף ע"א.) המדיר את אשתו שלא תלך לבית אבי' חדש א' יקיים [ע' במחנה אפרים הל' שבועות סי' י"א] שנים יוציא ויתן כתובה וע"ש בגמ' ברדופה לילך לבית אבי' אמנם מאי דמקשה עוד שם ע"ב מהא דתניא ככר זו עלי היום אם אלך למקום פלוני למחר כו' משם לכאורה לא קשה כ"כ דאין לדמות תנאי זה לתנאי דשינה כנ"ל ומצאתי אח"כ בס' יד שאול להגאון מלבוב שעמד ע"ז וכתב שדברי הריטב"א מרפסין איגרא וצ"ע ליישבו:

בר"נ סד"ה ה"ג ואבע"א כו' א"נ דכי אמרינן דעתי' אהזכרות שבה על כל מה (שנתפס בה) צ"ל על כל מה שנזכר בה קאמר דהיינו קרבנות וכלי שרת והרמב"ם ז"ל הביא דין זה בנשבע ונודר כו' עכ"ל הר"ן. קיצר בכאן וע' בחדושי הרשב"א שכ' דנ"מ בין שני הפירושים לנודר בשאר ספרי הקודש דלפי מה שאמרו בירושלמי בקרבנות הכתובים בה משמע דדוקא בנודר בתורה ממש שכתוב בה קרבן אבל בשאר ספרי קודש לא:

אבל לפום פירושא דדעתי' אהזכרות היינו השמות או הכתיבה וההכנה לשם קדושה ל"ש ס"ת ול"ש שאר כתבי קודש וע"ש שהקשה א"כ מאי קאמר בגמ' דעתי' אגוויל. והא גם הם קדושים מחמת כוונת הכתיבה לשם קדושה ותירץ דכל שנמחקו פרחה הקדושה מהם כדאמרינן בפ' כל כתבי (דף קט"ז) כי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזלה לה כתב אזלה לה קדושה עכ"ל וע' בעירובין (דף יז) א"ל אמר רב הכי אמר להו אורייתא נביאי וכתובי דאמר רב הכי. ופרש"י שבועה הוא:

בר"נ ד"ה ואבע"א דמחתא אארעא כו' וסיפא דקתני בה ובמה שכתוב בה ל"צ לגופי' אלא לגלויי ארישא כו' הא דלא ניחא ליה לפרש דזו ואצ"ל זו קתני כמו שכתוב בגמ' ופירושו כבכל דוכתי בש"ס (והרש"ש בהגהותיו כתב שגירסת הר"ן לא הי' כן בגמ' שלפניו) ונראה שבדיוק כתב כן הר"ן ולטעמי' אזיל שפירש לקמן בר"פ נערה המאורסה (דף ס"ז.) דבחדא מילתא ועדיפה מינה לא שייך לומר זו ואצ"ל זו לכן הכא נמי הוי חדא מילתא ועדיפא מינה ל"ש לומר זו ואצ"ל זו ולהכי מפרש דאתי לגלויי ארישא וע"ל (ד' ס"ז.) דהעירותי שם על כלל זה שהניח הר"ן מהא דערובין (דף ע"ו.) ומיבמות (דף יג.) רבא אמר זו ואצ"ל זו קתני עיי"ש:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף