תועפות ראם/רלה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) להתרחק מכל שקר שיוכל לבוא שקרו לידי היזק חברו וצריך כו'. הענין ומקצת כו' כצ"ל ובנדפס חסר כל הסימן וכן ליתא במנין המצוות של בה"ג, ורבינו אע"ג שבכל הספר נמשך אחר הבה"ג עכ"ז כאן נטה ממנו וחשב למנין מ"ע "מדבר שקר תרחק" והסמ"ג עשין ק"ז נמשך אחר דברי רבינו וחשבה במנין אבל הרמב"ם השמיטה, וממה שאמרו בשבועות ל"א א' האי מדבר שקר תרחק נפקא הא ודאי שקורי קא משקר ורחמנא אמר לא תענה ברעך עד שקר יש לכאורה להוכיח דמדבר שקר תרחק לאו עשה גמור היא וכהרמב"ם דאל"כ מאי אילמא הלאו דלא תענה מינה אולם י"ל לפמ"ש ביבמות ז' א' לא תעשה חמור מן העשה שפיר מקשו בגמרא דאיכא חומרא בדבר. ורבינו חידש כאן דשקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה תורה עליו. ונראה דבזה מיישב רבינו סוגיא דכתובות י"ז א' דאמרו ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק כו' הוי אומר ישבחנו בעיניו דלכאורה אכתי קושיית ב"ש במק"ע והריטב"א פי' דכל שהוא מפני דרכי שלום אין בו משום דבר שקר תרחק ורבינו לא ניחא לי' בזה אלא דעת ב"ה דכיון שאין השקר בא לידי רעה ואדרבה מניח דעתו בזה אין בו משום דבר שקר תרחק אבל ב"ש ס"ל שנראה כגונב דעת הבעל ומיקרי יש בו רעה לבריות וזש"ר ההיא יש בו רעה לבריות כדברי ב"ש כו' ונראה מדברי רבינו דרעה לבריות אינו דוקא רעה בדבר שבממון שהרי הרב אומר כן לב"ש רעה לבריות שנראה כגונב דעת הבעל ואף ב"ה דפליגי על ב"ש אינו אלא דס"ל לב"ה שאין זה נקרא גונב דעת הבעל ואדרבה דעתו מעורבת עם הבריות הוא כמבואר בדברי ב"ה אבל אם באמת מספר אדם לחבירו דבר שקר וגונב דעתו שסבור שהאמת אתו אף ב"ה מודו דהתורה הזהירה ע"ז מדבר שקר תרחק אם לא שאין שם גניבת דעת כלל וכהך דכיצד מרקדין לפני הכלה או שלקח מקח רע לב"ה וז"ל ס' חרדים בפ"ד במ"ע מן התורה התלויות בפה ובקנה מ' כ"ו. מ"ע לדבר אמת אפי' במילי דעלמא דליכא בהו דררא דממונא שנאמר מדבר שקר תרחק משמע אפי' ליכא רק דיבור בעלמא כו' ממנין תרי"ג לרשב"ץ עכ"ל משמע דלא ס"ל כדעת רבינו היראים כאן ועיין בס' מצב הישר סוף תשובה ה' שרב גאון א' [צר לי מאד שלא פרט שמו] כתב מדעתו ביאור הגמרא דכתובות שם כדברי היראים כאן ויפה כיון ומה שהשיג עליו המחבר שם בתשו' ו' הוא פטומי מילי בעלמא ואילו ראה או ידע ד' היראים דכאן גם הוא הי' אומר שמחלוקת הראשונים הוא בזה השקר שאין בו הפסד לזולתו או אונאת דברים שאינו בא לידי רעה אם הוא איסור תורה או לא ועיין בס' תו"א חלק ב' פ"ד בביאור אימא לן מילי דכדיבי דבכורות ח' ב' ובאפ"י דרוש ה' ע"נ י"א וא"ש לפ"ד רבינו הרא"ם דסבי דבי אתונא דין תורה שאלו ובאמת שקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה תורה עליו אך ריב"ח השיב להם דגם שקר כזה אסור עכ"פ מדרבנן ועיין יבמות ס"ג א' דא"ל רב לר"ח בריה את לא תעביד הכי שנאמר למדו לשונם דבר שקר העוה וגו' ולא אמר משום מדבר שקר תרחק וכן אמר ר"ז סוכה מ"ו ב' לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר ולא אמר משום מדבר שקר תרחק.
(ב) כלה כמות שהיא כצ"ל.
(ג) כאן צ"ל מה שהקפתי לעיל וט"ס ב"ש וצ"ל ב"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |