פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
עונג יום טוב/קעב
"
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> {{מרכז|סימן קעב}} ולענין סוטה וודאי בעדים שבא עלי' בעלה אם היו לוקין עלי': ראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל שכ' (בפי"א מה' גירושין הל' י"ד) ובכלל לאו זה שכל אשה שזינתה תחת בעלה נאסרה עליו ולוקה עלי' שנאמר אחרי הוטמאה והרי נטמאת והקשו עליו הכ"מ והלח"מ מהא דכתב (בספ"א מהא"ב) המקנא לאשתו ונסתרה ובא ע"א והעיד שנטמאה והי' בעלה כהן לוקה עלי' משום זונה אעפ"י שעיקר העדות בע"א כבר הוחזקה בו זונה עכ"ל ומדכתב דלוקה משום זונה משמע דדוקא כהן לוקה משום זונה אבל ישראל אינו לוקה משום לאו דטומאה ומה שאמרו ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/נו/א|דף נ"ו]]}} דלוקין גם משום טומאה הוא למ"ד לוקין על לאו שבכללות אבל הרמב"ם ע"כ דסובר דאינו לוקה על לאו דטומאה משום שכולל לאו דמחזיר גרושתו וסוטה ביחד והוי לי' לאו שבכללות וא"כ דבריו סותרים זא"ז: ובאמת שדברי הרמב"ם (בה' א"ב) הם דברי הירושלמי (בסוטה פ"ו) וז"ל אמר פלוני אכל חלב והתרו בו אינו לוקה אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א הוא אמר לו אחד נזיר הוא והי' נוהג בנזירות ע"פ שתה יין נטמא למתים התרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א הוא אמר פלונית כהנת זינתה ובא עלי' בעלה ובעלה כהן והתרו בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים אמר ע"א אני ראיתי' שנטמאת ובא בעלה עלי' כהן התרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בע"א הוא ועיקר הרבותא של הירושלמי הוא אע"ג דתחילת האיסור הוחזק בע"א אפ"ה לוקה על זה האיסור אם עבר עליו בשני עדים ובהתראה וזה ממש דברי הרמב"ם בכאן וכן כתב (בה' שגגות) לענין חלב ומדנקט הירושלמי הך דינא בכהנת ולא בישראלית ע"כ דסובר דמשום טומאה לא לקי דהוי לאו שבכללות להכי הוצרך למינקט באשת כהן דלקי שפיר אלאו דזונה ואין לומר דלהכי נקט אשת כהן משום דמיירי באונס ובאשת ישראל אונס משרי שרי דז"א דהיא גופא קשיא אמאי נקט האי דינא גבי אונס והוצרך למינקט אשת כהן לינקט גבי רצון ואפילו באשת ישראל: ועוד נראה לי דאם בא ע"א והעיד אחר סתירה שנאנסה מאותה סתירה מהבועל אינו נאמן דהא בכל התורה קי"ל דע"א בדבר שבערוה לאו כלום הוא רק הכא גבי סתירה גלי דע"א נאמן לומר שנטמאת משום דאיכא רגלים לדבר המסייע להעד שהרי נסתרה עמו וכ"ז הוא במעיד שנטמאת ברצון דבזה הוי רגלים לדבר שהסתירה היתה כדי לזנות עמה אבל אם נאנסה אין כאן רגלים לדבר מהסתירה דהא אדרבה חזינן שלא רצתה להבעל עד שאנסה וכיון דליכא רגלים לדבר ע"א אינו נאמן בה שאסורה רק מכח הסתירה ואמאי לוקה עלי' אח"כ בעלה כהן: וכה"ג כתב החכ"צ בתשובותיו (סימן ק"נ) דאם אמר העד שזינתה מאיש אחר אינו נאמן דעל אחר ליכא רגלים לדבר מסתירה והביא ראיה מדברי רש"י (בסוטה ל"א) עיי"ש והכי משמע לי מהש"ס דסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/כו/א|דף כ"ו]]}} דקאמר אמתניתין דקתני ומותרת לבעלה פשיטא אמר רב הונא במתנונה מתנונה בדקוה מיא במתנונה דרך אברים מהו דתימא הא זנויי זנאי והא דלא בדקוה מיא כי אורחא משום דבאונס זנאי ולגבי כהן אסירא קמ"ל ע"כ ואם נימא דרגלים לדבר הבא מכח הסתירה הוי רגלים גם לענין ביאת אונס א"כ אמאי באמת שרי' לכהן כיון דקים לי' להש"ס דע"י ביאת אונס יכולה להיות מתנונה אחר שתי' ניחוש באמת שמא זינתה באונס. ועיין במל"מ (סוף פ"ג מה' סוטה) שכתב שיש מקום לפרש דברי הש"ס קמ"ל דמותרת דאם איתא דזנאי באונס היו המים בודקין אותה כראוי] א"ו דאין ענין רגלים לדבר מכח הסתירה על ביאת אונס כלל וכיון דליכא רגלים לדבר לא חיישינן לביאת אונס דמוקמינן לה אחזקה דהתירא לבעלה כיון דליכא רגלים לדבר ועוד אונס לא שכיח אבל אם נימא דרגלים לדבר הוי נמי לענין אונס הוי לן למיחש שמא נאנסה אע"ג דלא שכיח כיון דמתנונה ואיכא רגלים לדבר וכיון שהוכחנו דגבי אונס ליכא רגלים לדבר פשיטא דאין ע"א נאמן לומר שנאנסה וא"כ פשיטא דהירושלמי דקאמר בעלה כהן מיירי ברצון דרבי קרא ועד אין בה דע"א מהימן בה ואפ"ה נקט כהן ולא נקט ישראל וע"כ משום דסובר דבישראל דאיכא רק לאו דטומאה אין לוקין כלל משום דהוי לאו שבכללות ולהכי נקט כהן דאיכא גבי' לאו דזונה ולקי שפיר וא"כ וודאי דקשה על הר"מ ז"ל שכתב (בה' גירושין) דלקי שפיר אלאו דטומאה ולא חייש ללאו שבכללות: וראיתי להכ"מ שכתב וז"ל ויש מי שתירץ דברי רבינו שמ"ש כאן שלוקה על לאו דסוטה היינו דווקא כשגירשה והחזירה ואח"כ בא עלי' כמו מחזיר גרושתו אחר שנתקדשה לאחר וזו אעפ"י שלא נתקדשה לאחר לוקה עלי' דכי אמרינן אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ארישא דקרא קאי וכתב לה ספר כריתות וכו' לא יוכל בעלה לשוב לקחתה אם היתה לאיש אחר וכן אם לא היתה לאיש אחר אם הוטמאה תחתיו וגירשה והשתא ניחא דבפ"א מה' א"ב מיירי כשבא עלי' ולא החזירה ומש"ה אינו לוקה אם אינו כהן ע"כ והנה לכאורה ודאי משמע כדבריהם דכיון דמרבינן סוטה שנבעלה מקרא דאחרי אשר הוטמאה דכתיב במחזיר גרושתו לא חמיר ממחזיר גרושתו ובמחזיר גרושתו אינו לוקה אא"כ קידש אח"כ כדכתיב להיות לו לאשה אבל בבעל לחוד אינו לוקה כדאמרינן בקדושין (דף ע"ח) א"כ פשיטא דה"ה סוטה בביאה לחוד אינו לוקה: מיהו קשה כיון דקיי"ל אין איסור חל על איסור ואיסור לאו לא חייל על איסור עשה כמ"ש התוס' בשבועות (כ"ג) מהא דהאוכל תרומה טמאה בטומאת הגוף וזו שנבעלה נאסרה על בעלה באיסור עשה דונטמאה ואם נימא דאין איסור לאו דסוטה אלא כשהחזירה אחר שגירשה תקשה הא אין איסור חזרת סוטה ולאו שבה חל על איסור עשה דונטמאה ואיך משכחת לה מלקות דסוטה אחר שהחזירה: לכן נ"ל דהא ודאי דלאו דסוטה לא לקי עלה אלא אם יש קדושין כיון דכללינהו קרא בחד לאו סוטה ומחזיר גרושתו כמו דבמחזיר גרושתו לא לקי אלא בקידושין ה"נ בסוטה לא לקי אלא בקדושין מיהו זה דווקא אם גירשה אז לא לקי עד שיחזור ויקדשנה אבל אם לא גירשה כלל לקי עלה מיד דחל איסור סוטה ולאו שבה מיד אחר שזינתה ואף דבעינן קדושין דכתיב להיות לו לאשה ובל"ה לא לקי מ"מ הכא בסוטה הא לא פקעי ממנה קדושי ראשונים כדאמרינן (ביבמות מ"ט) הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר דהא תפסי בה קדושין ופרש"י ז"ל דהיינו שלא פקעו קדושין הראשונים וא"כ כל שבא עלי' אחר שזינתה קודם שגירשה לוקה דקרינא אחרי אשר הוטמאה להיות לו לאשה וחל האיסור לאו עלי' תיכף שזינתה ולקי עלי' כ"ז שלא גירשה דקרינן בי' להיות לאשה דהא לא פקעי קדושין הראשונים וכן אם גירשה והחזירה נמי לקי אבל אם גירשה ולא החזירה לא לקי דקדושין הראשונים אזלי לה ע"י הגט ועתה היא פנוי' ובלאו דסוטה לא חייב רחמנא בלא קדושין כמו דלא חייב במחזיר גרושתו: ומעתה לפי מה שנתבאר דלאו דסוטה איכא אף בלא נתגרשה דלא כדעת הר"מ שהביא הכ"מ ודאי דקשה על דברי הר"מ ז"ל (בה' א"ב) דשביק מלקות דלאו דטומאה ונקיט לאו דזונה אחרי שכתב בעצמו (בה' גירושין) דלקי אלאו דטומאה ולא הוי לאו שבכללות: ונראה לי ליישב דברי הר"מ ז"ל באופן אחר דודאי גם הוא סובר שלוקין אלאו דסוטה ומה שכתב (בה' א"ב) שלוקין משום זונה אם הוא כהן וכדברי הירושלמי הנ"ל דמשמע דבישראל ליכא מלקות הוא מטעם אחר דהנה התוס' בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/כח/א|דף כ"ח]]}} ד"ה מה ת"ל כתבו וז"ל וא"ת וכי אצטריך קרא למעוטי ספיקא י"ל הכתוב אוסרה קודם שתי' כאלו היא וודאי אע"ג דליכא מלקות כדמוכח בפ"ק מיהו לאו הבא מכלל עשה איכא ואפילו אם היא טהורה נענש בב"ד של מעלה אם בא עלי' כמו על חייבי עשה ולא כשאר ספיקות כגון ספק חלב ספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן אעפ"י דצריך כפרה וסליחה מיהו לא חמיר כחייבי עשה עכ"ל מבואר מדבריהם דבסוטה כ"ז שלא שתתה אף אם טהורה היא בעלה קאי עלה בעשה: מיהו כ"ז גבי בעלה אבל לענין כהונה ותרומה אם טהורה היא נראה דליכא בה עשה ואינה אסורה רק מספק שמא נטמאת אבל אי הוי ידעינן שלא נטמאת ליכא איסור עשה גבה ואע"ג דמרבינן שם מתלתא ונטמאה תרומה וכהן לר' ישמעאל ור"ע מ"מ האי ונטמאה היינו נבעלה כדקאמר (ביבמות י"א) דפריך מ"ש סוטה וודאי דכתיב בה טומאה סוטה ספק נמי הא כתיב בה טומאה דתני כו' אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה ומשני מאי נסתרה נבעלה כו' עיי"ש ברש"י ותוס' הרי דטומאה דכתיב בקרא אנבעלה קאי אבל בסתירה אם טהורה היא ליכא עשה גבי תרומה וכהונה. ורק גבי בעל איכא עשה כיון דכתיב והביא האיש את אשתו ממילא ידעינן דמחויב להשקותה ואם לא השקה אותה איכא לאו הבא מכלל עשה אף אם טהורה היא אבל לתרומה וכהונה ליכא עשה אלא אם נטמאה וודאי אבל אם לא ידעינן אם נטמאה אסורה רק מספק והא דאצטריך קרא לזה אע"ג דבלא"ה הוי ידעינן דמספיקא אסורה ככל ספק איסור כבר כתבו התוס' (שם דף כ"ט) כי היכי דלא נימא דמוקמינן איתתא אחזקה לענין כהונה ותרומה להכי איצטרך קרא דכמו דלא מוקמינן אחזקה לגבי בעל משום דרגלים לדבר מהסתירה מרע לחזקה ה"נ לא מוקמינן אחזקה לגבי תרומה וכהונה: וכן מתפרש דברי הגמרא שם (דף כ"ט) דקאמר וכ"ת כהונה לא תבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה היינו שעשה בה ספק כוודאי דחוששין לספק ואוסרין כוודאי ולא מוקמינן אחזקה דהיתרא דכיון שעשה הכתוב ספק זונה כוודאי לגבי בעל ולא מוקמינן אחזקה ממילא לענין כהונה ותרומה נמי לא מוקמינן אחזקה וכ"ז משום דמספקינן שמא טמאה היא אבל אם באמת טהורה היא ליכא בה איסור עשה: גם יש להביא ראי' לזה מהא דאמר בירושלמי דתרומה וכהונה לא צריך קרא משום דכיון דחזינן דרגלים לדבר מרע החזקה גבי בעל ממילא גבי תרומה נמי אסורה מספק ומוקמינן שם קרא ליבם משום דאי לאו קרא לא הוי ידעינן כלל שנתפס איסור מכח זנותה על היבם: ומזה ראי' ג"כ למ"ש דבתרומה וכהונה ליכא איסור עשה אם היא טהורה דאי ס"ד דהא דדרשינן ונטמאה אתרומה וכהונה היינו דאיכא איסור עשה כ"ז שלא שתתה אף אם היא טהורה א"כ אמאי לא מוקי הירושלמי קרא אתרומה דהא וודאי אצטריך קרא מיוחד לתרומה וכהונה לאסור בעשה אף אם טהורה היא דכיון דחידוש הוא שיש בה איסור אף אם היא טהורה ליכא למילף תרומה וכהונה מבעל ובעי קרא מיוחד לתרומה ומדמקשה הירושלמי אמאי צריך קרא לתרומה ומוקי לה איבם ע"כ דפשיטא להירושלמי דאין סברא כלל לאסור לתרומה אם היא טהורה דדוקא גבי בעל שקינא לה ונסתרה אסורה עליו אף אם טהורה היא אבל לתרומה אינה אסורה אלא מספק שמא טמאה היא ושפיר פריך דלזה לא צריך קרא כיון דגלי קרא גבי בעל דמספק אסורה ולא מוקמינן אחזקה דרגלים לדבר מרע החזקה ה"ה לתרומה אסורה מספק והוצרך לאוקמי קרא איבם: והכי נמי יש להביא ראי' מהא דאמר בברייתא (יבמות ס"א) רבי מתיא בן חרש אומר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עלי' בדרך עשאה זונה ורבנן פליגי עליו ואם נימא דגם לענין כהונה מקרי איסור וודאי אף אם טהורה היא א"כ היכי קאמר ר"מ בן חרש דעשאה זונה הא כבר היא זונה משעת סתירה ועכשיו אינה יכולה לשתות אחר שבא עלי' דכיון שאין הבעל מנוקה מעון אין המים בודקין אותה כמ"ש התוס' והרשב"א ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/פה/א|דף פ"ה]]}} עיי"ש לענין הך מילתא דבא עלי' בעלה בדרך. א"כ לענין מאי אמר דעשאה זונה מחמת שבא עלי' בדרך הא כבר היא זונה ורבנן נמי אמאי פליגי עלי' ואין לאמר דנ"מ לענין מלקות דמחמת הסתירה היא בעשה לחוד ואם בא עלי' בעלה בדרך איכא מלקות מחמת ביאתו משום זונה אם תנשא אח"כ לכהן דז"א דהא קי"ל דאין איסור חע"א ואם אסורה מחמת הסתירה לכהונה בעשה כשנבעלה אח"כ לבעל לא אתי איסור לאו הבא מכח ביאת הבעל וחייל אאיסור עשה שעלי' מכח סתירת הבועל א"ו כמ"ש דמחמת סתירת הבועל הויא רק בספק זונה וכיון דהוי' רק ספק זונה שפיר לקי עלה כהן משום זונה כשבא עלי' בעלה בדרך דמ"מ הוי' זונה, או שנטמאה מהבועל ואם לא נטמאה והיתה טהורה עד שבא עלי' הבעל נעשית זונה מחמת שבא עלי' בעלה לר"מ בן חרש: ונראה לי להביא ראי' לדברינו מדברי הרמב"ם ז"ל כן דבאיסור כהונה הויא ספק איסור קודם שתשתה ולא איסור וודאי זונה שכתב (בפי"ח מה' אסורי ביאה הי"ב) וז"ל כל אשה שקינא לה בעלה ונסתרה ולא שתת מי סוטה אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה בין שלא רצתה לשתות בין שלא רצה להשקותה בין שהיתה עדות שמונעה מלשתות כו' הואיל ולא שתת מכל מקום הרי זו אסורה לכהונה מספק עכ"ל הרי דסוטה שלא שתת אסורה רק מספק ואלו (בפ"ב מה' סוטה) כתב בנשים שאינן שותות שאסורות לבעליהם לעולם ולא כתב שאסורה מספק כמ"ש גבי איסור כהונה ומזה משמע דסובר כדעת התוס' דסוטה לבעלה קודם שתי' יש בה איסור. וודאי ולכהן יש בה רק איסור ספק ואין לומר דלעולם דגבי כהונה נמי איכא עשה אף אם היא טהורה קודם שתשתה כמו גבי בעל מיהו היינו דווקא כ"ז שראוי' לשתי' אבל אם באו עדים שמנעוה מלשתות או שאמר הבעל שאינו רוצה להשקותה דשוב אינה שותה או שאינו מנוקה מעון דלאו בת שתי' אינה אסורה אם טהורה ולא הוי אלא ספק איסור שמא טמאה היא וכמ"ש רש"י (בדף כ"ח ע"א) ד"ה מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה והכי קאמר קרא אשה זו שמא נטמאה שמא לא נטמאה וקאמר לך דישקנה לברר הספק ואי לא משקה לה אסורה והיינו דווקא בראוי' לשתי' אבל באינה ראוי' לשתי' לא הוי בה רק ספק איסור ככל ספק איסור שבתורה: דז"א דאטו שתיה חוב על הבעל ומצוה דנימא דאיסור דידה תלי' בקיום המצוה דבזמן שהי' ראוי' לקיום מצות שתי' אסורה אף אם היא טהורה עד שתשתה ובזמן שאינה ראוי' לשתי' מותרת אם היא טהורה הלא השתי' ביד הבעל ובידה ואם אמר איני משקה או שהיא אמרה איני שותה שוב אינה שותת ואיך נימא דהשתי' מעכב היתר דידה אם ראוי' לשתות זה לא מצינו אלא גבי מצוה כמו היתר חדש דתליא בהקרבת עומר בזמן שבהמ"ק קיים ובזמן דליכא עומר חדש ניתר בלא עומר אבל לא שייך לומר כן גבי שתי' שהוא רשות להבעל להשקותה או לא ואם איתא דיש בה איסור זונה אם היא טהורה קודם שתי' וודאי דאסורה אף באינה ראוי' לשתות ומדחזינן דקרי לי' הר"מ ספק זונה באינה ראוי' לשתות ש"מ דגם בראוי' לשתות אין בה אלא ספק זונה דלא דמי איסור כהונה לאיסור בעל דדוקא גבי בעל כתב קרא דאסורה באיסור עשה עד שתשתה אף אם טהורה היא ולא לענין כהונה: ומעתה אחרי שנתברר דחלוק דין איסור כהונה בסוטה מדין טומאה לבעל דבבעל הויא וודאי איסור עשה אף אם היא טהורה ובכהונה ליכא אלא ספק איסור א"כ דברי הירושלמי והרמב"ם ז"ל נכונים מאוד במ"ש האי דינא דע"א שהעיד על הטומאה ואח"כ בא עלי' בעלה כהן בעדים לוקה משום זונה ולא נקט אם בא עלי' בעלה ישראל ללקות משום טומאה דהא ע"א אינו נאמן לענין מלקות בכל התורה רק דהירושלמי חידש לן דהיכא דנתחזק עדותו של העד לענין דבר אחר שוב אף שאח"כ אנו דנין לענין מלקות נמי מהני כמו גבי חלב דע"א נאמן באיסורין בספק חלב ספק שומן מהני ללקות אם אכל החלב בעדים וכן גבי נזירות אם שאמר העד שנדר בנזיר ונהג נזירות עפ"י העד שוב לוקה אם שתה יין בעדים והתראה וכ"ז דווקא אם העד עשה פעולה ע"י עדותו ונתחזק עדותו בדבר שהאמינתו תורה שוב מהני אף כשאנו באין לדין לענין מלקות וא"כ באיסור טומאה לגבי בעל שאמר העד שהיא טמאה לא אהני לן האי עד מידי ולא נתחזק שום איסור על ידו דבלא"ה היתה אסורה על הבעל באיסור עשה אף אם היא טהורה ואי משום דנתחזק עדותו לענין שמונעין אותה מלשתות זה לא מיקרי איתחזק עדותו דאם לא הי' רוצה הבעל להשקותה לא הי' משקה אותה גם בלתי עדותו ואנן בעינן שיחול על איזה דבר קביעות איסור מחמת עדותו אז מועיל אח"כ עדותו אף כשאנו באין לדין אח"כ לענין מלקות אבל בזה לא נעשה שום קביעות איסור ע"י דבלא"ה היתה אסורה לבעל באיסור עשה אף אם היא טהורה מאי אמרת דנ"מ לענין מלקות אם יבוא עלי' בעלה ז"א הא לענין מלקות אין ע"א נאמן כלל ואנן בעינן קביעות איסור ע"י עדותו לדבר שהאמינה אותו התורה ואז מועיל גם לענין מלקות אבל הכא לא הי' קביעות איסור לענין שום דבר להכי כשבא עלי' בעלה אח"כ אינו לוקה משא"כ כשבעלה כהן דאז כשהעיד הע"א שנטמאה נעשה קביעות איסור ע"י עדותו דקודם שהעיד היתה רק ספק זונה ואם יגרשנה בעלה או ימות הויא רק ספק זונה כמ"ש בשם הרמב"ם ז"ל וע"י עדותו נעשה קביעות איסור זונה בה שאם יגרשנה תהא אסורה לכהן והוולדות יהיו חללים בודאי וכיון שהי' קביעות איסור ע"י העד שוב לוקה עלי' הבעל אם הוא כהן כמו גבי ספק חלב ספק שומן שנקבע האיסור ע"י העד ומהני אח"כ לא יחיובי עליו כרת וכ"ז הוא דווקא בבעלה כהן אבל בבעלה ישראל אינו לוקה משום טומאה דבישראל לא באה שום קביעות איסור ע"י העד דגם קודם שהעיד היתה אסורה באיסור עשה אף אם טהורה היא כמ"ש התוס' וזה ברור הנה נתבאר דגם הר"מ ז"ל סובר דלוקין על לאו דטומאה בסוטה וודאי ולא הוי לאו שבכללות: <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Min
(
עריכה
)
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:Str find
(
עריכה
)
תבנית:Str len
(
עריכה
)
תבנית:Str mid
(
עריכה
)
תבנית:Str mid/core
(
עריכה
)
תבנית:Trim
(
עריכה
)
תבנית:Yesno
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:בלי סוגריים מרובעים
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דיקטה
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:ממ
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/בבלי ומפרשיו
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/מסכת
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:סרגל כללי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל כללי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק1
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק2
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק3
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק4
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשים כללי
(
עריכה
)
יחידה:Arguments
(
עריכה
)
יחידה:Math
(
עריכה
)
יחידה:PV-options
(
עריכה
)
יחידה:ParamValidator
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
יחידה:Yesno
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים2
(
עריכה
)