אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/לב: הבדלים בין גרסאות בדף

→ העריכה הקודמת

אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/לב (עריכה)

גרסה מ־08:44, 5 באוגוסט 2022

נוספו 85 בתים , 5 באוגוסט 2022

אין תקציר עריכה

מי אדיר

בירוקרטים, בודקים, מפעילי מערכת

12,326

עריכות

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 === 'קים ליה בדרבה מיניה' ו'כדי רשעתו' בעונשי שמים ===
 ;משום רשעה אחת ולא משום שתי רשעיות
-בגמרא בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/לב/א|לב.]]-לב:}} מובאת דעת עולא שכל מקום שנתחייב אדם בממון ומלקות - ממונא משלם מילקא לא לקי, ומסקנת הגמרא שלמד זאת בגזירה שוה 'תחת - תחת', כתיב הכא "תחת אשר ענה" וכתיב התם "עין תחת עין" - מה התם ממונא משלם מילקא לא לקי, אף כל היכא דאיכא ממונא ומלקות, ממונא משלם מילקא לא לקי.
+בגמרא בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/לב/א|לב.]]-לב:}} מובאת מחלוקת אמוראים בביאור הדין ש"אין לוקה ומשלם". דעת עולא שכל מקום שנתחייב אדם בממון ומלקות - ממונא משלם מילקא לא לקי, ומסקנת הגמרא שלמד זאת בגזירה שוה 'תחת - תחת', כתיב הכא "תחת אשר ענה" וכתיב התם "עין תחת עין" - מה התם ממונא משלם מילקא לא לקי, אף כל היכא דאיכא ממונא ומלקות, ממונא משלם מילקא לא לקי.
-ואילו דעת רבי יוחנן, המובאת בהמשך הסוגיא, היא להפך, שאם התחייב אדם ממון ומלקות, לוקה ואינו משלם. ומקור דבריו מהפסוק {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#ב|דברים כה ב]]}} "כדי רשעתו" - משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, וסמיך ליה {{ממ|[תנ"ך/דברים/כה#ג|שם פסוק ג]]}} "ארבעים יכנו" [- שמקום שיש שתי רשעיות ואי אפשר לחייבו משום שתיהן, ילקה ולא ישלם].
+ואילו דעת רבי יוחנן, המובאת בהמשך הסוגיא, היא להפך, שאם התחייב אדם ממון ומלקות, לוקה ואינו משלם. ומקור דבריו מהפסוק {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#ב|דברים כה ב]]}} "כדי רשעתו" - משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, וסמיך ליה {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#ג|שם פסוק ג]]}} "ארבעים יכנו" [- שמקום שיש שתי רשעיות ואי אפשר לחייבו משום שתיהן, ילקה ולא ישלם].
 ובמשנה {{ממ|[[בבלי/כתובות/לו/ב|כתובות לו:]]}} שנינו: הבא על בתו... אין להן קנס מפני שמתחייב בנפשו, שמיתתן בידי בית דין. וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כא#כב|שמות כא כב]]}} "ואם לא יהיה אסון ענוש יענש" [- ומשמע שאם יהיה אסון ויתחייב על רציחה, לא יענש בממון]. והיינו דין 'קים ליה בדרבה מיניה'.
@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 ;קושיית השל"ה ומהר"ש צילטץ מדוע נענשו המצרים במיתה ובממון
-על פי זה הקשה השל"ה מדוע נענשו המצריים על הים במיתה וממון - שהרי המצריים טבעו בים וממון נפלט ליבשה וניתן לישראל בביזת הים. וברש"י {{מ|[[רש"י/שמות/יד#כה|שמות יד כה]]}} הוסיף בביאור הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יד#כה|שם]]}} "כי ה' נלחם להם במצרים" - שכשם שאלו לוקים על הים כך לוקים אותם שנשארו במצרים. וכיון שבביזת הים נטלו ישראל את כל ממון מצרים, אם כן נמצא שאותם שנשארו במצרים לקו ושלמו, נגד המבואר בסוגייתנו שאינו לוקה ומשלם.
+על פי זה הקשה השל"ה מדוע נענשו המצריים על הים במיתה וממון - שהרי המצריים טבעו בים וממון נפלט ליבשה וניתן לישראל בביזת הים. וברש"י {{ממ|[[רש"י/שמות/יד#כה|שמות יד כה]]}} הוסיף בביאור הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יד#כה|שם]]}} "כי ה' נלחם להם במצרים" - שכשם שאלו לוקים על הים כך לוקים אותם שנשארו במצרים. וכיון שבביזת הים נטלו ישראל את כל ממון מצרים, אם כן נמצא שאותם שנשארו במצרים לקו ושלמו, נגד המבואר בסוגייתנו שאינו לוקה ומשלם.
 כעין זה הקשה מהר"ש צילטץ {{ממ|[[מהר"ש צילטץ על התורה/בראשית/טו#יד|עה"ת, בראשית טו יד]]}} על הפסוק {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#יד|שם]]}} "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", והרי מאחר ואמרינן 'קם ליה בדרבה מיניה', דהיינו שמי שנתחייב מיתה ותשלומים, חייב מיתה ופטור מן התשלומים, אם כן מדוע נפרע השם יתברך ממצרים מיתה ותשלומים; מיתה במכת בכורות, ותשלומים בט' מכות ראשונות שפגעו בממונם ובגופם אך לא המיתום, וכן ביציאתם אחר כך ברכוש גדול. וכתב ליישב שחביבים ישראל למקום חיבה יתירה, ולכן הפוגע בהם אין אומרים כלפיו קם ליה בדרבה מיניה, רק נענש בכל עונשו, הן המיתה והן התשלומים.
-ובזה ביאר את הפסוק בירמיה {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#ג|ירמיה ב ג]]}}: "קודש ישראל להשם ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם השם" - היינו כי מאחר שהם קודש וגדולה מעלתם, לכן 'כל אכליו יאשמו' - היינו חיוב ממון, וגם 'רעה תבא אליהם' - היינו רעה בגופה שיתבערו מן העולם. ואע"פ שאין שורת הדין נוהגת כך בבית דין שלמטה, שהרי קים ליה בדרבה מיניה, ומשום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות, מכל מקום עונשי שמים שאני, ולכן מסיים הכתוב 'נאם השם' - היינו שבעונשי שמים אינו כן [ואינו כלל בכל עונשי שמים, שהרי לא אמר כן אלא ביחס לישראל מחמת אהבתם, אך מכל מקום בעונשי שמים אין כלל מוחלט של 'קים ליה בדרבה מיניה' ו'כדי רשעתו', ובמקום אהבת ישראל - נידונים במיתה ובממון].
+ובזה ביאר את הפסוק בירמיה {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#ג|ירמיה ב ג]]}}: "קודש ישראל להשם ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם השם" - היינו כי מאחר שהם קודש וגדולה מעלתם, לכן 'כל אכליו יאשמו' - היינו חיוב ממון, וגם 'רעה תבא אליהם' - היינו רעה בגופם שיתבערו מן העולם. ואע"פ שאין שורת הדין נוהגת כך בבית דין שלמטה, שהרי קים ליה בדרבה מיניה, ומשום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות, מכל מקום עונשי שמים שאני, ולכן מסיים הכתוב 'נאם השם' - היינו שבעונשי שמים אינו כן [ואינו כלל בכל עונשי שמים, שהרי לא אמר כן אלא ביחס לישראל מחמת אהבתם, אך מכל מקום בעונשי שמים אין כלל מוחלט של 'קים ליה בדרבה מיניה' ו'כדי רשעתו', ובמקום אהבת ישראל - נידונים במיתה ובממון].
@@ שורה 36: / שורה 36: @@
 ובגמרא בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/קה/א|קה.]]}}: תנא, הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי - 'בעור' שבא על בעיר [- אתונו], 'כושן רשעתים' - דעבד שתי רשעיות בישראל, אחת בימי יעקב [- שרדף אחריו וביקש לעקור הכל. [[רש"י/סנהדרין/קה/א|רש"י]]] ואחת בימי שפוט השופטים [- לאחר מיתת יהושע, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/ג|שופטים ג]]}} "ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים"], ומה שמו - 'לבן הארמי' שמו.
-ובמגלה עמוקות {{ממ|[[מגלה עמוקות/יתרו|פרשת יתרו]]}} ביאר על פי זה מה שנמצא במסורה ב' פעמים 'כי ברח' בפסוק  {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לא#כב|בראשית לא כב]]}}"ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח", ובפסוק {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יד#ה|שמות יד ה]]}} "ויגד למלך מצרים כי ברח העם". וביאר המגלה עמוקות על פי מאמר הזוהר {{ממ|בא לג.}} שאיוב היה מיועציו של פרעה, וכשרצה פרעה להורגם, אמר לו טול מממונם ושלוט על גופם בעבודה קשה ואל תקטלם - דהיינו שלקח ממנום של ישראל ואחר כך לקו בגופם, ואם כן קיים בהם 'שתי רשעיות', נגד דין התורה שלא יעשה אלא 'כדי רשעתו' - משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעית, ולוקה ואינו משלם. ודבר זה נרמז במסורה, שהגורם לכך שעשה לבן שתי רשעיות שעל כך נקרא 'כושן רשעתים' הוא מה ששמע לעצתו של איוב שייעץ כן לפרעה לעשות שתי רשעיות לחייבם מלקות וממון.
+ובמגלה עמוקות {{ממ|[[מגלה עמוקות/יתרו|פרשת יתרו]]}} ביאר על פי זה מה שנמצא במסורה ב' פעמים 'כי ברח' בפסוק {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לא#כב|בראשית לא כב]]}} "ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח", ובפסוק {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יד#ה|שמות יד ה]]}} "ויגד למלך מצרים כי ברח העם". וביאר המגלה עמוקות על פי מאמר הזוהר {{ממ|בא לג.}} שאיוב היה מיועציו של פרעה, וכשרצה פרעה להורגם, אמר לו טול מממונם ושלוט על גופם בעבודה קשה ואל תקטלם - דהיינו שלקח ממונם של ישראל ואחר כך לקו בגופם, ואם כן קיים בהם 'שתי רשעיות', נגד דין התורה שלא יעשה אלא 'כדי רשעתו' - משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, ולוקה ואינו משלם. ודבר זה נרמז במסורה, שהגורם לכך שעשה לבן שתי רשעיות שעל כך נקרא 'כושן רשעתים' הוא מה ששמע לעצתו של איוב שייעץ כן לפרעה לעשות שתי רשעיות לחייבם מלקות וממון.
 ולפי זה היה נראה ליישב באופן נוסף את קושיית השל"ה ומהר"ש צילטץ, מדוע נידונו המצרים בעונש מיתה וממון - והטעם לפי שכל מידותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה, וכיון שהם "דנו" את ישראל ב'שתי רשעיות' - במלקות וממון, לכך גם קיבלו את עונשם ב'שתי רשעיות' - במיתה וממון.
@@ שורה 62: / שורה 62: @@
 ובמקום אחר {{ממ|[[פנים יפות/עקב|פ' עקב]]}} הקשה הפנים יפות כעין זה על דתן ואבירם שנאבדו מתוך הקהל וגם ממונם אבד עמם - ומדוע, הלא משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. ויישב, שכיון שהם עשו גם כן שתי רשעיות, שחלקו על הכהונה וגם ביישו את משה, לכן נענשו בשתי רשעיות. וכיון שהממון הוא שגרם שיעיזו פניהם בפני משה, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יח#כג|משלי יח כג]]}} "ועשיר יענה עזות" - לכן כעונש על דבריהם למשה נעשו באבדן ממונם. וכן הם יצאו לפני משה בקומה זקופה ככתוב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/טז#כז|במדבר טז כז]]}} "ודתן ואבירם יצאו נצבים" [ועמידה בקומה זקופה מורה על עזות פנים, כמו שאמרו חז"ל בברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/מג/ב|מג:]]}} כל העומד בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי שכינה] - לכך נענשו באיבוד ממונם, המעמידו על רגליו {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/קי/א|סנהדרין קי.]]}}. ואמנם אם ננקוט שבדיני שמים אין אומרים 'כדי רשעתו' ו'קם ליה בדרבה מיניה' פשוט שאין כל קושיא מדין קרח ודתן ואבירם.
-ובתהילים {{ממ|[[תהילים/קו#טז|קו טז-יח]]}} נאמר: "ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש השם. תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם. ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים". ויש לדקדק מדוע כאן כינה דוד את אהרן בתואר 'קדוש השם'. ואפשר לומר כעין דברי הפרשת דרכים, שכן דרשו חז"ל {{ממ|[[בבלי/סוטה/יג/ב|סוטה יג:]] ובספרי}} את הפסוק "וירא ראשית לו" זה משה שנקרא ראשית תרומה של עולם {{ממ|[[אדרת אליהו/וזאת הברכה|אדרת אליהו פ' וזאת הברכה]]}}. ומעתה יש לומר שבא דוד בזמירותיו לבאר מדוע נענשו עדת קרח בשני עונשים אלו, בבליעת נכסיהם ובשריפתם, ועל זה הקדים ואמר 'ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדש השם' היינו שנחלקו על משה ועל אהרן, ומשה הוא בבחינת תרומה, ואהרן הוא בבחינת קודש - אשר בשני דברים אלו מבואר בתוספות שאין אומרים 'קם ליה בדרבה מיניה' - ולכן 'פתחת ארץ ותבלע דתן... ותבער אשת בעדתם'.
+ובתהילים {{ממ|[[תהילים/קו#טז|קו טז-יח]]}} נאמר: "ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש השם. תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם. ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים". ויש לדקדק מדוע כאן כינה דוד את אהרן בתואר 'קדוש השם'. ואפשר לומר כעין דברי הפרשת דרכים, שכן דרשו חז"ל {{ממ|[[בבלי/סוטה/יג/ב|סוטה יג:]] ובספרי}} את הפסוק "וירא ראשית לו" זה משה שנקרא ראשית תרומה של עולם {{ממ|[[אדרת אליהו/וזאת הברכה|אדרת אליהו פ' וזאת הברכה]]}}. ומעתה יש לומר שבא דוד בזמירותיו לבאר מדוע נענשו עדת קרח בשני עונשים אלו, בבליעת נכסיהם ובשריפתם, ועל זה הקדים ואמר 'ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדש השם' היינו שנחלקו על משה ועל אהרן, ומשה הוא בבחינת תרומה, ואהרן הוא בבחינת קודש - אשר בשני דברים אלו מבואר בתוספות שאין אומרים 'קם ליה בדרבה מיניה' - ולכן 'תפתח ארץ ותבלע דתן... ותבער אש בעדתם'.