עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/לו"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן לו'''{{ש}}דקדוק כתיבתן}}

'''<big>{{עוגן|סעיף א|א}}</big>''' ({{עוגן1|א}}) '''בכתיבת.''' וה"ה אם נשתנה האות מצורתה אחר הכתיבה ע"י נקב או קרע או טשטוש דפסול וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/לב|סימן ל"ב]]:

({{עוגן1|ב}}) '''צורת.''' אפי' {{עוגן|ס:}}אם שינוי הצורה היה רק במקצת האות כגון שחסר הראש של האל"ף או {{שהצ|א}} קוץ היו"ד או {{שהצ|ב}} שנגעו יוד"י האל"ף בגג האל"ף וכדומה ואפילו אם התינוק יקראהו לאות {{שהצ|ג}} לא מהני כיון שאנו יודעין שאין צורתה עליה כראוי:

({{עוגן1|ג}}) '''לאחרת.''' ראיתי בספר מעשה רקח שהביא לדינא בשם תשובת מהראנ"ח {{ממ|[[שו"ת מהרלנ"ח/א|סימן א']]}} שכתב דאפילו אם רק מקצת האות נדמה לאות אחר פסול. ומדברי הגר"א לעיל ב[[ביאור הגר"א/אורח חיים/לב#יח|סימן ל"ב סי"ח]] לא משמע כן וכן כתב ה[[פרי חדש/{{כאן}}#|פר"ח]]:

({{עוגן1|ד}}) '''כתיבה תמה.''' ר"ל כתיבה תמה ושלימה בתמונת האותיות כפי מה שלמדוהו מהתלמוד וקבלת הראשונים וע"פ הסוד וכמבואר בב"י בסימן זה:

({{עוגן1|ה}}) '''אם שינה וכו'.''' היינו {{שהצ|ד}} שלא כתב תמונת האותיות המוזכרים בספרים אבל תמונת האות מיהו צריך כמו שכתב המחבר שלא תשתנה וכו' וכ"ש שלא ישנהו לאות אחר כגון מדלי"ת לרי"ש או מבי"ת לכ"ף וכדומה. והכוונה כמו שכתב הנוב"י {{ממ|[[נודע ביהודה/קמא/יורה דעה/פ|סימן פ']]}} דדבר שאין לו שורש בגמ' אין לפסול האות עבור זה. וכדי שידע הקורא איך לכתוב לכתחילה וגם איזה פרט יש לו שורש והוא מעיקר תמונת האותיות שיהיה זה לעיכובא אפילו בדיעבד לכן התחזקתי בעזה"י ועשיתי ע"ז קונטרס מיוחד בסוף סימן זה והעתקתיו מהב"י ופמ"ג ושארי אחרונים תמונת כל האותיות למעשה וקראתיו בשם [[#משנת סופרים|משנת סופרים]]. וכללתי בו גם קיצור כללי דיני הקפת גויל וחק תוכות ושלא כסדרן מבעל פמ"ג וש"א:


'''<big>{{עוגן|סעיף ב|ב}}</big>''' ({{עוגן1|ו}}) '''השי"ן והעיי"ן.''' בכל הראשים:

({{עוגן1|ז}}) '''ובאחת.''' פי' אפילו {{שהצ|ה}} ביו"ד אחד מן השי"ן וה"ה אם יש הפסק באמצע האות:

({{עוגן1|ח}}) '''שאינה נוגעת.''' אפילו אם הפירוד הוא דק {{שהצ|ו}} שאין פרידתו ניכר להדיא {{שהצ|ז}} ולא מהני כאן קריאת התינוק כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר דדוקא אם גריעותו מחמת שיש ספק לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/לב#טז|סימן ל"ב סי"ו]]. וכ"ז בלא תיקון אבל ע"י תיקון מהני דלא ליהוי שלא כסדרן אם התינוק קראו לאות וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/לב#כה|סימן ל"ב סכ"ה]] (ועי"ש מה שכתבנו בשם הגרע"א. ולענין יו"ד שאחורי הצד"י אם נראה כיו"ד ונו"ן) ובכל זה אין חילוק בין אם נעשה בעת הכתיבה או לאחר הכתיבה וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/לב|סימן ל"ב]]:

({{עוגן1|ט}}) '''וכן בשאר אותיות.''' כגון הנקודה שלמטה שבג' או הנקודה שבפ"א או {{שהצ|ח}} הרגל שבתוך התי"ו אם לא נגעו בהאות או שיש הפסק באמצע איזה אות:

({{עוגן1|י}}) '''שאין ליגע.''' ולכתחילה יהיה הפסק {{שהצ|ט}} בכדי שאדם בינוני יכירנו היטיב מעל ס"ת שע"ג בימה כשהוא קורא בו גם לא ירחיקו יותר מעובי הגג:

({{עוגן1|יא}}) '''בגג.''' וה"ה {{שהצ|י}} הקו"ף ביריכו שבצידו וכ"ז אפילו אם נעשה הנגיעה אחר הכתיבה ואפילו אם הנגיעה דקה כחוט השערה וכמו שנתבאר לעיל ב[[משנה ברורה/אורח חיים/לב#סעיף יח|סימן ל"ב סי"ח]] במ"ב שם ועי"ש בענין תיקון האות אם לא כתב אח"ז דאל"ה הוי שלא כסדרן:


'''<big>{{עוגן|סעיף ג|ג}}</big>''' ({{עוגן1|יב}}) '''לתייג.''' אפילו בס"ת וכ"ש בתו"מ. והתגין האלו הם שלשה תגין קטנים {{שהצ|יא}} ודקים כחוט השערה זקופות על אלו האותיות {{שהצ|יב}} אחד מימין ואחד משמאל ואחד מלמעלה וי"א דשלשתן מלמעלה וכן נוהגין. וכעין קו דק הוא כל תג ותג כך נוהגין באלו הארצות וטוב יותר לעשות כל אחד כעין {{שהצ|יג}} תמונת זיין אך שיהיו קטנים ודקים מאוד:

({{עוגן1|יג}}) '''שעטנ"ז ג"ץ.''' וה"ה {{שהצ|יד}} צד"י כפופה ונו"ן פשוטה. ואם {{שהצ|טו}} הוסיף הסופר לעשות תגין חוץ מאותיות שעטנ"ז ג"ץ וחוץ מאלו המוזכרים בטור ובלבוש שנהגו בהם הסופרים לא עכב אך בתנאי שיהיו מחוברים להאות אבל אם אינו מחובר יש למוחקו ואפילו באותיות שבשם הקודש ולכתחילה אין נכון להוסיף תגין מעצמו כל שלא מוזכר בספרים. ותיוג של שעטנ"ז ג"ץ הוא {{שהצ|טז}} בשין על ראש השלישי של האות ובעי"ן וטי"ת וצד"י על ראש השמאלי וידביקן {{שהצ|יז}} באמצעיתו לא בסופו.

כתבו האחרונים בשם תשובת הרמ"ע שיזהר שיהיו התגין נפרדין כל אחד מחבירו כדי שלא יראו רק כתמונת זיונין ולא כעיי"ן ושי"ן ולעיכובא הוא. גם צריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האות ואל"ה פסולין דאף דאין עיכוב בעשיית התגין כמו שפסק המחבר מ"מ זה גרע דהוי {{שהצ|יח}} כיתרון אות קטנה בין השיטין ועיין ב[[יד אפרים/{{כאן}}#|יד אפרים]] שכתב דלא מהני אף אם ימשיכם אח"כ אל האות רק צריך לגוררם ולכותבם מחדש רק אם ידעינן שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירין בהמשכה אל האות. וה[[לבושי שרד/{{כאן}}#|לבושי שרד]] כתב דהרמ"ע ס"ל דלא גרע דבר זה מחסרון הקפת גויל דאינו מעכב רק בתחלה וע"כ אם נפרד אחר שנכתב כשר בלא תיקון כלל וממילא לדבריו אם לא היו נוגעין מתחלת הכתיבה מהני עכ"פ תיקון דומי' דמש"כ המ"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/לב#כז|סי' ל"ב סקכ"ז]] לענין הקפת גויל וכן משמע לענ"ד מפשטא דלישניה דהרמ"ע ע"ש. ומ"מ לכתחלה נכון להחמיר כיד אפרי' ועי' פמ"ג:

({{עוגן1|יד}}) '''נהגו לתייג.''' בתפילין אותיות אחרות מלבד אלו והם מוזכרים בטור בשם השמושא רבא ובשם הרמב"ם. והתגין האלו הם {{שהצ|יט}} תגינים גדולים אך שיהיו דקים שלא יתקלקל האות עי"ז ומאוד צריך ליזהר ביותר בתגין שעל הוי"ו או שעל היו"ד כי בקל ישתנה האות {{עוגן|סא.}}עי"ז:

({{עוגן1|טו}}) '''לא פסל.''' והב"ח פוסל בזה וגם הגר"א בביאורו מיישב לכ"א מן השיטות ומביא הרבה פוסקים דמחמירין בזה ע"כ מהנכון מאוד לחוש לזה ולתקנם אח"כ ותיקון מהני אפילו בתו"מ ולא הוי בזה שלא כסדרן דבלא התגין נמי צורתה עליה (אחרונים) ודע עוד דהמחבר מיירי שעשה ראש האות למעלה כתיקונו אך שחיסר התגין שעליו אבל אם עשה למעלה ראשו עגול ג"כ משמע מהב"י דאין להקל אפי' בדיעבד לפי פירוש הרא"ם וצ"ע למעשה כי לכאורה להרמב"ם יש להקל בכל גווני [עיין בביאור הגר"א דלהרמב"ם לא איירי הגמרא כלל בתפילין רק במזוזה ולא לענין עיגול והמשכה אך לענין תגין ממש ורק לכתחלה] כתב בספר איגרת הטיול שעטנ"ז הוא אותיות שט"ן ע"ז והם ב' מקטרגים גדולים וזהו ג"כ סוד של שעטנ"ז ג"ץ כי ג"ץ ג"כ שם מקטרג אחד והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם:


{{מרכז|{{גופן|4||כאן נדפס במשנה ברורה, [[משנה ברורה/משנת סופרים|קונטרס משנת סופרים]]}}}}


{{ניווט כללי תחתון}}