שו"ת מהר"ם אלשקר/צז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה לוי השכיר בית לשמעון ונשבע לוי לו שלא יוציא אותו מן הבית עד עבור כ"ה שנים ואחר כך נתחרט והתירו לו השבוע' שלא בפני שמעון ושלא בידיעתו:
תשובה תמה אני על המתירין איך עלה על דעתן להתיר שבוע' כזאת שנשבע אדם לתועלת חברו וכ"ש במקום שקבל ממנו הנאה והיא כסף השכירות דאפי' לדברי ר"ת ז"ל שכתב הרשב"א בפר' השולח דדוקא בנודר לתועלת חברו מפני טובה שעשה לו כמשה עם יתרו שמפני השבועה נתן לו את בתו וכצדקיה עם נבוכד נצר אבל בזולת זה מתירין לו לכתחלה שלא מדעתו ע"כ: גבי הכא לעולם אין מתירין דהא קבל ממנו הנאה והיא כסף השכירות כדאמרן: וכי תימ' מה טובה היא זאת דהא אם לא ישכור הוא ישכור זולתו: לא היא דאלא מעתה גבי יתרו נמי נימא שלא קבל ממנו משה רבינו ע"ה טובה כשנתן לו את בתו שהרי הוא היה ראוי לאשה יותר חשובה ממנה אלף פעמים ואדרבה דמשה אדון הנביאים ע"ה עשה טובה עם יתרו שלקח את בתו אלא כיון ששניהם נתרצו בזה אתה תעשה כך ואני אשבע לך בכך הנה זה נקרא מקובל הנאה דאין מתירין לו אלא מדעתו ומרצונו ואפילו לר"ת ז"ל וכמו שכת' בזה רבינו יצחק בר ששת ז"ל וכל שכן דקרוב לודאי הוא שהוסיף לו שמעון בדמי השכירות כדי שלא יוציאנו עד עבור הכ"ה שנים: הילכך לכ"ע אין מתירין לו אלא שלרבינו תם ז"ל אם עברו והתירו לו מותר ולא הודו לו בזה וכדבעינן למימר קמן:
עוד שאל כ"ת ואמר לימא לן מר איך אמרו רז"ל דצדקיהו צדיק גמור היה והלא הכתובים צווחים ואומרים ויעש הרע וגומר:
תשובה ראיתי לכתו' לכבו' תורתך דברי רבי' יצחק בר ששת ז"ל בתשובתו ומשם יתבאר עקרן של דברים כתב בסוף התשובה ז"ל אבל כל שהנדר להנאתו אין מתירין לו אלא מדעתו ומרצונו ואפילו שידענו שהוא מתרצ' צריך שיהיה ההיתר בפניו למ"ד מפני הבושה כלומר שיתבייש ממי שנדר להנאתו וכל שלא בפניו ואינו מתרצה אין מתירין לו ואפי' למ"ד מפני החשד שלא יחשדו אותו שעובר על נדרו ואפילו בשיודיעוהו אין מתירין לו וכן נראה ממאי דא"ל קודשא ב"ה למש' במדין נדרת לך והתיר נדרך במדין ולא הספיק בשיתיר במקומו ויודיע ליתרו ההיתר אלא הלך שם ושאל רשות מיתרו ונתן לו כדכתיב אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום: וכן הסכימו כל הראשונים והאחרונים ז"ל: אלא מדאמרי' בפרק השולח וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ואי דאי עבד נמי לא מהני כי אזלא לגבי חכם מאי הוי דהא נדר אלמנה לתועלת יתומים הוא אלא ש"מ דאפילו להנאת חבירו כל שהתירוהו מותר אבל לדעת הראב"ד ז"ל כל שנשבע לתועלת חברו אין מתירין לו אלא מדעתו ואפי' התירוהו בדיעבד אינו מותר וראייתו מדכתיב גבי צדקיהו אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר אע"פ שהתירו לו סנהדרין לפי שהיתה שבועתו לתועלת נבוכד נצר שלא יגלה אותו ואם איתא דאם התיר לו מותר הרי לא בזה ולא הפיר אלא סנהדרין פשעו בדבר בשהתירוהו וההיא דפרק השולח אפשר לדחותה דהכי פרכינן כיון דאין צריך לפרוט הנדר ליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ותעלים ממנו שנדרה ליתומים ויתיר לה והיא תטעה ותהיה סבורה שהיא מותרת ומורי החכם הגדול הרב רבי חסדאי קרשקש בפסקיו בגטין הכריע כר"ת ז"ל דאם התירוהו מותר שהרי צדקיהו צדיק גמור היה כדאמרי' בפרק חלק בקש השם ית' להחזיר העולם לתוהו ובוהו מפני דורו של צדקיהו נסתכל בצדקיהו נתקרר' דעתו ומאי דכתיב ויעש הרע בעיני וי' היינו שהיה לו למחות ולא מיתה וא"כ איך יעבור על השבועה במזיד ולמה רצה שיתירוהו הואיל והיה יודע שאם יתירו לו אינו מותר ומאי דקאמר עליה קרא אם לא את אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר משום דלגבי עובדי כוכבים חלול השם בדבר וגם שמפני אימתו עשו סנהדרין שלא כדין שהתירוהו שלא מדעתו של נבוכד נצר: ואף התוספות שכתבו דמפני שראו צדקיהו מצטער בכך ומתבטל ממלכות שמים עשו ומצאו עילה להתירו מפני אימתו שהיה מלך ושלא כהוגן עשו וזהו שלא מצאו תשובה כשאמר להם נבוכד נצר ואתון אמאי עבדתון הכי מאי טעמא לא אמריתו ליה לצדקיהו מיד ישבו לארץ ידמו ואם כן עלה בידינו שכל הנשבע לתועלת חברו אין מתירין אותו לכתחלה בשום צד וכל ב"ד שנזקק לכך ראוי להוכיחו וליסרו ע"כ לשונו שם: ובתשוב' אחרת כתב ז"ל ומיהו אין הכל מודים לר"ת ז"ל שהרי הראב"ד ז"ל סובר דאם התירוהו בדיעבד אינו מותר דהא אמרי' גבי צדקיהו דהיינו דכתי' אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר וגו' ואם בדיעב' מותר הא לא בזה ולא הפיר והם שהתירו לו פשעו ודחה כל ראיות ר"ת ז"ל: גם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה כהראב"ד ז"ל וז"ל מי שנשבע לפרוע לחברו לזמן קצוב כך וכך אם יוכל לישאל שלא בפניו: תשובה אי אפשר לו כדאמרי' בנדרים המודר הנאה מחברו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ומעשה דצדקיהו נעשה שלא כהוגן וכדעת הראב"ד ז"ל דאפי' בדיעבד אינו מותר וזהו שענשו הכתוב אשר בזית' אלה להפר ברית ע"כ: והנראה ששתי שבועות נשבע לו אחת של הארנבת החיה שלא יגלה הדבר לדאיתא בנדרים פרק השותפין ובפרקי ר' אליעזר ואחרת שכשהמליכו השביעו שלא ימרוד ויפשע בו ומרד בו כדאיתא בפסיקתא פרשת דברי ירמיהו ונתבארו באור זרוע בהלכות שבועות ולא ניפניתי להאריך ותן לחכם ויחכם עוד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |