עריכת הדף "עמק סוכות/סוכה/ה/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף ה' ע"א'''}}}}

'''והכתיב וירד ה' על הר סיני''' ומשני '''למעלה מי' טפחים.''' וכתב ב[[יד דוד/{{כאן}}#|יד דוד]] דמשמע מהגמרא דשמים ממש נקרא עד למטה מעשרה מן השמים והארץ נקראת עד גבוה עשרה למעלה מן הארץ ומה שבין שני רשויות אלו פעמים נקרא שמים ולפעמים נקרא ארץ כו' ע"ש. 

והנה במכילתא פ' יתרו איתא כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני כו' רבי עקיבא אומר מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים כו' ע"ש. ולדברי היד דוד אין סתירה מהכתובים כלל די"ל דדיבר עמהם מן למעלה מעשרה מהארץ ומקום זה לפעמים נקראו שמים ולפעמים ארץ ואין צ"ל דהרכין שמים על ראש ההר. אע"כ מה שבין שתי רשויות אלו אינו נקרא לא שמים ולא ארץ. אלא נקרא בין שמים לארץ ודלא כהיד דוד. ודע דבהא דפריך מועמדו רגליו כו', אע"ג דידע דאפשר לתרץ כקודם. כן הוא דרך הש"ס כמ"ש התוס' בשבת {{ממ|[[תוספות/שבת/מג/א#כופה|דף מ"ג ע"א]]}} בד"ה כופה כעין זה, ע"ש:


'''יו"ד ה"א מלמעלה.''' בספר נגיד ומצוה {{ממ|דף כ"ה}} כתב מהאר"י הקדוש דהוגה את ה' במילוי כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א נקרא הוגה את ה' באותיותיו, אבל ודאי עיקר הפירוש הוא דקורא ד' אותיות הוי"ה בלי מילוי ככתבו, אבל צריך ליזהר אפי' בקריאת המילוי כו' ע"ש. וזה מכוון למ"ש התוס' דאף שיו"ד ה"א שם גמור אין זה הוגה שם באותיותיו במזכיר ב' אותיות כיון דאינו מזכירם לשם שם שלם וכדפי' ב[[מהר"ם/{{כאן}}#|מהר"מ]]. דלולא זה הל"ל בלשון כינוי כגון השם מלמעלה וקודש מלמטה. הרי מבואר בתוס' כדברי האר"י הק' דאסור להזכיר כל השם אפי' במילוי. 

ויותר נראה מהתוס' דגם שם ק"ה כשמכוון רק לשם זה [ולא כהכא דנקיט יו"ד ה"א וכוונתו לשם בן ד' שהיה בציץ] ג"כ אסור להזכירו במילוי. 

וצ"ע בהא דעבודה זרה במ"ש התוס' {{ממ|ב[[תוספות/עבודה זרה/יח/א#הוגה|ריש דף י"ח]]}} שאין להזכיר אף אותיות ק"ה כו'. וכ' ה[[מהרש"א - חידושי הלכות/עבודה זרה/יח/א|מהרש"א]] אין זה דומה דהא דאין להזכיר אותיות ק"ה היינו האותיות זה אחר זה, אבל בקריאת התיבה ודאי מותר כדאיתא בעירובין דיו לעולם שישתמש בשם ק"ה כו'. משא"כ שם בן ד' דאסור אפי' בקריאת התיבה כו' ע"ש. והרי מד' האר"י הק' משמע דיותר יש איסור בקורא ד' אותיות הוי"ה ב"ה ככתבם בלי מילוי, מקראם במילוי. ומדוע מתהפך הענין בשם ק"ה דככתבו ניתן לקרות ובמילוי יו"ד ה"א אסור לפי דברי מהרש"א הנזכר והוו סברות הפוכות וצ"ע כי ידעתי שאינני כדאי לדבר בעניינים כאלו:


'''וקדש למ"ד למטה.''' ב[[תוספות/{{כאן}}#|תוס']] כ' דלא מסתבר ממש זה למעלה מזה דאינו כסדר קריאתו. וצ"ל דמשמע להו דזה גרע מהא דנפסק תיבה אחת דלה' בשני שיטין אף שגם זה לכאורה אינו כ"כ דרך קריאה ועי' בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/סה/א|ריש דף ס"ה]]}}. וזהו גם למ"ש המהר"מ מרבינו בחיי ע"ש [ועי' בתוס' בסוטה {{ממ|[[תוספות/סוטה/לו/א#|דף ל"ו סוף ע"א]]}} מ"ש מירושלמי ובספרי [[תורת הקנאות/סוטה/לו/א|תורת הקנאות]] שם] ועי' בפרש"י בשבת {{ממ|[[רש"י/שבת/סג/ב|דף ס"ג ע"ב]]}} מ"ש מרבו:


'''מסגרתו למטה היתה.''' במ"ש ה[[תוספות/{{כאן}}#מסגרתו|תוס']] דהא דאמרי' בדף דנחתומין דרבנן הוא כמ"ד מסגרתו למעלה דמדרבנן טמאה ומדאורייתא מיבעי ור' אליעזר דמיקל משום דשמא מדאורייתא טהורה. ולכאורה קשה למ"ש האחרונים דהסובר דעל חתיכה אחת נמי מביא אשם תלוי ע"כ סובר ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא עי' מלא הרועים {{ממ|[[מלא הרועים/ב/ספיקא דאורייתא#ד|ערך סד"א אות ד']] ו[[מלא הרועים/ב/ספיקא דאורייתא#ד|אות ה']]}} שהביא הא דכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/יז/א|דף י"ז]]}} דר"א מחייב א"ת על חתיכה א' ספק חלב ע"ש. וא"כ למה נקל בתיקנו ולבסוף קבעו בדף נחתומין משום שמא מה"ת טהורה אדרבה נחמיר משום שמא טמאה כיון דספק מה"ת לחומרא ואף דגם אי סד"א מה"ת לחומרא עכ"פ קיל ספק מודאי עכ"פ לשון שאני פשוטי כלי עץ דרבנן ק' לפ"ז. אך זהו ספיקא דדינא דבזה לא שייך חזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין כמ"ש המשל"מ {{ממ|[[משנה למלך/טומאת צרעת/ב#א|פ"ב מטומאת צרעת הל"א]]}} ובטומאה מחולק בין רה"ר לרה"י. ואי ספיקא דדינא שוה לזה כספק במציאות ברה"ר לכ"ע ספיקו טהור וברה"י לכ"ע ספיקו טמא מה"ת, עי' שב שמעתתא {{ממ|[[שב שמעתתא/א|שמעתא א']]}}. וא"כ בהא דדף דנחתומין אי ברה"ר לכ"ע אינו טמא מה"ת מחמת הסד"ד ורק ברה"י י"ל דטמא מה"ת מחמת הסד"ד וזה ודאי גם לר"א ולמה נקיט הגמ' אליבא דר"א שאני פשוטי כלי עץ דטומאה דרבנן. ואולי מה"ט לא נ"ל לר"ת לפרש כמ"ש התוס'. ובפי' ר"ת דלמ"ד מסגרתו למטה ה"ל בית קיבול מלמטה והיינו מתהפכת שאם היתה מתהפכת ה"ל בית קיבול מלמעלה. לכאורה זהו פשיטא דכה"ג ה"ה ככל הכלים לבד כלי חרס דמקבלין טומאה גם מגבן כדאיתא בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/כד/ב|דף כ"ד ע"ב]]}} ושם {{ממ|[[בבלי/חולין/כה/א|ריש דף כ"ה]]}}. אך הי' אפ"ל דזהו רק בכלי דעיקר הוא בתוכו וכלי כזה מטמא גם מגבו. אבל היכא דעיקר תשמישו הוא לגבו שאין לו תוך הי' אפ"ל דחשיב פשוטי כלי עץ ול"מ מה דלמטה יש לו תוך להחשיבו כ"ע שיש לו בית קיבול וא"א ללמוד דגם כה"ג מק"ט אלא כשנימא דכה"ג הי' שלחן דמקדש דמסגרתו למטה והוא הא מק"ט אבל למ"ד מסגרתו למעלה הי' מקום לומר דאם הבית קיבול למטה ולא למעלה יהא דינו כפשוטי כלי עץ ולא יקבל טומאה מה"ת וקמ"ל הש"ס דלהך מ"ד תיבעי בטבלא המתהפכת כשהבית קיבול למטה שלא כדרך תשמישו הרגיל ועכ"פ אפשר דמק"ט כנ"ל לכאורה בביאור פי' ר"ת. וביתר ד' התוס' עי' בלשונם בעירובין {{ממ|[[תוספות/עירובין/לא/א#בפשוטי|דף ל"א ע"א]]}} בד"ה בפשוטי ובמשל"מ [[משנה למלך/כלים/ד#|רפ"ד מהלכות כלים]]:


'''ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה שיעור.''' כ' ה[[תוספות/{{כאן}}#|תוס']] דהא דציץ רחב ב' אצבעות אינו אלא מדרבנן מדכתיב על מצחו שיעור מצחו וסתם מצח רוחב ב' אצבעות. וק"ל דבעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/צה/ב|דף צ"ה ע"ב]]}} גבי תפילין על ידך זו קיבורת בין עיניך זו קדקד. ואיתא שם דמקום יש בראש, וכן ביד להניח שתי תפילין. ואמאי לא אמרו רבנן על ידך דזו הקיבורת שיחזיק התפילין שיעור כל הקיבורת וכן בשל ראש שיעור כל הקדקד כמו שאמרו רבנן בעל מצחו דהציץ שיעור כל המצח דהיינו ב' אצבעות כרוחב דסתם מצח. והנה למש"ש התוס' דדומה דציץ הי' במקום הראוי להניח תפילין [וכמ"ש התוס' הכא מהריב"א]. י"ל כיון דהכהן גדול צריך להניח תפילין והציץ ואם יחזיק התפילין כל המקום אין מקום להנחת הציץ וע"כ צריך להניח בכ"ג על דין תורה שא"צ להחזיק כל המקום הלכך לא החמירו גם בשאר אנשים. אך למ"ש התוס' הכא דהציץ הי' על המצח שאינו מקום תפילין לכאורה קשה כנזכר. ואפשר כיון דעיקר מצות תפילין שיהיו עליו כל היום לא רצו להחמיר על דין תורה שישא דוקא תפילין גדולים שהוא כטרחה מרובה על הציבור. משא"כ בהא דציץ דכ"ג שאינו קשה עליו לישא ציץ זהב דב' אצבעות.

וראיתי בסוף ספר גט מקושר שעל הלכות גיטין {{ממ|}} שנתעורר על דברי התוס' מאחר שבציץ נאמר על מצחו ובגמ' פ"ק דיומא {{ממ|[[בבלי/יומא/ז/ב|ז:]]}} עודהו על מצחו מרצה כו' ובזבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/פח/ב|דף פ"ח ב']]}} מצנפת מכפרת כו' ציץ מכפר על עזי פנים שנאמר ומצח אשה זונה היה לך משמע מצח ממש קאמר כו' ע"ש. ולכאורה י"ל על בסמוך עי' מנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/סב/א|דף ס"ב א']]}} וברמב"ם פ"ה מתו"מ{{הערה|נדצ"ל [[רמב"ם/תפילין/ד|פ"ד מתו"מ]].}}. ה"נ נפרש על מצחו מקום תפילין שהוא סמוך למצחו [וכ"ז ב[[ערוך לנר/{{כאן}}#|ערוך לנר]] לעניינו]. ואע"ג שקשה לפרש כן בדברי חז"ל על בסמוך. אפ"ל דהגמרא נקיט עודהו על מצחו כלשון הכתוב. וכן הא דמכפר על עזות מצח. י"ל משום דמונח סמוך למצח דכ"ג. ואין לומר דא"כ גם בתפילין דיד יהני במניחן סמוך לקיבורת ונפרש על ידך [דהוא קיבורת] סמוך כמו בעל מצחו. הא ליתא למאי דילפי' במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/ב|דף ל"ז ריש ע"ב]]}} דעל ידך זו קיבורת גובה שביד ולא ידך ממש דמה בשל ראש בגובה שבראש אף ביד בגובה שביד וסמוך לקיבורת לא דמי לשל ראש ואי אפשר לומר כן כמו דלא אמרי' ידך ממש מהאי טעמא [ובשל ראש דידעי' שהוא בקדקד כדאיתא שם ולא בין עיניך ממש. שם לא שייך סמוך לקדקד גם במקום שעושה קרחה כיון דבי' לא כתיב על]. וכן להלומד מושמתם כו' על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב. זה אינו אלא בקיבורת ולא בסמוך לקיבורת [וצע"ק להלומד מוהיה לך לאות ולא לאחרים לאות. אף שנדע דאינו בכף דמתחזי. אבל סמוך לקיבורת נמי לא מתחזי לכאורה] אבל בעל מצחו י"ל כדמתרגמינן בית עינוהי ועל מצחו יתפרש על בסמוך כבהא דמנחות וכמו וסכות על הארון את הפרוכת דפרוכת מחיצה ונקיט על משום בסמוך כדאיתא שם. אמנם נראה דלאו בכ"מ אפ"ל על בסמוך ובפ' מצורע בהא דנותן על תנוך אוזן המטהר כו' האם נמי נימא על בסמוך. ועי' בספר התורה והמצוה באילת השחר {{ממ|[[מלבי"ם/אילת השחר/תקעד|סי' תקע"ד]]}}. וה"נ נימא דעל מצחו ממש לכ"ע. ובפרט למ"ש בהתורה והמצוה ויקרא {{ממ|[[מלבי"ם/פרשת ויקרא/שמא|סי' שמ"א]]}} בהא דלא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. דמדכפל ב' פעמים עליה מורה שבא בדיוק גמור דנותן השמן על גוף המנחה לא שיהא בכלי והכלי על המנחה ע"ש. וה"נ דכתיב בציץ והי' על מצח אהרן והדר כתיב והי' על מצחו תמיד. מורה שיהא הציץ דוקא על המצח גופי' לא רק בסמוך למצח וצ"ע. ועמ"ש בספרי נש"ר ביבמות {{ממ|[[נהור שרגא/יבמות/קב/א#מעל|דף ק"ב ע"א]]}} בד"ה מעל ואכמ"ל:

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}