יפה תואר על בראשית רבה/ע

יפה תואר על בראשית רבה ע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה ע

פיסקא: א  ג  ד  ה  ו  ז  ח  י  יא  יב  יג  טו  טז  יז  יח  יט  כ  

א  [עריכה]

כתיב אשר פצו. שפתי וגו'. משום דק"ל למה כתיב וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ולא כתיב ויאמר אם יהיה אלהים עמדי דומיא דוידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן וגו' לכן מפרש לאמור לאחרים שיהיו נודרין בעת צרתן. אבל שלא בעת צרה טוב אשר לא תדור כדאיתא בריש חולין ובפ"ג דנדרים כי כל הנודר נקרא חוטא אע"פ שמקיימו:

שנדר מצוה. בעת צרתו. ביאור הדברים שהנדר בעת צרה הוא מצוה. כי שלא בעת צרה אם יאבה לקיים מצוה כגון לתת צדקה וכדומה הלא יוכל לקיים בעת שהיא בידו. ולמה ידור לבוא לידי תקלה. אבל בעת צרה וחפץ שהמצוה תגן עליו ולא יוכל עתה לקיים המצוה טוב לאסור נפשו בנדר למצוה זו:

תולה את הנדר. אלא בו. וזה שבח הוא לו כי נקראת המצוה על שמו שהוא היה הראשון ולא על דוד וכמ"ש בפ' הממונה על מונבז המלך וזולתו רבים שמזכירם אותם לשבח על מע"ט שחדשו משום זכר צדיק לברכה:

נדר לאביר יעקב. וזה היה ע"כ בעת צרה וכדכתיב לפני זה את כל ענותו. וקרוב לומר כי היה מצטער מאד למצוא מקום לבנין ביהמ"ק וכן מה שמביא אח"ז את הכתוב וישמחו העם על התנדבם ג"כ נדרו בעת צנה שהיו מצטערים על בנין ביהמ"ק והתנדבו לה' אם יזכו לראות את בנינו:

ג  [עריכה]

שנים שנדרו. והפסידו. נראה שזה נאמר לתוכחת מוסר לבני אדם שיזהרו מלידור. שהרי בעת צרה הוא מצוה לנדור כדלעיל. ובכ"ז נראה כי מן הד' שנדרו בעת צרה שנים מהם הפסידו. ומכ"ש שראוי להזהר מנדר שלא בעת צרה:

ד  [עריכה]

מסורסת היא. הפרשה. כלומר מתחלה נדר יעקב נדר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וגו' ואח"כ חלם ונענה בחלומו והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו'. אך אין מוקדם ומאוחר בתורה והנדר כתיב שלא במקומו. אמנם לא נוכל לפרש כי הנדר היה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים דהא כתיב כאשר קם בבוקר אחרי החלום ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה. וע"כ צריכין אנחנו לפרש כי לפני החלום נדר והיה ה' לי לאלהים. כלומר שיעבוד את ה' בבית אביו ולא יצא עוד לחו"ל. ואחר החלום הוסיף עוד לנדור והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו'. והכתוב חבר את שני הנדרים יחד אף כי אחד היה לפני החלום והשני אחר החלום:

מלשון הרע. היך מה דאת אמר וכו'. משום דק"ל בקרא אחר דאמר אם יהיה אלהים עמדי מה הוסיף עוד לאמור ושמרני הלא כל מו שאלהים עמו שמור הוא מכל רע. וגם למה אמר ושמרני בדרך הזה ולא אמר ושמרני בכל אשר אני הולך לכן דרשו ושמרני מעון ע"ד רגלי חסידיו ישמור והדרך דרש מלשון הרע. ואיידי דדריש בדרך הזה אשר אני הולך על לה"ר דריש ג"כ ונתן לי לחם וגו' על ג"ע וש"ד ועבודת כוכבים. וע"כ לא יתפרש כי יעקב פחד לנפשו פן ילכד בתועבות הגדולות האלה אשר גם הקל שבקלים נזהר מהם. אבל דאג לנפשו פן בהתחבר לרשעים ילכד בסעיפים המסתעפים מהתועבות האלה. וכמו אבק לה"ר. וג"ע הוא להסתכל בערוה או לשמוע קול אשה וכדומה. וכן ש"ד הוא הלבנת פנים או כמו מעכב הצדקה ביום התענית דנחשב כש"ד. וכן עבודת כוכבים הוא המעלים עין מה הצדקה דנקרא בליעל או שאר חטאים אשר רז"ל השוו אותם לחטא זה. והנכון שמפני שמשהה נדרו סוף בא לידי עבודת כוכבים ג"ע ש"ד ולה"ר וכמעט יעקב נכשל בהם כדלקמן ויק"ר פל"ז לכן משמע להו שהשמירה היא מהחטאים המתרגשים לבוא לרגל איחור הנדר וע"ז בקש בעת נדרו וע"ש בדברינו:

ונתן לי לחם. לאכול. פי' אשה בהיתר:

ה  [עריכה]

הרי כל שבחו. של גר כו'. לפי הפשט נראה כי רעה היה בעיני הגר במה שישתבח הקב"ה באהבתו שנותן לו מזונות מצומצמים לחם ושמלה ולא יתנהו הון ועושר ואמר לו ר"א כי גם זה דבר גדול הוא אחרי שאבינו יעקב נתחבט עליו גם ע"ז פי' שהצטער בתפלתו ולא השיבו ה' ע"ז או השיבו רק ברמז כדלעיל בפ' הקודמת. והגר בקל ישיגם. אבל י"ל ג"כ שרעה היה בעיני הגר למה ישתבח הקב"ה במתן לחם ושמלה שהוא הצלחת גופני ולא יבטיחהו בהצלחת רוחני אשר כל ישראל בטוחים בזה. והשיב לו ר"א אחרי כי הזקן נתחבט ע"ז הלא נחזה כי לחם ושמלה הוא דרך סלולה להשיג הצלחת רוחני. אם אין לו העמל והיגיעה על צרכי הגופני. ודי לגר המשיג זאת בקל ויוכל לדאוג בלי מפריע על הצלחת רוחני. ור"י ביאר לו כי הבטחת לחם ושמלה איננה על צרכי הגוף אבל המה נאמרו על צרכי הרוח כי לחם זה תורה וכו':

כמה טיוסין. אית לי כו'. דעקילס עשיר היה כדאיתא בויק"ר פ"ל שהיה בן אחיו של אדריאנוס:

נזף בו. שהבטחת המזונות דבר גדול הוא ועוד שנראה כי הוא מבקש להתגייר ע"מ לקבל פרס בעוה"ז ואסור לנו לקבל גר כזה:

ו  [עריכה]

טובות וברכות. ונחמות. טובות היינו כלל כל הצלחות ואפילו בריאות ושלום. וברכות הוא העושר ושפע המזונות ונחמות כמשמעו. ולענין בריאות מביא את הכתוב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים שנאמר שם לרפואה ולתרופה וכמו שמפורש ביחזקאל בענין המים שיוצאים מביהמ"ק. ולענין שלום ושלוה מביא את הכתוב והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו וגו' דכתיב שם וסרה קנאת אפרים וגו' מדבר משלום ושלוה. ולענין הברכה מביא את הכתוב יטפו ההרים עסיס. ולענין הנחמה מביא את הכתוב יתקע בשופר גדול. וע' לעיל בפמ"ב:

ז  [עריכה]

צא מהן ד'. בכורות כו'. ואע"ג דיעקב נטל הבכורה מראובן כדכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף וא"כ ליכא ד' בכורות מד' אמהות. כי לא נטלה הבכורה אלא לענין פי שנים אבל לעולם ראובן בכור ליוחסין כדאית' בירושלמי ולקמן פפ"ב ומכ"ש קדושת בכורה דמשום פטר רחם דלא פקע מיניה. ואע"ג דגם מנשה היה בכור ולא פשו להו אלא ט'. י"ל דאה"נ ורבותא עבד יעקב שהפריש כאלו היו לו י' ולא דמי למרבה במעשרות דמעשרותיו מקולקלים משום דמאכיל טבל לכהן. אבל להרבות מבניו יותר מהראוי לעבוד את ה' עדיף טפי:

ח  [עריכה]

פתר ביה שית. שיטין. כי כל ספורי התורה אינם ספורים בטלים אשר אינם נוגעים אל חיי העם ואל חיי הדורות אשר יקומו. אבל הם מלאים למודים יקרים ורעיונות גבוהים ונשגבים לתת דעת ותבונה לכל ההוגים בה. ולמען לא יהיה הספור משלשה עדרי צאן ומן הבאר ומן הרועים כספור בעלמא לכן בקש ומצא ששה אופנים המורים על חיי העם הזה ועל קורותיהם אשר יקרו להם. ובחר בששה אלה מפני שיעקב פחד מששה דברים הנכללים בכלל שאלתו אם יהיה אלהים עמדי. הא' שיהיה נשמר מאויביו בהליכה וחזרה וכמ"ש ושמרני וגו' ושבתי בשלום וגו'. והב' שיהיה נקי מן החטא ולא ילמוד ממעשי לבן וזה נכלל במה שאמר ושבתי בשלום וכמ"ש רש"י ז"ל שלם מן החטא ע"ש. והג' שלא ישכח תלמודו וגם זה נכלל בכלל ושבתי בשלום שלם בתורתו. הד' שלא יקפח לבן את שכרו ויבוא עליו בעקיפין כמו שרצה לעשות אלא ה' ישפוט ביניהם וזה נכלל במה שאמר והיה ה' לי לאלהים ר"ל לדיין. והה' שיזמן לו ה' פרנסתו כמ"ש ונתן לי לחם לאכול. והו' שיחול שמו ית' עליו ולא ימצא פסול בזרעו והיינו והיה ה' לי לאלהים וכמ"ש רש"י בחומש. וכנגד הפרנסה הראהו ה' הבאר העתיד שממלוא פי כברה היה כל אחד משקה שבטו. וזה רמז כי עם היותו עני ורש ה' יברכהו וימציא לו ספוקו בהשגחה. וכנגד השמירה מהאויבים הראהו אלה אשר העשירו מביהמ"ק ועכ"ז זכות אבות עומדת באחרונה. וכן הוא עם היותו נרדף מאויביו בסופו יעמוד בשלום. וכנגד נקיות החטא הראהו ענין ביהכ"נ קריאת התורה יצה"ר נכנע וכן הוא ע"י תורתו יהיה נשמר מיצה"ר. וכנגד הלמוד הראהו למוד הסנהדרין ומה שמעמידים הלכה על בוריה לומר לו שגם הוא תהיה תורתו ברורה ולא תשכח. וכנגד הדין הראהו ג' בתי דינין. ומה שמעמידין הדין על בוריו. לומר שגם הוא יתברר דינו וזכותו כי עיניו ראה אלהים ויוכח. וכנגד הכשר זרעו הראהו שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוה"ק לומר כי זרעו מיוחס אחריו שה' משרה שכינתו עליו דאם לא כן לא תשרה עליו שכינה דאין שכינה שורה אלא על המשפחות המיוחסות כדאי' ביבמות. ור"י דפתר ליה בסיני ירצה משום שעיקר דרכו אשר יעקב הלך היה להוליד בנים ולהקים י"ב שבטים כדלעיל פס"ח לכן הראה לו סיני וקיבוץ זרעו בס' רבוא שם לבשרו על רבוי זרעו:

שלש מלכויות. כשדים ומדי ויון ונקראו עדרי צאן על שהיו תועים כצאן ופי' באר לדרשא זו בהמ"ק שהוא באר מים חיים. ופי' טירוניא עמ"ש לעיל פמ"ב.

והנה באר. זה סיני שהוא מקור מי התורה ופי' בשדה הוא במדבר ואמר כהנים לוים וישראלים ואע"ג דבמתן תורה עדיין לא נבדלו כהנים לוים והא דכתיב הכהלים הנגשים אל ה' קאי על פרישות בכורות או פרישות נדב ואביהוא כדאית' בפ' פרת חטאת מ"מ על מה שהם עכשיו קרי ליה קרא ג' עדרי צאן:

י  [עריכה]

פתר קרא. בגלות. גם הוא בקש למצוא רוח חיים בספור הזה שלא יהיה כספור בטל וכמ"ש למעלה ונראה דריב"ח מפרש קראי דלעיל בשטה הד' דר' חמא דמיירי במלכיות ולא הוצרך להאריך:

הידעתם את מי. שהוא עתיד כו'. כלומר האם אתם מצפים לישועה בטרדת צרתכם. ותשובתם כי לעולם לא אבדה תקותם. וז"ש ויאמר להם השלום לו התקוו לשלום שלו אחרי אשר אתם בורחים מחרונו ותשובתם שיש תקות שלום:

יא  [עריכה]

השלום ביניכם. לבינו. כי לא נוכל לפרש השלום לו כפשוטו דא"כ היה לו לשאל גם על בני ביתו ולאמור השלום לו ולביתו. כי במה יוקיר שלום לבן משלום כל בני ביתו ולפי הדרש א"ש משום שלבן הוא רמאי ורשע. קרוב הדבר שיהא שנאוי מכולם:

שהדבור מצוי. בנשים. והא דאמרינן לעיל פי"ח שלא נבראת מן הפה שלא תהא דברנית. י"ל שאלו נבראת מן הפה היה הדבור מצוי בהן עוד יותר:

בוא וראה. כמה בין שכונות כו'. בא לתקן יתורא דקרא כיון דכתיב ורחל באה עם הצאן הלא ידעינן דרועה היא ולמה מסיים הכתוב כי רועה היא. אך להראות לנו כי רועה לבדה היא ואין איש עמה ובכל זאת לא הרע לה איש ולא הכלימה:

יב  [עריכה]

בר מן תלת. נשיקה של גדולה כו'. משום שאהבה היא מקרבת דבר לדבר. ולכן נופל השורש ידע על אהבה וכמ"ש כי ידעתיו ות"א כי ידעתיני' ופירש"י ז"ל דהוא לשון חבה. כי הידיעה הוא ראשית ההתקרבות ברעיון וממנה תבוא האהבה אשר היא ג"כ ברעיון. ואח"ז תבוא הנשיקה וזה ההתקרבות גם בחושים ובגופים. ולכן תבוא הנשיקה לפרקים לאמר אף כי הזמן הפריד ביניהם מ"מ עוד לא נמחקה ידיעתו מרעיוניו. וקרובים הם באהבתם הראשונה. ומזה תבוא הנשיקה. וכן נשיקה של פרישות אף כי המקום יפריד ביניהם בכל זאת לא תמחה ידיעתו מזכרונו. ואהבתו תשמור ברעיוניו. ולכן יתקרבו עתה בחושים ובנשיקה. וכן נשיקה של גדולה אף כי האהבה הוא רק בשוים וכאן יגדל האחד מרעהו. בכל זאת לא יתרחקו זה מזה וקרובים יהיו ברעיוניהם ולכן תבוא הנשיקה. או הטעם מפני שהגדולה מביאה לו האהבה מכל רואיו ויוקירוהו. לכן נשק שמואל לשאול להראות בזה כי גדול ונאהב הוא:

יג  [עריכה]

אם לרמאות. כו'. משום דרחל חפצה להרחיק את יעקב מבית אביה פן יחליף את משכורתו כאשר יעשה עם כל שכיניו. ולכן אמר לה אל תחת כי הוא לא ילכדני בערמתו וכן הוא בפ"ק דמגילה:

טו  [עריכה]

זו העמידה. אלופים כו'. הנה ביהודה מצינו אלופים טובא באלפי יהודה כאלוף ביהודה ועוד. וברחל לא מצינו רק הנה אלפי הדל במנשה ומ"מ קאמר אלופים רבים מבניה. וע' לעיל פ"ס שאמר שעמדו אלופים מעשו וצ"ע למה לא אמר ג"כ מיעקב:

ה"ג ללאה לילו. של פרעה. ולילו של סנחריב ולרחל לילו של גדעון ולילו של מרדכי. וה"פ דמשה שהיה מלאה הכה את פרעה בלילה כדכתיב ויהי בחצי הלילה וגו' וחזקיה שהיה מבניה הכה את סנחריב בלילה כדכתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגדעון שהיה מרחל כתיב ביה ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו וגו' ראש האשמורות התיכונה וכן מרדכי ומונה כאן עשרה דברים אשר המה נחוצים לקיום האומה. הא' כי כל אחד יכיר את מקומו כקטן כגדול וכמ"ש אלופינו מסובלים אין פרץ ואין יוצאת ודרשו רז"ל אם הקטנים סובלים את הגדולים אז אין פרץ וכנגד זה אמר כאן אלופים. הב' להעמיד מלך כי בלעדו איש את רעהו חיים בלעו וכנגד זה אמר כאן מלכים. הג' הגבורה ואומץ הלב לקום נגד האויבים וכנגד זה אמר הורגי אריות. הד' האמונה והחכמה וכנגד זה אמר כאן נביאים. הה' המשפט כי בלי משפט לא תקום ארץ וכנגד ז?ם אמר כאן שופטים. הו' להיות להם אחוזת נחלה ולשבת בטח בארצם. וכנגד זה אמר כאן מכבשי ארצות. הז' להיות משאם ומתנם באמונה והאחד לא יעשוק את רעהו וכנגד זה אמר מחלקי ארצות בצדק ובאמונה. הח' לירא את ה' ולשמור תורתו וכנגד זה אמר כאן קרבן בנה של זו דוחה שבת. הט' האהבה והאחוה ולא יהיו ביניהם פירוד הדעות וע"ז מביא המלחמה הדוחה את השבת כשישראל בעצה אחת אז יקומו נגד אויביהם. והי' השגחת ה' עליהם ולזה מביא הלילות כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל:

טז  [עריכה]

קשה היא התפלה. כו'. מ"ש בלשון קשה ולא אמר משובחת היא התפלה וכדומה. מפני שלפעמים מועילה גם במקום שחב לאחרים וקשה לדידהו. וכמו הכא שסר זכות עשו ממנה וקדמה לאחותה:

שבטלה את הגזירה. אע"ג שהתנאים היו רק מחמת שהבריות אמרו כן (וע' מהרז"ו וכ"כ היפ"ת) ומנ"ל דגזרת עילאה היתה דאמר דאיכא ביטול גזרה. ושמא י"ל דמכיון דרובא דעלמא אמרו כן נראה שגזרה כך היתה דקול המון כקול שדי:

עיקר סימניה. כו'. פי' שהרוצה לרמוז אליה מתוך בנות לבן היה אומר בתו הנאה והיפה שיופיה היה בה לסימן מובהק ודייק מדכתיב יפת מראה אשר די היה לכתוב יפת תואר. ומפרש כי הראו ורמזו עליה במה שהיא יפה. ועי' לקמן פ' פ"ו גבי יוסף מ"ש שם זרוק חוטרא כו' ובדברינו אי"ה:

יז  [עריכה]

בגין דאנא. ידע כו'. משום דהפריז על התנאים לפרש ברחל בתך הקטנה. וכדבסמוך ורחל ולא בלאה וכו' ואין זה מדרך ארץ שנראה שחושדו ברמאי לכ"א שתלה הרמאות באנשי מקומו שהם רמאים. ופן ישיאוהו עצה רעה לבוא עליו במרמה לכן מבאר הדבר היטב:

יח  [עריכה]

אלא כך א"ל. אמר לי הקב"ה כו' פי' מה שאמר ואבוא אליה הוא למהר להקים הי"ב שבטים ולא לתאוות גופני:

כבן שמונים. וד' שנים כו'. כי בן ס"ג שנים היה כשנתברך. וי"ד שנה ישב בבית עבר כדלעיל פס"ח ושבע שנים שעבד ברחל הרי פ"ד. ועי' רש"י בחומש:

לפיכך הוצרך. הכתוב כו'. פי' לכן כתבה התורה דברי יעקב ללבן. ללמד לנו כי בדבר מצוה לא יבוש האדם ולא יפחד מפני המלעיגים על דבריו אחרי שכוונתו היא לשמים:

יט  [עריכה]

אמר להן. מה כדין כו'. פי' כשראה שכבו את הנרות ונשארו האנשים ונשים בחושך היה הדבר לפלא בעיניו פן יבואו לידי זנות. אמרו לי' מה את סבור דאנן דבזויי כוותכון (כן גרס היפ"ת) כי אנחנו בזויים כמוכם וחשודים על העריות והלא אנו גדורין מן העריות כדלעיל. ולכן אין אנו חוששין לזנות ורק משום צניעות אנו עושין כן. שתהיה הכנסת כלה בצינעא:

אמרה ליה. אית ספר כו'. כלומר כמו שאתה שקרת כדי לקיים מצות אמך כן אנכי שקרתי לקיים מצות אבי. וממך למדתי לעשות כן:

מכאן שאין. מערבין שמחה בשמחה. ואע"ג דאין למדין דין מקודם מתן תורה. אבל המה סברי כי אם לא מצינו סתירה לזה בתורה ילפינן. וכ"נ לקמן בפ' ק' דילפינן אבילות ז' ימים מקודם מ"ת:

כ  [עריכה]

אמר להם. דוגמא שלכם כו'. משום שהכתוב ויברח יעקב נאמר בעניני נבואה על הגאולה וכמ"ש לפני זה עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ואח"ז כתיב ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר ואיתא בפסיקתא רבתי כמו שהעלה הקב"ה את ישראל ממצרים ע"י משה כן יגאל מישמעאל ע"י אליהו. ולכן דריש כי מה שהזכיר הנביא פה המעשה ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר לרמז להם כמו ששעבד יעקב בטרם לקח לו אשה וגם אח"ז כשלקח לא נח מעבודתו כן במצרים כאשר נולד המושיע וזה משה עוד לא נגאלו וכבדה עליהם העבודה. כך בגאולה העתידה אף שכבר נולד הגואל ביום שנחרב ביהמ"ק וכדאיתא באיכה רבתי עדיין אנחנו היינו משועבדים. וגם כאשר יבוא עוד לא תחדל העבודה זמן מה וכדאיתא בחזית על פסוק דומה דודי לצבי מה צבי נראה וחוזר ונכסה נראה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון כו' ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף