משנה למלך/פסולי המוקדשין/ד

משנה למלך ‏ פסולי המוקדשין ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד

השולח חטאתו ממדינת הים וכו'. משנה בפ' כל הגט (דף כ"ט). ואף שרבה חילק שם בין זקן שהגיע לגבורות לזקן שלא הגיע לגבורות הא אסיק ליה אביי בתיובתא וכמ"ש ה"ה סוף פ"ו מהל' גירושין. אך קשה דהיה לו לחלק ולומר דאם הניחו גוסס אין מקריבין אותו וכמ"ש בה' גירושין. וראיתי לתוס' בפ"ה דיומא (דף כ"ה) ד"ה והתנן שכתבו דהא דקאמר התם אבל הגיע לגבורות לא ה"מ גבי גט משום חומר דא"א אבל בשולח חטאתו אין חלוק בין הגיע ללא הגיע ותדע דאמתני' דהמביא גט קאמר לה התם ולא אמתני' דשולח חטאתו ע"כ. ולכאורה נראה דאף מאי דקאמר רבה התם דאם גוסס לא, לא קאי אלא לחלוקת המביא גט משום חומר דא"א אבל השולח חטאתו אפילו הניחו גוסס מקריבין אותו שהרי מההכרח שהכריחו דבשולח חטאתו אין חלוק בין הגיע ללא הגיע גם אנו נכריח ג"כ דבשולח חטאתו אין חלוק בין הניחו חולה להניחו גוסס ובזה הוא ניחא מה שסתם רבינו וכתב השולח חטאתו ולא חילק. אבל הדבר הוא זר בעיני לומר דאם הניחו גוסס שיקריבו את חטאתו כיון דקי"ל דרוב גוססין למיתה וממה שהכריחו התוס' להגיע לגבורות אין להכריח לגוסס דלעולם דגבי גוסס שוים הם גט וחטאת אלא דרבה רצה ללמדנו שני חלוקים דהיינו הגיע וגוסס ומש"ה קאמר לה אמתני' דמביא גט דהתם שייכי כולהו אבל אמתני' דחטאת אף דשייך חילוק דגוסס לא שייך חילוק דהגיע. זאת ועוד דאף שנכחש כל זה ונאמר דס"ל לתוס' דגבי חטאת אין חלוק בין גוסס לאינו גוסס אכתי לא הועלנו כלום לדברי רבינו שהרי בפ"ט מה' תרומות דין ג' חילק בין גוסס לאינו גוסס גבי תרומה וא"כ תיקשי ליה אמאי לא חילק כן גבי חטאת ולומר דס"ל דיש חלוק בין תרומה לחטאת ושאני תרומה דחמירא זהו דבר שראוי להקצותו מן הדעת, והנכון שרבינו סמך על מ"ש בה' גירושין וה' תרומות שוב ראיתי להרב בעל ל"מ בפ"ו מה' גירושין שעמד בדברי רבינו הללו יע"ש: ודע שמרן בה' תרומות הקשה דאמאי לא חלק רבינו בין הגיע ללא הגיע ותירץ משום דאסיקנא לרבה בתיובתא ולפי מ"ש בשם התוס' אפשר לומר דאף רבה יודה גבי תרומה דאף בהגיע לגבורות אוכלת בתרומה:

כא

מי שנתחייב באשם תלוי כו' ואצ"ל באשם ודאי שהוא כן. לא הבנתי ק"ו זה דהא בגמ' מוכח דיותר יש להחמיר באשם תלוי מאשם ודאי שהרי אשם ודאי אם נודע לו שלא חטא הרי הוא חולין ואילו אשם תלוי ירעה עד שיפול בו מום וטעמא משום דלבו נוקפו ובגמ' דאפילו ר"מ דלית ליה האי טעמא דלבו נוקפו ואית ליה במפריש אשם תלוי ונודע לו שחטא או שלא חטא דירעה בעדר מ"מ במפריש ב' אשמות לאחריות מודה דשייך טעמא דלבו נוקפו ואם הפריש ב' אשמות לאחריות ואח"כ נודע לו שחטא או שלא חטא דירעו עד שיסתאבו דודאי מאי דאמרינן בגמ' דמודה ר"מ במפריש ב' אשמות לאחריות כו' אין הכוונה לענין שאם נתכפר באחד מהם השני ירעה עד שיסתאב דהאי דינא לא תלי באם לבו נוקפו או לא שהרי מפריש ב' אשמות ודאים לאחריות או ב' חטאות לאחריות דלא שייך בהו לבו נוקפו ואם נודע לו שלא חטא הם חולין גמורים אפ"ה היכא דלא נודע לו ונתכפר באחד מהם השני ירעה עד שיסתאב אלא כוונת הגמרא היא דמודה ר"מ היכא דהפריש שני אשמות תלויין ואח"כ נודע לו שחטא או שלא חטא דשניהם ירעו עד שיסתאבו משום דגלי דעתיה דלבו נוקפו וגמר והקדיש וכן כתבו התוס' בפירוש אבל רבינו שבא ללמדנו שמתכפר באחד והשני ירעה עד שיסתאב לא ידעתי מה הפרש יש בין אשם תלוי לאשם ודאי שכתב ואין צ"ל באשם ודאי שהוא כן וטעמא דמילתא היכא דהפריש שנים שהשני ירעה נ"ל שהוא לפי שחל על שניהם קדושת קרבן מספק שהרי הפריש שניהם ואמר שאם יאבד האחד שיקריב השני. ולפי זה נ"ל דהיכא דהפריש אחד ואח"כ הפריש אחר לאחריות ואבד הראשון שהשני הוא חולין לפי שלא חלה קדושה על השני אלא לאחר אבידת ראשון שהרי על תנאי הקדיש השני אבל כשהפריש שנים כאחד לאחריות על שניהם חלה קדושת קרבן שהרי אינו מבורר איזה מהם הוא עיקר הקדשו ואיזה הוא התנאי ולפיכך מתכפר באחד והשני ירעה דשמא השני הוא עיקר ההקדש והראשון הוא התנאי:

כב

ובאים בכסף שקלים כו'. אבל חטאת לא בעי שיעור וכדאיתא בפ' בתרא דכריתות ומיהו מצוה מן המובחר שיביא בסלע ואם הביא בפחות מדנקא הוי עבריינא כ"כ התוס' פ"ב דכריתות (דף י') ד"ה מכלל ופ"ה דזבחים (דף פ"ח) ד"ה וחטאת יע"ש:

כד

וחזר ונעשה יפה כו'. בפירוש המשנה פ' בתרא דכריתות משנה ו' כתב רבינו בהפך וצ"ע (א"ה ועיין עוד לקמן בפ"ד מהל' מעילה):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף