הר המוריה/פסולי המוקדשין/ד

הר המוריה ‏ פסולי המוקדשין ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ולד

חטאת וכו'. עיין תמורה ט"ו א' ט"ז א' י"ז ב' ושם כ"א ב' כל הסוגיא. ועי' מעילה י' ב' ועי' הוריות ו' ב' וע"ע פסחים צ"ז ב' ושם א' זבחים ה' א' ע' ב' קי"א ב' קי"ב א' נזיר י"ב א' כ"א ב' כ"ד א' כ"ה א' ב' יומא נ' א' נ"ה ב' ס"ה ב' ס"ו א' שבועות י"א א' ב' י"ב א' מנחות ד' א' ב' פ' א' קדושין י"ג ב' נ"ה ב' בכורות ט"ז א' גיטין כ"ח א' ב"ק ק"י ב' ועיין בתוספתא פ"א דתמורה ופ"ב ופ"א דמעילה ובתו"כ שמיני פ"ד.

והנה מבואר מהא דנזיר י"ב א' ומהא דיומא נ"ה ב' ומהא דקדושין י"ג ב' ומהא דגיטין כ"ח א' דגם בעוף הדין כן וא"כ יש לעיין לכאורה על מש"כ רש"י בנזיר כ"א ב' ושם כ"ב א' דבבהמה דוקא תמות הא עוף לא יעו"ש היטב ועיין ברא"ש קינים פ"ב מ"ה יעו"ש היטב ועי' תוס' מנחות ד' ב' בד"ה לא יביאו וכו' ועיין תוספתא פ"א דתמורה יעו"ש היטב וצ"ע טובא בזה. שוב מצאתי בספר שער המלך שהאריך קצת בזה יעו"ש היטב.

אחר

שכיפרו וכו'. כרבנן דס"ל הכי בפסחים צ"ז א' (ועי' זבחים קי"ב א') מנחות פ' א' תמורה כ"ב ב' (ועיי"ש כ"א ב' ובתוס' ד"ה ולד וכו' ובמעילה י' ב' תוס' ד"ה ולד וכו' ובתוספתא פ"ב דתמורה ועי' ירושלמי פסחים פ"ט ה"ו יעו"ש ובקרבן העדה שם).

קודם

שיזרק וכו'. תמורה כ"ב ב' וכלישנא קמא.

ונועל

עליהם וכו'. מרן הראה מקום מנזיר כ"ה א' (וכ"ה בתמורה י"ז ב') והראה עוד מקום מע"ז פ"ק (והוא י"ג ב' וכ"ה עוד ביומא ס"ו א' ובבכורות נ"ג א') וע"ע בקדושין נ"ה ב' יעו"ש היטב וע"ע בפי' המשניות לרבינו בספ"ד דתמורה יעו"ש ולקמן פ"ו הי"ח.

ודברים

אלו וכו'. עיין נזיר כ"ה א' ותמורה ט"ז ב' י"ח א' ובכורות ט"ז א' ועוד דוכתי טובי דקאמר חמש חטאות המתות הלכתא גמירי לה.

חטאת

צבור וכו'. הוריות ו' ב' ותמורה ט"ו א' ט"ז א' ב' ופסק כרש"י וכן פסק בפי' המשניות שם והטעם דבתמורה ט"ו א' ס"ל לת"ק כוותיה דר"ש ועי' בהג"ה שנדפסת במנחות ק"ח א' על גירסת רש"י והוא תמוה יעו"ש היטב.

זכרים. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הלכה ט"ו.

כמו

שיתבאר. לקמן פ"א מהל' תמורה ה"א.

מתים. עיין הוריות ו' א' ב' תמורה ט"ו ב' ט"ז א' ועי' ב"ב קט"ו ב' דאפי' שבטא לא כלה יעו"ש ועי' בפי' המשניות לרבינו בתמורה שם שכיון לזה.

ב

ירעו

עד וכו'. יומא נ' א' ס"ה א' הוריות ו' א' ובשבועות י"א ב' י"ב א' ועי' בתשובות בנו של רבינו (ס' ברכת אברהם) סימן ט'.

ג

האחרת

תמות וכו'. כרב הונא אמר רב בתמורה כ"ג א' והא דלא פסק כרבי אבא שס"ל דהכל מודים בנתכפר באינה אבודה שאבודה תמות לא נחלקו רק אם נתכפרו באבודה יעו"ש היטב כתב מרן משום דמסתבר טעמיה דר"ה ועוד דאתיא אליביה סתם מתני' כדברי הכל עכ"ל וכוונתו למה שהקשו שם על ר"א רישא רבנן וסיפא ר' ועוד הקשה שם מהך מתניתין דיומא ס"ב א' והוכרח לפרש דקאי כרבי אבל לר"ה אתי כד"ה ומיירי בשמשך יעו"ש בתוס' ד"ה וטעמא דצבור וכו' יעו"ש היטב (וע"ע בתוס' שם ע"ב בד"ה הא מא' וכו' שכתב דהש"ס הדר ביה מהסוגיא קמייתא וס"ל דהמשנה אתי ככו"ע ומיירי בכל ענין ועי"ש היטב) אמנם מהך משנה דיומא אתי שפיר אליבא דר"ה משום דלפ"ז אתיא מתניתין כפשטיה לרבנן וכ"כ התוס' יו"ט ויש להעמיס זה בכוונת מרן ג"כ דקאי אליבא דמשנה דיומא והבן. וע"ע בתוס' שם כ"א ב' בד"ה ולד חטאת וכו' שכתב דהסוגיא דפסחים צ"ז א' והסוגיא דמנחות פ' א' לא אתי כר"א יעו"ש היטב דלר"א מאי קושיא התם בפסחים ובמנחות הא כיון שנתכפר בשאינה אבודה גם רבי מודה דתמות האבודה ולפ"ז אתיא שפיר דברי שמואל כפשטא וחדא קתני ולא הוצרך לשנויי דשמואל כר"ש ס"ל יעו"ש היטב ושם ועיי"ש בצאן קדשים. וע"ע שם כ"ב ב' בתוס' ד"ה אפי' אבודה וכו' (וע"ע בתוס' זבחים קי"ב א' בד"ה הא מני וכו' שהסוגיא דהתם אזיל אליבא דר"א וכו' יעו"ש היטב וצע"ק והבן) ודע כי רבינו בפי' המשניות העתיק דברי ר' אבא ועיי"ש בתוס' יו"ט מ"א שהעתיק מנוסח ארץ ישראל שהביא רק הא דר"ה יעו"ש היטב.

תמימה

תקרב וכו'. תמורה כ"ד א' בכורות ל"ג א'.

קודם

שיזרק דם התמימה מותרת אחר שנזרק דמה אסורה בהנאה. כצ"ל וכ"כ מרן והלח"מ וכת"ק דהתם בתמורה ובבכורות שם ועיין בלח"מ.

ימכרו

שתיהם וכו'. בתמורה כ"ב ב'.

ד

שלשתן

עומדות וכו'. מנחות פ' ב' ומה שתמה מרן למה פסק כר' זירא ולא כאביי וכו' עי"ש בתוס' דתלה זה בפלוגתא דשבת ע"א א' ובמנחות כ"ד ב' יעו"ש היטב והנה שם פליגי בזה אביי ורבא והלכה כרבא ועיין לקמן פי"א הל' כ"ו כ"ז ופי"ב ה"ט ובהל' שגגות פ"ו הי"א ופ"ז ה"י יעו"ש היטב ועי' מש"כ בחי' לשבת שם. וע"ע כעין זה בפ"ג מהל' מתנות עניים הי"ז יעו"ש היטב.

ה

לאחריות

מתכפר וכו'. פסחים צ"ז ב' יומא ס"ה א' זבחים קי"ב א' מנחות פ' א' תמורה כ"ד א'.

ו

מעוברת

וילדה וכו'. יבמות ע"ח א' תמורה י' א' כ"ה א' מנחות פ"א א' ועיין לח"מ שכתב להקשות הא שם בתמורה כ"ה אסיק בתיובתא על ר' יוחנן דס"ל שייר משוייר ולמה פסק כמותו ותירץ דבתר הכי אוקמה כתנאי ור"י כרבנן יעו"ש היטב, אבל לא ידעתי מאי הועיל בזה כיון דמוכח מהא דאמר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו וכו' דמוכח מזה דשיירו אינו משוייר עובר ירך אמו. אבל באמת לק"מ כי רבינו פסק בפ"ז מהל' עבדים ה"ה וז"ל הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמי ששחרר חצייה עכ"ל והנה בזה פסק דבאמת לא זכתה לו ובהא דאת בת חורין וולדך עבד וכו' מוכח דס"ל דשיירו משוייר אך יש להקשות ל"ל טעמא בסיפא דהו"ל כמשחרר חציו תיפוק ליה דשיירו משוייר וא"כ אין עבד זוכה מיד רבו בעד עבד אחר וכדאיתא התם בש"ס וכן השיגו שם הראב"ד יעו"ש היטב ועיי"ש בלח"מ (ועיין תוס' ב"ק מ"ז א' ד"ה מ"ט וכו' ותוס' חולין נ"ח א' ד"ה והלכתא וכו' וע"ש בר"ן יעו"ש היטב ועי' יבמות ע"ח א' ד"ה בעלמא וכו' וד"ה אלא וכו' ותוס' גיטין כ"ה ב' ד"ה מ"ט וכו') וא"כ אתי שפיר טעמא דרבינו (וע"ע בתוס' סנהדרין פ' ב' בד"ה עובר וכו' וזבחים קי"ד א' ד"ה וקסבר וכו' והבן וע"ע תמורה י"ט א'). גם מש"כ לתרץ דלעולם ס"ל לרבינו דשיירו אינו משוייר ורק דהטעם משום דאדם מתכפר בשבח הקדש יעו"ש היטב גם זה נכון דאע"ג דהתוס' כתב שם בתמורה לחלק בין תודה לחטאת וכ"כ התוס' במנחות פ' א' בד"ה מאי קמ"ל וכו' יעו"ש היטב מ"מ אסקו התוס' במנחות שם בקשיא מהא דשם פ"א א' יעו"ש היטב והבן.

ודע דהא דהקשה הלח"מ על הטעם הראשון דטעם רבינו משום דשיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא מהא דכתב פט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"א היא שלמים וולדה עולה וכו' הרי וולדה שלמים והיה לו לומר ה"ז שלמים יעו"ש היטב תמהתי על תמיהתו דבשלמא בתמורה שם כ"ה א' דאיתא שם ה"ז ולד שלמים (עיי"ש במשניות) שפיר קשה ליה להש"ס דהו"ל למימר ה"ז שלמים אמנם רבינו כתב הרי ולדה שלמים ור"ל ולד שלה הוא שלמים ולא ולד שלמים ואתי שפיר דברי רבינו דאזיל לטעמא דאם שיירו משוייר (ועי' מש"כ שם בהל' מעה"ק יעו"ש היטב) ודוק.

ז

תרעה

עד וכו'. פסחים צ"ג א' יומא ס"ו א' תמורה כ"ב א' יעו"ש ועיי"ש בתוס' ד"ה אמר לך וכו'.

ותמכר

ויביא וכו'. עיין בפסחים צ"ז א' בתוס' ד"ה ורועה וכו' יעו"ש היטב.

ונפל

בה וכו'. תמורה כ"ב ב'.

ח

אע"פ

שנמצאת וכו'. מלשון זה משמע דריבוי ריעותות גרע טפי וכדעת רש"י בתמורה כ"ב א' וכ"א ב' ובמעילה י' ב' אבל באמת אכתי לא ניחא הלשון כלל דא"כ כיון דריבוי ריעותות מביאות לידי מיתה א"כ אמאי תרעה הא מכיון שנתכפרו הבעלים אח"כ ס"ל לרש"י ז"ל דתמות ואמאי כתב רבינו דתרעה ועוד הא כתב רבינו אח"כ נמצאת אחר כפרה אע"פ שנמצאת בע"מ או עברה שנתה וכו' משמע דריבוי ריעותות מעלי טפי לכן מחק מרבינו אע"פ שנמצאת בע"מ או עברה שנתה וכו' הראשון ועי' ג"כ בלח"מ וס"ל כפי' התוס' ומ"מ היכא דנמצא אחר כפרה תמות ולא דמי לאבדת לילה וכדמחלק הש"ס שם בתמורה כ"ב א' דלילה לא חזי לא לגופה ולא לדמי משא"כ עברה שנתה ובע"מ דלדמי מיחזי חזי (וכדאיתא הלכה ז) ועיין תוס' שם כ"א ב' בד"ה ולד וכו' יעו"ש היטב ובמעילה שם יעו"ש היטב.

וזה תלוי בחילוף הגירסאות שבין רש"י ותוס' בתמורה כ"ב א' דגירסת רש"י והיא גירסתנו מוכח דריבוי ריעותות מביאות לידי מיתה אמנם גירסת התוס' שם בד"ה אי תניא וכו' מבואר דריבוי ריעותות מביאות לידי רעיה יעו"ש היטב ועיי"ש עוד בד"ה ומי אמר וכו' ועיי"ש עוד בתוס' ד"ה אמר לך וכו' שמשמע שם דאדרבה כשיטת רש"י דאבודין לחוד קיל טפי מהיכא שאבדה ונמצאת בע"מ יעו"ש היטב ועיין בצאן קדשים שהביא בשם ברכת הזבח שהרגיש בזה והעולה מהצאן קדשים הוא כך דרבא ס"ל דאבדה לחוד ונמצא לאחר כפרה מתה והא דנקט במשנה ונמצא בע"מ לרבותא הוא דנקיט וכמש"כ שם כ"א ב' ובמעילה י' ב'. אמנם ר"ל ס"ל דעברה שנתה רועה וה"ה באבדה לחוד דתרעה ודוקא בנמצאת בע"מ אז אמרינן היכא דנמצאת לאחר כפרה תמות יעו"ש היטב והדברים מתמיהים הא שם כ"ב ב' איתא בהדיא דאבדה ונמצאת אחר שכיפרו בעלים תמות לרבנן וכי בכל מקום נפרש לר"ל דמיירי בנמצאת בע"מ ועוד הא רבינו פסק בהלכה ז' כר"ל ומ"מ ס"ל באבדה לחוד ונמצאת אחר שכיפרו בעלים דתמות. ולפענ"ד נראה דהתוס' לא כתב רק ליישב אליבא דשיטת רש"י ז"ל דס"ל דריבוי ריעותות מביאות לידי מיתה אמנם התוס' לשיטתייהו י"ל דמפרשים הכי דהש"ס מקשה אליבא דר"ל דס"ל שעברה שנתה רועה והא מבואר מהתם דיומא דדחוי מתה ומשני דעל כרחך צריך אתה לחלק בין הדחויים לאבודין דבאבוד כל שנמצאת קודם הכפרה רועה לרבנן ואילו בדחוי אע"פ דישנו קמן מ"מ מת וה"נ איכא לחלק בין דחויין לעברה שנתה והבן היטב.

והא דקתני אלא תרעה עד שיפול בה מום מיירי בנמצאת תמימה אבל בנמצאת בע"מ הא מסתאבא וקיימא וכדאי' בתמורה כ"ב א' שם א"נ דמיירי בנמצאת בע"מ עובר וכמש"כ התוס' במעילה שם בד"ה ואם עד וכו' ואף דהש"ס מקשה עלה בתמורה דא"כ ישמור מיבעיא ליה יעו"ש יש לומר דהיינו דוקא בדס"ד דלא קאי רק אאבדה ונמצאת בע"מ אבל לבסוף דמסקינן דקאי נמי אאבדה ועברה שנתה והתם ע"כ רועה עד שיסתאב דהתם לא שייך שימור להכי נקט רועה והבן וכן מצאתי שם בצאן קדשים.

ודע דיש לקיים הנוסחא זו שלפנינו ברבינו וס"ל לעולם כדעת התוס' דריבוי ריעותות מביאות לידי רעייה רק דלא נימא כיון דנמצאת בע"מ או עברה שנתה הוי כדחויין וכדס"ד דש"ס בתמורה שם לכן כתב אע"פ שנמצאת בע"מ או שנמצאת אחר שעברה שנתה מ"מ לא הוי כדחוי ובסיפא קמ"ל דלא נימא דריבוי ריעותות מביאות לידי רעייה אע"פ שנמצאת לאחר כפרה וכנ"ל.

ט

אלא

תרעה. תמורה כ"ב ב'.

אבדתה

בלילה וכו'. פסחים צ"ז א' תמורה כ"ב א' ב'.

י

אלא

רועה. שם כ"ב ב' מימרא דרב פפא.

יא

דמיהן

לנדבה. כיון דכבר קרב החטאת שנתחייב בה לכן יפלו דמיהן לנדבה ועיין רש"י שם ד"ה נקטינן וכו' ועיין תוס' פסחים צ"ז א' ד"ה ורועה וכו' ופשוט ועיין לקמן פ"ה ה"ט ועיין בפ"ב מהל' שקלים הל' ה' יעו"ש היטב.

יב

אפילו

בסוף וכו'. תמורה כ"ב ב' בעיא דר"פ ולא איפשיטא.

יג

בסתר

המדרגה וכו'. שם כ"ב ב' מימרא דרבי יוחנן וס"ל דסתר המדרגה הוא כאחורי הדלת ועי' בפי' המשניות לרבינו וכ"ה בלח"מ ודבריו נכונים.

ה"ז

ספק וכו'. שם איבעיא להו אבראי מהו יעו"ש היטב וכ"ה בלח"מ ועיין לקמן בפ"ה ה"ט במרן בשם ר"י קורקוס יעו"ש.

רואה

אותה וכו'. בש"ס שם הלשון כך אבל אבראי דאיכא דחזי לה וכו' ומבואר מזה דזה פשיטא שאחר רואה אותה רק שאינו מכירה ומיבעיא ליה אם זה חשוב אבודה או לא ורבינו כתב דהספק הוא אם יש שם אדם אחר רואה אותה אם לאו משמע הא אם וודאי אדם רואה אותה אינה אבודה ויש לעיין בזה. ועוד יש לעיין דמשמע אם אדם אחר רואה אותה אינה אבודה בוודאי, ומאי שנא מהא דאחד מכירה אפי' בסוף העולם דה"ז ספק וכ"ש אם אחר רואה אותה ואינו מכירה וצ"ע. שוב ראיתי שהלח"מ הרגיש קצת בזה.

יד

מקריבין

אותה וכו'. יומא נ"ה ב' גיטין כ"ח א' ועי' במל"מ מש"כ כאן.

כחטאת

העוף וכו'. שם בגיטין ע"ב.

כמו

שביארנו. לעיל פ"ג מהל' מעשה הקרבנות ה"ח.

אשם

ודאי וכו'. פסחים ע"ג ב' שבועות י"ב א' תמורה כ' ב' וכת"ק דהתם ועי' תוס' קדושין נ"ה ב' ד"ה ודילמא וכו' שכתב שאשם שכפרו בעליו באחר למיתה אזיל וצ"ע.

באשם

ירעה וכו'. נזיר כ"ה ב' ב"ק ק"י ב' תמורה י"ח א' בכורות ט"ז א' ובתמורה מבואר דולד אשם רועה ועיי"ש ע"ב תוס' ד"ה בדמיהן וכו' וצע"ק ושם כ' ב' ד"ה אבל לפני וכו'.

טו

עולה

כשר. פסחים ע"ג א' זבחים ה' ב' מנחות ד' א' נזיר כ"ה ב' תמורה י"ח א' וע"ע זבחים קי"ב א' קט"ו ב'. והא דכתב אם הקריבו עולה כשר היינו דוקא בשהקריבו לשם עולה מפורש הא סתמא אינו כשר וכמש"כ מרן בשם ש"ס דפסחים הנ"ל והיינו מטעם דבעי עקירה ורבינו ס"ל לקמן פ"ד מהל' קרבן פסח ה"ג דבעי עקירה יעו"ש היטב ועל כרחך שם הטעם משום דטעון עקירה דתירוץ דמת בעלים אחר חצות והפרישו קודם חצות ליתא דהא רבינו ס"ל דבע"ח אינם נדחים והתירוץ דשם הא מני ר"א היא דס"ל דהשוחט אחרים לשם פסח פסולין וכן התירוץ שם דהא מני יוסף בן חונאי היא דס"ל דהשוחט אחרים לשם פסח פסול יעו"ש גם זה אינו דהא לא ס"ל לרבינו כן כדאיתא לקמן פט"ו הלכה י"ב יעו"ש וע"כ הטעם דבעי עקירה ולכן ס"ל הכא דבעי הקריבו לשם עולה דוקא וא"כ כיון דפסקה רבינו לההיא ברייתא לכן על כרחך ס"ל דבעי עקירה ולפ"ז הוכרח כאן לפרש כמסקנא הראשונה דפסחים (ובהכי מיושב היטב מה שפקפק בזה הלח"מ) ודע דבנזיר כ"ה ב' איתא שם בהדיא כמש"כ רבינו. שוב ראיתי כי ז"ל רבינו בפ"ד מהל' קרבן פסח שם נטמאו הבעלים או מתו או משכו את ידיהם אפי' נטמאו או מתו קודם זריקת הדם מניחין אותו עד שתעובר צורתו ואח"כ ישרף זה הכלל כל שפיסולו בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו ואח"כ ישרף לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידיהם או מתו או נטמאו ונדחו לפסח שני ה"ז ישרף מיד עכ"ל ויש לעיין שם היטב ואי"ה שם יתבאר בזה מזה ועי' פ"ב מהל' שגגות ה"ב מש"כ בזה יעו"ש היטב ועי' בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות הי"ב יעו"ש.

גזירה

לאחר וכו'. מרן ז"ל הראה מקום לזה מהא דפסחים שם יעו"ש היטב ובאמת הקשה הלח"מ ע"ז היטב דבש"ס לא אמרינן כן רק למאי דבעי לומר דלא בעי עקירה ומקשה א"כ כי לא ניתק נמי ואפי' אם נימא דגרס כפירש"י שהובא בתוס' מנחות שם דה"ג א"ה לכתחלה נמי יעו"ש מ"מ מבואר שם דכ"ז בעינן אם נימא דלא בעי עקירה אבל אם נימא דבעי עקירה א"כ לק"מ יעו"ש היטב. ואני אומר דלק"מ דכבר כתבו התוס' התם בפסחים דלאחר ניתוק ולאחר עקירה ליכא למיחש למידי משום קודם עקירה דהא איכא היכרא דניתוק יעו"ש היטב וא"כ אתי שפיר דברי רבינו וכיון להסוגיא הנ"ל ולמאי דאיתא בשבועות י"ב א' והובא לעיל הלכה ב' והבן היטב.

טז

תרעה

עד וכו'. תמורה י"ט ב' וכת"ק דשם יעו"ש וע"ע שם כ"ז ב' ועיי"ש בתוספתא רפ"ב דלכאורה דלא כש"ס שם. שוב ראיתי במפרש שם שהרגיש בזה.

וכן

ולדה. שם מבואר דאפילו ר"א דפליגי וסבירא ליה שם י"ח ב' דבמקדיש נקבה לעולה וילדה זכר דולד עצמו קרב עולה מ"מ מודה באשם דאין ולד קרב אשם יעו"ש ושם כ' ב' וע"ע לקמן פ"ד מהל' תמורה ה"ד ושם אם ירצה השם יבואר מזה. והטעם כמו שכתבו תוס' שם ד"ה אדמשמע וכו' וכן כוונת רש"י שם יעו"ש היטב וצריך עיון על תוס' שהבינו ממנו על דרך אחר.

יז

וילדה

זכר וכו'. בתמורה י"ח ב' יעו"ש והנה רבינו שמר לשון המשנה כצורתה וגבי נקבה לאשם העתיק הדין מהיא עצמה וגבי נקבה לעולה לא הביא כלל מהיא עצמה וכתב דין ולדה וכתב התוס' יו"ט גבי אשם וז"ל וגבי עולה מילתא דפשיטא (ר"ל דהיא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמיה עולה) ורבותא אשמעינן דאפי' ילדה זכר הראוי לעולה דירעה וכו' וה"נ אשם שילדה זכר שירעה וכו' יעו"ש היטב ועדיין לא ביאר לנו דא"כ אמאי השמיענו דין מהיא עצמה גבי אשם ולא גבי עולה ומ"ש מעולה דהוא מילתא דפשיטא טפי מגבי אשם וצ"ל דלהכי נקט גבי עולה דין דולדה ולא תני דין מהיא עצמה משום דהתם נקט מילתא דפליגי ביה ר"א ורבנן ולא פליגי רק גבי ולדה ולא בהיא עצמה לכן השמיט התם הדין מהיא עצמה אבל גבי אשם דבוולדה לא פליגי לכן השמיענו דין עצמה וזה שייך נמי גבי עולה ורבינו שכל לשונו ותפס תחלה דין אשם מהיא עצמה ונקט התם ג"כ דין ולדה דאליבא דכו"ע דלא פליג בה ר"א ושוב השמיענו דין דוולד עולה דפליגי בה וקמ"ל הלכה כת"ק ועוד י"ל דלכן נקט גבי אשם דין מהיא עצמה ולא גבי עולה משום דמילתא דפשיטא היא אבל גבי אשם קמ"ל חילוק בין קודם כפרה דיביא בדמיה אשם משא"כ לאחר כפרה דיפלו דמיו לנדבה משא"כ גבי עולה דהתם בכל ענין הוי איהי גופא עולה (ויש לעיין קצת דהא גם התם איכא לפלוגי דאם לא הביא עדיין עולה לחובתו או לנדרו יביא בדמיו עולה ואם לאחר שהביא ויצא ידי נדרו יביא דמיו לנדבה ויש לעיין בזה ועי' תוספתא פ"ב דתמורה וז"ל המפריש נקבה לעולה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה וכו' המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה עכ"ל ועל כרחך מיירי התם לאחר שנתכפרה דאל"כ גבי אשם אמאי לא יביא בדמיו אשם והבן ויש לעיין בזה) וע"ע תוס' תמורה י"ט ב' ד"ה ר"ש וכו' יעו"ש היטב ודוק.

יח

זכר

לחטאת וכו'. כ"ז עיי"ש בתמורה כ' א' ומפרש רבינו דזהו אליבא דכו"ע ועי' השגת הראב"ד שכתב שזה אינו רק אליבא דר"ש יעו"ש ובמרן ובלח"מ ועיין לקמן פ"א מהל' תמורה הכ"א יעו"ש היטב ובלח"מ שם ואני בעניי יגעתי ומצאתי מקום לדברי רבינו בירושלמי פסחים פ"ט ה"ו יעו"ש היטב ויש לעיין בזה.

יט

שלא

חטא. כריתות כ"ג ב'.

שחטא

ודאי. שם בש"ס ועי' תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פכ"א.

שלבו

של וכו'. שם מפרש כן טעמא דרבנן.

יפלו

דמיו וכו'. וכר"י דס"ל הכי שם כ"ד א' והלכה כמותו לגבי דר"א תלמידו והש"ס תלי הא בהך פלוגתא יעו"ש היטב ועיין במרן.

הדם

ישפך וכו'. עיין מש"כ לעיל פ"ג הי"ט ד"ה מקדשין דם יעו"ש ושם בתו"כ ועיין תמורה ל"ד א'.

הבשר

יאכל וכו'. שם כ"ג ב' במשנה ושם כ"ד ב' ובתו"כ שם.

כ

שלא

נשחט וכו'. שם כ"ג ב'.

הבשר

יצא וכו'. וכתירוץ דרב אשי שם כ"ד ב' וקאי על הא דאשם ודאי עי' רש"י שם ותוס' ד"ה אמר רב אשי וכו' ודלא כהרע"ב שלא העתיק רק לישנא קמא דש"ס דתברא יעו"ש היטב.

כא

ירעה

עד וכו'. שם כ"ד א' ויש לעיין למה הביא זה הא בש"ס שם לא איתמר זה רק אליבא דר"מ אבל לחכמים אפי' באחד הדין כן כמש"כ רבינו הלכה י"ט יעו"ש היטב וי"ל דכתב זה משום דבעי לאסוקי דבאשם ודאי ג"כ הדין כן ומ"ה כתב זה רבינו והבן. ואחרי כותבי נחמתי כי ראיתי כי רבינו לא כתב כאן מאם נודע שלא חטא או שחטא ומיירי דגם עכשו הוא ספק לו והיא גופא קמ"ל דאם נתכפר באחת מ"מ לא אמרינן דאיגלי מילתא למפרע דלא היה הקדש והו"א דיצא וירעה בעדר קמ"ל דלא ויצא לו כן מדאיתא שם בש"ס ונתכפר לו באחת מהן ולרש"י ל"ל נתכפר באחת מהן וכמו שהרגיש בזה התוס' יעו"ש היטב לכן מפרש רבינו דהיא גופא קמ"ל דמודה ר"מ באם נתכפר באחת דלא אמרינן דהוי כמו דנודע לו אם חטא או לא חטא אלא אמרינן דלבו נוקפו וגמיר ומקדיש ליה יעו"ש ולהכי כתב דא"צ לומר באשם ודאי והוא עכשו ברי לו שחטא כמתחלה פשיטא דאמרינן הכי דלבו נוקפו וגמיר ומקדיש והוי שפיר רבותא דמה אם אשם תלוי שעומד להתברר אם חטא אם לא חטא ומ"מ בהפריש שתים אמרינן דלבו נוקפו וגמיר ומקדיש ופשיטא באשם ודאי דאין עומד להתברר יותר מכפי שהוא עכשו כ"ש דהוא גמיר ומקדיש והוי דינו כמו בחטאת דלעיל הלכה ה' יעו"ש היטב ובזה מיושב היטב מה שנתקשה בזה המל"מ ועיין זבחים קט"ו א' יעו"ש היטב ודוק וע"ע מעילה ז' ב'.

כב

שתים

ובאים וכו'. קדושין נ"ה ב' זבחים מ"ח א' ע"ה ב' ע"ז א' קט"ו א' מנחות ג' א' מ"ח ב' (זבחים צ' ב') ועי' כריתות י' ב' כ"ב ב' וע' תוספתא פ"ד דכריתות יעו"ש ועי' תו"כ ויקרא דבורא חטאת פי"ט פ"כ כ"א כ"ב ופרשת קדושים פ"ה.

לדמיהם

קצבה. משמע אף למטה אין להם קצבה ועי' רש"י זבחים מ"ח א' (ומש"כ תוס' שם בד"ה אשם וכו' לבאר התו"כ יעו"ש כ"ה מבואר בת"כ ויקרא פכ"א בסופו בהדיא) ומשמע מרש"י דאשם נזיר ואשם מצורע בעינן שיהא שוה סלע אמנם עיי"ש בתוס' ד"ה וחטאת וכו' ובמנחות ק"ז ב' ד"ה כבש וכו' ובכריתות י' ב' ד"ה מכלל וכו' יעו"ש היטב דמוכח משם דה"ה בפחות מסלע כשר וראיה מוכרחת מההיא דכריתות כ"ז א' יעו"ש היטב וכ"ה בתוספתא פ"ד דכריתות וז"ל אשם נזיר ואשם מצורע שהביאן יתיר על י"ב חדש פסולין הביאן פחות מי"ב חדש אפי' ליום השמיני כשרין הביאן בסלע הביאן בשקל הביאן בחמש דינרין כשרים עכ"ל.

מן

הקטנים וכו'. יש לעיין הא כתיב בתורה איל ועי' בתו"כ ויקרא פ"כ שמבואר שם שאשם תלוי צריך להיות שתי שנים יעו"ש היטב וכ"מ מן המקומות שציינתי לעיל ס"ק מ"ט שגם אשם תלוי בא דוקא בן שתי שנים וצ"ע.

כג

אין

לו וכו'. כריתות כ"ז א' ועיין תוס' זבחים מ"ח א' ותוס' כריתות י' ב'.

כד

שתים

כשר. עיין כריתות שם וכגי' רש"י שם וכן הוא בתוספתא פ"ד שם וכמש"כ בהג"ה שבמרן ועי' לח"מ שתמה אמאי לא כתב דישלים סלע לגזבר יעו"ש היטב ונ"ל כי רש"י פי' שם וז"ל מאי הוי עלה דהאי שינוייא דחיקא הוא דאי אדם מתכפר בשבח הקדש תשלום סלע לא הוי עכ"ל ולפ"ז כי מסיק עלה דיצא משמע בלא תשלום כלל והך ברייתא דנקטה דישלים סלע ס"ל דאין אדם מתכפר בשבח הקדש ואע"ג דגם זה לא ניחא דהא א"כ מאי מהני ליה הא דישלים סלע וכקושיית הש"ס מ"מ הך ברייתא לא ניחא ממנ"פ והויא משבשתא לכן פשט לה מהך ברייתא דאדם מתכפר בשבח הקדש וא"צ להשלים כלל והבן וברור. ודע כי בתוספתא פ"ד איתא שם וז"ל לקח איל אחד בסלע ופיטמו והרי הוא יפה שתים כשר יביא סלע מביתו הפריש איל אחד מעדרו בשעת הפרשתו יפה סלע ובשעת הקרבתו יפה שתים כשר בשעת הפרשה יפה שתים ובשעת הקרבתו יפה סלע פסול עכ"ל והנה הך תוספתא צ"ע כיון דפיטמו והרי הוא שוה תמניא אמאי יביא עוד סלע מביתו ואף די"ל דמיירי בפיטמו בשלש ועמד על תמניא מ"מ יביא סלע לא משמע הכי ואלו לא יראתי לשלוח יד הייתי מגיה כי כן צ"ל ופיטמו והרי הוא יפה בשתים כשר לקח איל בסלע והרי הוא בשתים כשר ישלם סלע הפריש איל אחד וכו' והרי הוא כמו שהוא בש"ס שם והבן.

אינו

דחוי. עיין בלח"מ שהקשה תיפוק ליה מטעם דבע"ח אינם נדחים יעו"ש ולפי מש"כ לעיל פט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ד ופ"ג מהלכות אלו הכ"ד יעו"ש מיושב היטב.

יפה

שתים. לעיל הכ"ד ד"ה שתים כשר הבאתי לשון התוספתא.

כמו

שביארנו. לעיל פט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ד, ופ"ג הכ"ד ועיין לקמן פ"ו ה"א ופ"ג מהל' שגגות ה"ח ועיין במל"מ כאן ובפ"ד מהל' מעילה ה"ו.

למום

שנפל וכו'. עיין תוס' זבחים ע"ז ב' ד"ה הא עבר וכו' ושם י"ב ב' בד"ה וש"מ וכו' ומשמע מכאן דדוקא בדחוי ממילא כמו בע"מ אבל דחוי בידים לא וכמו שכתב בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ד ד"ה קדושת דמים ודע כי בכריתות שם כתב רבינו דאם נתקן אח"כ ג"כ פסול יעו"ש וכמש"כ המל"מ בשמו וכתב שם הטעם דבע"ח נדחים יעו"ש וקצת צ"ע בזה כיון שנדחה ממילא גם ר"י מודה דבע"ח אינם נדחים וכמש"כ תוס' בזבחים י"ב ב' ד"ה וש"מ וכו' אבל יש ליישב דע"כ לא כתב התוס' רק בדבר שבא תקונו ממילא משא"כ בדבר שקצת צריך תיקון ע"י ד"א יעו"ש היטב ודוק ועיין ביומא ס"ד א' ודוק היטב.

כה

ולקח

בהם וכו'. כריתות שם כ"ו ב' כ"ז א' ותוספתא שם פ"ד ומסיים שם בתוספתא וז"ל אם לאו שניהם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא מהן אשם היפה שתי סלעים והשאר יפלו לנדבה עכ"ל אבל אם קנה אחד לאשם והוא אינו שוה שתי סלעים ירעה עד שיומם וימכרנו ויוסיף מביתו עד שתי סלעים וקרב לאשם ומותר הדמים יפלו לנדבה עיין במל"מ פ"ד מהל' מעילה ה"ו.

כו

פסול

ותעובר וכו'. כ"ה במנחות מ"ח ב' ועיין תוס' זבחים קט"ו א' ד"ה או שהיה וכו' ובמנחות שם בד"ה אית ביה וכו' ובתמורה י"ט ב' בד"ה אשם וכו' וע"ע בתוספתא פ"ק דזבחים יעו"ש היטב.

פסול

באשם. שם במנחות ובתוספתא שם.

כמו

שיתבאר. לקמן פט"ו ה"א.

כז

י"ב

חדש וכו'. מנחות שם ותוספתא שם פ"ק דזבחים.

זמן

בבעלים וכו'. עיין זבחים קי"ב ב' קט"ו א' ועיין תוספתא פ"ק דזבחים ועי' לעיל פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ט.

וטעונין

נסכים. תוספתא שם וכעין זה עיין יומא ס"א ב' מנחות ה' א' צ' א'.

בעולת

חובה. מנחות מ"ח ב' ותוספתא שם פ"ק דזבחים.

עלתה

לבעלים וכו'. י"ל דה"ק דבשחטן בני י"ב חדש ויום אחד עלתה לבעלים כמש"כ רש"י במנחות מ"ח ב' דהוי כמי שנדר להביא קטן והביא גדול המבואר לעיל פ"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"א ובהא דמחוסרי זמן לא יצא יעו"ש היטב בזבחים קי"ב ב' וקט"ו א' ומה שכתב בתוספתא שם דאינו עולה לבעלים לשם חובה קאי על מחוסרי זמן (ועיין שם בתוספתא דט"ס שם וצריך תיקון שם יעו"ש היטב).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.