הפלאה/כתובות/ד/א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''בגמרא ''' ודוקא אביו של חתן וכו'. כתב הרא"ש מתוך לשון רב אלפס משמע וכו' דאין חילוק בין היכא דאיכא פסידא להיכא דליכא פסידא אלא דבדאיכא פסידא נוהג שבעה ימי משתה ברישא. והיכא דליכא פסידא נוהג שבעה ימי אבילות ברישא. אבל בשניהם בועל בעילת מצוה קודם שנקבר המת וכו'. וכן מצאתי בשם בעל הלכות ובשם הרי"ץ גיאות וכו'. ונראה דטעמם דע"כ היתר הבעילה לאו משום פסידא דאל"כ למה באמת התירו הבעילה דהא בכניסה לחופה סגי. אך ראיתי בנקודות הכסף בהל' אבילות בסימן שמ"ב שכתב בשם רי"ץ דהא דנוהג שבעה ימי משתה ואחר כך שבעה ימי אבילות היינו דוקא בבעל דאז חלו כבר ז' ימי משתה. ולפ"ז הוצרכו להתיר הבעילה משום פסידא כדי שיחולו ז' ימי המשתה וידחו את האבילות לאחר שנקבר אך הרי"ף והגאונים הנ"ל ס"ל דאפילו בלא בעל כיון שנכנס לחופה כבר חלו שבעה ימי משתה ולא אתו אבילות דבתרא ודחו להו. א"כ מה שהתירו הבעילה ע"כ לאו משום פסידא ועיין מה שכתבנו בסמוך בדברי התוס' אך לענ"ד נראה דלדעת הפוסקים דס"ל בחופת נידה דאינה קונה משום דבעינן יחוד הראוי לביאה וכמ"ש בריש מכילתין. יש לומר הטעם שהתירו ליבעול קודם הקבורה והקילו באנינות דחמירא משום דבאמת עיקר מה שהקילו הוא משום פסידא דסעודה כדי שיתחילו ז' ימי משתה קודם אבילות והיינו על ידי החופה קודם קבורה ובאמת בחופה הוי סגי אפילו לא בעיל דמשעת חופה מתחילין מיד שבעה ימי משתה ואפ"ה הוצרכו להתיר הביאה משום דבעינן חופה הראוי לביאה ואי הוי אסרו הביאה לא היתה החופה יחוד הראוי לביאה לכך הוצרכו להתיר הביאה. אבל באמת רשות בידו ליבעול או לא כיון שהיא ראוי לביאה כבר קנתה החופה ועיין בסמוך מ"ש בדברי התוס'. ודוק: