רמב"ן/מכות/ג/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והא דאקשי' כל כמיניה כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד [יש להקשות אה"נ דאינו נאמן וכיון שהזיקו] משלם, ומאי קושיא, אלא דלא מיקרי עד זומם דהא עדותו קיימת. ור"ח ז"ל כתב באומר עדות שקד העדנו וכה"ג לא סגי דאינו משלם אלא עדותו שהעיד נכונה חשבינן ליה ומתקיימת, ע"כ . כל כמיניה כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד [יש להקשות אה"נ דאינו נאמן וכיון שהזיקו] משלם, ומאי קושיא, אלא דלא מיקרי עד זומם דהא עדותו קיימת. ור"ח ז"ל כתב באומר עדות שקד העדנו וכה"ג לא סגי דאינו משלם אלא עדותו שהעיד נכונה חשבינן ליה ומתקיימת, ע"כ:
והא דא"ר עקיבא אין משלמין על פי עצמן. לא משכחת לה אלא (בשאין) [כשאומר הוזמנו] אבל לא [כשאומר] העדנו עדות שקר. וקסבר ר"ע מה שחדשה התורה לשלם ע"פ מזומין והאמינה אלו קנס הוא. א"נ יש לומר דאפילו לר"ע אם שלם על פיהם וא"א להחזיר ממון לבעליו ודאי משלמין בהזמה ואפילו על פי עצמן ולא אמרי' אין משלמין ע"פ עצמן אלא בגמר דין. והרב ר' משה הספרדי ז"ל פוטר בהם אע"פ ששלם על ידן והודו:
כיצד שמין. פרש"י ז"ל, משום דמשמע במתניתין שדמי כתובה ישלמו וא"א לומר כן שאין מפסידין אותו אלא מה שדמי הכתובה פחותין מן הממון הכתובה לפיכך בעינן כיצד שמין. ופי' רב חסדא בבעל כלומר שמין כמה האשה (אוהבה) [או הבא] מכחה רוצה ליתן בספק זכותו של בעל ומשלמין לו והוא דבר מועט. ופי' משנתנו לדברי רב חסדא כך הוא שמין כמה אדם שלקח הכתובה רוצה ליתן בכתובתה של זו במותר שהוא זכותו של בעל שדין הכתובה כך הוא אם נתגרשה או נתארמל' יש לה ואם מתה אין לה ודמי זכותו של בעל ישלמו לו ורב נתן בר הושעיא אמר באשה כלומר שמין כמה אדם רוצה ליתן לאשה בכתובתה ואם כתובת בתולה היא ואדם רוצה ליתן מנה ופרס נמצאו משלמין חמשים וחומר הוא אצלם לפי שאין אדם רוצה ליקח כתובה מן האשה על ספק זה אלא בדמים פחותים ומשנתנו כרב נתן אתיא שפיר ואתא רב פפא ואוסיף באשה וכתובתה לאפוקי נכסי מלוג וגוף נכסי טובת הנאה שבהם. דיכולין לומר לא ידענו שהיו לה נכסי מלוג זהו תורף פרש"י ז"ל.
וזו קשה שבדבריו למה אין משלמין לו פירו' נכסי מלוג וגוף נכסי מלוג לפי טובת הנאה שבהם שאם מתה יורשה ואינה יכולה למכור וליתן שהוא מוציא מיד הלקוחות כתקנת אושא.
והאי טעמא דכתב הרב ז"ל הא תינח היכא דלא ידעי היכא דידעי מאי איכא למימר ועוד דא"כ אפילו בנכסי צאן ברזל יאמרו כן. והכא משמע דמשלמי וה"נ מוכח בפ' החובל וא"כ אפילו בעיקר כתובה לא ישלמו אלא מנה שמא סבורין היו שאלמנה נשאת אלא ודאי כיון שע"מ כן באו שאם (שם) יש לה יפסיד ונמצא שיש לה ודאי חייבין.
ויש מי שאומר הואיל וברשותה של אשה הן עומדין אין משלמין לו. ועדיין אין זה נכון דבכתובתה משמע ששמין קאמר כלו' שמין בכתובת' וא"ה הוה למימר אינו משלם נכסי מלוג דהא מתני' נמי כתובה קתני ומאי פי' רב פפא יותר ממשנתנו.
אלא ה"פ: לפי הנכסים הנכתבים בה מאותן ג' שדות שאם הן עדית אף דמי הכתובה יותר (וקני) אין משלמין כ"כ וכשהם זבורית דמי הכתובה פחותין וצריכין לשלם יותר ומשום דס"ל לרב פפא כר' נתן נקט באשה ובכתובתה וה"ה דהל"ל בבעל ובכתובה שאם הכתובה שוה יותר אף זכותו של בעל יפה יותר וי"ל דהוי לו ספק זכותה של אשה יפה יותר משל בעל הבא לקח ממנה שם הוא שדות הנכתבין בכתוב' ואם עדית הם הרי זה מכניס עצמו לאותו ספק ומשביח דעתו משום שבח הנכסים. ואם פחותי' הם אינו רוצה בו אלא בדמים פתותין ביותר לפי חשבון אבל הבא לקח מן הבעל זכותו לפי שיוויו הוא לוקח וזה אמת.
והפי' שפי' רבינו הגדול ז"ל בהלכות משמיה דגאון ז"ל בבעל הישנו זקן שהוא במנהג העולם קרוב למיתה. ורב נחמן בר הושעיא באשה הזקנה היא אם ילדה היא לא בריר דקשיא ליה עליה דרב חסדא דאמר אומדים לפי ימי הבעל אם זקן ודאי ה"ק אומדין אם זקן הוא יותר מן האשה שאם אין אתה אומר כן אין זו אומדנא שאין ראוי אם זקן הוא יותר משאר בני אדם שאם אשתו זקנה כמותו מה לנו בזקנותו. אלא ע"כ צריכין אנו לשום אפילו זקן הוא יותר מאשתו וכיון שכן בכלל דברי רב הושעיא, וצ"ע.
אלא אפשר דה"ק רב חסדא אמר שמין כל ספקות שבבעל דהיינו שני' ובו'יאות נכסים ומריבה ורב נתן אמר שאין שמין אלא אותן ספקות שהן אף באשה דהיינו שנים ובריאות אבל נכסי' ומריבה אינן באשה אלא בדעתו של בעל ואין אומרין בהם שסוף המריבה שלו' בינו לבינה ואף על פי שהוא עשיר אינה קלה בעיניו להוציאה. ובכתובה פי' רבי' ז"ל לפי גדלה וקטנה שהממון הגדול משביח דעתו של לוקח ביותר, וזה הנכון בעיני:
מתני': מעידין אנו על איש פלוני שהוא חייב לחברו מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום אומרין כו'. איכא דקשיא ליה כיון דהאי גברא מחייב לחבריה הנהו אלפא זוזי דמסהדי הני מאי עבדי ליה רווחא דרווח מכאן ועד עשר שנים אמאי משלמי לא יהא אלא דקא גזלי מיניה אלפא זוזי ובטלוה ולא רווח בהו משלמי כלום הא קי"ל דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה וכדאמרי' בירושלמי בפרק איזהו נשך המבטל כיסו של חברו פטור.
ולאו קושיא היא דהכא כיון דהשתא לא מחייב ליה כלום כמאן דמפסדי מיניה אלפא זוזי דמי דהא איהו לא מחייב כלום. ואינהו מחייבי ליה אלפא זוזי מאי [איכא] דמהנו ליה דפרעי ההוא שעבודא דאיכא עליה. אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתנם מכאן ועד שלשים יום או ליתנם מכאן ועד עשר שנים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |