תוספות רבי עקיבא איגר/בבא מציעא/ד
תוספות רבי עקיבא איגר בבא מציעא ד
< הקודם · הבא > מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
[אות לא] הרע"ב ד"ה כל המטלטלין. בכיס מלא מעות. היינו באנייקי ואניגרי שהם מטבעות שפסלן המלכו' או מדינה אבל במטבע ממש היוצא בהוצאה הא קי"ל דאין מטבע נעשה ולא נקנה בחליפין. גמרא:
בעריכה
[אות לב] בתוי"ט סד"ה רבי שמעון כו'. צריך שידור אצל העלייה. ע' פ"ז דעירובין (משנה י"א) בהרע"ב ומ"ש שם (אות נ"ו):
[אות לג] הרע"ב ד"ה עד מתי. דליכא אפי' מי שפרע. וכ"כ רש"י דזהו רק לפי מה דס"ל למתני' בסמוך מ"ד דבאונאה שתות רצה אומר תן לי מעותי כו' כיון דמדינא יכול לחזור המתאנה ממקחו בזה אפי' מי שפרע ליכא. אבל למה שכתב הרע"ב שם דלית הלכתא כמתני' אלא דקנה ומחזיר אונאתו י"ל דבקנין מעות אם חוזר צריך לקבל מש"פ. וכן כתב הרמב"ן בב"ב בחי' פ' הספינה. וכן הסכמת הש"ך (סימן ר"ד). ומ"מ לישנא דרש"י והרע"ב להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו אינו מובן לי דמאי שייכות שיתן לו אונאתו לענין מי שפרע. ואם נותן לו הברירה שיחזיר המקח או ליתן לו אונאתו פשיטא דליכא מש"פ דהא אם ירצה המתאנה יכול להכריחו להמאנה שהמקח יתקיים ויחזיר לו אונאתו. וכי בשביל שנותן לו הברירה יהי' מש"פ והו"ל לרש"י והרע"ב לכתוב דאם הלוקח רוצה דוקא בחזרת המקח דמותר לו בכך ואפילו מש"פ ליכא:
[אות לד] תוי"ט ד"ה שתות. אבל שמואל סבר. באמת דברי הרע"ב גם לדינא דקיי"ל כשמואל הדין כך דכ"ד בכ"ח הוי אונאה. דאף דלפי המעות הוא פחות משתות. מ"מ הוי אונאה מצד שתות מקח. אלא דלשמואל אפשר לפרש דמתני' כ' בכ"ד כדאמרינן בסוגיא אלא לאו כ' בכ"ד בשלמא לשמואל. ובזה ודאי ניחא דברי הרע"ב כיון דפשטא דמתני' דנקט שתות למקח משמע דמיירי כ"ד בכ"ח. נקט הכי כיון דבאמת גם לפי ההלכה י"ל דמיירי בהכי. ומצינן ג"כ לומר דלפי"מ דמשני לרב דמיירי כ"ד בכ"ח גם לשמואל מוקמי בהכי מכח לישנא דשתות מקח דקתני:
דעריכה
[אות לה] תוי"ט ד"ה אחד. ואי כתב רחמנא לוקח. וקשה לי אמאי לא נקט הש"ס בפשוטה דאי כתב לוקח י"ל כיון דהמוכר לא יהיה החפץ בידו וא"י להראות לתגר ולא יוודע לו שנתאנה. מש"ה אסור להלוקח לאנות להמוכר. אבל מוכר ללוקח דמסתמא יראה לתגר ויתבע אונאתו ואם לא יראה הוי מחילה ברצונו ס"ד דמותר להונותו וצ"ע (ודצריך להחזיר אונאתו בוודאי ידעינן חדא מחברתה. והצריכותא אינה אלא על האזהרה):
העריכה
[אות לו] במשנה ר"מ אומר. עיין בתוי"ט (פ"ג מ"ב) דכלים:
[אות לז] הרע"ב ד"ה ח' פונדיונים. שתות כשאר אונאה. מלשון זה משמע דשאר אונאה גם לר"מ ור"י שיעורו בשתות וקאמר ר"ש דגם במטבע דינו כשאר אונאה. וזה כפי שינויא דאביי והביא בתוי"ט דס"ל לר"מ ור"י דשאני סלע כיון דלא סגי ולא מחיל. אבל קשה לי אמאי כתב הרע"ב דהלכה כר"ש דלפי שינויא דאביי ראוי לפסוק כר"מ ור"י לגבי ר"ש. אלא דיש אוקימתא בגמרא דמשני רבא דמאן תנא טלית ר"ש וכיון דסתם מתני' בטלית כר"ש מש"ה פסקי' כוותיה כמ"ש הרא"ש (ויש לעיין אמאי לא הוי כסתם ואח"כ מחלוקת) אבל להרע"ב דנראה דאזיל כפי שינויא דאביי וכנ"ל (והיינו להגורסים רבה אמר מאן טלית ר"ש והלכתא כאביי דהוא בתרא לא הו"ל לפסוק כר"ש):
[אות לח] תוי"ט ד"ה שני. תוספות. בתשובת מהר"ר יעקב לבית לוי סימן ו' הקשה דא"כ הו"ל לר"י למנקט שמנה איסרים שני איסרים לדינר. כמו דנקט ר"מ איסרים:
טעריכה
[אות לט] הרע"ב ד"ה אלו כו'. אחיו ולא הקדש. הכי איתא בסוגיא. וקשה לי הא אחיו כתיב בקרא דלא תונו איש את אחיו דמוקמי' באונאת דברים כדאיתא במסכתין (דנ"ח ע"ב) ואמאי לא קאמר לעמיתך ולא הקדש דהא כל אינך קרקעות ועבדים ושטרות ממעטינן מהך קרא וכי תמכרו וכו' מיד עמיתך. ואמאי לא נקט בהקדש ג"כ הך קרא לעמיתך ולא דהקדש וצ"ע:
[אות מ] שם ד"ה ולא תשלומי כפל. הקדשות אמר קרא רעהו. וכן בגונב מעשר שני אין בו תשלומי כפל למה דקיי"ל מעשר שני ממון גבוה. רמב"ם (פ"ג הל' כ"ד מהלכות מעשר שני):
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |