עריכת הדף "פתחי תשובה/יורה דעה/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''נבילה.''' עט"ז שהביא ב' טעמים לזה ועיין בתשובת ב"ש אחרון [[בית שמואל אחרון/יורה דעה/ה|חי"ד סי' ה']]:

{{עוגןמ|ב}} '''ואפילו אינו עובד עבודת כוכבים.''' [עי' ש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ב|סק"ב]] ועיין בתשובת חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/א|סי' א']] מ"ש בזה]:

{{עוגןמ|ג}} '''אסור.''' עיין בתשובות רדב"ז החדשות [[שו"ת רדב"ז החדשות/כד|סי' כ"ד]] שכתב דמסתברא דה"מ שאין לפניו משחזת אבל יש לפניו משחזת דליכא טירחא כולי האי לא אכיל איסורא כו' ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} '''והוציא טריפה.''' עיין בתשובות נודע ביהודה תניינא חיו"ד [[נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/ג|סימן ג']] בשוחט שבדק ושאל אותו השוחט הזקן וויא איזט והשיב בייא מיר איז עס גוט כשר ובאמת נמצא טריפה ונראה שלא בדק הריאה כהוגן וכתב דמה ששוחט עופות אח"כ אין חשש לאסור דהחשוד לאיסור דרבנן אינו חשוד לאיסור תורה וכיון שלא נחשד רק שאינו בודק הריאה כהוגן אין כאן רק איסור דרבנן דמה"ת נשחטה הותרה גם בבהמות והזקן שעומד על גביו גם כן אין חשש כיון שעל בדיקת הסכין לא נחשד דהוא איסור תורה ולענין בדיקת הריאה הרי השוחט הזקן לא איתרע דחלישת כחו גורם שאין מרגיש פגימות הסכין לא לבדיקת הריאה וגם על השוחט שנכשל יש להקל עליו שלא לדחותו לגמרי מאחר שהשיב בייא מיר וכו'. נראה כוונתו שלדעתו הוא טובה כשירה אבל אינו רוצה לסמוך על דעתו דאל"כ היה לו להשיב בקיצור ואין להעבירו רק על חודש או ב"ח ואח"כ יתוודה על פשעו ויקבל עליו שיזהר היטב בבדיקת הריאה ועכ"פ שנה תמימה לא יסמוך על בדיקת משמוש היד בפנים רק יוציא הריאה לחוץ עד שירגיל היטב ואז יהיה הנהגתו כשאר השוחטים ע"ש ועיין בשו"ת בית אפרים [[בית אפרים/יורה דעה/ד|חי"ד סימן ד']] שפקפק על דבריו דאטו בשחיטת עופות לא משכחת איסורא דרבנן כגון שהייה במיעוט בתרא וכיוצא בו וגם בבדיקת סכין איכא חומרי דרבנן ויראת שמים ומתון וזה חשוד לאותו דבר באיסורא דרבנן ע"ש עוד בסי' ה' ועיין בנו"ב קמא חלק י"ד סי' א' בד"ה ועוד. ועיין עוד בתשובת בית שמואל אחרון חלק יורה דעה [[בית שמואל אחרון/יורה דעה/ט|סי' ט']] [ועיין בתשובת חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/יא|סימן י"א]] מ"ש בביאור דברי מהרי"ק בזה וגם מ"ש בביאור דין המוזכר בח"מ ר"ס ל"ד עד היודע בחבירו שהוא גזלן אסור לצרף עמו דשם מיירי שיודע בו שהוא כבר נעשה גזלן בשני עדים בב"ד אחר אבל אם לא ראוהו שנים ולא הועד עליו בב"ד אע"פ שהוא יודע בו שהוא גזלן שבפניו גזל מ"מ כיון שעכ"פ זה העדות הוא אמת מחויב להצטרף עמו כו' ועפ"ז העלה ע"ד השוחט אשר רבים מרננים עליו שהוציא כמה טריפות מת"י ואינם רוצים להעיד בפני ב"ד ואח"כ המה בעצמם אוכלים מבדיקתו מכאן ואילך אין צריך למחות בידם ולא לעורר אותם כלל שלא לאכול אפילו אם היו בפסול שחיטה ומכ"ש בפסול בדיקה דקיל טובא אמנם אם אפשר לכופם שיבואו לפני ב"ד ויעידו מה טוב ובלבד שלא יהיו אנשים שאינם מהוגנים ע"ש]:

{{עוגןמ|ה}} '''מעבירין.''' עיין בתשובת חות יאיר בהשמטות לדף כ"א נסתפק במי שהעבירוהו מהיות שו"ב ע"י עד אחד עם קצת רגלים לדבר ומ"מ יודע בעצמו ששקר ענה בו אם רשאי לשחוט בביתו או בבואו למקום אחר שאינם יודעים מה שנעשה לו ואפילו אמת הוא שנכשל ויודע ששוגג היה ואפילו העבירוהו ע"פ ב' עדים י"ל דבאין רואים ויודעים שרי. עיין שם ועיין מ"ש לקמן [[פתחי תשובה/יורה דעה/כז#ז|סי' כ"ז ס"ק ז']] בשם בכור שור בענין זה. ועיין בתשובת רמ"א סי' ב' הובא בט"ז לקמן [[ט"ז/יורה דעה/קפה#ב|סי' קפ"ה סק"ב]] ודו"ק:

{{עוגןמ|ו}} '''להכעיס.''' [עי' ש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#טז|ס"ק ט"ז]] מ"ש דלא כהב"ח כו' ועיין בתשובת חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/א|סי' א']] שדעתו כהב"ח ע"ש]:

{{עוגןמ|ז}} '''לד"א.''' עיין פמ"ג לא"ח סימן ל"ז אם אפילו במ"ע הדין כן או דוקא שעובר להכעיס בקום ועשה ע"ש:

{{עוגןמ|ח}} '''בפרהסיא.''' עבה"ט בשם בה"י דפרהסיא היינו בעשרה מישראל ומ"ש עוד דאפי' עובר על איסור דרבנן הפר"ח חולק ועיין בספר משנת חכמים הלכות ע"ז דף נ"ז ע"ב שחולק ג"כ מטעם דהא קיי"ל דהחשוד על קל אינו חשוד לאיסור חמור ואם כן כל שכן דאינו נעשה מומר מדבר קל לחמור וא"כ שם בשבת דאיירי לענין ביטול רשות דהוצאה בלי ביטול רשות אסור מדרבנן שפיר דאמרינן דאם הוא מוחזק לחלל שבת אף באיסורי דרבנן הוא כעובד כוכבים לענין שאינו מועיל ביטול רשות אבל שיהיה מומר לכ"ה לא הוי עד שיחלל באיסור דאורייתא וע"ש עוד שהביא ראיה דאף אם עבר על לאוין דשבת וע"ז לא הוי מומר לכ"ה עד שיעבור על מיתות ב"ד ע"ש:

{{עוגןמ|ט}} '''צריך.''' עבה"ט עד שחיטתו פסולה והוא מדברי הש"ך ועיין בתשובת בית יעקב [[שו"ת בית יעקב/קלח|סי' קל"ח]] שחולק עליו ודעתו דדוקא לכתחלה הצריך הרמב"ם בדיקת סכין אבל בדיעבד שחיטתו כשרה ע"ש וע' בתשובת פאר הדור להרמב"ם סי' קי"ב ובתשו' רדב"ז החדשות סי' כ"ד וע' בתשו' נודע ביהודה [[נודע ביהודה/קמא/יורה דעה/לז|חי"ד סי' ל"ז]] [ועי' בתשו' חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/ח|סי' ח']] אודות ש"ץ ושוחט בעיר אחת שבאה אחות אשתו כריסה בין שיניה ואמרה שממנו נתעברה ואח"כ בא החזן עצמו ואמר במותב הקהל והרב אב"ד שאמת הדבר הזה שבא על אחות אשתו ואמנם ביום שאחריו רוח אחרת עמו שלא אמר כן אלא לפטור מקהלתו כו' וכתב אף אם נניח שדבריו האחרונים אמת מ"מ איש בזוי ומבוזה הוא שהחציף לומר על עצמו בפני קהל אלופי ישראל ובפני הרב אב"ד שעבר אאיסור כרת דעריות שאפילו אם דרך תשובה אמר הו"ל חצוף מכ"ש שאינו רק ע"ד ההודאה ואיך יהיה נאמנות לאדם אשר בשביל אמתלא קטנה כזו מבזה ומחציף עצמו כ"כ מה יעשה אם יארע לו הפסד בממונו או בכבודו הכלל שבזוי כזה פסול לעדות כמ"ש בח"מ סימן ל"ד סעיף י"ח ואיך יעיד על שחיטה ובדיקה ואין הדעת סובל להעמיד בזוי כזה לפני התיבה ומכ"ש להאמינו על שו"ב ע"ש עוד ומ"ש עוד הבה"ט ולא דמי לסי' א' כו' עיין בתשובת משכנות יעקב {{ממ|[[משכנות יעקב/ו|ס"ס ו']]}} מ"ש בזה]:

{{עוגןמ|י}} '''מיהו אם הוא פסול לעדות.''' עי' ש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#כ|סק"כ]] ועיין בספר תפארת ישראל על משניות מהגאון אב"ד מדעסא נר"ו [[תפארת ישראל/דמאי/ד#א|דמאי פ"ד משנה א']] שתמה על הש"ך שכתב דאף בשחיטה בשל אחרים נאמן דליתא דהא דחשוד נאמן בשל אחרים דווקא אם אינו מתנגד לחזקה אבל לא בשחיטה דאיכא חזקת אמ"ה אינו נאמן אף בשל אחרים ומה"ט אמרו במתני' שם אמר לו אחר שאינו נאמן כו' חשכה לא יאכל ע"ש [ועיין בתשובת חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/כב|סי' כ"ב]] נראה שדעתו מסכמת עם הש"ך וכתב דבנו"ב סימן א']] תמה עליו מאי טעמא. אבל הטעם פשוט דאינו נחשד אלא דחייש להפסד ממון עצמו לכשיתנבל בידו לא יפרוש מאיסורא אבל לטרחת גופו לא נחשד ע"כ נאמן לשחוט של אחרים בלי בדיקת סכין. ושם נשאל ע"ד שוחט שהתודה בחליו שזה כמו ד' שנים שהוא שוחט שם כשהיו עומדים ואצים עליו למהר לשחוט בין בעופות בין בבהמות פעמים הרבה הרגיש בפגימה שבסכין קודם שחיטה ושחט בו כי מיהרו עליו ולא אימן לבו נגד יצרו לעכב האנשים והנה בכמה מקומות לקחו שומן מהמקום ההוא מה יהיה דין השומן והכלים והשיב הא ודאי אם היה נודע זאת עפ"י עדים הוה כל מה ששחט בחזקת איסור שאינו זבוח אע"ג די"ל דאינו אלא עובר עבירות לתיאבון שלא להתבייש בפני העומדים ומלעיגים עליו שמאריך בהשחזת הסכין אבל לעולם רובא דרובא השחיז סכינו יפה בינו לבין עצמו כדי שלא יבא לידי כך. מ"מ מאחר שעשה כן כמה פעמים והוא רגיל לכך בזה אפי' אם רק עובר לעצמו לאכול נבלות שחיטתו פסולה אפי' בדיעבד לאחרים דכיון דדש ביה שוב לא טרח מכ"ש הכא שהוא מועד להאכיל נבילות לאחרים משום בושת שוב לא טרח וכל מה שכבר שחט בחזקת איסור. אך בנ"ד שאין שום עדות רק הוא מעיד על עצמו אף אם נניח כקצת אחרונים שבהודה דרך ווידוי נאמן מ"מ הפה שאסר אותן ששחט בסכין פגום הוא הפה שהתיר אותן שלא עמדו עליו אנשים ולחצוהו ושהיה הסכין מתוקן בביתו כדרך רוב השוחטים ואילו היינו בודקים לו סכין היינו אוכלים משחיטתו ה"נ הוי הני כאילו בדקנו לו סכין שהרי אמר בווידוי דוקא כשלחצוהו היה סכינו פגום הזיד ושחט בו מחמת הלוחצים ולא זולת נמצא עכ"פ הרוב נשחט כהוגן וכל דפריש מר"פ ואין לאסור השומן והכלים למפרע {{ממ|נראה לי דר"ל הכלים של מקומות אחרים שלא לקחו מאותו המקום רק שומן באקראי אבל הכלים של אותו המקום ודאי דאיסורים כל כ"ר אם נחליט שנאמן וכמ"ש הוא ז"ל בסימן ד' הבאתיו לעיל ס"ס א'}} אפילו אם נחליט שנאמן הואיל ואמר דרך תשובה ובפרט שגם זה אינו ברור אם לאמן ע"ש ועמש"ל [[פתחי תשובה/יורה דעה/א#ו|סימן א' סק"ו]] וסוף [[פתחי תשובה/יורה דעה/א#יח|ס"ק י"ח]]]:

{{עוגןמ|יא}} '''מחמת מילה.''' עט"ז בשם התוספות דמיירי שנימולו כשהם גדולים או ביום השמיני וראו שנבלע בהן דמן כו' ועיין בתשובת בית אפרים חיו"ד [[בית אפרים/יורה דעה/נז|סי' נ"ז]] מה שתמה בזה ע"ש:

{{עוגןמ|יב}} '''שחיטתן אסורה.''' עי' ש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#כב|ס"ק כ"ב]] ועיין בתשובת נו"ב חלק יו"ד [[נודע ביהודה/קמא/יורה דעה/ג|סי' ג']] מ"ש בזה להגאון בעל אור חדש ועיין בספר חומת ירושלים [[חומות ירושלים/רעה|סימן ער"ה]] מ"ש בזה:

{{עוגןמ|יג}} '''שחטו ואחרים עע"ג.''' עיין בתשו' הר"א מזרחי [[שו"ת רבי אליהו מזרחי/ט|סי' ט']] מ"ש בזה:

{{עוגןמ|יד}} '''קוף.''' עבה"ט בשם בה"י וכ"כ המג"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/קנט#כד|סימן קנ"ט ס"ק כ"ד]] ע"ש. ומשמע מדבריהם דאינו אלא ספק ומש"ה בשחיטה דאורייתא החמירו ונט"י דרבנן מקילינן. ולפ"ז לענין או"ב אם שחט הקוף האם או הבת ואחרים רואים אותו אסור לשחוט השני אחריו בו ביום דשמא שחיטתו כשרה וכמ"ש הש"ך לקמן [[ש"ך/יורה דעה/טז#כא|סימן ט"ז ס"ק כ"א]]. אך באמת נראה דאישתמיט להו תוספתא ריש חולין דמבואר שם דפסול מדאורייתא משום שאינו בר זביחה. ולא קשה מנט"י דהתם כשר אף עובד כוכבים ליתן לידים כמ"ש בש"ע שם סעיף י"א ועיין בכ"מ פ"ב מהלכות אבות הטומאה ובש"ך סימן זה סק"ב. ולפ"ז בודאי מותר לשחוט השני אחריו. ועוד נראה דה"ה כששוחט האם מותר למסור הבן או הבת לקוף לשחוט כדי להאכיל לכלבים. דאע"ג דבחש"ו איתא לעיל סי' א' ס"ה דאין מוסרין להם לכתחלה לשחוט כשאין אחרים עומדים על גביהם אפילו אם רוצים להאכיל לכלבים מטעם דלמא אתי למיכל מזה שיטעו לומר כשירה היא. שאני התם דלא מנכר פסולייהו. ומש"ה לא כתבו הפוסקים דין זה גבי עובד כוכבים וכן משמע בש"ך סימן ט"ז סק"כ ממ"ש וצ"ע בחש"ו כו' ע"ש דלנכרים מותר למסור לשחוט ולהאכיל לכלבים וא"כ ה"ה בקוף וכמו שנתבאר דדינם שוה כן נלפע"ד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}