דרישה/חושן משפט/שסז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דרישה ‏ חושן משפט שסז

ב

וכן אם עשאוהו ב"ד שליח כו' שם במשנה ופירש"י תקנת' עבדו רבנן מפני תקנת השבים שלא נחייב לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך עכ"ל וכ"כ נ"י וכן הוא באשר"י שם ז"ל אבל נותן לשליח ב"ד מפני תקנת השבים שלא ימנעו מלהשיב ולהביא כפרתו תקנו שיתנוהו לשליח ב"ד ויביא כפרתו עכ"ל וכן משמע בהג"א שם שכ' ז"ל ואם היתה ההוצאה מרובה על הקרן (אינו ר"ל דאם הוא שוה להקרן איו מעט פחות ממנו צריך להוציאו דמנ"ל הא דהמשנה סתמא קתני אבל נותן ליד שליח ב"ד אלא ה"ק ואם היתה [הוצאה] מרובה על מה שיחזיר לבעלים קרן הגזילה בזה לא חייבו חז"ל להוציא אלא) נותן ליד ב"ד הקרן והחומש וא"צ להוליכה אחריו וק"ל והיינו ע"פ שיטת רש"י והרא"ש הנ"ל שמשום ת"ה הקילו ואם נאמר שרבי' ס"ל כוותייהו דהא דכתב ברישא יוליכנו אחריו אפי' למקום רחוק ר"ל מן הדין מחוייב להוליכו אחריו אך שמפני שלא יוציא זה כ"כ בהוצאת הדרך תקנו במה שמוסרו לשליח ב"ד והשליח ב"ד יחזיקו אצלו עד שיבוא הנגזל ליקחנו או יביאנו בו על הוצאת הנגזל אבל זה קצת דוקא דא"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש ולכתוב דמפני התקנה הקילו עליו שיתנהו ליד שליח ב"ד ויפטר ועוד דמשמע דשליח ב"ד דומיא דשלוחו של נגזל שעשאו בעדים קתני ובדנתנו ליד שליח דנגזל ודאי מן הדין הוא ולא מן התקנה ולכאורה היה נ"ל לומר דס"ל לרבי' כהתו' שכתבו שם על פירש"י הנ"ל וז"ל משמע מתוך פירושו דנותנו ליד שליח ב"ד והוא שומרו בידו עד שיבוא הנגזל ואינו נראה כו' עד ע"כ נראה דמתניתין איירי לענין אחריות הדרך דמיפטר כשיתן לשליח ב"ד ויש לו כפרה מיד וא"צ לו להמתין עד שיגיע ליד הנגזל כיון שקבלו שליח ב"ד אבל מתקנה לא איירי מתני' כלל עכ"ל מוכח מל' דהתוס' פירשו דמ"ש נותן ליד השליח היינו דמדין תורה ג"כ סגי הכי ונפטר מאחריות הדרך אבל מ"מ צריך הוא ליתן לשליח ב"ד הוצאת הדרך שיוליכנו לבעלים מיד ומש"ה לא נקט נותנו ליד ב"ד דהב"ד ודאי לא יטפלו בהבאתן ליד בעלים וג"כ מש"ה קאמר שליח ב"ד ל' פסיקא ל"ש עשאו גזלן להוליך לנגזל דמשמע דבעינן שהגזלן ישלחנו לשליח שיוליכנו לנגזל אלא שפטור מאחריות הדרך וגם יצא י"ח מיד לענין כפרה וכן הוא דעת רבי' לכאורה והשתא א"ש הא דסתם רבי' וכתב תחלה דאין לו תשובה עד שיגיענו לידו דמשמע דיגיענו הוא או שליח ב"ד על הוצאותיו צריכין עכ"פ אלא שלפ"ז ק' מה שמסיק רבי' וכתב ואצ"ל אם נתן לב"ד שיצא הא מל' התוס' הנ"ל משמע דשליח ב"ד דוקא קתני ולא ב"ד שהם לא יטפלו בהבאת הגזילה ליד הבעלים וגם ק' דהו"ל לרבינו לפרש שיתנהו ליד שליח ב"ד והוא יוליך על הוצאות הגזלן והאחריות יהיה על הנגזל וגם ק' לומר שרבינו סתם דבריו נגד פי' אביו הרא"ש לכ"נ יותר כמ"ש ראשונה ירבי' סתם כל' המשנה דקתני ג"כ תחלה יוליכנו אחריו למדי ואח"כ כתב אבל נותן לשליח ב"ד ור"ל לפירש"י והרא"ש דדוקא מכח התקנה הוא נותן ולא מדין תורה וכן מוכח ל' הרמב"ם כרש"י דכתב הרמב"ם בפ"ז דגזילה ז"ל ואם הביא את הגזילה ואת החומש לב"ד שבעירו הרי מביא אשם ותתכפר לו והב"ד מטפלים בה עד שתגיע לבעלה כו' הרי דס"ל ג"כ דסגי בנתינה ליד הב"ד ולא כדעת התוס' הנ"ל ומה שכתב הב"ד מטפלים בה אינו ר"ל ששולחין להנגזל הגזילה עם שליח מיוחד או מביאין לו בעצמן אלא ר"ל מטפלין בה בעודן בידן דאם הוא כסות צריך שיטוח וניעור או קבורה בדבר שצריך קבורה כמבואר בסי' רצ"ב ורס"ז בדין אבידה ופקדון ויהיו בידם עד שיבואו הבעלים ויגיעו לידם.

ג

החזיר לו כל הגזילה כו' כבר כתבתי בפרישה דדוקא קאמר א"צ לילך אחריו כו' אבל כשיבוא הנגזל צריך להשיבנו לו וכ"כ הרמב"ם בהדיא שם בפ"ז דגזילה ז"ל א"צ להוליך אחריו אלא יבוא הנגזל ויטול את השאר עכ"ל ולכאורה נראה דגם דעת ר"י שהביא רבינו ע"ז פי' דוקא להוליכה אחריו קאמר דא"צ אבל בהחזרת השבה ודאי הוא וכמ"ש רבא שם תיכף אחר מימרא זו בגזל שתי אגודות שוות פרוטה כו' וכמש"ר בסי' ש"ס בשם הרמ"ה שמכין אותו עד שמשיב ומיהו יש לחלק ולומר דשם לא השיב פרוטה אבל כאן מיירי דכבר השיב פרוטה וקיים מצות השבה וגם נמחל לו על הכל חוץ מזה דפחות מש"פ דמחילה שמחל לו הרי כאילו השיבו לידו ובזה ניחא דכתב רבא דינו בגזל שתי אגודות בפרוטה כו' ולא כתב דינו בגזל הרבה והשיב עד פחות מש"פ אלא ודאי דבכה"ג מודה דאינו בתורת השבה וק"ל וכן משמעות התו' שם ריש דף ק"ה בסוף ד"ה אמר רבא כו' ע"ש וכבר כתבתי מזה בפרישה ודרישה בסימן ש"ס ע"ש ומ"ש הרמב"ם יבוא הנגזל ויטול את שלו אינו ר"ל דב"ד נזקקין להוציאו מידו אלא משום דגם בפחות מש"פ יש בו איסור גזל וכמש"ר בר"ס שנ"ט.

ה

הגוזל מאביו ונשבע כו' מספקא לב"י אי דוקא קאמר נשבע כו' [עיין ב"ח שמביאו בס"ד] ובד"מ כתב כאן כיון שבגזל הגר כתבו גם כן כל הפוסקים דנשבע ע"כ דוקא קאמרי דלא שייך שם רבותא דבשלמא בגמרא אמרו (דף ק"ט) להודיעך כחו דר"י הגלילי אבל הפוסקים שלא הזכירו ר' יוסי מאי איכא למימר אלא ודאי דוקא נשבע קאמרי משום קנסא וא"כ ה"ה בגוזל אביו עכ"ל: הגוזל את אביו כו' כבר כתבתי ל' המשנה בפרישה וכתבתי בה דעת רבינו והוא ע"פ פירש"י והרא"ש אביו ז"ל ועתה באתי לפרש דברי הרמב"ם על ל' המשנה כי לכאורה אין ל' המשנה סובלתן והב"י כתב שפי' הרמב"ם הוא כפי' התוספות ולא דק כי אין פירושם שוה כלל ועל התוס' לק"מ מקושיית רבינו כ"א על הרמב"ם דוקא וכדי לברר הדברים היטב אציע פי' הרמב"ם ופי' התוס' על המשנה בס"ד והחכם אשר עיניו בראשו יראה ויבין שכדברי כן הוא [ועיין ל' המשנה והגמרא בפרישה] והנה נ"ל דהרמב"ם פי' מ"ש המשנה בסתם דמשלם קרן וחומש לבניו כו' היינו דוקא אם רוצה זה הגזלן לוותר חלקו בירושה ואז מחזירו להן בשלימותו אבל אם אינו רוצה לוותר יכול לעשות עם אחיו חשבון ע"ד שנתבאר בפרישה וזה למד הרמב"ם מסיפא דמשנה הנ"ל דקתני ואם אינו רוצה ומפרשו דר"ל שאינו רוצה לוותר חלקו לוה מאחר כדי חלקו ואותו ב"ח חוזר וטורף כדי הלואתו דהיינו חלקו מההשבה וס"ל להרמב"ם דה"ה אם אינו רוצה ללוות אלא לעשות עמהן חשבון וליקח בירושה ממקום אחר חלקו הרשות בידו אלא משום דמשנה איירי גם באם לא הניח להן שום ירושה זולת השבה זו והגזילה עדיין בעינא ואז אינו יכול לעשות חשבון עם אחיו וליטול חלקו בשאר ירושה מש"ה נקט מילתא דפסיקא דלוה כו' וזו התקנה שייכא בכל ענין וגם משום דלהרמב"ם כלל תנא דמתני' תרי עניינים יחד דהיינו אם אינו רוצה לוותר או אם אין לו אחין ובנים אז תקנתו שילוה כו' ובאותו דאין לו בנים ואחים ליתא תקנתא כי אם שילוה מש"ה כתב המשנה האי תקנתא גם אאם אינו רוצה לוותר כי דרך התנא לקצר אבל ס"ל דממנו נלמד דבאם אינו רוצה לוותר יכול לעשות חשבון עם אחיו והמ"מ ג"כ רמז זה הפירוש בכלל דבריו שכתב שם לפרש דברי הרמב"ם ז"ל שם ונראה שהרב הוא מפרש משלם קרן וחומש ומ"מ מעכב בידו משאר נכסיו יותר מחלקו המגיע בהן כו' עד וזה אם אינו רוצה לתת חלקו וממ"ש שאין לו ר"ל כו' עכ"ל המ"מ נראה דכוונתו במ"ש דזה אם אינו רוצה ר"ל כמ"ש דאף שמשלם הקרן והחומש מ"מ מעכב בידו כו' זהו דוקא באם אינו רוצה ועליו קאמר סיפא דמשנה ואם אינו רוצה אז לוה כו' וה"ה שמעכב בידו וכמ"ש וי"מ שכוונת המ"מ הוא לחלק לשון סיפא דמתני' דתני ואם אינו רוצה או שאין לו כו' דמ"ש ואם אינו רוצה לאו אדלמטה מיניה אלוה קאי אלא אמ"ש לפניו קאי והיינו מ"ש משלם הקרן והחומש ור"ל דמשלם גוף הגזילה ומעכב בידו ממקום אחר וע"ז קאמר דזהו דוקא אם אינו רוצה לוותר חלקו ומ"ש אח"כ או שאין לו לוה בבא בפני עצמו וזהו דוחק מאד מצד הל' ומצד הענין והעיקר חסר מן הספר דהא לא נזכר במשנה ברישא דמעכב בידו כדי חלקו ממקום אחר וגם דוחק לומר שהיה לפני הרמב"ם והמ"מ גירסא אחרת בהמשנה דא"כ הו"ל לכתוב כן כדרכו בכל מקום ע"כ מחוורתא כדכתיבנא ראשונה ודוק. גם מבואר דס"ל דהמשנה אחיו ובניו דוקא קתני ואם אין לו אחים או בנים להגזלן לוה מאחר ומחזיק המעות לעצמו וב"ח טורף הגזילה מידו וא"צ להחזיר הגזילה לאחי אביו ומכ"ש להרחוקים מהם כגון בני אחי אביו [אבל לרש"י והרב רבינו אשר ורבינו אינו יוצא בזה] בלי הוצאת הגזילה מתחת ידו להראוי לירש דהיינו תחלה בניו של נגזל ואם אין לו מחזירו לאחיו של נגזל ואם אין לו לקרוב קרוב קודם (אבל לרש"י והרא"ש ורבינו אינו יוצא בזה) וכמ"ש בפרישה ונ"ל דהתוס' ס"ל ג"כ כשיטתייהו דרש"י והרא"ש ורבינו אלא שבסוף המשנה המה מחולקים ונראה דק' להתוס' על פירושם דלשיטתייהו צריכים לדחוק במ"ש במשנה ואם אינו רוצה או שאין לו לוה וב"ח באין ונפרעין מהן ולפרש דלצדדין קתני דכשמחזיר הגזילה לבניו של הנגזל דהם אחיו ואינו רוצה לוותר חלקו אזי אינו לוה אלא כדי חלקו דהיינו אם יש לו עוד שני אחין לוה השליש הגזלה ובאין לו אחין להגזלן שמחזירו לאחיו של נגזל ומן הדין הגזלן יורש בכולו מוקדם לאחי אביו ומש"ה אם אינו רוצה לוותר לוה מאחרים כדי שיעור כל הגזילה וחוזר המלוה וגובה כולו מאחי אביהן וזהו דוחק קצת מש"ה פירשו התוספות דמש"ה משלם לבניו של גזלן שהם מוקדמים בחלקו לאחיו של גזלן ואם אין לו בנים אז משלם ג"כ חלקו לאחיו של גולן והשתא א"ש מה שמסיק וקאמר ואם אין רוצה לוה כו' דקאי אשניהן בשוה דהא בשניהן מיירי שיש אחי' להגזלן שיטלו חלקן בירושת אביהן אלא מתחלה קאמר שאם יש לגזלן בני' א"צ ליתן כל הגזילה לאחיו אלא נותן חלקו לבניו וע"ז קאמר דאם אינו רוצה לוותר חלקו הן נגד בניו הן נגד אחיו אזי לוה כדי חלקו מאחר והוא יבוא ויטרוף מבניו או מאחיו חלקו ואאם אין לו אחין להגזלן לא איירי כמשנה ונלמד ממילא ממנו דאז צריך להחזיר לאחי אביו ואז אם אינו רוצה לוותר לוה כדי כל הגזילה מאחר וחוזר וטורף ממנו והשתא א"ש דלא אשתמיט הרא"ש ורבי' להביא דעת התו' באם היה שס"ל דלא כוותייהו אלא מחוורתא כדכתיבנא נמצא דנתינת טעם שכתבו התוס' למה הקדים התנא בניו לאחין אינו עולה יפה לפי שיטת הרמב"ם והרמב"ם גופיה כתב בדבריו שיתן תחלה לאחיו של גזלן ואחריהן לבניו משום דס"ל דקאי אהשבה דכל הגזילה ולא על חלקו לבד כדפי' התוספות וכל זה הוא דלא כב"י ומ"מ ודוק היטב:

ו

הגוזל הגר ונשבע לו כו' ז"ל המשנה שם דף ק"י ע"א הגוזל את הגר ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח ובגמ' שם דף ק"ט ע"א מביא ברייתא פלוגתא דר"י ור"ע בגזל לגר ואח"כ הודה לגר שגזלו וזקף אצלו במלוה ומת הגר דר"י ס"ל דהגזלן מוחל הגזילה לנפשי' ומחזיק מה שבידו אבל כי גזל ונשבע להגר ומת הגר ושוב הודה לאחר מיתה לא מהני הודאתו דבעידנא דאודי קנאו השם ונתנו להכהנים ור"ע ס"ל דאפי' בכה"ג דאודי להגר בחייו וזקפו עליו במלוה אינו יוצא עד שיוציא הגזילה מתחת ידו וקיי"ל כר"ע והרמב"ם פ"ח דגזילה כתב מתחלה לשון ר"ע דברייתא הנ"ל דאפי' אם זקף עליו במלוה צריך להוציאה מתחת ידו ומסיק וכתב ע"ז בד"א כשהודה בנתיים אבל גזל ונשבע ומת הגר ה"ז חייב לשלם קרן וחומש לכהנים כו' וכלשון המשנה הנ"ל ע"ש ורבינו שכתב הגוזל הגר ונשבע לו ומת אפילו זקפו עליו במלוה כו' מל' אפילו משמע דמשוה שני הדינין הן שזקף עליו במלוה או לא זקף בשניהן הדין שצריך ליתנו לארנקי של צדקה ונראה דה"ט משום דדוקא בזמן הבית מביא הגזלן אשם גזילות והקריב חלבו ודמו ע"ג מזבח והבשר אכלו הכהנים אז זכו ג"כ באשמתו המושב בראש דהיינו הקרן והחומש דמשלחן גבוה קזכו משא"כ בזמן החורבן דליכא שלחן גבוה כלל אז צריך ליתנו לארנקי של צדקה ומתחלק לכל עניים בשוה ומש"ה השמיט הרא"ש האי דינא כל עיקר מלהביאו בפסקיו שם בס"פ הגוזל קמא ע"ש כיון שאינו נוהג בזמנינו ולא הוצרך לכתוב שיתננו בזמנינו לארנקי של צדקה שזהו נלמד ממ"ש בדין הגוזל מחבירו ולא מצא לו יורש שכתב שצריך ליתנו לארנקי של צדקה וה"ה בגר שאין לו יורש ועיין עוד בפרישה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.