רש"י/פסחים/נ/ב
ואל ישנה אדם. בגמרא פריך ממקום שאין עושין למקום שעושין ואיהו נמי אל ישנה וליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם:
המוליך פירות שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני המקום לבערן מן הבית והוליכן זה למקום שלא כלו ובני אותו מקום עדיין אוכלין הכנוסין בבית:
חייב לבער. משום חומרי מקום שיצא משם:
צא והבא לך אף אתה. מפרש בגמרא:
גמ' מאי איריא ערבי פסחים. דקתני עד חצות במנהגא מכלל דמחצות ולהלן אסור ולמה ליה למיתני חצות לאשמעינן הך דיוקא הא כל ערבי ימים טובים אסירי:
מן המנחה. תשע שעות ומחצה:
סמוך למנחה. קודם לכן:
נידנוד עבירה. רמז עבירה:
תענית צבור. אסור במלאכה במסכת תענית (דף יב:) כשהיו מתענין על הגשמים אבל שאר תענית ציבור לא כדאמר שמואל אין חומר תענית ציבור בבבל (לקמן דף נד:):
במוצאי שבתות. משום כבוד שבת שמוסיפין מחול על הקדש:
זריז. בעל מלאכה:
שפל ונשכר דלא עביד כולה שבתא ולא במעלי שבתא. ואע"ג דלאו לשום מצוה מיכוין מצוה שלא לשמה מיהא הויא דאמרינן לקמן יעסוק אדם במצוה ואפילו שלא לשמה:
ה"ג ואע"ג דהאי דלא קעבדן כו':
עושין לשמה. מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קא עביד כדרב יהודה:
מתקולתא. נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין דשכר מועט הוא ומתבזה אשתו על שכר מועט:
אגרתא. שכר ריחיים שמשכירין טורח גדול ושכר מועט אבל קונה ריחיים ומוכרן הרי הוא כשאר פרקמטיא:
בקנים. כל מקלות דקים קרי קנים שעושין מהן גדרות ומחיצות:
אפחזייהו. נפח שלהן:
תגרי סימטא. יושבין ומוכרין בשוק ועין שולטת בהן:
ומגדלי בהמה דקה. הכל צווחין עליהן:
וקוצצי אילנות טובות. למוכרן לעצים הכל תמיהים ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין שולטת בהן וצעקת בני אדם:
ונותנין עיניהם בחלק יפה. כשחולקים עם אחרים תמיד מקפידין ליטול חלק יפה:
מתורגמנין. שעומדין לפני החכם בשבתות ושומעין מפיו ומשמיעין לרבים:
ומעות יתומין. למחצית שכר:
ממדינת הים. משלח ספינותיו תמיד במקום סכנה:
תכלת. לציצית:
אינן רואין. כדאמרן שאם יתעשרו לא יהו עסוקין:
ואם עוסקין לשמה. להיות המצוה מצויה לצריכין לה:
רואין. דהואיל ולשמה עושין לא יניחו בשביל עשרן:
מצור לצידון. יום השוק של צידון בע"ש והם מחמירים על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת:
הוה אפשר להו. להמנע מן השוק שעשירים היו:
מארוזא. אורז: