צרור המור/בראשית/כה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

צרור המורTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן. כבר כתבתי למעלה בענין הגר כשנתנה לו שרה שעשה אברהם שלא כהוגן. אחר שכבר הובטח ביצחק. ואע"פ ששרה נתנה לו אולי יבנה ממנה. לא היה לו לשמוע לדבריה. בענין שבזה חטא ונולד מזה ישמעאל. והוסיף על חטאו ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך. ולא נתקרר בהגר והוסיף על חטאתו. ויקח אשה במקום שרה את קטורה. והוליד בנים רבים ממנה לפח ולמוקש לישראל. מוסף על בני ישמעאל. ולזה הזכיר שמותם את זמרן זמיר עריצים ואת יקשן פח יקוש. ואת מדן לדין עמו ואת מדין מדנים וכעס. ואת ישבק עיקר שרשוהי בארעא שבוקו. ואת שוח שוחה עמוקה. בענין שכולם היו לפח ולמוקש לשני בתי ישראל. ולכן כשראה מה שעשה נתן להם מתנות וישלחם מעל יצחק. לקיים אל תתחר במרעים. ורז"ל אמרו שמות הטומאה מסר להם ושלחם אל הררי קדם. כי שם נמצאו כל הכישופים באומרו כי מלאו מקדם וגו'. ואמר בבלעם הקוסם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. וזה שאמר בכאן קדמה אל ארץ קדם. לפי שראה אברהם שלא היו ראויים לידבק בשם. ולא להיות אצל יצחק לפי שנטו אחר הטומאה לצד שמאל. ולכן אמר בעודנו חי ולא המתין להם עד שימות. כי היו רבים וילחמו עם יצחק. ולכן ראה לשלחם לארץ מרחק לפי שהם כלי זעמו. ולכן לא הזכיר בכאן שמל אותם לשמונה ימים. כמו שסיפר בישמעאל לפי שידוע הוא שכל ילידי ביתו ומקנת כספו היה לו למול. וכשראה רעתם שחזרו לגלולי אמם. ולא היה להם ברית. שלחם מעל יצחק לפי שראה שאין בהם ממש. כי באופן אחר דבר קשה אצל אברהם איך לא למדם בדרכי ה'. כמו שנאמר עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. כי פירושו הנמשכים אחריו. אבל אלו לא בחרו בדרך ה' ולכן רחקם:

ז[עריכה]

ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי. אמר אשר חי להורות שהיו חייו חיים אמתיים בין בחיי העולם הבא. בין בחיי העולם הזה. וזהו וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע. מחובות העולם הזה. אבל לא אמר בכאן זקן ושבע ימים. לפי שכבר ידעת מאמרם ז"ל שקיצר הקב"ה חמשה שנים מימיו. בענין שלא יראה עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה. אבל ביצחק תמצא שכתוב בו זקן ושבע ימים לפי שחיה ק"פ שנה. אבל אברהם היו חייו קע"ה.

ט[עריכה]

ויקברו אותו יצחק וישמעאל. לפי שהיה בן גבירה. אל מערת שדה המכפלה. בענין שיצדק השם שכפולה בזוגות. וזהו שמה קובר אברהם ושרה אשתו. וסיפר שבירך השם את יצחק אחרי מות אברהם. והוא נתדבק בדרכי אביו עם באר לחי רואי. וסיפר תולדות ישמעאל שהיו י"ב נשיאים ורוח ויכלו באפס תקוה. כנגד י"ב שבטי ישראל. כי זה לעומת זה עשה האלהים שיראו מלפניו. ולפי שעשה ישמעאל תשובה כמאמרם ז"ל. סיפר מספר חייו כמו שסיפר באברהם. ואמר בו מאה שנה ושלשים שנה אבל בשבע כתיב שנים. להורות מה שרמזתי בתחלת הפרשה במספר שנות שרה. וכן באברהם אמר וחמש שנים ובשאר הכללים כתוב שנה. להורות שהצדיקים יותר עושים בה' שנים האחרונים ממה שעושים במאה מהראשונים. ולכן הראשונים חשובים כשנה אחת. והאחרונים אע"פ שהם מעטים חשובים שנים רבות. וכן בישמעאל כל השנים הראשונים חשובים כשנה אחת. לפי שכלה בהבל ימיו. אבל באחרונים כתיב שנים. לפי שחזר בתשובה בהם. ולכן חשובים כשנים רבות אף ע"פ שהם ז'. וזהו ושבע שנים. ואמר וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים. להורות שנתקיימה בו ברכת השם בשביל זכות אברהם שהבטיחו י"ב נשיאים יוליד ושיהיו רבים מארבה. וזהו וישכנו מחוילה וגו'. ואמר אשר על פני מצרים. להורות שלא דבקו בדרכי ה' אלא שחזרו לגלולי אמם שהיתה שפחה מצרית. ולכן הלכו למצרים להתדבק עם אחיהם המצריים ולהתחבר בהם. ולא דבקו ביצחק אחי אביהם. וזהו על פני כל אחיו נפל. נתחבר כמו מדין ועמלק נופלים בעמק. וכן מלאך רשע יפול ברע. אפילו שיהיה כמלאך ישוב רשע. אם יתחבר באיש רע. אבל ציר אמונים מרפא. שהוא משה דכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא. נתן רפואה לזה דכתיב לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. וכן אלו היו בנים של אברהם הצדיק והיו קרובים לבד אל האושר האמיתי של אברהם אביהם. וזהו באכה אשורה. ולא רצו אלא לשוב למצרים ולהתחבר עם רשעים. וזהו על פני כל אחיו נפל ונתחבר. אבל השם לא אמר אלא ישכון. כי בבחירתם היה לשכון או ליפול. ובבחירתם נפלו. אבל הצדיק שבע יפול וקם:

יט[עריכה]

ואלה תולדות יצחק. לפי שסיפר למעלה תולדות ישמעאל שהיו כולם רשעים. סמך מיד ואלה תולדות יצחק שהיו עשו ויעקב. ולפי שעשו היה רשע מישמעאל. כתב בכאן ואלה תולדות יצחק בוי"ו להוסיף על ענין ראשון. ואמר אברהם הוליד את יצחק. ולא אמר יעקב ועשו. להורות כי תולדותיו לא היו אלא היות בן אברהם צדיק כאביו והולך בדרכי ה'. בענין שהיה ניכר במעשיו שהיה בן אברהם וכל הרואה אותו אומר בודאי אברהם הוליד את יצחק. כי הוא דומה לאביו במעשיו. ולזה רמזו ז"ל באמרם אברהם הוליד את יצחק שהיה זיו איקונין שלו דומה לאביו. בענין שכל העולם יאמרו אברהם הוליד את יצחק. וכ"ז להורות על מעשיו שהיו מתוקנים כמו שהיו דרכי אביו. וכמו שהיה דומה במעשיו כך היה דומה בצורתו. ולזה צר איקונין שלו דומה לו. ואע"פ שזה אמרוהו על אבימלך שלא יהיו אומרים מאבימלך נתעברה שרה. עם כל זה נוטה למה שאמרנו. וכן אמרו במדרש על דוד כשלקח לאביגיל אשת נבל הכרמלי היו ליצני הדור אומרים שהיתה אביגיל מעוברת מנבל כשלקחה דוד. מה עשה השם צר קלסתר פניו של כלאב שהיה דומה לדוד אביו. והיינו דכתיב ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי. ובדברי הימים כתיב והשני מפיבושת לאביגיל. ולמה נאמר שם מפיבושת שהיה מבייש פני אחיתופל בהלכה. ולמה נקרא שמו כלאב לפי שהיה קלסתר שלו דומה לדוד אביו מאי כלאב כלו אב. וכן נאמר בכאן על זה הדרך אברהם הוליד את יצחק:

כ[עריכה]

ויהי יצחק בן ארבעים וגו' ויעתר יצחק לה' וגו' לנכח אשתו. הנראה מפשט הפרשה כי סבת עקרות רבקה וסבת לידת עשו הרשע היתה בסבת רבקה. אע"פ שהיתה צדקת היתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע. ולכן יצא ממנה עשו. אבל יצחק היה צדיק בן צדיק. וזה יסתייע ממה שאמר ויהי יצחק בן ארבעים שנה. דבק בדרכי ה' דומה לאביו. עד שהכל היו אומרים אברהם הוליד את יצחק. וזה התמיד ארבעים שנה. ובסבתו לא יבא רע לעולם. אבל לקח את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם שהיה רשע אנשי רשע אחות לבן הארמי אחות רשע רמאי בן רמאי. ולכן ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. ר"ל על אשתו כי עקרה היא. ויעתר לו ה' לפי שהיה צדיק בן צדיק. וכן יסתייע ממה שאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה. שלא היה לו לומר אלא ויתרוצצו הבנים. למה אמר בקרבה כי ידוע הוא. אבל רצה לומר כי סבת הריצוץ היה בסבתה וזה בקרבה:

כב[עריכה]

ותאמר א"כ שכל זה בסבתי. למה זה אנכי בעולם. ותלך לדרוש את ה' להתפלל להשלים חסרונה. ולכן ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך. כלומר אל תתמה מזה כי שני גוים בבטנך ושני לאומים הפכיים ממעיך יפרדו. כלומר מצד מעיך ובטנך הם נפרדים ומחולקים לשתי ממלכות. ורז"ל אמרו שני גוים גאים כתיב אלו אנטונינוס ורבי שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. וזה להורות על מעלתם וחכמתם שהיו עוסקים בתורה. והיה רבינו הקדוש מלמד לאנטונינוס כמוזכר בע"ז שהיה לו מערה בביתו לבית רבי שהיה הולך בכל יום לבית רבי והיה מוליך עמו שני אנשים א' היה הורג בתחלת המערה וא' בסופה. וצוה לו שבעת הקבוע לו שלא יהיה שם אדם. פעם אחת מצא שם לרבי חנינא בר חמא וא"ל אין זה ילוד אשה וא"ל שילך לקרות לו אדם אחד שהיה במערה והלך ומצאו מת. אמר מה אעשה כי אין מבשרים בשורות רעות למלכות התפלל עליו והחיהו והביאו לפניו אמר לו רבי לא אמרתי לך שאין זה ילוד אשה. א"ל ידעתי שאפילו קטנים שבכם יודעים להחיות מתים. ועכ"ז לא יהיה כאן אדם באותה שעה. ושם היה לומד עמו ומלמדו תורה ושואל ומשיב ומקשה ומתרץ. וז"ש שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא חזרת. והרמז בזה שהיו עוסקים בתורה ע"ד הנגלה ועל דרך הנסתר. וזהו לא צנון ולא חזרת שהם הפכיים. כי הצנון האוכל טמון בארץ והעלין בחוץ. והחזרת להפך מה שאוכלים ממנה הוא הנגלה בחוץ והנזרק הוא בפנים. וכן בדברי התורה יש בהם פנים ופני פנים. כאומרם שבעים פנים לתורה. ואין להבין בחיצוני לבד כי אין החכם נקרא חכם בשביל מה שרואה בעין. כאומרו הוי חכמים בעיניהם. אלא צריך לחפש התורה כמי שמחפש אחר המטמון. עד הגו סיגים מכסף ואז יוציא כלי למעשהו וידע האמת. ולכן כל דברי שלמה ע"ה יש בהם נגלה ונסתר כמו שיש בתורה. ולכן אמר אם תבקשנה ככסף שזהו הנגלה. וכמטמונים תחפשנה. שזהו הנסתר. אז תבין יראת ה' מהנגלה. כי אעפ"י שלא ידע האדם טעם וסוד המצוה למעט. מהנגלה ממנה בקיומה. יבין יראת ה' ושמירת מצותיו. ומהנסתר והפנימי ממנה דעת אלהים ימצא. שידע ויבין דעת השם וכוונתו וסודו והודו. כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו. ובזה כ"ע מודו כאומרו סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם. ולזה אמר שלא פסקו משלחנם עסק התורה בנגלה ובנסתר. וזהו שכתב בכאן ב' גוים בבטנך גיים כתיב שהיו גאים וגאונים בתורה ובפנימיותה. וכמו שאמרו במדרש משלי כי כשהחכם יושב ודורש וצופה ומביט היאך כסא הכבוד עומד ויודע לעלות במעלותיו כאומרו ושש מעלות לכסא לפי שהוא דבר מכוסה. הקב"ה משתבח בו ואומר זהו יופי וזהו הדרי וכו'. וכן יסתייע זה ממה שאמר הכתוב וימלאו ימיה ללדת כי להשלים חסרונה הוצרכה ללכת ט' חדשים שלימים לזכך גופה. וזהו וימלאו ימיה ללדת. וכן והנה תומים ולא תאומים אלא שלימים. בענין שתהיה מורגשת צער העיבור:

כה[עריכה]

ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער בענין שתתחלחל מאד. כי העובר שיש לו שער מזיק לאשה וגורמת לה הקיא' והחימוץ. וכל שכן זה שיצא עשוי ונגמר. ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו. לרמוז שאע"פ שיעקב היה ראשון ליצירה. נתן מקום לעשו לצאת וליטול חלקו בראש בזה העולם. כמו שא"ל יעבור נא אדוני לפני עבדו בזה העולם. ואני אתנהלה לאטי סובל עול המלכיות. בענין שאטול שכר באחרית הימים. כאומרו ואחריתך ישגא מאד. וזהו עקב תשמעון. וזהו עקב אשר שמע אברהם בקולי. ששמע בקולו להשיג השכר האחרון שהוא כמו עקב. ולכן אמר וידו אוחזת בעקב עשו. ולכן אמרו כי עשו לקח השמש לחלקו בטובות העולם הזה. ויעקב הלבנה. וזהו החדש הזה לכם. ולכן אמרו במדרש כי אם ישראל ילכו בדרך ה' יקנו העולם הזה ועולם הבא בעשיית מעשים טובים כדאמרינן ואנכי אפדם בממונם. אבל עשו הרשע אין לו חלק לעולם הבא כמו שהשמש אין ממשלתו אלא ביום. אבל הלבנה לפעמים נראית ביום אף ע"פ שעיקר ממשלתה בלילה. כן ישראל אע"פ שגמולם הוא בעולם הבא ג"כ אוכלים קצת העולם הזה. כאומרו אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו. אף על פי שאינו שלכם. כמו הלבנה שהיא שלכם. וזהו מי זאת עולה מן המדבר יפה כלבנה בראשונה. ואחר כך ברה כחמה. כי ג"כ יש לכם חלק באור החמה. ולכן סובלים ישראל הגלות והצער בראשונה לזכות בשכר לבד האחרונה שהוא העיקר. וזהו פי' לכי ומיעטי את עצמך. כפי' המדרש הנעלם לכי ומיעטי את עצמך בגלות. כמו שהלבנה מתמעטת. ועסקו בתורה. ועלי לתת לכם שכר טוב על כל האומות. וזהו הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. עסקו בתורה ובקרבנות ועלי להשלים חסרונכם במיעוט הירח. עד שיהיה אור הלבנה כאור החמה. וכל זה הוציאוהו ממאמר וידו אוחזת בעקב עשו. ולכן נקרא שמו יעקב על שם עקב. והיו"ד על סוד עשרת הדברות שבהם זוכים לעלות למעלה:

כז[עריכה]

ויגדלו הנערים וגומר. איש שדה ע"ש שדה ארם. כי זה נטה לצד אמו. ויעקב איש תם יושב אהלים אהל אברהם ואהל יצחק ודומה להם. ויאהב יצחק את עשו. בכאן נפל כל הבנין וצריך אבנים אחרות אבנים יקרות אבנים שלימות לרפאת את מזבח ה' ההרוס. כי רבקה אולי אהבה את יעקב לפי שהיה איש חלק בלא שער. ולא ציער אותה. אבל עשו ברוב שערו וצפרניו גרם לה הקיא והחמוץ והצער. ולכן שנאה אותו. והנה יש לנו עיר ומגדל לבנות עוז בו ירוץ. כי באהבת יצחק לעשו הקושיא בלי תירוץ. ולכן יש לנו להודות לקבלה כי כל זה בא מצד יצחק שהוא מדת הדין. כאומרו ופחד יצחק היה לי. כי רוב צחוק מביא בכיה ואף וחמה. וזהו יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו אז ידבר אלימו באפו. וזהו צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי. ולכן אין היין טוב אלא על שמריו. ולכן נאמר ביצחק ויבא לו יין. וזהו סוד יין המשמח אלהים ואנשים. ולכן הנזיר נקרא נזיר אלהים לפי שהיה פרוש מן היין ופרוש ממדת הדין ואחוז במדת רחמים. ולכן יצחק יצא ממנו עשו. הוא סמאל הוא נחש הקדמוני שממנו יוצאים כל מיני מדות הדין והם ילדי נכרים. וזהו שא נא כליך תליך וקשתך. כמתלהלה היורה חצים בקשת רמיה. וצא השדה. לצוד ציד הבריות במדת הדין. להביא לפני השופט ולומר פלוני חטא בזה ובזה. והוא המסבב והוא המלשין והוא ההורג. לפי שאי אפשר העולם בלא משפט. וכל זה בא לו מצד הדין של יצחק. ולכן ויעקוד את יצחק בנו בענין שלא יצא לקטרג. כמו שפירשתי במקומו. וזה גלה אותו יצחק באומרו ולך איפה מה אעשה בני שפירשו הקדמונים ז"ל כי מלת בני מיותר. אבל פירשו שכל זה הדין והמחלוקת בא לו מצד היות בנו ולא מצד רבקה הצדקת. כי היא נתנה עצה להציל את נפשותנו ממות. כמו שנפרש בפרשה בע"ה. ולכן כתב שהיה יצחק בן ארבעים שנה בתקפו וגבורתו בקחתו את רבקה הצדקת. ולכן כתב בה שהיתה עקרה. כי כך היה ראוי בענין שלא תלד בנים רבים. ואף עשו טוב לו את אשר עדן לא היה. אם לא בשביל יעקב הצדיק. ולכן ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. כי אולי תפלותיהם היו הפוכות. ועם כל זה ויעתר לו ה'. כי לא תוהו בראה. ויתרוצצו הבנים בקרבה מצד היות שני הפכים. ולכן אמרה למה זה אנכי מעוברת. ותלך לדרוש את ה' לבקש רחמים עליהם. ויאמר ה' לה שני גוים הפכים. זה דין וזה רחמים. ממעיך יפרדו. מצד הפירוד שיש בינך לבין בעליך. ויצא הראשון אדמוני כמו החטא שהוא אדום כתולע. רמז למדת הדין מצד יצחק. וידו אוחזת בעקב עשו. כי מדת רחמים אוחזת במדת הדין ומעכבה. כאומרם יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך. ולכן יעקב אחז בעקב עשו שלא יצא לקטרג על בניו כשהוא אחוז בתקפו של יצחק. ויצחק בן ששים שנה כשהוא בגבורתו בלדת אותם. ולכן ויאהב יצחק את עשו בנו. שהוא אחוז במדת דינו ואת כל עורב למינו. ורבקה הרחמנית על בניה אוהבת את יעקב:

כט[עריכה]

ויזד יעקב נזיד. כמאמרם ז"ל לפי שאותו היום מת אברהם לפי שלא יראהו יוצא לתרבות רעה ורצה להברות לאבל. ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי לי ראוי זה המאכל שאני אדמוני. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. הנה המלחמה לנו פנים ואחור מצד הענין וקדושת יעקב ואיה רחמנותו להתנהג באכזריות עם אחיו. והכתוב צוח אם רעב שונאך האכילהו לחם וכ"ש אחיך בשרך. ומצד הלשון כאומרו מכרה כיום. וכן השבעה לי כיום. מה היום מיומים. ובמדרש הנעלם אמרו שיעקב היה יושב אהלים אהלו של שם ואהלו של עבר והם שנתנו לו עצה זו. וזהו ויזד יעקב נזיד. כמו כי בדבר אשר זדו שתרגומו דחשיבו. ולכן יעקב חשב בעצה זו שאמרו לו שם ועבר יש לך לידע כי זה האיש הוא יועץ בליעל ועתיד לענות אדם בריבו. וכל מלחמתו עם בניך והוא בלען והוא שתיין והולך אחר התאוות. וסימן זה יהיה בידיך כי אתה סימן לבניך. שאם זה האיש ימכור בכורתו בעד ככר לחם יהיה סימן לבניך. כי ביום הדין הגדול לא יוכל עם בניך ויתפרש מהם מכח האכילה והלעטה משעיר עזאזל. ואחר שראה שמכר לו הבכורה בשביל אכילה והלעטה שמח. כי כן יעשה לבניו. והקטיגור יעשה סניגור כאומרם בפרקי ר' אליעזר שאמר סמאל יש לך עם כמלאכי השרת וכו'. ואני סבור כי לפי דרכם ז"ל יאמר מכרה כיום וכן השבעה לי כיום. לרמוז על יום הדין שכמו שעושה עתה מכח האכילה. כן יעשה לבניו לאותו יום המיוחד שהוא יום הדין מכח האכילה של שעיר עזאזל:

וע"ד הפשט אני אומר להתיר המלחמה. כי יעקב לא עשה שלא כהוגן. כי הבכורה שלו היתה ועשו גזלה ממנו ופרץ עליו פרץ עוזא. ויצא הראשון אדמוני ברוב התגברותו ולכן הגוזל מן הגזלן פטור ויכול לבא עליו בעקיפים ליקח אשר לו מתחת ידו. ולכן בבטן עקב את אחיו ועכבו שלא לצאת. ולפי שהיה לו זה הכח מן הבטן לאחוז בו ולעכבו. היה סבה כי באונו שרה את האלהים הוא סמאל שרו של עשו. לפי שהשקר אין לו רגלים ולכן אחז בעקבו. וכשראה שלא יכול לו ולקח בכורתו בחזקה. כשבא לידו רצה ליקח את שלו. ולכן לא נתן לו כסף וזהב אלא נזיד עדשים להשיב נפשו אליו. ולכן כשאמר לו מכרה כיום את בכורתך לי שלקחת ממני בחזקה. השיב לו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. כי לך יאתה שאתה יושב אהלים. ועוד כי לו הונח שנודה שלו הבכורה אחר שהוא פטר רחם. אע"פ שלא היה שהרי נתערבו שני הולדות וידו אוחזת בעקב עשו. עם כל זה יעקב עשה מה שהיה ראוי לו לעשות. כי אחר שעשו היה רשע שופך דמים גזלן ונואף. לא היה ראוי שתהיה עבודת הקדש עליו. וכל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול כדין הרואה תפילין ביד כותים שחייב להוציאם ממנו בכל ענין שיוכל. ולכן יעקב כשראה שעשו היה רשע ורוצח והוא עיף לרציחה. וידע שהרג לאברהם בלא זמנו. וראה שהיה בידו חפץ של מצוה. רצה להוציאו ממנו בכל ענין. ואם הוא היה איש טוב ראוי לשרת בבכורה. לא היה יעקב הצדיק עושה זה ולא כיוצא בו. ולכן אמר לו מכרה כיום. ולא אמר מכרה את בכורתך. אלא מכרה כיום. כפי הזמן והיום שאתה עומד בו. שאתה רשע ורוצח והרגת זקני. מכור לי זה החפץ של מצוה. שאינו ראוי לך. והוא השיב והסכים בדבר. ואמר הנה אנכי הולך למות בין החיות ובין אויבי קרובי הרוצח הוא נמרוד ואחרים שהרגתי. די לי להשמר מהם ולמה זה לי בכורה. כי לך יאתה. ולפי שאלו היו דברים בעלמא. אמר השבעה לי כיום כפי הזמן והיום שאתה בו רשע גמור. וישבע לו לקיים הדבר. ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים. כי בעד פת לחם יפשע גבר. ולפי שכל זה היה אונס גמור כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו ואין לך מודעה גדולה מזו. ואולי יאמרו כי פירוש מכרה כיום הוא כיום הזה שהולך למות והיה עיף. וכן השבועה היתה לפי העת שהיה באונס וזהו השבעה לי כיום. ויש כאן טענת אונס. לזה נראה לי כי הפירוש הראשון הוא האמת שהרי אני רואה שאכל ושתה והיה בדעתו ויקם וילך ועבר זמן בנתים. ואחר כל זה ויבז עשו את הבכורה. ואחר שדבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת. הפירוש השני ניתר ממקומו כי יעקב לא עשה כל זה אלא לפי שהיה רשע גמור באותו יום ולא היה ראוי שתהיה לו עבודה קדושה. והעד כי אחר כל זה ויבז עשו את הבכורה. ובמדרש הנעלם רמזו בזאת הפרשה תחיית המתים. וזהו תולדות יצחק. כי באותו זמן רב השחוק בעולם. דכתיב ישמח ה' במעשיו. ויהי יצחק בן ארבעים שנה אלו ארבעים שנה שיש בין תחיה לתחיה. בת בתואל הארמי הוא אותו עצם שבמפרקת שעליו יבנה הבנין להחיות המתים. שכן בכרכי הים קורין לאותו עצם ארמי. אחות לבן הארמי הוא יצר הרע שנקרא רמאי. ובמקרא נקרא לוט ועכשיו שהוא מלובן ואת הצפוני ארחיק מעליכם דכתיב וחרפת עמו יסיר. נקרא לבן הארמי. ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא. לפי שיצר הרע בטל מן העולם ואין מקום להאריך:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.