נשמת אדם/ב/צג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''כך''' כתב המ"א בסי' תק"י דעיקר הטעם מפני שנעשית לימים הרבה ודומה לקוצר ודש דאסור. אפי' לא היה אפשר לעשות מעי"ט שנאנס וכן הוא בהדיא בתשובת מהרי"ל סי' ס"ט כמו שנבאר א"יה דבריו גבי מכשירין כלל צ"ד וא"ר כתב דמשמע מלבוש שכתב הטעם משום דאפשר לעשות מעי"ט. וא"כ משמע שאם לא היה אפשר מותר לעשותו בי"ט ע"ש אבל מסתימת הפוסקים משמע דאסור. וכן משמע בגמרא שבת קל"ד דא"ל אביי לרב יוסף מהו לגבן א"ל אסור ואם איתא דבאם לא אפשר מותר ל"ל למהדר אאיסורא הו"ל למימר ישנה כמו בכל אוכל נפש דמותר לעשותו בי"ט ע"י שינוי. אלא משמע דאסור לגמרי והנה הר"ן בריש אין צדין הביאו הב"י סי' תק"ו כתב מדלא אייתי ברייתא דהמצניע דאיתא התם החולב והמגבן חייב לפשוט דגיבון אסור בי"ט. ומזה הוכיח דאינו אלא מדרבנן. ודבריו לא זכיתי להבין כלל. דהכי איתא בפרק המצניע (שבת צ"ה.) ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה דברי ר"א וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. פרש"י אחד שבת וא' יו"ט והנה פליגי הפוסקים די"א דחולב ומחבץ ומגבן לכ"ע חייב. ופלוגתא דר"א ורבנן הוא רק ממכבד ואילך. וי"א דאכולהו פליגי וס"ל דאינו אלא משום שבות ועכ"פ לכ"ע אסור מדרבנן. וא"כ מה זה שכתב הר"ן דהזיד ביו"ט לא קאי אמגבן נהי דלר"א לא לקי מדרבנן אסור. וא"כ עדיין קשה למה לא הביא ברייתא זו בפרק ר"א דמילה. ואם כונתו די"ל לכ"ע גיבון בי"ט מותר לגמרי. א"כ אין הדברים מדוקדקין וצ"ע. והש"ג בפ' כלל גדול כתב דלכ"ע אפי' לדעת הסוברין דרבנן לא פליגי במחבץ ומגבן דבשבת חייב מ"מ בי"ט ודאי פליגי דאינו אלא משום שבות וגם זה צ"ע דאיך נפרש דברי חכמים. ועוד שהרי להרמב"ם דס"ל דבונה ביו"ט חייב ע"כ צ"ל דמגבן בי"ט ג"כ לוקה דאל"כ למה בונה חייב נימא הואיל או מתוך כמ"ש המ"מ בהדיא וכ"כ הפ"ח בפי' תצ"ה ואיך שיהיה קשה דמאי פריך התם בפ' ר"א דמילה מ"ש מלישה הו"ל לתרץ דשאני לישה שהיא מלאכה המותרת ביו"ט משא"כ מגבן דהוא ממלאכת בונה כמו שכתב הרמב"ם בהדיא בהלכות שבת דהמגבן חייב משום בונה. והבונה ביו"ט אפי' לצורך אכילה חייב כמ"ש המ"מ בהדיא. ואף לדעת התוס' בפ' המצניע דבאמת גיבון מותר מה"ת ולכן גם הבונה אינו לוקה דאמרינן מתוך עכ"פ גיבון הוא משום בונה ומה ענין זה ללישה וגם לפי מה שמתרץ משום דאפשר מעיו"ט. וכי יהיה מותר לבנות ביתו כשנפל בי"ט. ונ"ל ע"פ מה שכתב המ"א בסי' ש"מ דמגבן חייב משום בונה היינו דמכוין לייפותו ולהשוותו ע"ש שהוכיח כן מהרמב"ם ועכ"פ מבואר בהרמב"ם דבנין גבינה הוא מפני שמחבר החלקים יחד ע"ש במ"א בסוף סי' שי"ט וא"כ הא תינח כשעושה גבינה ומשוה אותו לבעל תמונה עגול או ארוך דבזה שייך בנין. אבל כשנותן לתוכו דבר שיתקבץ רק החלב מתייבש מעט דזהו משום בורר וזה מותר בי"ט וזה שהיה שואל אביי מהו לגבן אין כוונתו לגבן לבעל תמונה דבודאי ידע הברייתא דמגבן חייב משום בונה. ולכן א"ל מ"ש מלישה פירש"י דזה נמי ללישה דמי דמכיון שאינו עושה. בעל תמונה אין כאן כלל וע"ז השיב ר"י שאני לישה דא"א מעי"ט אבל זה אפשר מעי"ט ולפי"ז היה אפשר להתיר לעשות (צווארך) אם לא היה אפשר מעי"ט אך כיון שהמ"א אוסר משמע הכל אסור ומי ייקל ראשו ובזה יתיישב היטיב דבגמ' שלנו אמרי' דמגבן חייב משום בונה ובירושלמי שבת במלאכת ממחק איתא בהדיא דחייב משום לש. ובזה מיושב היטב דהעושה גבינה בעל תמונה הוי בונה אבל המגבן ביד דהיינו שמערב אותו ומדביקו בידיו זהו משום לש והירושלמי מיירי בהכי וכן אביי דפריך מלישה מיירי בהכי: