אבן יקרה/א/א: הבדלים בין גרסאות בדף

הוסר בית אחד ,  16 בנובמבר 2022
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 14: שורה 14:
'''הן''' אמת דקושית הקצוה"ח יש לישב דבאמת קנין לזמן ל"ה רק קנין פירות ומ"מ שפיר אמרינן באתרוג נתון לך ואחריך לפלוני דנפיק בי' אע"ג שאינו יכול להקנותו להאחריך אחר מיתה דהא איבעיא לן בש"ס יומא {{ממ|[[בבלי/יומא/נ/ב|דף נ' ע"ב]]}} לדברי האומר פר יוה"כ קרבן יחיד עושה תמורה או אין עושה תמורה כו' דהכא משמע דאי מספקא לי' אי אחיו הכהנים בקביעותא מתכפרי או מקופיא מתכפרי עש"ה והקשו בתוס' ד"ה אחיו הכהנים כו' דהכא משמע דאי מקופיא מתכפרי לא הו"ל קרבן של שותפין וע"כ עושה תמורה והא אמרינן בזבחים הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירין בה משום דאין שותפין עושין תמורה אע"ג דמסיק התם דיורש מקופיא מתכפר ותירצו דהתם דליכא אלא יורשין לבדם דמתכפרי מקופיא שפיר חשיב קרבן השותפין אבל הכא דאיכא כ"ג דמתכפר בקביעותא לא חשוב כפרה דידהו כלום כיון דלא מתכפרי אלא מקופיא כיון דאיכא כ"ג דמתכפר בקביעותא עיי"ש. וכ"ה בתוס' זבחים דך ו'. נמצינו למדין דהיכא דליכא אדם שיתכפר בו בקביעותא אז אלו המתכפרים בו מקופיא שפיר הוא חשוב שלהם ולכך הוה של שותפין ואין ממירין בו, אבל במקום שאחד מתכפר מקיבעא אז המתכפרים בו מקופיא לא חשיב שלהם ולכך עושה תמורה שהוא חשוב של זה לבדו המתכפר בו בקביעותא:
'''הן''' אמת דקושית הקצוה"ח יש לישב דבאמת קנין לזמן ל"ה רק קנין פירות ומ"מ שפיר אמרינן באתרוג נתון לך ואחריך לפלוני דנפיק בי' אע"ג שאינו יכול להקנותו להאחריך אחר מיתה דהא איבעיא לן בש"ס יומא {{ממ|[[בבלי/יומא/נ/ב|דף נ' ע"ב]]}} לדברי האומר פר יוה"כ קרבן יחיד עושה תמורה או אין עושה תמורה כו' דהכא משמע דאי מספקא לי' אי אחיו הכהנים בקביעותא מתכפרי או מקופיא מתכפרי עש"ה והקשו בתוס' ד"ה אחיו הכהנים כו' דהכא משמע דאי מקופיא מתכפרי לא הו"ל קרבן של שותפין וע"כ עושה תמורה והא אמרינן בזבחים הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירין בה משום דאין שותפין עושין תמורה אע"ג דמסיק התם דיורש מקופיא מתכפר ותירצו דהתם דליכא אלא יורשין לבדם דמתכפרי מקופיא שפיר חשיב קרבן השותפין אבל הכא דאיכא כ"ג דמתכפר בקביעותא לא חשוב כפרה דידהו כלום כיון דלא מתכפרי אלא מקופיא כיון דאיכא כ"ג דמתכפר בקביעותא עיי"ש. וכ"ה בתוס' זבחים דך ו'. נמצינו למדין דהיכא דליכא אדם שיתכפר בו בקביעותא אז אלו המתכפרים בו מקופיא שפיר הוא חשוב שלהם ולכך הוה של שותפין ואין ממירין בו, אבל במקום שאחד מתכפר מקיבעא אז המתכפרים בו מקופיא לא חשיב שלהם ולכך עושה תמורה שהוא חשוב של זה לבדו המתכפר בו בקביעותא:


'''ולפ"ז''' ל"ק קושית הקצוה"ח הנ"ל דלעולם קנין לזמן לא חשוב רק קנין פירות ואעפ"כ באתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני שפיר נפיק הראשון שהרי בנתן לו אתרוג זה ואחריך לפלוני הרי אין לשום אדם באתרוג זה קנין הגוף שהרי הנותן כבר יצא מרשותו שהרי נתנו לזה וגם האחריך אכתי לא זכה בו שהרי לא הקנהו לו אלא אחרי מיתת הראשון וכיון שאין לשום אדם בו קנין הגוף שפיר נפיק בו המקבל הראשון אף שאין לו בו רק קנין פירות דומיא דהמתכפרים מקופיא דחשיב שלהם אם אין שם מי שיתכפר מקיבעא, אמנם הא תינח אחריך לפלוני משא"כ באמר ע"מ שתחזירהו לי היינו להנותן הרי אם נימא שלא הקנה לו רק לזמן ול"ה רק קנין פרות הרי נשאר קנין הגוף להנותן ובזה שפיר דלא נפיק המקבל דהרי אין קנינו באתרוג זה אלא מקופיא ויש כאן הנותן שיש לו בו קנין הגוף בקביעותא ודוק היטב<ref>'''מנחת יצחק יעקב:''' בספר בינת הלב (בקונ' 'אם לבינ"ה') העיר הגר"י תאומים זצ"ל במכתבו להרב המחבר ז"ל דיש מהפוסקים שביארו דכל מה שאמרו "בתנאה לא מזדהיר אינש" הוא דוקא באיסור נדרים דקיל לאינשי, אולם בשאר איסורין אין לחוש שיעברו על התנאי (עי' ט"ז סי' ר"כ סקי"ט), ובפרט שכאן מדובר באיסור דברכה לבטלה דיש בה משום חומר דלא תשא, וחמיר מכל שאר עבירות שבתורה (עי' שבועות לט.) ולפ"ז לא קשה כיצד הותר לברך על אתרוג במתנה ע"מ להחזיר, דאין לחוש שיעבור על תנאו וידבק בו עוון חמור דברכה לבטלה, עכת"ד. ואולי אפ"ל דגם בענין ברכה לבטלה מאחר שכיחותו ותדירותו אין בנ"א זהירין בה כל הצורך ויש לחוש שיעברו עלה בלי משים כמו בנדרים, וצ"ע</ref>:
'''ולפ"ז''' ל"ק קושית הקצוה"ח הנ"ל דלעולם קנין לזמן לא חשוב רק קנין פירות ואעפ"כ באתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני שפיר נפיק הראשון שהרי בנתן לו אתרוג זה ואחריך לפלוני הרי אין לשום אדם באתרוג זה קנין הגוף שהרי הנותן כבר יצא מרשותו שהרי נתנו לזה וגם האחריך אכתי לא זכה בו שהרי לא הקנהו לו אלא אחרי מיתת הראשון וכיון שאין לשום אדם בו קנין הגוף שפיר נפיק בו המקבל הראשון אף שאין לו בו רק קנין פירות דומיא דהמתכפרים מקופיא דחשיב שלהם אם אין שם מי שיתכפר מקיבעא, אמנם הא תינח אחריך לפלוני משא"כ באמר ע"מ שתחזירהו לי היינו להנותן הרי אם נימא שלא הקנה לו רק לזמן ול"ה רק קנין פרות הרי נשאר קנין הגוף להנותן ובזה שפיר דלא נפיק המקבל דהרי אין קנינו באתרוג זה אלא מקופיא ויש כאן הנותן שיש לו בו קנין הגוף בקביעותא ודוק היטב<ref>'''מנחת יצחק יעקב:''' בספר בינת הלב (בקונ' אם לבינ"ה) העיר הגר"י תאומים זצ"ל במכתבו להרב המחבר ז"ל דיש מהפוסקים (עי' ט"ז סי' ר"כ סקי"ט) שביארו דכל מה שאמרו "בתנאה לא מזדהיר אינש" הוא דוקא באיסור נדרים דקיל לאינשי, אולם בשאר איסורין אין לחוש שיעברו על התנאי , ובפרט שכאן מדובר באיסור דברכה לבטלה דיש בה משום חומר דלא תשא, וחמיר מכל שאר עבירות שבתורה (עי' שבועות לט.) ולפ"ז לא קשה כיצד הותר לברך על אתרוג במתנה ע"מ להחזיר, דאין לחוש שיעבור על תנאו וידבק בו עוון חמור דברכה לבטלה, עכת"ד. ואולי אפ"ל דגם בענין ברכה לבטלה מאחר שכיחותו ותדירותו אין בנ"א זהירין בה כל הצורך ויש לחוש שיעברו עלה בלי משים כמו בנדרים, וצ"ע</ref>:


'''אולם''' במה שהעלה הקצוה"ח לענין דינא דבלא תנאי מפורש ע"מ שיחזירהו לו אם הקנה לו קנין הגוף לזמן קצוב אף שלא החזירו לזמנו יצא, בזה דבריו ברור מללו כאשר כתב בטעמו שבאופן זה לא הוה רק גזל מכאן ולהבא, וכמו שהאריך שם בדברים ברורים לישב קושית העצמות יוסף בתוס' קידושין דף ו':
'''אולם''' במה שהעלה הקצוה"ח לענין דינא דבלא תנאי מפורש ע"מ שיחזירהו לו אם הקנה לו קנין הגוף לזמן קצוב אף שלא החזירו לזמנו יצא, בזה דבריו ברור מללו כאשר כתב בטעמו שבאופן זה לא הוה רק גזל מכאן ולהבא, וכמו שהאריך שם בדברים ברורים לישב קושית העצמות יוסף בתוס' קידושין דף ו':
463

עריכות