מהר"ם חלאווה/פסחים/נ/ב
ה"ג בספרי דוקאני מאי איריא ערבי פסחים אפי' ערבי שבתו' וערבי ימים טובים נמי דתניא העושה מלאכה בערבי שבתות וערבי ימים טובים אינו רואה סימן ברכה לעולם. וקא ס"ד דכל היום אסור ובמקום שנהגו. וא"כ ליכללה במתני'. ומשני דהתם מן המנחה ולמעלה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה אסור סמוך למנחה שרי הכא מחצות אסור ואיכא בינייהו חצי שעה. הלכך אע"ג דלגבי מנהגא דמו לגבי איסורא מיהא לא דמו. אי נמי דהתם ליכא איסורא כלל אלא דאינו רואה סימן ברכה הכא אי עביד מחצות ולמעלה שמותי משמתינן ליה. ואפי' לספרי' דגרסי' בברייתא מן המנחה ולמעלה ה"פ דקס"ד דמן המנחה לאו דוקא אלא ה"ה סמוך למנחה ולסימנא בעלמא נקט מן המנחה אי נמי דמתנינן דקתני עד חצו' לאו דוקא אלא מן המנחה ולמעלה ובחצי שעה לא דק וכיון דלגבי איסורא דמו אהדדי הוא הדין למנהג דקודם חצות וכיון שכן ליכלילנהו במתני'. ומשני דלגבי איסור' לא דמו דדוקא תנו התם מן המנחה הכא מחצו'. אי נמי דהתם איסורא כלל ליכא אלא דאינו רואה סימן ברכה וכיון דאסיקנא דאיסורא ליכא תו ליכא מנהגא קודם המנחה דמנהג זה אינו אלא סייג לאיסור וכיון דאיסור' ליכא מנהגא למאי והיינו דגרסי' בירושלמי אמר ר' אלעזר בר בון כל דבר שהוא יודע בו שמותר ונהג בו איסור נשאל ואין מתירין לו כל דבר שאינו יודע בו שמות' וטעה בו באיסור נשאל ומתירין לו כל הדברים תלו אותן במנהג נשיא נהיגין דלא עבדי עבידתא באפוקי שבתא אינו מנהג. עד דתתפני סידרא מנהג בתנייה ובחמישיתה אינו מנהג. עד דתתפני תעניתא מנהג בערבותא אינו מנהג מן המנחה ולמעלה מנהג. ברישי ריחא מנהג אמר ר' זעירא נשיא נהגן דלא למשתה עלל מן דאב מנהג. שבו פסקה אבן השתיה וכתיב כי השתות יהרסון. אמר ר' חנינא אעין דשטין הוו במגדל צבועיא אתו ושאלין לר' חנינא חברין דרבנין מהו מעבד בהו עבידתא אמר להן מכיון שנהגו בו אבותיכ' היתר אתם אל תשנו מנהג אבותיכם ושמעי' מינה דקודם המנחה מנהג בטעות הוא ואם נשאל מתירין לו. וכבר כתבתיו במס' מגילה בס"ד:
ולענין ערב הפסח הרב אלפסי ז"ל הביא מתני' בהלכותיו אלמא סבירא ליה דאפי' בזמן הזה מחצות ולמעלה אסור והר"ז ז"ל דחה דבזמן הזה אינו אלא כשאר שבתות דמן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה משום דאמרינן בירושלמי טעמ' דמתני' אינו בדין שתהא קרבנך קרב ואתה עסוק במלאכתיך. ובזמן הזה דליכא קרבן הגזרה בטלה ואין זה נכון שאין הקרבן אלא גלוי טעם וה"ה נמי משלם. מצה ומרור דבזמן הזה. וכן פירש"י ז"ל ועוד דאפילו תימא דדוקא קאמר מ"מ כבר נגזרה גזירה ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין והכי נמי משמע בערבי פסחים דאמרינן רב ששת לא הוה אכיל לא חמץ ולא מצה ואמרי' לא חמץ מדר' יהודא ובודאי רב ששת לאחר חורבן הוה וליכא קרבן. אלא ש"מ דאעפ"י שהטעם בטל הגזירה במקומה עומדת. וכן דעת הראב"ד ז"ל:
שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וא"ת והא אמרי' בפ' היה קורא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. ובמסכת תעניות אמרינן ר' בנאה אומר העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים שלא לשמה נעשית לו סם מיתה. א"ל תרתי שלא לשמה איכא דעביד מאהבה ומיראה או לדעת חכמת התורה מתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל העוסק להתגד' ולקנטר נוח לו שלא נברא:
ומגדלי בהמה דקה. וא"ת והא אמרי' במסכת חולין הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה דקה דכתיב ועשתרות צאנך למה נקראו שמן עשתרו' שמעשרו' את בעליהן. א"ל התם במרעין חוץ לישוב דליכא משום עינא בישא והכא בישוב:
ארבע פרוטות אין בהם סימן ברכה שכר כותבין ושכר מתרגמינן ומעות יתומים ומעות הבא ממדינת הים. ואסיקנא שכר כותבין משום שאם יתעשרו לא היו כותבים. הלכך אם עושין לשמה רואין דכיון דלשם מצוה עושין אפי' יתעשרו אינן מבטלים:
ושכר מתרגמין משום דמחזי כשכר שבת. אבל לא מצי למיסר עליה כיון דאיכא נמי ימי חול לפעמים דמתרגם. ומ"מ אסור הוא דרובא לשבתות הן. וכן לאלו הדרשנין בשבתות ובימים טובים. ומעות יתומים למחצית שכר משום דיתמי לאו בני מחילה נינהו ומעו' הבאות ממדינת הים דלאו כל יומא ויומא מתרחיש ניסא בני בישן נהגי דלא למיזל מצור לצידון בערב שבת אף ע"ג דאמרינן בפ"ק דשבת אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים לפני השבת ומצור לצידון אפי' בערב שבת אפי' הכי נהיגי נהגי דלא למיזל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |