עריכת הדף "רע"ב/קידושין/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==
'''האיש מקדש בו ובשלוחו.''' בו תחלה ואח"כ בשלוחו, שמצוה בו יותר מבשלוחו דכי עסיק גופו במצוה מקבל שכר טפי. וילפינן שלוחו של אדם כמותו מקרא, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#ו|שמות יב ו]]}} ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, וכי כל ישראל שוחטין, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו:

'''האיש מקדש את בתו כשהיא נערה.''' וכ"ש כשהיא קטנה. והאי דנקט נערה, אורח ארעא אשמועינן שאסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה:

'''ואם לאו אינה מקודשת.''' דכיון דאמר התקדשי התקדשי, כל חד הוי קדושין באפי נפשייהו:

'''עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.''' האי אחת מהן לא מיתוקמא אלא באחרונה שבהן, דכי אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו והיתה אוכלת אחת אחת, כל אותן שאכלה הוו מלוה גבה, וכי מטיא אחרונה שבה נגמרין הקדושין, אי אית בה שוה פרוטה הוה ליה מקדש במלוה ופרוטה, וקיי"ל המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת. אבל אי לית באחרונה שוה פרוטה, אע"ג דאיכא בקמאי שוה פרוטה, כי מטי גמר קדושין הוה ליה מקדש במלוה, והמקדש במלוה אינה מקודשת:

==ב==
'''של זהב ונמצא של כסף כו'''' דאיכא דניחא לה בהא ואיכא דניחא לה בהא:

'''רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת.''' לא פליג רבי שמעון אלא על שבח דממון, דמסתמא ניחא לה באותו שבח. אבל על שבח דיוחסין, כגון לוי ונמצא כהן, מודה רבי שמעון דאפילו הטעתו או הטעה הוא אותה לשבח אינה מקודשת, דלא ניחא לה בשבחו מפני שמתגאה עליה. ואין הלכה כרבי שמעון:

==ג==
'''שפחה גודלת.''' קולעת שער הנשים. פירוש אחר, דברנית ובעלת לשון, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לה#יג|יחזקאל לה יג]]}} ותגדילו עלי בפיכם:

'''אף על פי שאמרה בלבי היה להתקדש כו'''' דדברים שבלב אינם דברים:

==ד==
'''והלר וקדשה במקום אחר כו'''' דמראה מקום הוא לו. ואין זה תנאי:

==ה==
'''תצא שלא בכתובה.''' דאמר אי אפשי באשה נדרנית. אבל גיטא בעיא מספק כיון דלא פירש, דלמא דעתיה נמי אנדרנית:

'''הפוסלים בכהנים.''' מפורש בכתובות {{ממ|דף עה}}:

==ו==
'''סבלונות.''' דורנות שדרך חתן לשלוח לארוסתו:

'''אינה מקודשת.''' ולא אמרינן יודע היה שאין קדושיו קדושי, ז וגמר ושלח סבלונות לשם קדושין, אלא אמרינן מחמת קדושין הראשונים שלח:

'''וכן קטן שקידש.''' ושלח סבלונות משהגדיל:

==ז==
'''אינן מקודשות.''' דאמר קרא {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יח#יח|ויקרא יח יח]]}} ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, בשעה שנעשו צרות זו לזו אין לך לקוחין אפילו באחת מהן. והוא הדין לכל שאר עריות שיש בהן כרת, שאין קדושין תופסין בהם.

'''ושלהן היתה.''' שמעינן מהא מתניתין דהמקדש בגזל ואפילו בגזל דידה אינה מקודשת, ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתיה. מדקתני ושלהן היתה ושל שביעית היתה, משום דשל שביעית היתה שהפירות הפקר מש"ה הנשים מקודשות, אלא שאין אחיות מקודשות, אבל אם לא היתה שביעית הואיל ושלהן היתה לא היו קדושין תופסים באחת מהן. ודוקא בגזל שלפני יאוש בעלים אמרינן דלא הוה קדושין, אבל המקדש בגזל שלאחר יאוש קדושיו קדושין. ושמעינן נמי שהמקדש בפירות שביעית מקודשת, ולא אמרינן אינן ממונו לזכות בהן, אלא כיון שזכה בהן ממונו דם לכל דבר. ושמעינן נמי שאשה נעשית שליח לחברתה, ואפילו במקום שנעשית לה צרה. ואע"ג דבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה כשרה לה, שליחותה מיהא כיון דעבדא עבדא. דהא הכא בקדושין דללו הן נעשות צרות ע"י זו שקבלתה, וקתני אין האחיות מקודשות, הא נכריות מקודשות. ומתניתין מתרצה בגמרא אליבא דהלכתא הכי, המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה, שתיהן כאחת אינן מקודשות. הא אחת מאשה ובתה, אחת מאשה ואחותה, כגון שאמר לשתיהן אחת מכם מקודשת לי ולא פירש לאיזו מהן מקדש, וקבלה אחת מהן הקדושין על ידי חברתה, או שתיהן קבלו קדושין כאחת, מקודשות, ושתיהן צריכות גט. ואם אמר הראויה מכם לביאה מקודשת לי, אינן מקודשות, דכל אחת מהן איכא לספוקה באחות אשתו ואין שום אחת מהן ראויה לביאה. ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי, ואמרו חכמים אין אחיות מתקדשות. הא נכריות שהיו ראויות לביאה, מתקדשות. אבל אם אמר כולכם מתקדשות לי, לא היתה שום אחת מהן מקודשת, דכי היכי דאין אחיות מקודשות כך אין האחרות מקודשות, דיכי דאמר כולכם:

==ח==
'''המקדש בחלקו.''' שחלק עם אחיו הכהנים:

'''אינה מקודשת.''' דכהנים משלחן גבוה קא זכו, ואמר קרא {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יח#ט|במדבר יח ט]]}} וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש, מה אש אין אתה משתמש בו אלא לאכילה, כך מתנות הללו לא תשתמש בהן אלא לאכילה, ובמעשר כתיב לה' הוא, בהווייתו יהא:

'''רבי יהודה אומר מזיד קידש.''' במעשר שני. הואיל ויוצא לחולין ע"י פדיון, והרי הוציאו לחולין ע"י קדושין הללו. ור"מ סבר לית דרך חלול בכך:

'''ובהקדש.''' של בדק הבית:

'''מזיד קידש.''' שכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכוונה, נתחללה קדושתו:

'''ובשוגג.''' דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דלתחלל הקדש על ידיה, לא נתחללה קדושתו, ואינה מקודשת. ורבי יהודה סבר איפכא. והלכה כר"מ במעשר, וכרבי יהודה בהקדש:

==ט==
'''המקדש בערלה וכו' אינה מקודשת.''' דכולהו איסורי הנאה נינהו. ערלה, דכתיב לא יאכל, אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע:

'''ובכלאי הכרם.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כב#ט|דברים כב ט]]}} פן תקדש, פן תוקד אש:

'''ובשור הנסקל.''' דכתיב ביה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כא#כח|שמות כא כח]]}} ולא יאכל את בשרו:

'''ובעגלה ערופה.''' דכתיב ביה כפרה כקדשים, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כא#ח|דברים כא ח]]}} ונכפר להם הדם:

'''בציפורי מצורע.''' דתניא, נאמר מכשיר ומכפר בפנים, אשמו של מצורע שהוא מכשיר אותו לאכול בקדשים, וחטאתו שמכפר, ושניהם נעשים בפנים. ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ, מכשיר, צפרי מצורע שמכשירין המצורע לבא אל תוך המחנה, ומכפר, עגלה ערופה, שנאמר בה ונכפר להם הדם, ושניהם נעשים חוץ לעזרה. מה מכשיר ומכפר האמור בפנים, שהם אשמו וחטאתו של מצורע, עשה בו מכשיר כמכפר, דתרווייהו קדשים נינהו ואסורים בהנאה, אף מכשיר ומכפר האמורים בחוץ, שהם צפרי מצורע ועגלה ערופה, עשה בו מכשיר כמכפר להיות אסורים בהנאה. ומאימתי אסורין צפורי מצורע בהנאה, משעת שחיטה. והצפור השחוטה בלבד היא שאסורה בהנאה. ועגלה ערופה, ירידתה אל נחל איתן אוסרתה:

'''ובשער הנזיר.''' דאמר קרא {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ו#ה|במדבר ו ה]]}} קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, גדולו פרע שער ראשו יהיה קדוש:

'''ופטר חמור.''' נאמר בו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יג#|שמות יג]]}} וערפתו, ונאמר בעגלה ערופה וערפו, מה עגלה ערופה אסורה בהנאה, אף פטר חמור אסור בהנאה. ואינו אסור בהנאה אלא אחר עריפה:

'''ובבשר בחלב.''' נאמר ג' פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לאסור אכילה, ואחד לאסור הנאה, ואחד לאסור בשול:

'''ובחולין שנשחטו בעזרה.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#כא|דברים יב כא]]}} כי ירחק ממך המקום וזבחת, ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום. יכול לא יאכלנו אבל ישליכנו לכלבים, ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כב#ל|שמות כב ל]]}} לכלב תשליכון אותו, אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה:

'''מכרן וקדש בדמיהן מקודשת.''' שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא עבודה זרה ושביעית. עבודה זרה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ז#כו|דברים ז כו]]}} והיית חרם כמוהו, כל מה שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו. ושביעית, שנאמר קודש היא, תופסת דמיה כהקדש. והוו עבודה זרה ושביעית שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין:

==י==
'''המקדש בתרומות.''' תרומה גדולה מעשר:

'''ותרומות ובמעשרות.''' מעשר ראשון ומעשר עני:

'''ומתנות.''' הזרוע והלחיים והקיבה:

'''ובמי חטאת.''' ובמי אפר חטאת. וראוים למכרם לטמאים ליקח מהם שכר הבאה ושכר מילוי המים. אבל שכר הזאה ושכר קדוש, והוא נתינת האפר במים, אסור:

'''ואפילו ישראל.''' הכי קאמר, ואפילו ישראל שנפלו לו תרומות ומתנות מבית אבי אמו כהן, שזכה בהם ויכול למכרם לכהנים, אם קידש בהם את האשה, מקודשת. ואפילו לא נפלו לו תרומות אלא טבלים שעדיין לא הורמו, הואיל ומורישו כהן היה עומד להרימם והתרומות שלו, וזה הישראל שירש אותם נמי יפריש מהם התרומה והיא שלו, ויכול למכרה לכהנים. דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}