עריכת הדף "רש"י/שיר השירים/ד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==
'''הנך יפה רעיתי.''' קילסן ורצן וערבו עליו קרבנותיהם:

'''עד שיפוח היום.''' שחטאו לפני בימי חפני ופינחס:

'''עיניך יונים.''' גוונייך ומראיתך ודוגמתך כיונה הזאת הדבקה בבן זוגה וכששוחטין אותה אינה מפרכסת אלא פושטת צואר כך את נתת שכם לסבול עולי ומוראי:

'''מבעד לצמתך, שערך כעדר העזים.''' הקילוס הזה דוגמת קילוס אשה הנאהבת לחתן מבפנים לקישורייך שערך נאה ומבהיק כצוהר ולבנונית כשער עזים לבנות היורדות מן ההרים ושערן מבהיק מרחוק והדוגמא שדימה כנסת ישראל לכך היא מבפנים למחנותיך ומשכנותיך אף הרקים שביך חביבין עלי כיעקב ובניו שגלשו לרדת מהר הגלעד כשהשיגם לבן שם, ד"א כאותן שצבאו על מדין בעבר הירדן שהיא בארץ גלעד ולשון זה במדרש שיר השירים.

'''מבעד.''' הוא לשון מבפנים שרוב בעד שבמקרא דבר המסיך ומגין נגד דבר אחר כמו {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ט#|איוב ט]]}} ובעד כוכבים יחתם {{ממ|[[תנ"ך/יונה/ב#|יונה ב]]}} הארץ בריחיה בעדי {{ממ|[[תנ"ך/איוב/כח#|איוב כח]]}} הבעד ערפל ומבעד הוא הדבר שהוא מבפנים לאותו בעד לכך הוא אומר מבעד:

'''צמתך.''' לשון דבר המצמצם השער שלא יפריח לצאת וזו היא השבכה והקישורים ולא יתכן לפרש צמתך לשון צומת שתהא התי"ו משורשת בתיבה שא"כ היה לה להיות דגושה כשהיא נסמכת לה"א לפעול בה פעולת נקבה או לוי"ו לפעול בו פעולת זכר כמו תי"ו של שבת כשהוא נותנה לנקבה היא מודגשת כמו חגה חדש' ושבתה וכן לזכר עולת שבת בשבתו ותי"ו של צמתך שהיא רפה על כרחינו באה במקום ה"א ויהא שם הקישור צמה וכשהוא סמוך לתתו לזכר או לנקבה תהפך הה"א לתי"ו כגון שפחה תהפך לומר שפחתו שפחתה, וכן אמה אמתו אמתה, ערוה ערותו ערותה, וכן זה צמה צמתו צמתה צמתי צמתך:

'''שגלשו.''' שנקרחו גבח מתורגם גלוש כשהבהמות יורדות מן ההר נמצא ההר נקרח וממורט מהם:

==ב==
'''שניך כעדר הקצובות וגו'.''' אף קילוס זה בלשון נוי אשה:

'''שניך.''' דקות ולבנות וסדורות על סדורן כצמר וסדר עדר הרחלים הברורות משאר הצאן בקצב ומנין נמסרות לרועה חכם והגון ליזהר בצמרן שעושין אותן לכלי מילת ומשמרין אותן מעת לידתן שלא יתלכלך הצמר ורוחצין אותם מיום אל יום:

'''שכלם מתאימות.''' לשון מתום {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לח#|תהילים לח]]}}, אין מתום בבשרי כלומר תמימות אינטכי"ש בלע"ז:

'''ושכלה.''' שום שכול ומום אין בהם ונאמר הדוגמא הזו על שם גבורי ישראל הכורתים ואוכלים אויביהם בשיניהם סביבותם והרי הם מתרחקין מן הגזל של ישראל ומן העריות שלא יתכלכלו בעבירה ונאמר קילוס זה על שנים עשר אלף איש שצבאו על מדין בקצב ומנין שלא נחשד אחד מהם על העריות שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לא#|במדבר לא]]}} ולא נפקד ממנו איש ואף על הרהור הלב הביאו כפרתן ואף על הגזל לא נחשדו שהעיד עליהם הכתוב {{ממ|שם}} ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן וגומר ולא הבריח אחד מהן פרה אחת או חמור אחד:

==ג==
'''כחוט השני שפתותיך.''' נאות להבטיח ולשמור הבטחת' כמו שעשו המרגלים לרחב הזונה שאמרו לה {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/ב#|יהושע ב]]}} את תקות חוט השני וגומר ושמרו הבטחתם:

'''ומדברך.''' דבורך והרי הוא מגזרת {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לג#|יחזקאל לג]]}} הנדברים בך אצל הקירות {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/ג#|מלאכי ג]]}} אז נדברו יראי ה' פרל"ריץ בלעז:

'''רקתך.''' היא גובה הפנים שקורין פומי"ליש בלע"ז אצל העינים ובלשון גמרא קורין אותו רומני דאפי ודומין לפלח חצי רמון בחוץ שהוא אדום וסגלגל הרי קילוס בנוי אשה והדוגמא פירשו רבותינו ריקני' שביך מלאים מצות כרמון:

'''מבעד לצמתך.''' מבפנים לקישוריך:

==ד==
'''כמגדל דוד צוארך.''' קומה זקופה נוי באשה והדוגמא כמגדל דוד הוא מצודת ציון שהוא מקום חוזק ועופל ומבצר כך הוא צוארך זו לשכת הגזית שהיתה חזקן ומבצרן של ישראל ואותו המגדל בנוי לתלפיות בנוי לנוי להיות הכל מסתכלין בו ללמוד צורותיו ונוי מלאכת תבניתו והוא מגזרת {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לה#|איוב לה]]}} מלפנו מבהמו' ארץ והתי"ו בתלפיות כמו תי"ו שבתרמית ובתבנית:

'''אלף המגן תלוי עליו.''' כך מנהג השרים לתלות מגיניהם ושלטיהם בכותל המגדלים:

'''שלטי.''' אשפות שנותנין בהם חצים כמו {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/נא#|ירמיה נא]]}} הברו החצים מלאו השלטים ודומה לו לשכת הגזית שמשם הוראה יוצאה שהתורה מגן לישראל ויש לומר אלף המגן כמו מגן האלף על שם {{ממ|ד"ה א טז}} דבר צוה לאלף דור:

'''כל שלטי הגבורים.''' מצינו שהתלמידים נקראים על שם חצים ושלטים כעניין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכז#|תהילים קכז]]}} כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם:

==ה==
'''שני שדיך.''' המניקות אותך זה משה ואהרן:

'''כשני עפרים תאומי צביה.''' דרך צביה להיות יולדת תאומים כך שניהם שוים שקולים זה כזה, דבר אחר שני שדיך על שם הלוחות תאומי צביה שהם מכוונות במדה אחת וחמשה דברות על זו וחמשה על זו מכוונין דבור כנגד דבור, אנכי כנגד לא תרצח שהרוצח ממעט את הדמות של הקב"ה, לא יהיה לך כנגד לא תנאף שהזונה אחר עבודה זרה דרך אשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, לא תשא כנגד לא תגנוב שהגונב סופו לישבע לשקר, זכור כנגד לא תענה שהמחלל את השבת מעיד שקר בבוראו לומר שלא שבת בשבת בראשית, כבד כנגד לא תחמוד שהחומד סופו להוליד בן שמקלה אותו ומכבד למי שאינו אביו:

'''הרועים.''' את צאנם בשושנים ומדריכים אותם בדרך נוחה וישרה:

==ו==
'''עד שיפוח היום.''' עד שתתפשט החמה:

'''ונסו הצללים.''' הוא עת שרב וחום היום אני אצילך ואת עריבה עלי:

'''היום.''' הוא השמש וכן {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג#|בראשית ג]]}} לרוח היום וכן {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/ג#|מלאכי ג]]}} כי הנה היום בא בוער כתנור ומשיפוח היום אלך לי בהר המוריה בבית עולמים בב"ר, כלומר משחטאו אז לפני לחלל את קדשי ולנאץ מנחתי בימי חפני ופנחס אסתלק מעליכם ואטוש משכן הזה ואבאר לי בהר המוריה בבית עולמים, ושם כולך יפה ומום אין בך וארצה שם כל קרבנותיך:

==ח==
'''אתי מלבנון כלה.''' כשתגלו מלבנון זה אתי תגלו כי אני אגלה עמכם:

'''אתי מלבנון תבואי.''' וכשתשובו מן הגולה אני אשיב עמכם ואף כל ימי הגולה בצרתך לי צר ועל כן כתב אתי מלבנון תבואי, כשתגלו מלבנון זה אתי תבוא ולא כתב אתי ללבנון תבואי לומר משעת יציאתכם מכאן עד שעת ביאתכם כאן אני עמכם בכל אשר תצאו ותבואו:

'''תשורי מראש אמנה.''' בקבצי את נדחיך תסתכלי ותתבונני מה שכר פעולתך מראשית האמונה שהאמנת בי לכתך אחרי במדבר ומסעותיך וחניותיך על פי וביאתך לראש שניר וחרמון שהיו מעונות אריות סיחון ועוג, ד"א מראש אמנה הר הוא בגבול צפונ' של ארץ ישראל ושמו אמנה ובלשון משנה טורי אמנון והר ההר שנאמר בו {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/לד#|במדבר לד]]}} מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר וכשגליות נקבצות ומגיעות שם הם צופים משם ורואין גבול ארץ ישראל ואוירה של ארץ ישראל ושמחים ואומרים הודיה לכך נאמר תשורי מראש אמנה:

==ט==
'''לבבתני.''' משכת את לבי אליך:

'''באחת מעיניך.''' הרבה דוגמות טובות שביך לולא היתה ביך אלא אחת מהן הייתי מחבבך ביותר וכל שכן בכולן וכן באחת ענק מצורוניך באחת מרבידי ענקי קישוטיך הם תכשיטי מצוה שישראל מציינין בהם, ד"א באחד ענק באחד מאבותיך הוא אחד היה מיוחד וזה אברהם הנקרא ענק האדם הגדול בענקים:

==י==
'''מה יפו דדיך.''' כל מקום שהראית לי שם חבה יפה הוא בעיני גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים הוא שיסד הבבלי מנוחה ושאר ויעודים מנוחה זו ירושלים ושאר ויעודים מקום שנתוועד' שם שכינה לישראל:

'''וריח שמניך.''' שם טוב:

==יא==
'''נפת.''' מתוק:

'''תטפנה שפתותיך.''' טעמי תורה:

'''וריח שלמתיך.''' מצות הגונות הנוהגות בשלמותיך ציצית תכלת בגדי כהונה איסור שעטנז:

==יב==
'''גן נעול.''' על שם צניעות בנות ישראל שאין פורצות בעריות:

'''גל נעול.''' יש לפרשו לשון מעין כמו {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/טו#|יהושע טו]]}} גולות עליות ויש לפרשו לשון שער והיא ל' ארמי בתלמוד טרוקו גלי:

==יג==
'''שלחיך.''' ארץ יבשה קרויה בית השלחין וצריך להשקותה תמיד ושדה בית הבעל יפה הימנה וכאן קילס יבש שלחיך הרי הן מלאין כל טוב כפרדס רמונים וזה על שם קטנים שבישראל מרטיבים מעשים טובים כפרדס רמונים:

'''כפרים עם נרדים.''' מיני בשמים הם:

==טו==
'''מעין גנים.''' כל זה מוסב על שלחיך ומקלסן כמעין המשקה אותן והדוגמא על שם טבילות טוהר שבנות ישראל טובלות:

'''ונזלים מן לבנון.''' ממקום נקיות באין עכירת טיט:

==טז==
'''עורי צפון ובואי תימן.''' אחר שערב עלי ריחך ונוי משכנותיך אני מצוה את הרוחות צפון ותימן להפיח בגנך לצאת ריחך הטוב למרחוק והדוגמא על שם שהגליות מתקבצות ומכל הגוים מביאים אותם מנחה לירושלם ובימי הבנין יהיו ישראל נקבצים שם למועדים ולרגלים וישראל משיבין יבא דודי לגנו אם אתה שם הכל שם:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}