עריכת הדף "חזקוני/ויקרא/טו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''אל בני ישראל''' בני ישראל מטמאים בזיבה ואין הגויים מטמאין בזיבה. ''' איש''' ולא קטן ''' איש''' הוי מעוט אחר מעוט לרבות קטן.

'''מבשרו''' עד שתצא חוץ מבשרו. וכנוי לערוה הוי, כמו ומכנסי בד יהיו על בשרו, וכן יהיה זובה בבשרה.

== ג ==

'''רר בשרו את זובו''' מן זובו, כמו כצאתי את העיר.

== ה ==

'''ואיש אשר יגע''' בשעת מגע מטמא בגדים, פירש אינו מטמא בגדים.

'''במשכבו''' פרש״‎י למד על המשכב שחמור כו׳‎ כלומר משכב זב אפילו לא נגע בו הזב הרי הוא חמור כזב עצמו והמגע שאינו משכב אינו אלא ולד הטומאה כדכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וגו'.

== יא ==

'''וכל אשר יגע בו הזב''' וגו'. אין כאן מקומו של מקרא זה עד לאחר וכי יטהר הזב מזובו אלא איידי דנקיט ליה במגעותיו של זב כתבינהו לכולהו בחד דוכתא.

'''וידיו לא שטף במים''' א״‎ר אלעזר בן ערך מכאן סמכו לטהרת הידים מן התורה ולשון נקיה הוא שהוציא טבילה בלשון רחיצת ידים וכן מצינו ארחץ בנקיון כפי.

== יב ==

'''וכלי חרש אשר יגע בו''' נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה בו האמור להלן מאוירו אף בו האמור כאן מאוירו ומאחר שלמדנו שאין זב מטמא אותו אלא מאוירו מה ת״‎ל ''' אשר יגע בו''' ללמדך איזהו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה הסטו.

== יג ==

'''לטהרתו''' מיום שפסק זובו.

'''ורחץ בשרו במים חיים''' הזב טעון רחיצת מים חיים אבל כליו והמצורע עולים בכל המימות.

'''וטהר''' מלטמא כלי חרס במשא.

== יד ==

'''יקח לו''' משלו.

== טז ==

'''ואיש כי תצא''' פרט לקטן ואינו יוצא מכלל קטן עד שיהא בן תשע שנים ויום אחד.

'''כי תצא ממנו''' עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו מכאן אמרו כהן זב וכהן בעל קרי שהרגישו אבריו, אוחזין באמה ובולעים את התרומה.

'''ורחץ ''' במים ואפילו במי מקוה.

'''את כל בשרו''' במים שכל גופו עולה בהן וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות, שכן מדת ארכו ורחבו של כל גופו ושיערו חכמים שהם מ׳‎ סאה.

== יז ==

''' אשר יהיה עליו שכבת זרע''' מה שכבת זרע האמורה למטה כברייתה אף שכבת זרע האמורה כאן כברייתה פרט לשכבת זרע שנסרחה.

== יח ==

'''אשר ישכב איש אתה שכבת זרע''' פרט למערה.

'''ורחצו במים''' הקיש רחיצתו לרחיצתה מה רחיצתה פרט לבית הסתרים אף רחיצתו כן.

== יט ==

'''זבה בבשרה''' בי״‎ת במקום מ״‎ם כלומר זובה מבשרה ובשרה כנוי לערוה. ''' שבעת ימים תהיה בנדתה''' כל שבעה תהיה בנדתה מלמד שאינה טובלת מבעוד יום.

== כא ==

'''ורחץ במים''' וכ״‎ש הנדה עצמה בזמנה.

== כג ==

ואם על המשכב הוא י״‎מ ואם על המשכב הוא, דקאי '''הוא''' אדם יהיה זובה. וכן יהיה הפירוש אם אותו דם יהיה על משכבה או על כלי מושבה ''' בנגעו בו''' אותו הדם באותו כלי ''' יטמא עד הערב''' ולאחר טבילה. דוגמא וכל בגד אשר יהיה עליו שכבת זרע, ואם תאמר למה נאמר ואם על המשכב הוא אם הנוגע במשכבה טמא הנוגע בדמה לא כל שכן, אלא לפי שאין עונשים מן הדין כתב לך ''' ואם על המשכב הוא''' . וכן דרשינן גבי כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא.

== כד ==

'''ישכב איש אתה''' פרט למצורעת.

== כה ==

'''ואשה כי יזוב זוב''' לרבות את האונס.

'''דמה''' מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד.

'''ימים רבים''' והלא אינן רק שלשה ימים אלא לפי שפורשת מבעלה והם ימים של צער קורא אותם רבים.

'''על נדתה''' כמו עם נדתה, דוגמת על שדה הארץ יחשב.

== כז ==

'''וכל הנוגע בם''' ע״‎י חבוריהם.

== כח ==

'''וספרה לה''' אבל אינה זקוקה ברכה על הספירה שפעמים היא רואה קודם שישלימו לה שבעת ימי טוהר וטעונה לחזור ולספור והויא ברכה לבטלה.

== כט ==

'''והביאה אותם אל הכהן''' מניין שהיא טובלת מבעוד יום תלמוד לומר והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד אלא אם היתה מעורבת שמש. מלמד שהיא טובלת מבעוד יום.

== לא ==

'''והזרתם''' זו אזהרה.

'''ולא ימתו''' זה עונש.

'''בטמאתם''' בשביל טומאתם.

== לג ==

'''עם טמאה''' זבה או נדה או שומרת יום כנגד יום.''' שלימא סדרא דפרשת מצורע'''


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}