עריכת הדף "בית יוסף/אורח חיים/כז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןד|מקום הנחתם של|'''מקום''' הנחתם של}} יד בזרוע שמאל בס"פ הקומץ {{ממ|[[בבלי/מנחות/לו/ב|לו:]]}} ת"ר ידך זו שמאל ומייתי לה מדכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ורבי נתן יליף לה מקרא אחרינא ומ"ש בגובה הבשר שבפרק שבין הקנה לכתף גם זה שם על ידך זו קיבורת וכתבו התוס' והרא"ש קיבורת ל' קיבוץ בשר כמו קיבורא דאהיני ויש שהיו אומרים דהא דאמרינן בגמרא דבגובה של יד הוא מקום הנחת תפילין היינו גובה בשר הסמוך ליד והוא בין היד והמרפק הנקרא קוד"א ובסה"ת כתוב שיש שמניחים אותם במקום ההוא ור"ת אומר דע"כ הוא גובה הבשר שבזרוע שהוא בין הכתף והמרפק הנקרא קוד"א דהא משמע בכל דוכתא שמצות תפילין בזרוע ואותו עצם שבין יד לקוד"א אינו קרוי זרוע אלא קנה ועוד הביא כמה ראיות והסכימו הפוסקים לדבריו והרמב"ם אע"פ שהוא קורא לעצם שבין יד לקוד"א זרוע ולעצם הסמוך לכתף קורא מרפק מ"מ לענין הנחת תפילין דעתו כדעת ר"ת שכך כתב ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורא והוא הבשר התפוח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע: כתוב בסמ"ק וצריך להניחם במקום גובה של זרוע וזהו בעצם שבין האציל שקורין קובד"ו ובין השחי שקורין שובק"ו וכתוב בהגהה על זה ומיהו אין כולו כשר להניח כי אם חצי הזרוע של צד הקובד"ו כדאיתא בשימושא רבא פלג זרוע:

<small>{{ממ|ב"ה}} ואין לסמוך על זה ולהניח בו תפלין בכל חצי הזרוע כי אם במקום התפוח כל' הרמב"ם ורבינו שהוא כל' הגמרא זו קיבורת:</small>

גרסינן בגמרא שם {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/ב|לז:]]}} על ידך זו גובה שביד או אינו אלא על יד ממש אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד ר"א אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיה לך לאות לך לאות ולא לאחרים לאות פירש"י ולא לאחרים לאות שלא יראו החוצה ואי בכף מתחזי לכ"ע רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר הוה ציריא בידיה וקא מיתחזין תפילי א"ל לא סבר לה מר לך לאות ולא לאחרים לאות א"ל במקום לך לאות איתמר ופירש"י הוה ציריא בידיה. מכה היתה לו אצל הקיבורת ונקרע חלוקו שם כדי שלא תדחק המכה והיו נראים התפילין דרך הקריעה: במקום לך לאות איתמר. מקום שברוב בני אדם אין נראה לאחרים דהיינו קיבורת ולעולם אם נקרע שרי וכתבו זה סמ"ג וסמ"ק: 

{{עוגןד|ויטה אותם מעט|'''ויטה''' אותם מעט}} לצד ימין וכו' {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/ב|שם]]}} ר"ח ורב אחא בריה דרב אויא מכוין ומנח ליה להדי ליביה וכתב הרמב"ם שכשעושה כך נמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך: גרסינן בגמרא {{ממ|[[בבלי/מנחות/לה/ב|לה:]]}} שקשר של תפילין צריך להיות כלכי פנים ופי' בנמ"י דבשל יד מיירי שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע אלא מבפנים שהוא כנגד הלב ושאר מפרשים פירשו דבשל ראש מיירי ויתבאר בסימן זה בס"ד.

ומהר"י אבוה"ב כתב דהא דאמרינן בגמרא קשר של תפילין צריך שיהא למעלה ולא למטה לפנים ולא לאחור פי' רבינו האי בתפילין של יד ונראה ממ"ש העיטור בשמו שגם לסברא זו הקשר יהיה לצד ימין והתפלה יהיה למעלה ולא בא לומר אלא שלא יעשה המעברתא כל כך גדולה שיטה הרבה למטה כשיקשור התפילה אלא שלא תהיה גדולה אלא כדי שתכנס בה הרצועה ואז יהיה הקשר סמוך לתפילה ויהיה הקשר והתפילין בגובה אבל בעל המאור כתב וצריך שיהא הקשר מלמעלה ולמטה ממנו מעט בעיגול הזרוע תהיה התפילה ששם לב האדם הנה נראה מזה שצריך שיהיה הקשר למעלה לצד שמאל והתפילה למטה לצד ימין ובעל העיטור כתב עוד דבמנהגא תליא מילתא וכתב שנהגו שיהא הקשר נוטה מעט לצד ימין עכ"ל והרב מהרי"ץ חביב ז"ל כתב שני המנהגים האלו ראיתי בעיני וכל אחד מהם בנוי על יסוד שוה לשניהם והוא שלעולם עושים קשר של יד בקצה האחד של הרצועה ואח"כ התפילה ברצועה ועל יסוד זה יש המנהגים יש שמכניסים התפילה ומתחיליו בקצה האחר של הרצועה ומעביר במעברתא של תפילה כל הרצועה עד שמגיע לקשר אשר הוא בסוף האחר ואז תשאר התפילה למטה והקשר למעלה ר"ל שהתפילה היא יותר פנימה וקרוב ללב מהקשר ואת זה ראיתי בימי חרפי ואח"כ ראיתי מנהג אחר גם הוא בנוי על היסוד הנזכר אבל אינם עושים כמנהג הראשון להכניס ראשונה בתפילה קצה הרצועה האחר שאין בו קשר רק עושים באופן שלעולם ישאר הקשר יותר תחתון וקרוב אל הלב מהתפילה (ולעשות) והמדקדקין שלא להכניס הרצועה תוך המעברתא כשיתחילו להכניס ראשונה קצה הרצועה האחר שאין בו קשר רק מכניסים כפל הרצועה הנמשך אחר עשיית הקשר תוך המעברתא ונשאר הקשר והיו"ד אשר בו למטה מהתפילה אבל כניסת הרצועה תוך כפל הקשר תבוא למעלה מהתפילה וזה נראה לעין המנהג הזה ראיתי נוהגים כותבי תפילין מדקדקים ושמעתי שהיו נוהגין כן במאמר ארי הגדול {{אישים|הרב רבינו יצחק די ליאון ז"ל}} וכן נוהגים עתה ואין ספק שהיה מדקדק בזה כדי לקיים דברי הגאון כמו שכתובים למעלה עכ"ל ובסוף דבריו כתב עוד כי זה המנהג השני הוא הנכון: 

{{עוגןד|לא יהא דבר|'''לא''' יהא דבר}} חוצץ ביניהם לבשרו כ"כ הרא"ש וז"ל מדגרסי' בערכין {{ממ|[[בבלי/ערכין/ג/ב|ג:]]}} והני כהני הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו ש"מ דתפילין נמי אבישרא מנח להו בלא חציצה ואמרינן בפ"ב דזבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/יט/א|יט.]]}} שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין אלמא שאין יכול להניח על המצנפת ע"כ וכ"כ ג"כ בתשובה שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לראשו ובין תפילין לזרועו וטעמא משום דכתיב לאות על ידך שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו כדדרשינן ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו וכן דרשינן לטוטפות בין עיניך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבין עיניך אבל הר"ן אהא דתנן בפ' הקורא את המגילה עומד נתנם על בית יד אונקלי ה"ז דרך החיצונים כתב דהיינו שנתן תפילה של יד על חלוקו מבחוץ כנגד הקיבורת לא על בשרו ממש ועבדי הכי משום דכתיב לאות על ידך וכיון שהן לאות סבורין הן שראוי שיראו לכל ולא דרשי והיה לך לאות ולא לאחרים לאות מכאן דקדק הרשב"א דתפילה של ראש מותר לתת אותה על כובע או על כיסוי הראש דהא בשל יד לא אסרו ליתן אותה ע"ג אונקלי אלא משום דכתיב בה לך לאות הא לאו הכי שרי ואילו תפילה שבראש אדרבא כתיב בה וראו כל עמי הארץ כדאמרינן בעלמא אלו תפילין שבראש והא דאמרינן מקום יש בין ציץ למצנפת להניח בו תפילין אפשר דהיינו משום דאסור לתת כלי אחר של מצוה על המצנפת עכ"ל. והריב"ש כתב בתשובה למה שאתה חושש מהנזילות אפשר לך למיעבד כרשב"א ז"ל שכתב דתפילה של ראש מותר להניחה על כובעו או על כסוי הראש ודייק לה מדאסרו תפילה של יד משום לך לאות וכו' אלא שעדיין קשה לי דבפ' כל הצלמים {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/מד/א|מד.]]}} גבי עטרת מלכים שהיה מניחה במקום תפילין מקשה נמי דהא בעי לאנוחי תפילין ואיצטריך לשנויי מקום יש בראש להניח שתי תפילין אבל ראיתי נוהגים להניח על הכובע לפי סברת הרשב"א ז"ל והר"ן כתב סברתו זאת בלי שום חולק עכ"ל. ובתשובות הרשב"א מצאתי שתירץ קושיית הריב"ש מעטרת מלכים וכתב ז"ל ועטרת דוד שאני דאילו לא היה שם מקום מגולה לא היה אפשר להניח תפילין על עטרה כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס ומ"מ לא כתב שיהא דעתו כך בבירור כמ"ש הר"ן בשמו אלא שמתוך טענה זו בא לידי ספק זה שהרי כתב וז"ל ואם על תפילה של ראש אתה אומר זו מסופקת היא בידי מכמה שנים אע"פ שלא ראיתי לאחד מן הראשונים ז"ל שנסתפק בזה אלא נראה דעת כולם שאין נותנים אותה על הבגד שבראש כדי שלא תהא חציצה בין תפילה לראש וזהו שהביאני לידי ספק זה לפי שלא אמרו אפי' בשל יד שאין נותנים אותה על יד אונקלי משום חציצה אלא משום לך לאות הא לאו הכי שרי ואילו בשל ראש לא כתיב לך לאות וכו' ועוד מצאתי תשובה אחרת להרשב"א על ששאלוהו רצועה של יד אם יש עכוב להניחה מבפנים על הבשר כדרך שמניחים תפילה עצמה על הבשר או שדינה כרצועות של ראש שמניחים אותם על הבגדים מבחוץ אע"פ שהתפילה עצמה מניחים על הראש ממש והשיב מנין לך שתפילה של ראש צריך להניחה על הראש ממש אני אומר שאפי' על הבגד שעל ראש ומנ"ל דלא ועוד תדע לך שהרי תפילה של יד לא למדנו עליה אלא מפני שכתוב בה לך לאות ודרשינן במקום לך לאות ולא לאחרים אבל תפילין של ראש מנ"ל אדרבה כתיב בהו וראו כל עמי הארץ וכו' דמיניה דרשינן אלו תפילין שבראש ואי משום דכתיב בהו בין עיניך אינו אלא לסיים להם מקום וכולי ותדע לך עוד שהרי שנינו נתנה על מצחו וכו' נתנה עליד אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים וקי"ל לך לאות ולא לאחרים לאות וכו' ובסוף דבריו כתב ומעתה אין לנו ראיה לרצועות של יד מרצועות של ראש מ"מ כך נראין הדברים ומתפילין של יד עצמם הן מוכרעים שהרי הקציצה צריכה שתהיה במקום שדרכו להיות מכוסה עד שהיה רב אשי סבור צריך להיות מכוסה לעולם דגרסינן התם ר"א הוה יתיב קמיה דאמימר הוה ציריא בידיה וכו' ומעתה לא היו מתירין להיות הרצועה נראית מבחוץ והלא היא עוברת על היד ונכרכת באצבע אלא שלא הקפידה התורה להיות במקום לך לאות על הרצועה אלא על הקציצה כן נ"ל להלכה אבל למעשה בין בשל ראש בין בשל יד רואין אנו מה שהרבים נוהגים ונהוג כן וכמו שאמרו בירושלמי בכיוצא בזה כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה צא וראה מה צבור נוהגין ונהוג כן עכ"ל ותשובה זו כתובה בספר א"ח ומאחר שהרשב"א עצמו לא סמך על עצמו לענין מעשה צ"ל שגם הר"ן לא נתכוין אלא ללמדנו דמהכא אפשר למילף שמותר ליתן דבר חוצץ בין תפילין לראשו אבל לא שיהא כן הלכה למעשה. והריב"ש נראה שלא ראה תשובת הרשב"א אלא דברי הר"ן שכתב בשמו ראה ותפס אותם כפשוטן ומ"מ אדם שהוא עלול לנזילות ואם לא תתיר לו להניחה על הכובע לא יניחה כלל יש לסמוך על דברים הללו דמוטב שיניחה על הכובע כיון דאפשר דנפיק בהכי משיתבטל ממצות תפילה של ראש ואפשר שזה היה טעמו של הריב"ש ואע"פ שראה תשובת הרשב"א שלא כתב כן אלא להלכה ולא למעשה הורה הוא ז"ל כן למעשה מפני דמוטב שיניחה על הכובע משיתבטל מלהניח תפלה של ראש מיהו נ"ל שיכסה כדי שלא ילמדו הרואים להניחה על הכובע בלא סבה מספקת אח"כ מצאתי בקיצור תשובת הרשב"א בלשון הזה כתב הרשב"א דמותר להניח תפלה של ראש ע"ג כובע למי שחש בראשו ויש אוסרים ומביאים ראיה מר' יוחנן דלא הוה מנח תפילי בסיתוא מפני הקרירות ואי שרי לאנוחי ע"ג כובע למה היה נמנע עכ"ל ונ"ל לדחות ראיית האוסרים דע"כ לא שרי להניחם בהפסק אלא ע"ג כובע דק הסמוך לראש אבל ע"ג כובע גדול או על המצנפת לא משום דא"א להניחה על גביהם כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס וכמ"ש הרשב"א עצמו גבי עטרת מלכים ור' יוחנן כיון שהיה צריך להסיר הכובע הגדול או המצנפת כדי להניחם היה מזיק לו הקרירות ומ"ה לא הוה מנח להו בסיתוא: 

{{עוגןד|ואטר יד ימינו|'''ואטר''' יד ימינו}} מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם בס"פ הקומץ {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/א|לז.]]}} ת"ר אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו ופירש"י ימין של אטר הויא שמאל לדידיה הואיל ורוב כחו בשמאלו והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו וכתב הרא"ש דדרשינן וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ואדם הכותב בשמאל ושאר רוב מעשיו עושה בימין או כותב בימין ושאר רוב מעשיו עושה בשמאל כתב בעל התרומה זה הכלל יניח תפילין ביד תשות כח כרב אשי דדריש ידכה יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה עכ"ל. וכן נראה שהוא מסקנת המרדכי ובהרגיל עצמו לעשות שום דבר ביד שמאל כתב דלא הוי הרגלתו כלום למיקרי אטר אא"כ נולד כן מדלא מוקי מתני' דפ' הבונה {{ממ|[[בבלי/שבת/קג/א|קג.]]}} כשהרגיל עצמו לכתוב בשמאל ויש לדחות היינו הך דמשני בשולט בשתי ידיו ומיהו נראה לר"ץ דבעיקר כח תליא מילתא ע"כ ובסמ"ק כתוב ואדם השולט בשתי ידיו מניח ביד שמאלו כדרך כל אדם אבל השולט בשמאלו בכל דבר מניח תפילין בימינו אבל אם הוא שולט גם בימינו בכתיבה הוי כמו שולט בשתי ידיו ומניח בשמאל וכתוב על זה בהגהה ולכך היה אומר מורי ה"ר יחיאל דאדם שהוא אטר יד ימינו שרגיל לכתוב גם בימין אז יניח בשמאל עצמו דעיקר תלוי בכתיבה כדאמרינן מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכשהוא מניח אותם בשמאל הוא קושרן ומהדקן ביד ימינו עכ"ל. ונכתבה הגהה זו בהגהות מיימון ואע"פ שהרא"ש נראה שסובר כבעה"ת רבינו נראה לו יותר דברי רבינו יחיאל:

מ"כ ששאלת אדם שיש לו מכה בזרועו היכן מניח תפילין הא מסקינן בר"פ המוצא תפילין מקום יש בזרוע להניח שני תפילין: 

{{עוגןד|והרצועה יכרוך אותה|'''והרצועה''' יכרוך אותה}} סביב זרועו עד שיגיע לאצבע האמצעי בס"פ הקומץ {{ממ|[[בבלי/מנחות/לו/ב|לו:]]}} אהא דאמר רב פפי גרדומי רצועה כשרים ולא היא וכו' מכלל דאית להו שיעורא וכמה שיעורא אמר רמי בר חמא אמר ר"ל עד אצבע צרדא רב כהנא מחוי כפוף רב אשי מחוי פשוט רבה קטיר להו ופשיט שדי להו רב אחא בר יעקב קטיר ליה ומתלית ליה וכתבוה תוס' והרא"ש מתוך פירש"י משמע דהני אמוראי מיירי ברצועה של ראש ובערוך כתב בערך צרדא דכתיב בילמדנו פרשת בא אל פרעה דשיעור רצועה של יד אמר ר"ל עד אצבע צרדא ומאי צרדא אמצעי וכתב הרא"ש ולפי המכילתין פשוט היינו שתגיע הרצועה עד אצבע צרדא כשידיו פשוטות וכפוף היינו שתגיע הרצועה עד אצבע צרדא כשכופף אצבעותיו על פס ידו והרמב"ם כתב ב[[רמב"ם/תפילין/ג|פ"ג]] ואורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח רצועה אחת על אצבעו אמצעי' ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור עכ"ל: 

{{עוגןד|ומקום תפלה של|'''ומקום''' תפלה של}} ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו וכו' בס"פ הקומץ {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/א|לז.]]}} בין עיניך זה קדקד היכא אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס ובתר הכי בעי גובה שבראש מנ"ל דת"ר בין עיניך בגובה של ראש אתה אומר בגובה של ראש או אינו אלא בין עיניך ממש נאמר כאן בין עיניכם ונאמר להלן בין עיניכם למת מה להלן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה וכתב הרא"ש ע"ז והא דאמרינן לעיל במקום שמוחו של תינוק רופס לאו דוקא קאמר שיניח במקום המוח ולא יותר אלא מקום הנחת תפילין ממקום שמתחיל השער דהיינו מקום שעושה קרחה עד מקום שמוחו של תינוק רופס נמשך מקום הנחתן והיינו דאמרינן מקום יש בראש להניח בו ב' תפילין והא דקאמר לעיל מקום שמוחו של תינוק רופס ה"ק עד מקום שמוחו וכו' וכן מוכח בירושלמי דהמוצא תפילין וכ"כ המרדכי וכ"כ בספר התרומה אבל הרמב"ם כתב מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו ונראה שהוא סובר שבמקום עיקרי השער רופס מוחו של תינוק והא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים א"נ זע"ז ומקום הנחת שני תפילין מוח התינוק רופס וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוויה חולק בהדי הרא"ש והספר התרומה בענין דינא: 

{{עוגןד|וצריך שיהא הקשר|'''וצריך''' שיהא הקשר}} מאחורי הראש וכו' בס"פ הקומץ {{ממ|[[בבלי/מנחות/לה/ב|לה:]]}} א"ר יהודה קשר של תפילין צריך שיהא למעלה ופירש"י למעלה בגובה הראש ולא למטה בצואר וז"ל הרמב"ם ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת: 

{{עוגןד|ושיהא מול עורף|'''ושיהא''' מול עורף}} ממש מכוון באמצע הראש וכו' גם זה שם וצריך שיהא כלפי פנים ופירש"י ממול עורף ולא בצידי הראש וכ"כ הרא"ש וכתב האגור ורבינו אליקים פירוש שלא יהא מכוון כנגד העורף אלא מצדד לצד אחר ולא נהגו כן עכ"ל: וכתב הרמב"ם ז"ל צריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים ונראה שטעמו מהא דאמרינן צריך שיהא כלפי פנים וכדפירש"י והרא"ש ז"ל דכיון דהקשר ממול עורף ממילא הקציצה היא בין העינים ובלאו הכי צריך לעשות כן לקיים קרא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך: 

{{עוגןד|וצריך שיהא נויו|'''וצריך''' שיהא נויו}} שהוא המקום שנראה כעין דלי"ת לצד חוץ וכו' שם ונוייהן לבר ופירש"י הצד של הקשר שנראה בו הדלי"ת יהא נראה מבחוץ ל"א נוייהם של רצועות שהם חלקות לצד אחד וצבועות שחורות והוא נוייהם וראיה לדבר מדאמרינן איתהפכא ליה הרצועה דתפילין א"ל לא סבר לה מר ונוייהם לבר וכתב הרא"ש ע"ז ומיהו גם על הקשר קאי כדמוכח בפ' המוצא תפילין וכן פי' בערוך וכ"כ המרדכי וכתב עוד אי קאי ארצועות של ראש כ"ש אקשר של יד ועוד דלא אשכחן חילוק בין של ראש לשל יד ואין בידי להקל וטוב להחמיר עכ"ל גרסינן בפ' ואלו מגלחין {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/כה/א|כה.]]}} דרב הונא איתהפכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא ובהלכות תפילין כתב הרא"ש וז"ל תשובת גאון רצועה דרב הונא איתהפכא ויתיב ארבעין יומין בתענית בשל יד או בשל ראש הכי גמירנא מרבוותא דשל ראש היתה ורב הונא דיתיב בתעניתא לא משום דחובה הוה תשובה אחרת מאן דאפיך רצועה של ראש או של יד מחייב למיתב בתעניתא דפושע הוא וצריך תענית אבל לחייבו מ' תעניות כרב הונא לא ומרוב חסידות הוא דעבד עכ"ל ורבינו נראה שסבר כדברי התשובה הראשונה ולפיכך לא כתב שיזהר שלא יתהפכו הרצועות אלא בשל ראש אבל הרמב"ם כתב בפ"ג ולעולם יזהר להיות פני הרצועה למעלה בעת שקושר אותם על ידו ועל ראשו כתב מהר"י אבוה"ב ז"ל דלישנא דהרמב"ם דייק דלא קפדינן אלא שלא תתהפך הרצועה בשעת הנחה אבל אם הניחה כתקנה ואח"כ נתהפכה אינו נקרא פושע עכ"ל ונ"ל שאין זה דקדוק דכל שמניחה כתקנה אינה עשויה להתהפך מעצמה: 

{{עוגןד|וישלשל הרצועות שיהיו|'''וישלשל''' הרצועות שיהיו}} תלויין לפניו ויגיעו של ימין עד הטבור וכו' עד סוף הסימן דברי הרא"ש בסוף הל' תפילין והמרדכי וסמ"ג והתרומה כתבו בשם שימושא רבא ובשם הרי"ף כסברא הראשונה וכ"כ בסמ"ק והתוספות כתבו בס"פ הקומץ שי"א שתגיע ראש האחד עד טיבורו וראש השני עד הלב ושמא שום מדרש יש ע"כ וכבר כתבתי לעיל בסימן זה שדעת רש"י דהא דאמרינן בס"פ הקומץ וכמה שיעורייהו אמר רמי בר חמא אמר ר"ל עד אצבע צרדא ארצועות של ראש קאי ופי' דצרדא היינו אצבע הסמוך לגודל ואמאי דפליגי אמוראי בה דמר מחוי כפוף ומר מחוי פשוט פירש"י כפוף כמה שיכול לפשוט מאצבע עד אמה פשוט כמה שיכול לפשוט מגודל ועד אצבע דלגבי פשיטת אצבע מגודל הוי פשיטת אמה מאצבע בכפיפה לפי שמאצבע לגודל מתפשט יותר הרבה מבין אצבע לאמה והתוס' חלקו עליו ופירשו דאצבע צרדא היא אצבע ארוכה שקורין אמה ולפ"ז פשוט היינו מגודל עד אמה וכפוף מאצבע עד אמה ובערוך פי' דכפוף היינו מעיקר גודל עד ראש אצבע כשהן דבוקות זו בזו ופשוט מראש אצבע עד ראש גודל כשהן פשוטות עכ"ל התוס' והרמב"ם כתב ב[[רמב"ם/תפילין/ג|פ"ג]]}} שאורך השתי רצועות עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט.

ואהא שכתבתי בסימן זה דאיתא בהקומץ גבי רצועות רבה קטר להו ופשיט ושדי להו רב אחא בר יעקב קטר להו ומתלית להו מר בריה דרבינא עביד כי דידן פירש"י רבה. כשמניח תפילין קשר ליה ברישיה ושירי הרצועות פשיט ושדי להו ותולין על כתפו מאחוריו: ומתלית להו. לרצועות התלויות היו גודלן ומשלשלן: כי דידן. כמנהג שלנו וכתבו התוס' דפשיט ושדי להו על כתפיו מלפניו עכ"ל וז"ש רבינו וישלשל הרצועות שיהיו תלויין לפניו: 

{{עוגןד|ובשיעור רוחב הרצועות|'''ובשיעור''' רוחב הרצועות}} כתב המרדכי וז"ל בסמ"ג כתוב רוחב הרצועה יותר מחטה ופחות מכשעורה ואם פיחת או יתר לית לן בה ע"כ (ועי' במרדכי הלכות קטנות דף צ"ח ע"ב בשם ר' יהודה חסיד סמך אורך ורוחב של תפילין) ומיהו מתוך סמ"ק משמע דאם פיחת פסול עכ"ל וגם מדברי הרמב"ם נראה שאם פיחת פסול שכתב רחבה כאורך השעורה ואם היתה רחבה מזה השיעור כשירה ובסוף הפרק כתב ושירי הרצועה פסולים עד שיהא ארכה ורחבה כשיעור או יתר: 

{{עוגןד|ודע שמ"ש רבינו|'''ודע''' שמ"ש רבינו}} ואם פיחת או הוסיף אינו מעכב אשיעור ארכן נמי קאי וכך הם דברי הרא"ש אבל לא פי' כמה יפחות ויפסל ומשמע שאפילו נשתייר כל שהוא כשר והמרדכי כתב שאם נפסקו הרצועות או נזדמנו שאינם ארוכות כ"כ כדאי רש"י לסמוך עליו וכבר כתבתי בסמוך שהרמב"ם פוסל כשפיחת מהשיעור בין באורך בין ברוחב וכן הלכה היכא דאפשר למצוא אחרת כתקנה: כתבו התוס' בס"פ הקומץ {{ממ|[[תוספות/מנחות/לה/א|לה.]]}} דמדאמרינן בגמרא תפילין מאימתי מברך עליהם משעת הנחה עד שעת קשירה היה מדקדק רבינו אליהו שצריך לקשור תפיליו בכל יום ור"ת אמר שא"צ ועד שעת קשירה דאמרינן היינו הידוק שמהדקו ומצמצמו בראשו וכל הפוסקים הסכימו לדעת ר"ת ודלא כרבינו אליהו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
[[קטגוריה:בית יוסף: אורח חיים]]