בנין ציון/א/קעח
|
< הקודם · הבא > |
- להרב וכו' מ"ה פנחס שיפפער נ"י בק"ק לעמבערג יע"א.
על דברי מעכ"ת נ"י שכתב אלי וז"ל:
בחו"מ (סי' ל"ד סעי' כ"ח) ברמ"א. ב' עדים שהעידו על אחד שהוא פסול, כגון שאחד אומר שגנב והשני אומר שהלוה בריבית, מצטרפים לפסלו עכ"ל הרמ"א. וציין ע"ז בבאר הגולה מעובדא דבר ביניתוס (סנהדרין ד' כ"ה.) ודברי הבאר הגולה תמוהין דשם מבואר דשניהם העידו לפסול אותו דאוזיף בריבית, אבל בשתי עבירות לא מיירי כלל שם. אח"כ עיינתי בשו"ת מהר"ם מפדווא (סי' ל"ז). וראיתי שכתב שדין זה דאפילו בשתי עבירות ב' עדים יכולים לפסלו הוא מבואר ברי"ו (נתיב ב' ח"ד), וכתב דכן משמע בסנהדרין פ"ב, ותמה עליו ג"כ במהר"ם פדווא כמו שתמהתי על הבאר הגולה, אכן מ"מ לדינא הסכים שם לרבנו ירוחם הגם שאין לו ראי' יעיי"ש. ולדידי הצעיר יש לי ראי' אחת להיפוך מדברי התוס' ב"ק (דף עב:) ד"ה אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך כו'. וא"ת ולמה הוי חידוש כלל והלא מן הדין יש להאמין בתראי במגו דהוי פסלי לקמאי בגזלנותא כו', ואור"י דלא שייך מגו אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא שייך מגו, דאין דעת שניהם שוה, שמה שירצה לטעון זה לא יטעון זה עכ"ל. והנה פשוט כוונת התוס' דאין זה מגו, משום הגם דשניהם רוצים לפוסלו מ"מ דילמא אחד יפסול אותו בגניבה ואחד בהלואת ריבית וכדומה ולא יהי' עדותן מכוונת ולא יועילו כלום בעדותן, וא"כ מבואר להדיא מדברי התוס' דהיכי דשניהם מעידים על שתי עבירות אינם יכולים לפסלו, דאין לומר דכוונת התוס' דלא יכוונו ואחד יפסול אותו בהזמה, ז"א דהא השתא סברינן דאית להו מגו לפסלו בלא הזמה, גם אין לומר דילמא לא יכוונו ואחד יפסול אותו והאחר ישתוק, גם ז"א דהא שניהם באים לפסלו לכן דין זה צ"ע עכ"ד.
אשיב: לענ"ד אין מדברי התוספת בב"ק ראי' נגד פסק הרמ"א, דלפי מה שמפרש מעכ"ת נ"י דברי התוספ' דאין זה מגו דדילמא האחד יפסול בגניבה וא' ברבית, מה זה הלשון שכתבו התוספ' דאין דעת שניהם שו', שמה שירצה לטעון זה לא יטעון זה עכ"ל. מה לשון שמה שירצה, ה"ל לכתוב שמה שיטעון זה לא יטעון זה, ולכן נראה שכוונתם כיון שאנו אומרים דילמא בשקר הסכימו להזים, בזה אין להאמינם במגו דאי בעי משקרי הוי פסלי להו בגזלנותא, דדילמא באמת נשאו ונתנו בזה אבל לא הסכימו שמה שרצה זה לטעון לא רצה זה, והם רצו להעיד בהסכמה אחת והסכימו בהזמה, ולכן אף שהיו נאמנים אם היו מעידין כל א' בעבירה לעצמה דילמא הם לא ידעו זה, או רצו להעיד שקר בהסכמה אחת כמו שעשו באמת, כן נראה מלשון שמה שירצה לטעון זה, אכן אפילו לא נדייק לשון שמה שירצה אז נראה כוונת התוספ' כמו שכתבו בכתובות (דף י"ט ע"ב) ד"ה ואם וז"ל: ואור"י דבשני עדים לא שייך מגו, דאין אחד יודע מה בלב חבירו עכ"ל. וא"כ הפירוש דאין זה מגו דאי בעי פוסל בגזלנותא, דכיון דאין א' יודע מה בלב חבירו כל א' הי' חושב דילמא חבירו יפסול בהזמה, ואם הוא יפסול בגזלנותא אין כאן פסול לא משום הזמה ולא משום גזל ולכן הזים גם הוא, אבל לעולם י"ל אם הי' יודע כל א' דגם חבירו יפסול בעבירה אפילו לא הסכים לעבירה דידי' הי' אומר כיון דמהני, ועוד בלא כל זה אין ראי' מדברי התוספת דאפילו היכי דמהני עדות של אחד נמי מכ"מ לא אמרינן מגו בשני עדים דכל א' לא רוצה שחבירו יכחישו. וכן תירץ התומים (סי' מ"ו ס"ק מ"ו) על מה שהקשה באנוסים היינו להמנו במגו דתנאי הי' ולא נתקיים התנאי, דלא שייך בזה דהוי מגו דבי תרי דהא אחד נמי נאמן ולא צריך להסכמת השני. ותירץ ממה שהעלה בכלל מגו דנוח לו לומר דבר שהשני מסכים עמו ממה שיאמר דבר במה שהשני מכחישו ע"ש. ולכן אפילו אם כל א' הי' נאמן בעדותו של עבירה מכ"מ לא רצה שחבירו יכחישו ולכן ניחא להו להזים בהסכמה א', ועל כן אין הוכחה מדברי התוספ' נגד דין הרמ"א הנ"ל.
אמנם נלענ"ד שהוכחת הרבינו ירוחם (שהוא מקור דין הזה) מגמרא דסנהדרין היא הוכחה גמורה, שז"ל הרבינו ירוחם: ראובן שהעידו עליו, עד א' אומר בפני גנב דבר פלוני, ועד אומר לי גנב דבר אחר, ראובן פסול על פיהם. וכן הדין אם עד אחד מעיד על עבירה א' והעד השני על עבירה אחרת. וכן מוכח בסנהדרין עכ"ל. ומזה מבואר דמה שמסיים וכן מוכח בסנהדרין קאי על מה שכתב בתחלה אחד אומר בפני גנב דבר פלוני וכו' שהוא עובדא דסנהדרין. ומה שכתב וכן הדין אם עד אחד מעיד על עבירה א' וכו', זה הוציא על פי סברא משם, ומה שהמהר"ם פאדווא לא פירש כן היינו שהוא העתיק דברי רי"ו שאחר תיבות ראובן פסול על פיהם כתוב זה הדין פשוט בגמרא דסנהדרין ובספר הרא"ש פ' שני וכו'. ולפי גרסא זו באמת ע"כ מה שכתוב בסוף וכן מוכח בסנהדרין לא קאי רק על מה שהוסיף דכן הדין גם בעבירות חלוקות, אכן ברי"ו שלפנינו זה אינו, ונראה שנוסחא מוטעת נזדמן למהר"ם שהי' כתוב זה בתוספ' גליון, וע"פ גרסא שלנו אתי שפיר שהוציא כן מסברא, ובאמת סברא ישרה היא כיון דשם אף שהעידו לפסול אותו בגניבה מכ"מ על כל מעשה גניבה לא הי' רק עד א', ואעפ"כ נאמנים לפסלו כיון שהסכימו לעשותו רשע א"כ מה לי אם העידו בעדות חלוקות דגניבה או בעדות חלוקות דשאר עבירות דבשניהם לא דנין רק על מה שיוצא מעדות שניהם דפסול הוא ועל זה נאמנים. כנלענ"ד |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |