תולדות יצחק/בראשית/כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק בראשית כה

א

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה מכאן נלמוד שהאלמון שיש לו בנים ובנות לא ישא אשה עד שיכנסו הם לחופה וכ"ש אם הוא עשיר לפי שיקפצו על בניו ובנותיו לנישואים שיאמרו כל מה שיש לו יירש זה הבן או זאת הבת ואם ישא אשה קודם שיכנסו בניו לחופה לא יקפצו עליהם שיאמרו לזאת האשה ולבניה אשר תלד יתן כל אשר לו ולכן אחר שלקח אברהם אשה לבנו ויוסף אברהם ויקח אשה ולפי שאינו נופל זה באברהם נאמר טעם אחר שאין ראוי שבניו ובנותיו הבחורים יהיו בלא זיווג והוא זקן יבקש זיווג לעצמו:

ו

ולבני הפילגשים פרש"י נשים בכתובה פילגשים שלא בכתובה. והרמב"ן כתב אינו כן כי לא תקרא פילגש אלא כשהיא בלא קידושין כי הכתובה מדברי סופרים:

ח

ויגוע אין גויעה אלא בצדיקים לרש"י ובגמ' הקשו והא דור המבול נאמר בהם גויעה ומתרץ גויעה ואסיפה קאמרינן פי' שגויעה היא מיתה בלא איחור וזה כשנאמר ברשעים היא לרעתם שלא ניתן להם זמן לעשות חפצם ולדבר עם בניהם ובנותיהם ועניינים אחרים ולזה נאמר בדור המבול לשון גויעה כל אשר בארץ יגוע שלא היה להם פנאי לדבר אלו עם אלו בבהלת המבול וכן נאמר בדור המדבר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה' שמתו אחיהם כרגע וכשנאמר גויעה בצדיקים שהיא ג"כ בלי איחור הוא לטובתם שתהיה בלי יסורין ולא יתעכבו להמק בשרם ולהורות שהוא לטובתם נאמר גויעה עם אסיפה או עם מיתה וראיה שגויעה היא מיתה בלי יסורין ובלי עכוב שאמר ביעקב אבינו ויאסוף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו שמיד שאסף רגליו אל המטה גוע:

ויאסף אל עמיו הוא על הנפש שנאסף עם נפשות קרוביו הצדיקים שכשהנפש בגוף היא נפרדת משאר הנפשות שהם בלי גוף וכשנפרדה מן הגוף נתחברה עם שאר הנפשות שהן נפרדות מן הגוף כמוה:

יט

אברהם הוליד את יצחק יש באלו הפסוקים ספקות:
הספק הא' אחר שאמר יצחק בן אברהם מה צ"ל אברהם הוליד את יצחק:
הספק הב' ויהי יצחק בן ארבעים שנה למה לקח אשה בן מ' שנה וחז"ל אמרו בן י"ח לחופה ואמרו עד כ' שנה הקב"ה מצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' שנה ולא נשא הקב"ה או' תפח עצמותיו:
הספק הג' מה צורך להגיד לנו התורה זה ויותר טוב היה להסתיר אחר שלא עשה כמאמר חז"ל ועוד שלא הגיד לנו התורה כן באברהם ויעקב ולמה הזכיר ביצחק:
הספק הד' בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי מה צורך לתת סימנים כלל שבסדר שעבר אמ' בארוכה כל ענייני רבקה ואביה ואחיה ומקומה:
הספק הה' מהו לנכח אשתו יותר טוב שיאמר על אשתו:
הספק הו' כי עקרה היא למה היו האבות עקרים וא"ת בטבע א"א שנפל כל עקרות העולם בכל האבות והאמהות דאמרו ז"ל אברם אינו מוליד אברהם מוליד. שרה ותהי שרי עקרה. ורבקה כי עקרה היא. רחל עקרה. ודאי לא נפל כל זה במקרה שהמקרה לא יתמיד ועוד שכל ענייני האבות והאמהות בהשגחה:
הספק הז' מי אמר ליצחק שהעקרות בא מצד רבקה אולי אינו אלא מצדו ויותר מורה הענין שהוא מצדו שאברהם ושרה עקרים ואביה ואמה של רבקה אינם עקרים:
הספק הח' מדוע לא התפלל אברהם עליו ועל שרה בעבור עקרותם כשראה שעברו עשרה או עשרים שנה שלא נתעברה כמו שהתפלל יצחק על רבקה:
הספק הט' ויעתר לו ה' מדוע התפלל יצחק על אשתו כשראה שעברו עשרה שנים שלא נתעברה והמתין להתפלל עד עשרים שנה שהיה בן מ' שנה בקחתו את רבקה ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם וא"ת אחר שעברו ד' או ה' שנים התפלל מדוע לא קיבל הקב"ה תפלתו עד כ' שנה שבצדיקים נאמר טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע:
הספק הי' ויתרוצצו הבנים בקרבה מהו רציצה זו ולמה הגידה התורה זה ומה ר"ל ותאמר א"כ ומה ר"ל למה זה אנכי:
הספק הי"א ותלך לדרוש את ה' מה דרשה ומה כוונתה בדרישה זו:
הספק הי"ב מה השיבו שני גויים בבטנך ששאלתה לא היתה אם היו א' או ב':
הספק הי"ג שני גוים גיים כתיב אלו אנטונינוס ור' שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים מה גאוה ומה רבותא היא זו מקומות יש שבכל השנה יש צנון וחזרת:
הספק הי"ד למה הגידה התורה שידו אוחזת בעקב עשו ומה רמז בהיותו אוחז בעקב עשו ואע"פ שקצת מאלו הספיקות הרגישו חז"ל והמפרשים בעבור התשובה ראוי לספק אותם. התשובה לספק הא' מה צורך לומר אברהם הוליד את יצחק ארז"ל לפי שליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה לפיכך צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם כדי שיאמרו הכל אברהם הוליד את יצחק יש על זה ספק שלעולם בן הנואפת פניו דומים לבעלה וזה מצד הדמיון שהדמיון פועל וכששוכבת עם הבועל היא חושבת בבעלה שידע הבעל זנותה או שיהרגנה או שיאמרו בני אדם עליה שבנה ממזר ואומר המשל בן הזונה מסלק לאמו מאשם ואם כן מה יועיל להסיר הדבה בשיהיה קלסתר פניו דומה לאברהם ואולי שפני יצחק היו כ"כ דומים לפני אברהם שאין הפרש ביניהם כלל. ור"א תירץ הוליד גדל ורבה כמו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו וגם זה אינו נכון שידוע הוא שליצחק גדל ורבה ולבני הפילגשים לא שנא' וישלחם מעל יצחק בנו ומה חידש עתה אברהם גדל ליצחק ועוד שאין כאן מקומו והרמב"ן כתב הנכון בעיני כי חזר עתה והחל באב היחס כמנהג הכתוב לחזור באנשי המעלה אל ראש היחס. וכן בדברי הימים כתוב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם וארפכשד ילד את שלח וכאשר השלים חזר ואמר שם ארפכשד שלח עד אברם הוא אברהם אף כאן אברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב כאשר יזכיר ע"כ גם זה אינו נכון שאינו דומה זה לזה שבדברי הימים שחוזר אל ראש היחס הוא אחר שגמר אותם שהתחיל לספר שאחר שאמר בני שם וגמר בניו שאמר עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם חזר ואמר שם ארפכשד שלח אבל קודם שגמר אותם אינו חוזר אל ראש היחס שאם יאמר כאן אלה תולדות יצחק יעקב ועשו ואח"כ יתחיל אברהם הוליד את יצחק היה דומה לדברי הימים אבל עדיין לא אמר תולדות יצחק מי הם אלא אלה תולדות יצחק לבדו ואיך חזר לאב היחס קודם שהזכיר תולדות יצחק כלל ועוד שאין דרך בדברי הימים אלא לחזור לאותו שהתחיל ולא לאותם שהם קודמים לאותם שהתחיל שבדברי הימים התחיל שם ואמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ואחר שהשלים בניו חזר לשם אבל לא חזר לאביו של שם. ובכאן התחיל ביצחק וכשחזר חזר לאברהם. לכן נראה לפרש שהכוונה כשהיה שמו אברהם הוליד את יצחק לא כשהיה שמו אברם לומר שנולד במעלה וכבוד והבן שנולד בגדולה הוא גדול הנפש וישמעאל נולד כשהיה שמו אברם. פי' ב' להתיר הספק הזה בא לומר שכשהיה מהול הוליד את יצחק שאחר שקרא שמו אברהם צוהו במילה ואח"כ הוליד את יצחק ולא כן בישמעאל. פי' ג' שלפי שהחטה שזורע הזורע אינו פועל אלא הזריעה לבד והארץ בכחה הטבעית שנתן בה הש"י הצמיחה וכן רוב האנשים אין פועלים בעובר להווייתו אלא זריעה לבד אבל הצדיק עוזר מאד לעובר כשמוליד אותו שיש לצדיק ההוא כוונות טובות בשעת ההזרעה לעבוד את ה' וכן אברהם הוליד את יצחק. פי' ד' לפי שאומר בחכמה הטבעית שהאדם יולידהו האדם והשמש והשמש סבה עצמית והאב סבה מקרית לז"א אלה תולדות יצחק בן אברהם ולא תאמר שאברהם סבה מקרית להולדת יצחק כי אברהם בעצם הוליד את יצחק לפי שאברהם הוא שמש שנאמר מי העיר ממזרח דמאי חזית דקאי צדק במערב אהדרנא ליה למזרח וזהו צדק יקראהו לרגלו הנה שהמזלות והכוכבים משועבדים לאברהם ואברהם במדרגת השמש בערך שאר הכוכבים וזהו שאמרו ז"ל מרגלית היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא וכשמת קבעה הקב"ה בגלגל חמה שכשהיה אברהם חי הוא היה החמה שתלויה המרגלית בצוארו והיא לשונו שבה מגייר האנשים ומודיעם שיש נמצא ראשון וכשמת התנועה שמשית מודיע לנו שיש נמצא ראשון שלא יש מתנועע בלא מניע. פי' ה' מה שחזר לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהאדם שמזדווג עם אשתו הוא לאחד משלשה סבות. ראשונה להשלים תאותו. שנייה לקיים מצות עונה. שלישית לפריה ורביה. אם הוא להשלים תאוותו זהו בעצם והמקרה הוא הבן שהוליד ואם הוא כפי הסבה השנייה זהו בעצם לקיים המצוה ובהקרה היה לו הבן. וכשהסבה לפריה ורביה זהו בעצם אבל אין תכליתו לבן אע"פ שרצונו כן שאינו יודע מה יהיה אבל אברהם כשנזדוג עם שרה תכליתו היה לבן שכן א"ל למועד אשוב אליך ולשרה בן ועוד כיון בשעת ההזרעה שיהיה שמו יצחק שכן א"ל אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת שמו יצחק וז"ש אלה תולדות יצחק. והיתר הספק הב' למה נתעכב כל כך לקחת אשה בן מ' שנה שבן י"ח שנה לחופה התשובה שלא מצא במשפחתו אשה הגונה ראויה לחופה עד עתה. ובהיתר הספק הד' פרש"י להגיד שהיתה בת רשע ואחות רשע וממקום רשע ולא למדה מעשיהם. והיתר הספק הה' מה הכוונה באמרו לנכח אשתו פרש"י זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת ונראה שהכוונה היא שנתן אותה לפניו בשעת התפלה לשתהיה כוונתו גדולה בתפלה לומר אל האשה הזאת התפללתי או יהיה הכוונה לפי שאמרו חכמי הרפואה שאחד מן הסבות שהאשה אינה מתעברת לפי שמזג האיש והאשה שוין מאד ולעבור צריך פועל ומתפעל ואין המתפעל מתפעל מדומה לו מכל וכל ולז"א שהוצרך תפלה לפי שמזג שלו ושלה שוים ונכחיים עקרה היא ולא אמר עקרים לפי שמזג שלה צריך תיקון וישאר יצחק במזגו הטוב. ולספק הששי למה היו האבות עקרים אמרו רז"ל בפ' הבא על יבמתו מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ואמר ר"א למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר לומר לך מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות פירוש מה העתר מהפך התבואה ממטה למעלה ואח"כ נופלת נקיה מלמעלה למטה כך הצדיק בתפלה מחשבתו עולה ממטה למעלה ואח"כ ממשיך ומוריד השפע מלמעלה למטה. והיתר הספק הט' מדוע לא התפלל יצחק על אשתו כי עקרה היא כשעברו עשר שנים שלא נתעברה. התשובה ודאי התפלל ומה שלא שמע תפלתו לשתתעבר מיד לפי שהקב"ה כאלו עצב כשיצא הרשע לעולם ולכן אם הוא הכרח שיצא מסבב הש"י שיצא באיחור ולא במהירות ולזה אמר וימלאו ימיה ללדת שלא ילדה למקוטעים אלא הט' חדשים שלמים שלא חסר מהם יום אחד אבל מרע"ה רצה הש"י שיצא למקוטעים לפי שיצא במהרה האור הגדול אור משה להאיר העולם. והיתר הספק הי' למה נתרוצצו לפי שעשו היה מלא שער כאדרת וכל כך היה שער רב ועצום עד שקראו שמו עשו ובשער הרב ההוא היה מזיק ליעקב והיה יעקב מגלגל עצמו מצד לצד ואע"פ שכל אחד מהם בפני עצמו ואינם בשליא אחת עם כל זה היה מזיק לו אבל בעבור התשובה שהשיבו לה שני גיים בבטנך צריך פי' אחר ונפרשהו אח"כ ופירש ה"ר בחיי ז"ל שני בנים נולדים תאומים כל אחד נוצר בפני עצמו בשליא אחת לכל אחד אבל יעקב ועשו היה הפלא הגדול שיצירת שניהם בשיליא אחת ולזה יתרוצצו ולז"א אם יעקב ועשו כאלו סכלנו רבקה מי היתה. והיתר הספק הי"א והי"ב ותלך לדרוש את ה' מה כוונתה בדרישה זו ומה השיבו לה שני גיים בבטנך. התשובה ויתרוצצו הבנים בקרבה לרמוז שילחמו תמיד ותאמר א"כ שילחמו תמיד אחר גדולם למה זה אנכי יותר טוב שאמות ויאמר ה' לה לא ילחמו לעולם שלעולם האחד יגבר וכשהאחד גובר משעבד לאחר ואין עוד מלחמה וזהו שאמר מלאום יאמץ יותר מלאום ועוד שאם היה עובד הקטן לגדול במיעוט שכלו ילחם לעולם עד שימות כדי שלא להשתעבד לאחיו אבל הגדול יעבוד לצעיר ובשכלו ישתעבד לקטן ולא ימות. ובזה גם כן הותר הספק הי' שהרציצה היא מלחמה. והיתר הספק הי"ג שני גוים גיים כתיב שלא פסקה משלחנם לא צנון ולא חזרת מה גדולה היא זו. התשובה שדרך הוא בבית השרים שבשלחנם הכללי שאוכלים בה עבדיו וכל בני ביתו נותנים להם דברים שיסירו תאות המאכל כגון מרקים וכיוצא בהם אנטונינוס ורבי היו כ"כ עשירים ונדיבים שהיו נותנים בשולחנם הכולל צנון שמאוה המאכל וחזרת שמהפך המאכל מצד אל צד לשיתעכל ואם לא יפורש כן קשה איך היה רבינו הקדוש מעדן עצמו שהרי בשעת פטירתו זקף י' אצבעותיו למעלה ואמר שלא נהנה אפי' באצבע קטנה אלא הכוונה לאנשיהם ולעבדיהם. ועוד נ"ל להתיר הספק הראשון והשמיני בתירוץ אחד והוא לפי שהחכם אומר שאחד הוא המזג הנקנה מן האב ואחר הוא המזג הנקנה מן המזונות וכשהאדם בחור יש לו מזג הנקנה מן האב וכשהוא זקן אין לו מזג מאביו שכבר עבר אלא מזג מהמזונות שאכל ולפי שתרח עבד ע"ז לז"א שאברהם בכחו ומזגו הוליד את יצחק לא בכח תרח ולזה כפל אברהם הוליד את יצחק וגם בזה הותר הספק הח' למה לא התפלל אברהם על שרה כשעברו י' שנים שלא נתעברה לפי שהבין שכוונת הקב"ה שלא יוליד ליצחק בכח תרח וכשראה שכבר היה בן ק' שנה שכבר עבר כח תרח ולא הוליד אז אמר ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי שאחר שעבר ממני כח אבי היה ראוי שאוליד. עוד נ"ל להתיר כל הספקות בתשובה א' כללית והיא לפי שיש בכאן ספק גדול למה היתה עקרה אחר שיצחק ואברהם צדיקים וא"ת בטבע אינו כן שכל ענייני האבות בהשגחה ועוד יש ספק איך הוליד יצחק בן שיהיה רשע שהרי א' חז"ל שהצדיקים אין מולידים בנים רשעים לז"א אלה תולדות יצחק בן אברהם וכמו שיצחק מתכבד באביו לומר אני בן אברהם כן אברהם מתכבד בבנו לומר בני יצחק ולכן כפל אברהם הוליד את יצחק וא"כ מצד יצחק א"א להיות לו בן רשע וגם לא מצד בחרותו שאם היה לוקח אשה כשהיה בחור היה איפשר לומר שלא היה דעתו מיושבת ולכן הוליד בן פריץ שאינו כן שהנה יצחק בן מ' שנה ובן מ' לבינה וא"כ אין סבת העקרות וסבת היות לו בן רשע אלא בקחתו את רבקה בת בתואל וגו' והטעם שהחולאים הבאים על האדם הוא לא' מג' סבות א' ירושה שהוא חולה ירושיי מאב לבן כחולי פודגרא כמו שאמרו חכמי הטבע והב' ממקום או אקלים שהמים רעים או האויר כמו ויר"א מפלאוינסיא ועיר בויטראגו שעושה זפק באנשים הוא נפיחה קשה בגרון הג' מצד השתתפות והתמדה ואחוה אלו עם אלו כמו שיש חולאים מתדבקין כמורסא דבריית וחלאים אחרים. כנגד הא' אמר בת בתואל שהוא חולי ירושיי. כנגד הב' אמר מפדן ארם שהם אנשי רשע. כנגד הג' שהיא מצד אחוה אמר אחות לבן הארמי. וא"כ מצד רשעותם ראוי שתהיה עקרה ושתלד בן רשע ומצד צדקת אברהם ויצחק ראוי שלא תהיה עקרה ושתלד בן צדיק וכן היה שמצד רשעותם עקרה היא אבל מצד צדקות יצחק ויעתר לו ה' ותהר רבקה מצד שהיא אשתו. ולכן לפי שבכאן הפכים ויתרוצצו הבנים בקרבה כשעוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת מצד רשעת קרובי רבקה וכשעוברת על פתחי שם ועבר יעקב מפרכס לצאת מצד אברהם ויצחק ולפי שיש קושיא והיא שכאן יש ב' צדיקים והם אברהם ויצחק וב' רשעים בתואל ולבן מצד הצדיקים ראוי שיהיו שני בניה צדיקים ומצד הרשעים ראוי הוא שיהיו שניהם רשעים ולכן תבא רבקה שהיא צדקת ויכריע הכף מאזנים ויהיו שניהם צדיקים. ונראה שמזה נתרעמה רבקה ואמרה א"כ שנתרוצצו שכשאני עוברת בפתחי ע"ז אחד מפרכס לצאת א"כ האחד רשע או הכוונה א"כ שהם מריבין האחד אין לו דין והוא רשע וא"כ למה זה אנכי חשבתי שאני הייתי מכרעת הכף מאזנים לשיהיו שניהם צדיקים וא"כ שהאחד רשע איני עושה הכרעה בזה ולמה זה אנכי הריני כמי שלא הייתי אחר שאין עושין ממני חשבון אלא א' צדיק לצדקות ב' צדיקים וא' רשע לרשעות שני רשעים ואין ראוי זה שאני צדקת ותלך לדרוש את ה' למה אין עושין חשבון ממנה להכריע הכף מאזנים שאם פדן ארם אין לה זכות ארץ כנען קדושה ויאמר ה' לה ראוי היה שתהיה מכרעת אבל א"א לג' סבות הא' שהשתי טפות אין דומות זו לזו בעת ההולדה וזהו שאמר שני גוים בבטנך הב' בעת שיהיו נולדים אינן דומים במערכה שאחת היא הנקודה שנולד הא' ואחרת היא הנקודה שנולד האחר וזהו שאמר ושני לאומים ממעיך יפרדו הג' שכוונת הש"י שיהיה הא' עשיר מעמל האחר ומנכסיו כמו שאמרו חז"ל לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים וז"ש ולאום מלאום יאמץ לאום אחד מנכסי לאום האחר ומחולשתו יתחזק לפי שכוונת הש"י שיהיה לישראל קטיגור כדי שיעבדו את ה' ולזה א"א שאת רבקה תכריע הכף מאזנים לשיהיו שניהם צדיקים אבל מה שיועיל זכותך שהרב שאינך אוהבת אותו יעבוד לצעיר שאת אוהבת אותו שנא' ורבקה אוהבת את יעקב ואח"כ נמצא כן וימלאו ימיה ללדת ונמצא שגם בשעת ההולדה אין שניהם שלמים שנא' והנה תומים בבטנה לא אמר תאומים כמו שאמר בפרץ וזרח בעבור ששניהם צדיקים וגם בשעה שילדה אותם הא' בצורת עונות שיצא אדמוני שהעונות אדומים שנא' אם יהיו חטאיכם כשנים והאחר צדיק וכן ברצון אלהי ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד שיש לו קשת בחצים להרוג לבני יעקב אם יהיו רשעים ולכן יעקב איש תם יושב אהלים ולזה הטעם ידו אוחזת בעקב עשו לרמוז שאם ישראל לא יהיו צדיקים יהיו עבדי עשו והולכים אחריו להנעיל לו המגפים ברגליו כשרוכב על סוס וכן לבניו ואם יהיו צדיקים יאחוז בעקב עשו ויפילוהו ארצה ולפי שזה הרשע יעשה רעות גדולות לישראל יותר מהרצון האלהי עכבו הש"י לשלא תתעבר רבקה כ' שנה לשלא יצא לעולם ואם יצא שיהיה נולד בלי תאוה גשמית לשלא יעשה כל כך רעות לישראל ולכן ויצחק בן ס' שנה בלדת אותה ולכן וימלאו ימיה ללדת שלא ילדה למקוטעים שאפילו יום א' לא חסר מהחדש הט' כדי לעכב אותו הרשע שלא יצא במהרה אבל פרץ וזרח ששניהם צדיקים נולדו למקוטעים שנאמר ויהי בעת לדתה והנה תאומים ולזה אמר בכאן והנה תומים לפי שאחד מהם רשע ובתמר תאומים כתיב לפי ששניהם צדיקים ומרע"ה נולד למקוטעים לפי שאור הגדול הזה אור משה יצא במהרה להאיר העולם וכמו שכתבתי למעלה. ובזה הפירוש הותרו כל הספקות הקושיא הא' והב' והג' והד' מבואר וגם הה' מהו לנכח אשתו בעבור שיצחק מצד אביו הי' ראוי שתתעבר ובעבור אשתו מצד אביה עקרה היא ולזה הוצרך להתפלל. והספק הו' היתה עקרה לזאת הסבה ובזה הותר גם כן הספק הז' והספק הח' לזה לא התפלל אברהם על שרה לשלא יבוא בנו מזרע תרח שיזיק ליצחק כמו שהזיקו בתואל ולבן לרבקה וכל שאר הספקות מבואר היתרם בזה הפירוש:

כג

ויאמר ה' לה פרש"י על ידי שליח לשם נאמר ברוח הקדש ע"כ. ואין צורך שמאברהם דרשה שאברהם בן מאה שנה הוליד את יצחק ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם ועדיין חי אברהם עוד ט"ו שנה:

כה

ויצא הראשון כתב ר"א פליאה גדולה היתה זאת הלידה שכל בן נעלם בשליא שהיא מכסה עליו והנה שתי השליות נפתחו ברגע אחד:

כז

ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ידוע שהציד אינו בעיר אלא לומר שכל מדותיו של יעקב הפך עשו שיעקב איש תם ועשו יודע ציד ולא תם ואיש שדה ויעקב יושב אהלים. ואמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו היא אהבה תלויה בדבר אהבת הערב ורבקה אוהבת את יעקב אהבת הטוב:

ל

מן האדום האדום הזה במדרש למה כפל אלא מצא עשו ליעקב שתיקן עדשים לאביו בקערה אמר ליה הלעיטני א"ל המתן לי ואמלא קערה אחרת שתקנתי זאת לאבי ולא אבטל מצותי אבל אם תרצה למכור בכורתך אתן לך קערת אבי כי לקנות מצוה מותר ואם לאו המתן אמר ליה איני רוצה אלא קערה זו שהיא שמנה וטובה ולזה אמר הלעיטני נא מן האדום האדום הזה זאת אני רוצה בה שהיא שמנה והבכורה אמכרנה לך:

לא

מכרה כיום את בכורתך לי כל המפרשים נבוכו בפי' זה הפסוק מה דמיון הוא היום והתשובה שלפי שירושת הבכורה אינה עד יום מות אביהם ואולי אז לא יהיה שוה כלום שלא יהיו נכסים כלל ליצחק כשימות או יהיה עשיר מופלג לכן לא יהיה המכירה כמו בשעת המיתה שאין אנו יודעין מה יהיה אלא כיום הזה כשעה הזאת. פי' ב' לפי שכפר בעיקר אמר אל תשבע לי בשם יתברך שאינך מאמין בו אלא השבועה יהיה קללה שכמו היום הזה שאתה הולך למות יקרה לך שתמות אם תחזור בך. פי' ג' כמו היום הזה שהולך ולא ישוב כן לא תשוב בכורתך לך. פי' ד' כיום שהוא יום המיתה שאמרת שביום המיתה ראוי שידבר אמת. פי' ה' השבעה לי כיום כפי צורך היום שיש ימים שאדם מעריך מעה אחת יותר מבשאר הימים אלף והשיב עשו כפי צורך היום אינה שוה פרוטה ואין ראוי שתשאל כפי צורך היום שאני הולך למות והשיב יעקב ראוי הוא שלא נעריך המכירה כפי צורך היום ואין ראוי שתמכרנה כ"כ בזול אבל השבעה לי שלא תתחרט מן המכירה כפי צורך היום ולזה אמר וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב ויקם וילך הפך המנהג והראוי שמתעכבים מעט על השלחן. ויש מקשי' איך יתכן שלא נתן לו רק לחם ונזיד עדשים בעבור הבכורה והתשובה שמנהג הוא כשמוכרין דבר חשוב בית או איזה דבר קוראים לחביריהם ונותנים להם פירות אבל הבכורה בכסף מלא מכרה לו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.