חובת התלמידים/שלשה מאמרים/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

חובת התלמידים/שלשה מאמרים/ב (עריכה)

גרסה מ־03:32, 4 ביוני 2024

נוספו 5,287 בתים , 4 יוני

המשך הקלדה

Sije

בדוקי עריכות אוטומטית

13,130

עריכות

@@ שורה 180: / שורה 180: @@
 לפני המלך, ורק אח"כ כשפוסק מלעיין, ומרחיב את תבונתו, כל
 עוד שמוסיף להוריד אותה להדעת שהיא התקשרות הבינה בהמדות
+יכול יותר להתעורר באהבה ויראה, וגם אז לא דבר קל הוא לאיש
+פשוט להתעורר בחכמתו בינתו ודעתו ביראה ואהבה בלתי אנושית
+התגלות והתלהבות של נפש גלוי' ומרוממה, אם אינו מוסיף
+להתעורר אחר זה גם בעניני הרוח והנפש בפועל כתפלה שהיא
+עבודה שבלב וכדומה.
+ענין הזה שקל יותר להאדם להתעורר ברוחו ונפשו מאשר
+בחכמתו, מובן מעט בזה שדברנו לעיל בהקונטרס [[חובת התלמידים/י|פרק י']] שיוצא
+משם, שהמדות נבדלות בזה מן החכמה והכח, שהחכמה והכח
+מתעוררות באיש גם מעצמם, והמדות רק ע"י זולתו. זאת אומרת,
+שהחכמה האנושית באיש עומדת יותר תחת רשות האנכיות שלו
+מאשר המדות, וכן רואים שלפעמים האיש מתעורר באהבה יראה
+ורחמנות אף נגד רצונו, שלא רצה מעצמו לאהב ולרחם ורק בריות זולתו
+עוררוהו ולא נכריחהו כן בחכמתו, שירצה לעיין בתורה וחכמה אם
+אינו רוצה מעצמו. וכיון שהחכמה יותר משועבדת לצד האדם
+ולהאנכיות שלו, לכן קשה יותר שתתגלה בה ההרשאה, ואף שיש
+בה המשכת הנשמה ממרום, יותר צד האדם המושל עלי' ומכסה
+אותה ניכר בה, והרוח והנפש כיון שאינם כל כך תחת אנכיות
+האדם, יותר קל שיתעוררו בהשראה. והלא ראי' ברורה לנו
+ממעשה דהלל שאמר, ישראל אם אינן נביאים הן בני נביאים הן
+למחר וכו', ולא אמר שישאלו אותם ויאמרו להם ע"י הבחי' בני
+נביאים שבהם, מפני שגם הם בדעתם לא ידעו, כי בעשייתם ורוחם
+קל יותר שיתלבש רוח בני הנביאים מאשר בידיעתם וחכמתם.
+{{מרכז|'''{{עוגן1|ב}}.'''}}
+וכיון שרוצים אנו לדבר עתה מעט בעניני התעוררות הרוח
+והנפש לא בשכל, לא נוכל לבאר את דברינו בשכל וסברא כ"כ,
+רק לקחת דברים מן העובדות. כי האם יכולים לבאר עובדא זו
+למשל בשכל, יש שהאיש נפשו פזורה, ומחשבותיו נפררות וקטנות
+בלא קשר אחד קשר עליון, רוצה הוא לעורר ולהגבי' את נפשו
+ולאחד את מחשבותיו אל אחד וקשה לו, ובא אל ההקפות בשמ"ע
+ושמח"ת ורוקד הרבה בכל כחו ורפא לו. אילו לא הי' רוקד הי'
+נשאר בחולשת נפשו גם אף אחר ההקפות כמקדם, וכשרקד אף
+אם לא הי' לו כל כך מוחין דגדלות ורק כונה אחת פשוטה היתה
+לו, לאמור הנה התורה של ד' שאנו שופכים את דמינו עלי' תמיד,
+אשמח וארקד באלהי שלי ובתורת נפשי וחיי, ואז כבר הרגיש
+בעצמו שכמו שמנערין את הבגד מן החול והאבק, שהחול והאבק
+נופל והבגד מתגהץ, כן גם הוא, החולניות ברקידותיו נפלה, ונפשו
+נזדככה ועלה ופנימיותו ומחשבותיו וכו' כעצם השמים נטהרו.
+ומה פעלה בזה פעולת הגוף ברקידותיו גם על נפשו גם על
+מחשבותיו, לא דבר שכל הוא וא"א לבארו בסברא רק עובדא הוא
+שפעולות הגופניות מעוררות את נפש האדם, מחזקים ומעט מגלים
+אותה.
+או האם יוכל מי להבין ולהשכיל מה זאת, שלפעמים כשרוצה
+האיש להתפלל בהתעוררות הלב והנפש ולא יכול כי אטומים הם,
+ומתחיל להתפלל בקול, כמו שאיתא בסה"ק מזה, לא להגביה קולו
+בתפלתו לבד, רק כמי שרוצה לגול בחוזק את האבן ממקור לבו
+ונפשו, ומכוון את הדברים אשר הוא מדבר בתפלתו כמו שהם
+בעצם לא את פירושם בלבד, היינו כשאומר הודו לד' קראו בשמו
+לא פירוש כל מלה ותרגומה לבד הוא מכוון, רק כאילו עומד הוא
+עתה נגד כל העולם פנים מול פנים ובקול קורא הוא להם ומכריז
+הודו לד', האם ישנים אתם, קראו בשמו וכו'. ואילו הי' מכוון את הדברים הללו בלבד בלבד או אמרם בלחש לא הי' מועיל לו,
+וכשקראם בקול הקיץ את נפשו מעט, עוררה והלהיבה לתפלה
+טובה. ומה יפה כחו של הקול לעורר את נפשו יותר מכח חכמתו
+שלא עורר אותה, כל הדברים הללו של הנפש והרוח למטה
+ולמעלה מן שכל האנושי הם. למטה מפני שהם מרוח והנפש,
+והשכל מהנשמה היא, ולמעלה, מפני שכח בהם לגלות מעט את
+הנפש יותר מכח חכמתו.
 ----
 {{ביאורים}}
 {{ניווט כללי תחתון}}