עריכת הדף "תורה תמימה/במדבר/ח"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ב ==

'''אל מול פני המנורה. ''' מלמד שמצדד כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה {{תוספת|א|ר"ל למול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה מצדד פני ששה הנרות, ובספרי איתא, למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה, שומע אני יהיו כל הנרות דולקים על כל המנורה, ת"ל אל מול פני המנורה יאירו שיהיו נרות מקבילים את המנורה ומנורה את הנרות, הא כיצד, שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחד באמצע כולם מקבילים את האמצעי, מכאן היה ר' נתן אומר האמצעי מכובד, ע"כ. ומבואר מכאן דס"ל דמזרח ומערב היו מונחים, ומ"מ היו פונים כולם לאמצעי, והגר"א הגיה שלשה כלפי דרום ושלשה כלפי צפון, והוא משום דקשה לו שלמ"ד מזרח ומערב היו מונחים הלא לדידיה הנר השני שבמזרח נקרא לפני ה', ובס' התוה"מ כתב דאין צורך להג"ה זו שלדברי הכל צריך שיפנו אל האמצעי שהוא קרוי בשם מנורה, יעו"ש.

אכן יש להביא סמך ראיה להגהת הגר"א, כי במנחות צ"ח ב' ס"ל לר' אליעזר ב"ר שמעון דשלשה כלפי דרום ושלשה כלפי צפון, ובעלמא הולך ר"א בר"ש בשיטת אביו ר"ש, וידוע דסתם ספרי ר"ש, א"כ יש סברא קרובה לומר דהגירסא בספרי צ"ל כמו בגמרא בדברי ראבר"ש.}}. (מגילה כ"א ב').

== ד ==

'''וזה מעשה המנורה. ''' תנא דבי ר' ישמעאל, מעשה המנורה היה קשה לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, דכתיב וזה מעשה המנורה {{תוספת|ב|סיבת הקושי היה מפני רבוי פרטיה וצעצועי' של מנורה כמבואר בפ' תרומה, וסמיך על כמה דרשות אגדיות שהמלה זה מורה על ההוראה באצבע, כמו בסוף תענית ל"א א' על הפ' הנה אלהינו זה מלמד שמראים באצבע, ובירושלמי סוטה פ"א ה"י עה"פ אבל כבד זה למצרים דרשו מלמד שהראו באצבע על ארונו של יעקב, וכן נתבאר לפנינו בפ' בא בפסוק בעבור זה עשה ה' לי, וכן דרשו כיוצא בזה בסוגיא כאן בפסוק דפ' בא החודש הזה לכם ובפסוק דפ' שמיני וזה לכם הטמא, יעו"ש לפנינו. ומה שיש עוד לדרוש בפסוק שלפנינו הובא לפנינו בפ' תרומה בענין מעשה המנורה, כי שם מקומו, יעו"ש.}}. (מנחות כ"ט ב׳).

== ז ==

'''והעבירו תער. ''' תניא, הלוים מגלחין ותגלחתן מצוה, דכתיב והעבירו תער על כל בשרם {{תוספת|ג|והיא רק מצוה לשעה, דהיינו בשעה שנבחרו לשירות במדבר ואינה נוהגת לדורות.}}. (נזיר מ' א').

'''על כל בשרם. ''' פרט לבית הסתרים {{תוספת|ד|הוא שער בית השחי ובית הערוה, וי"ל בטעם הדרשה ע"פ מ"ש בקדושין כ"ה א' הכל מודים בלשון לענין טבילה דכטמון דמי, מאי טעמא ורחץ בשרו במים אמר רחמנא מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי, ואף הכא מדכתיב על כל בשרם משמע ליה על בשרו שבגלוי פרט לשער שבבית הסתרים, כמבואר.}} [פסיקתא רבתי]

== ח ==

'''ופר שני וגו׳. ''' מה ת"ל שני, אם בא ללמד שהם שנים, הרי כבר נאמר (פ׳ י"ב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, אלא שיכול יהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה, ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת, אי פר שני יכול תהא עולה קודמת לכל מעשיה ת"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, הא כיצד, דם חטאת קודמת לדם עולה מפני שמרצה, אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהם כליל לאישים, מכאן שכל המקודש מחבירו קודם לחבירו {{תוספת|ה|ובסוגיא כאן צ"א ב' חקרה הגמרא אם היו לפניו מנחת נדבה ומנחת סוטה איזה קודם ולא איפשטא ולכן פסק הרמב"ם בפ"ט ה"י מתמידין שיקדים איזה מהן שירצה, ותמיהני שהרי במנחות מ"ט ב' אמרו בפשיטות תדיר ומקודש עדיף, והלא בודאי מנחת נדבה תדירה ממנחת סוטה והיא גם מקודשה [וראוי להעיר, כי בגמ' שם הלשון תדיר עדיף והוגה כן ע"י בעל ברכת הזבח, והוא טעות].

ועיין בכ"מ שם הלכה ו' כתב בשם הר"י קורקוס דהא דאברי עולה קודמין לאימורי חטאת היינו רק אם נשחטו שניהם, החטאת והעולה, ואימורי שניהם לפנינו, אבל קודם שנשחטו שניהם מקריבין החטאת לגמרי הדם והאברים ואח"כ מקריבין העולה, עיי"ש. וטעמו נראה ע"פ מ"ד בסוגיא דזבחים כאן דגזה"כ הוא (פ' ויקרא) והקריב את אשר לחטאת ראשונה, ומשמע הקרבה שלמה בכל הפרטים.}}. (זבחים פ"ט ב׳).

'''ופר שני וגו׳. ''' תניא, ר׳ שמעון אומר, מה ת"ל שני, אם ללמד שהם שנים והלא כבר נאמר (פ׳ י"ב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, אלא שיכול תהא חטאת נאכלת ללוים, ת"ל ופר שני – שני לעולה, מה עולה לא נאכלת אף חטאת אינה נאכלת {{תוספת|ו|נראה דר"ש אינו פליג על הדרשה הקודמת אלא ס"ל דאפשר גם לדייק דרשה זו שדורש כאן מיתור לשון שני כמו שמבאר, כי המספר שני הוא מספר סדורי, ומספר כזה יבא על הרוב לדברים הדומים במעשיהם, וכאן הוא בא להורות שגם חטאת זה היה נשרף, דהו"א שתהיה נאכלת לכהנים כיון שהיתה חטאת חיצונה, ולכן אמר שני – שני לעולה, מפני שיש לה השתוות מצד זה שאינה נאכלת, הגם שאינו שוה לגמרי, כי אינה כליל על המזבח רק בחוץ. הרי הכתוב אומר על זה הכל עולה ויצדק לפי"ז המספר שני, ומ"ש נאכלת ללוים אין לזה באור, שהרי הלוים אינם אוכלים כלל חטאת, וע' מהרש"א, ואמנם בתו"כ פ' ויקרא ליתא כלל מלת ללוים, וכן צריך לגרוס הכא.}}. (הוריות ה׳ ב׳).

== יז ==

'''כי לי כל בכור. ''' מכאן אתה אומר שקדשו ישראל בכורות במדבר {{תוספת|ז|משמע ליה הלשון כי לי כל בכור בארץ מצרים, עודם בארץ מצרים הם בקדושתם, ובא לאשמעינן אע"פ דכתיב בפ' בא והיה כי יביאך ה' אל הארץ והעברת כל פטר רחם משמע דמקודם לא נצטוו על מצוה זו, קמ"ל דגם במדבר קדשו, ומה דכתיב והיה כי יביאך והדר והעברת באה לדרשה אחרת, עשה מצוה זו כדי שתכנס לארץ, כמבואר לפנינו בפ' בא, יעו"ש.}}. (בכורות ד׳ ב׳).

'''כי לי כל בכור וגו'. ''' וכתיב (פ׳ בא) והכיתי כל בכור בארץ מצרים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, מכאן שקודם שהוקם המשכן היתה עבודה בבכורים {{תוספת|ח|ר"ל דכשנבחרו הלוים תחת כל בכור בבני ישראל כתיב למעלה כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי, וכתיב בענין מכת בכורות שאמר הקב"ה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה', למדנו שביום שהוכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל, ועדיין אין אנו יודעין לאיזה דבר נתקדשו, אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה ג"כ ביטול ע"ז שלהם כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וידעו כי אני ה', ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים, למדנו ג"כ שקדושת הבכורים לעבודה לשמים היתה, ומכאן נתאמת הדבר הזה שתהא עבודה בבכורות.

ויש להוסיף באור, כי היה המנהג אצלם להקריב הבן הבכור לע"ז, כמש"כ (מלכים ב ג׳:כ״ז) ויקח את בנו הבכור ויעלהו עולה, ואולי אל זה כיון הנביא (מיכה ו׳:ז׳) האתן בכורי פשעי, וכנגד זה הקדיש הקב"ה את הבכורים לעבודתו יתברך. –}}. (ירושלמי מגילה פ"א הי"א).

== יט ==

'''ואתנה את הלוים וגו׳. ''' תניא, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר, כהנים ולוים וישראלים מעכבים את הקרבן {{תוספת|ט|ישראלים הם הבעלים של הקרבן, ואם אין מעמד מכולם אין הקרבן עולה לרצון, דבעינן שיהיו הבעלים עומדים על קרבנם כפי שיתבאר לפנינו בר"פ פינחס בר"פ תמידין.}}, רבי תנחומא שמע לה מן הדא, ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל – אלו הלוים, לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד – אלו הכהנים {{תוספת|י|ר"ל בני ישראל דכתיבי הכא קאי על הכהנים, ור"ל שיעבדו הלוים את עבודת הכהנים, ובכהנים כתיב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות.}}, ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש – אלו ישראל {{תוספת|יא|העומדים על הקרבן כמש"כ באות ט', ועוד דריש כאן בירושלמי ולכפר על בני ישראל זה השיר, כלומר דהשיר שעל הקרבן מעכב את הקרבן, ודריש כן מפני שאין ללוים עבודה אחרת אבל לא קיי"ל כן כמו שנבאר בסמוך, ולכן השמטנו זה.}}. (ירושלמי פסחים פ"ד ה"א).

'''ולכפר על בני ישראל. ''' תניא, ר' אלעזר אומר, מניין שהשירה ביום, דכתיב ואתנה את הלוים לאהרן וגו׳, ולכפר על בני ישראל, מה כפרה ביום אף שירה ביום {{תוספת|יב|ר"ל מה הקרבת קרבנות שהם מכפרין אינן אלא ביום כמבואר לפנינו בס"פ צו בפ' ביום צותו, אף שירה שהיא עבודת הלוים אינה אלא ביום, וצ"ע ל"ל כל דרשה זו, תיפק ליה דכיון דאין אומרים שירה אלא על נסכים הבאים עם הקרבן וקרבן אינו נקרב רק ביום, כמבואר, א"כ ממילא אין שירה אלא ביום, ויתכן לומר דמפני זה השמיט הרמב"ם כל דין זה דשירה ביום, אשר לכאורה הוא דבר פלא, ודברי ר' אלעזר יש ליישב לפי מה דקיי"ל דשיר אינו מעכב את הנסכים, וא"כ הו"א שאם נסכו בלא שיר אז ימלאו את עבודת השיר בלילה, קמ"ל, ולפי"ז השמטת דין זה ברמב"ם עדיין צ"ע.}}. (ערכין י"א א׳).

'''ולכפר על בני ישראל. ''' תניא, מניין שהשיר קרוי כפרה, דכתיב ולכפר על בני ישראל. – זה השיר {{תוספת|יג|והיא עבודת הלוים, וע"כ זהו השיר, שהרי אין להם עבודה אחרת, ובסוגיא כאן איתא עוד דרשה שהשיר מעכב, וכבר כתבנו באות י"א דלא קיי"ל כן.}}. (ירושלמי פסחים פ"ד ה"א).

== כד ==

'''זאת אשר ללוים. ''' תניא, יכול כשם שהלוים פסולין בשנים כך יהיו פסולין במומים, ת"ל זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וגו', זאת ללוים ואין אחרת ללוים {{תוספת|יד|ר"ל אין דבר אחר מעכב בלוים, ופשוט דמדייק יתור המלות האלה, דהו"ל להשמיט המלות זאת אשר ללוים ולהתחיל מן מבן חמש ועשרים שנה והוי ידעינן דקאי אלוים, אחרי דכל הפרשה בלוים איירי.}}. (חולין כ"ד א׳).

'''זאת אשר ללוים. ''' תניא, יכול כשם שהשנים פוסלין בלוים כך יהיו פוסלין בכהנים, ת"ל זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וגו', זאת ללוים – ולא לכהנים {{תוספת|טו|כמש"כ באות הקודם.}}. (שם שם).

'''מבן חמש ועשרים שנה. ''' יכול אף בשילה ובבית עולמים כן, ת"ל (פ׳ במדבר) לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא, לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף {{תוספת|טז|פסוק זה כתיב בפ' במדבר בענין פסול הלוים בשנים, ולכן דרשינן דרק בעבודת הכתף הם פסולים בשנים, והיינו רק בזמן שהיו הלוים נושאים את המקדש ממקום למקום, וזה היה רק בזמן היותם במדבר, משא"כ בשילה ובית עולמים, ר"ל בביהמ"ק ונקרא בית עולמים ע"ש הכתוב (מלכים א ח׳:י״ג) מכון לשבתך עולמים היינו לדורות, היתה כל עבודת הלוים רק שוערים ומשוררים, שאז אין נפסלים בשנים רק בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה. –

והנה לא נתבאר מפורש מאימתי הלוים כשרים לעבודה לדורות שאז אינם פסולים בשנים. ורמב"ם פ"ג ה"ז מכלי המקדש כתב, ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש, שנאמר (ס"פ במדבר) איש איש על עבודתו, עכ"ל. והנה לא מצינו בשום מקום דרשה זו בסמיכות על זה הפסוק, ורק הרמב"ם בעצמו הביא לסמך פסוק זה כדרכו בחבורו. והנה לפי הנודע דבן י"ג שנה ויום אחד נקרא איש א"כ כשר כל לוי בן י"ג שנה ויום אחד לעבודה, ומ"ד במשנה י"ג ב' אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה, צ"ל לדבריו דהיינו פחות מבן י"ג שנה, אבל לא נתבאר לפי זה מה דאיתא בדה"י א' כ"ג שמנה דוד מספר הלוים לעבודת בית ה' מבן עשרים שנה ומעלה, יעו"ש, וצ"ע בזה.}}. (שם שם).

'''מבן חמש ועשרים שנה. ''' הובא לעיל פ׳ במדבר (י׳, ג׳) בפסוק מבן שלשים שנה.

== כה ==

'''ומבן חמשים שנה ישוב. ''' תניא, א"ר אבא בשם ר׳ לוי, חנה ע"י שהרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל, שאמרה [ש"א א׳] וישב שם עד עולם, והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, הוא שהכתוב אומר (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור {{תוספת|יז|ושמואל לוי היה, וקשה לי דרשה זו בכלל, דהלא מצוה זו דאחר חמשים שנה ישוב אינה מצוה לדורות ורק לשעתה במדבר היתה, ולדורות אינו פסול רק אם נחלש מרוב זקנה כמבואר בדרשות בפ' הקודם, וצ"ל דאסמכתא בעלמא היא ואין משיבין על האגדה, ובכלל הענין מריבוי תפילה בארנו במקום אחר, ועיין ס"פ זו בפסוק אל נא רפא נא לה.}}. (ירושלמי ברכות פ"ד ה"א).

== כו ==

'''ושרת את אחיו. ''' תניא, יכול הואיל דכתיב ישוב מצבא העבודה – כל עבודה במשמע, ת"ל ושרת את אחיו באהל מועד, מלמד שחוזר הוא לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון {{תוספת|יח|עבודת בני גרשון הוא טעינת עגלות, ומדייק זה משינוי הלשון ושרת כלפי הלשון הקודם צבא העבודה, ומשמע ליה דלשון שירות היא עבודה שאינה חשובה לעצמה, אלא רק שירות וסיוע לעבודות גמורות של אחיו הכהנים.}} [ספרי].


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{הערות תורה תמימה}}



{{שולי הגליון}}