שו"ת מהר"ם אלשקר/צח
|
< הקודם · הבא > |
עוד שאלת על שנים שבררו להם שני אנשים או שלשה לשפוט או לפשר ביניהם ונטלו קנין על כך גם נשבעו שניהם לקבל עליהם את דינם ולקיים ולעשות כל מה שיגזרו עליהם הברורים האלו ואחר כך נזדמן להם שהלכו לעיר אחרת ונתרצו שניהם ובררו להם שם שני ברורים אחרים ונטלו קנין וגם נשבעו לקבל עליהם את דינם ולעשות כל מה שיגזרו עליהם אם צריכין התרת חכם לשבועה ראשונה או נימא כיון דמדעתם ומרצונם בררו להם הברורים האחרי' הותרה השבועה הראשונ' ונתבטלה מעצמה או לא:
תשובה נראה לי דאין צריך התרה לשבועה זו הראשונה כיון שמדעת שניהם בררו להם הברורים האחרים והוי כאלו מחלו זה לזה דהא כל אחד מהם נשבע על דעת חברו ולתועלתו דאפילו במקום דאיכא דררא דממונא בעין כלומר שנתחייב אדם לחברו ליתן לו סך מעות בזמן פלוני ונשבע לו על כך ובא הזמן ולא נתן לו יכול להאריך לו הזמן מעט או הרב' שלא בהתרת חכם וכן כתב הראב"ד ז"ל דכל הנשבע לפרוע ממון לחבירו על דעת המלוה הוא נשבע וכאלו אמר שבועה שאפרע כל זמן שתרצה ולפי' יכול להאריך לו שלא בהתרת חכם ע"כ: וכ"ש הכא בנדון שלנו שאין זכות לזה יותר מזה ולא ממון בעין ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל שכתב דצריך המלוה לומר הריני כאלו התקבלתי הכא ליכא ממון לומר עליו דבר זה שעדיין לא ידעו מה היו פוסקים הדיינים ואל מי מהם היו מחייבין אלא שסתמן שמוחלין השבועה זה לזה ועוד דלא דמי דהתם לעולם דעתו על השבועה הראעונה שנשבע ליתן לו ואם לא עכשיו יהיה לאחר כך לזמן שהאריך לו ואלו הכא עד כאן דסלקו דעתה משבועה ראשונה לגמרי כשנשבעו שבועה שניה דהא אינם יודעים מה היו פוסקים הברורים הראשונים ואת מי יחייבו מהם ואם מעט ואם הרבה ולפיכך נעקרה שבועה ראשונה ונתבטלה מעצמה ומחלו זה לזה כדאמרן ומחילה כקבלה וכן נרא' בהדיא מהתשובה הכתובה בספר תרומת הדשן בסי' שי"א גבי איש ואש' שקבלו עליהם חרם וקנס לעשות גרושין ונתפייסו אחר כך להיות ביחד ולא הצריכו אותן לא התרה ולא קנס וכתוב שם ז"ל אבל בכל מילי דנכוין בתנאי להרויח הואיל ונתפייס הרי הוא כאלו נתקיים לו התנאי משום דמחילה כקבלה כדמפרש רש"י ז"ל פר' מי שאחזו וכו' עד אלא ודאי הטעם הוא משום דכל תנאי כי האי גוונא אין הכוונה רק שלא יעכב איש את חברו נגד רצונם אבל כשתעשה רצונם או שהתנאים הם לצורכו ולטובתו אם כן נתבטל התנאי ע"כ ועוד אני אומ' דאפי' אם פסקו ביניה' הדייני' הראשוני' את הדין וחייבו לאחד מהם ליתן לחברו ממון כיון שנתרצו שניה' בבריר' שניה הרי עקרו את הראשונה וכאלו אמר האחד מהם לחברו הריני כאלו התקבלתי ולא בעו התר חכם ואף ע"פ שלא אמרו כך בפירוש סתמן הוי כפירושן וכדבעינן למימר קמן: וכן נראה בהדיא מדברי הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה על כיוצא בזה גבי ראובן שנשבע לשמעון על דעת המקו' ב"ה ועל דעתו ליתן כל כך מעו' ביד לוי בזמן פלו' להרויח בהן וליתן כל הריו' לשמעון ובתוך זה פייסו לשמעון על יד שליח שיקח מעות קצובים בעד אותו ריוח ונתרצו שניה' שלוחו של ראובן ושמעון ושכרו להם את להם את יהודה ואת יששכר שמו הדבר בידם וכדי שלא יסרב ראובן נשבע השליח שיקיי' ראובן כל מה שיגזרו עליו הברורים הנזכרי' ופסקו הברורים שיתן ראובן לשמעון כך וכך מעות לזמן ט"ו יום או יקיי' שבועתו הראשונה וראובן אמר לשלוחו שאינו יכול לקיים מה שפסקו עליו ליתן כל כך מכרה בט"ו יום וכו' והשיב ז"ל אם נדר ראובן כדי להרוי' למחול הרשו' בידו וה"ז יכול להתי' נדרו שלא ע"פ חכם כדאמרי' פר' ד' נדרי' דאפי' שאינו עושה כי אם לכבוד בעלמ' יכול להתיר נדרו שלא על פי חכ' ואומר לו כלום נדרת אלא מפני כבודי זהו כבודי ומשמע דאפי' ר' שמעון מודה דטפי עדיף מהריני כאלו התקבלתי שנדר על דעת שיתן לו ממש והביא ראיה מהירושלמי: דאמ"ר זעירא בסתם חולקין אנן קיימין אי בשוה אמר מפני כבודי וזה אמ' מפני כבודי וכו' עד ורבנן אמרי סתמו כזה אומ' מפני כבודי וזה אומ' מפני כבודך דלדברי הכל מותרין אם כן אם אמר שמעון בשעה ששם הדבר ביד הפשרנים הריני כאלו התקבלתי הרי נתבטלה שבועת ראובן ואם שם הענין ביד הפשרני' בענין שאינו יכול לחזור בו אפש' לומ' שסתמו כפירושו שאי אפש' לתפוס החבל בשני ראשי' ולהעמידו בשני קנסות עכ"ל: וידוע הוא דבעובדא דילן אין אחד מהם יכול לחזור בו דהא נטלו קנין ונשבעו זה לזה: הילכך אפי' במקום שחייבו הברורים הראשונים סך מעות יכול לומר חברו הריני כאלו התקבלתי ואפי' בסת' הוי כאלו אמר דכיון דאין אחד מהן יכול לחזור בו סלק עצמו משבועה ראשונה והותרה מאליה וכ"ש במקום שעדיין לא פסקו הראשונים את הדין או שפסקו ולא הודיעו אותו להם דפשיטא דיכולים לברור להם ברורים אחרים אם שניהם רוצים ואפי' בלא התר חכם ואפילו באותה העיר עצמה וכ"ש בעיר אחרת שלא נמצאו הברורים הראשונים שם שנסתלקו מברירתן לגמרי ואין צריך שאלה לחכם וזה נראה לי ברור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |