ערך/טומאת מעת לעת
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
טומאת מעת לעת
גזירת מעת לעת
אשה שראתה דם ואינה יודעת מתי התחילה ראייתה מאימתי מטמאה משום נידות, נחלקו בדינה התנאים, לדעת שמאי דיה שעתה כלו' שאינה מטמאה למפרע כלל, לדעת הלל הרי היא טמאה למפרע עד הפקידה הקודמת, אולם לדעת חכמים הרי היא טמאה מעת לעת אא"כ נעשתה פקידה בתוך מעל"ע שאז נטמאת למפרע עד שעת הפקידה. ומ"מ אותה אשה אינה חוששת שמא ראתה מקודם לכן לענין שתהא מקולקלת למנינה [נדה ו.]. ולענין כתמים עד מתי מטמאה למפרע, עי' *כתמים.
מי מטמאות למפרע מעל"ע ומפקידה לפקידה
הנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום והיולדת אף על פי שלא ראתה דם כולם מטמאות למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה, [רמב"ם הל' מטמאי מו"מ פ"ג ה"ד].
שיעור מעת לעת
בדקה עצמה בשחרית ומצאה טהורה ובחצי היום בדקה עצמה ומצאה דם הרי כל הטהרות שעשתה משעת פקידה ראשונה עד שעת פקידה שניה טמאות למפרע, וכן אם בדקה היום ומצאה טהורה ולאחר שנים או ג' ימים בדקה ומצאה דם כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה ומצאה דם עד כ"ד שעות טמאות למפרע.
עדים שלפני ואחר תשמיש
עד שלאחר התשמיש הרי הוא כפקידה ושלפני התשמיש אינו כפקידה מפני שאינה בודקת בו יפה, [רמב"ם שם].
טומאת מעל"ע בחולין ותרומה
טומאת מעל"ע לא גזרוה גם לטמאות חולין [נדה ו.], ולענין תרומה נחלקו בגמ' [שם] אם מטמאה או שרק לקודש יש טומאת מעל"ע.
ראתה בהרגשה אם טמאה מעל"ע
אם בראתה בהרגשה יש טומאת מעל"ע, עי' חזו"א סימן צ"ו סקי"א לדון בזה, ומאירי מבו' דגם בראתה בהרגשה יש לטומאת מעל"ע, וכן מבו' בד' התוס' נדה ג' א' ד"ה מרגשת, ועי' חוו"ד סימן ק"צ סק"א בתו"ד ומשנה אחרונה ונאו"י סימן כ"ו סק"ד.
אשה שיש לה וסת
כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה [משנה נדה ב.], וברש"י מבאר משום ד*אורח בזמנו בא וכ"כ הרשב"א[1], אך התוס' נדה ס' ב' ד"ה עוברה, מבואר דהטעם שדייה שעתה משום דשלא בשעת וסתה הרי כמסולקת דמים, וכ"כ הרא"ה[2], והר"ן בפ"ק דשבועות ה' א' מדפי הרי"ף.