13,565
עריכות
חובת התלמידים/שלשה מאמרים/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המשך הקלדה
(קישור) |
(המשך הקלדה) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 180: | שורה 180: | ||
לפני המלך, ורק אח"כ כשפוסק מלעיין, ומרחיב את תבונתו, כל | לפני המלך, ורק אח"כ כשפוסק מלעיין, ומרחיב את תבונתו, כל | ||
עוד שמוסיף להוריד אותה להדעת שהיא התקשרות הבינה בהמדות | עוד שמוסיף להוריד אותה להדעת שהיא התקשרות הבינה בהמדות | ||
יכול יותר להתעורר באהבה ויראה, וגם אז לא דבר קל הוא לאיש | |||
פשוט להתעורר בחכמתו בינתו ודעתו ביראה ואהבה בלתי אנושית | |||
התגלות והתלהבות של נפש גלוי' ומרוממה, אם אינו מוסיף | |||
להתעורר אחר זה גם בעניני הרוח והנפש בפועל כתפלה שהיא | |||
עבודה שבלב וכדומה. | |||
ענין הזה שקל יותר להאדם להתעורר ברוחו ונפשו מאשר | |||
בחכמתו, מובן מעט בזה שדברנו לעיל בהקונטרס [[חובת התלמידים/י|פרק י']] שיוצא | |||
משם, שהמדות נבדלות בזה מן החכמה והכח, שהחכמה והכח | |||
מתעוררות באיש גם מעצמם, והמדות רק ע"י זולתו. זאת אומרת, | |||
שהחכמה האנושית באיש עומדת יותר תחת רשות האנכיות שלו | |||
מאשר המדות, וכן רואים שלפעמים האיש מתעורר באהבה יראה | |||
ורחמנות אף נגד רצונו, שלא רצה מעצמו לאהב ולרחם ורק בריות זולתו | |||
עוררוהו ולא נכריחהו כן בחכמתו, שירצה לעיין בתורה וחכמה אם | |||
אינו רוצה מעצמו. וכיון שהחכמה יותר משועבדת לצד האדם | |||
ולהאנכיות שלו, לכן קשה יותר שתתגלה בה ההרשאה, ואף שיש | |||
בה המשכת הנשמה ממרום, יותר צד האדם המושל עלי' ומכסה | |||
אותה ניכר בה, והרוח והנפש כיון שאינם כל כך תחת אנכיות | |||
האדם, יותר קל שיתעוררו בהשראה. והלא ראי' ברורה לנו | |||
ממעשה דהלל שאמר, ישראל אם אינן נביאים הן בני נביאים הן | |||
למחר וכו', ולא אמר שישאלו אותם ויאמרו להם ע"י הבחי' בני | |||
נביאים שבהם, מפני שגם הם בדעתם לא ידעו, כי בעשייתם ורוחם | |||
קל יותר שיתלבש רוח בני הנביאים מאשר בידיעתם וחכמתם. | |||
{{מרכז|'''{{עוגן1|ב}}.'''}} | |||
וכיון שרוצים אנו לדבר עתה מעט בעניני התעוררות הרוח | |||
והנפש לא בשכל, לא נוכל לבאר את דברינו בשכל וסברא כ"כ, | |||
רק לקחת דברים מן העובדות. כי האם יכולים לבאר עובדא זו | |||
למשל בשכל, יש שהאיש נפשו פזורה, ומחשבותיו נפררות וקטנות | |||
בלא קשר אחד קשר עליון, רוצה הוא לעורר ולהגבי' את נפשו | |||
ולאחד את מחשבותיו אל אחד וקשה לו, ובא אל ההקפות בשמ"ע | |||
ושמח"ת ורוקד הרבה בכל כחו ורפא לו. אילו לא הי' רוקד הי' | |||
נשאר בחולשת נפשו גם אף אחר ההקפות כמקדם, וכשרקד אף | |||
אם לא הי' לו כל כך מוחין דגדלות ורק כונה אחת פשוטה היתה | |||
לו, לאמור הנה התורה של ד' שאנו שופכים את דמינו עלי' תמיד, | |||
אשמח וארקד באלהי שלי ובתורת נפשי וחיי, ואז כבר הרגיש | |||
בעצמו שכמו שמנערין את הבגד מן החול והאבק, שהחול והאבק | |||
נופל והבגד מתגהץ, כן גם הוא, החולניות ברקידותיו נפלה, ונפשו | |||
נזדככה ועלה ופנימיותו ומחשבותיו וכו' כעצם השמים נטהרו. | |||
ומה פעלה בזה פעולת הגוף ברקידותיו גם על נפשו גם על | |||
מחשבותיו, לא דבר שכל הוא וא"א לבארו בסברא רק עובדא הוא | |||
שפעולות הגופניות מעוררות את נפש האדם, מחזקים ומעט מגלים | |||
אותה. | |||
או האם יוכל מי להבין ולהשכיל מה זאת, שלפעמים כשרוצה | |||
האיש להתפלל בהתעוררות הלב והנפש ולא יכול כי אטומים הם, | |||
ומתחיל להתפלל בקול, כמו שאיתא בסה"ק מזה, לא להגביה קולו | |||
בתפלתו לבד, רק כמי שרוצה לגול בחוזק את האבן ממקור לבו | |||
ונפשו, ומכוון את הדברים אשר הוא מדבר בתפלתו כמו שהם | |||
בעצם לא את פירושם בלבד, היינו כשאומר הודו לד' קראו בשמו | |||
לא פירוש כל מלה ותרגומה לבד הוא מכוון, רק כאילו עומד הוא | |||
עתה נגד כל העולם פנים מול פנים ובקול קורא הוא להם ומכריז | |||
הודו לד', האם ישנים אתם, קראו בשמו וכו'. ואילו הי' מכוון את הדברים הללו בלבד בלבד או אמרם בלחש לא הי' מועיל לו, | |||
וכשקראם בקול הקיץ את נפשו מעט, עוררה והלהיבה לתפלה | |||
טובה. ומה יפה כחו של הקול לעורר את נפשו יותר מכח חכמתו | |||
שלא עורר אותה, כל הדברים הללו של הנפש והרוח למטה | |||
ולמעלה מן שכל האנושי הם. למטה מפני שהם מרוח והנפש, | |||
והשכל מהנשמה היא, ולמעלה, מפני שכח בהם לגלות מעט את | |||
הנפש יותר מכח חכמתו. | |||
---- | ---- | ||
{{ביאורים}} | {{ביאורים}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||