לחם משנה/נזקי ממון/ט

לחם משנה ‏ נזקי ממון ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

היו שנים רודפים אחר אחד. כתב הרב"י בח"מ סי' ת' דהך חלוקה דמתני' ע"כ צריך לאוקומה בשעדים מעידים שאחד מהם נגחו דאל"כ לא הוה ליה למיתני אם שניהם מאיש אחד חייבים ע"כ. משמע דהוכרח רבינו ז"ל לפרש מתני' בהכי ולכך כתב שיש עדים שאחד מהם נגח ותימה לדעת רבינו ז"ל דסובר בפ' זה דכשיש עדים שאחד מהם נגח ואחד אומר המועד הזיק והמזיק אומר תם הזיק דלא מקרי טענו חיטים והודה לו בשעורים ואם לא יביא ראיה יטול כמ"ש מזיק כיון דיש עדים שנגח אחד מהם וכדכתב ה"ה לדעתו ז"ל א"כ כל הני פירכי דפריך גמ' בסוף המניח ממתני' הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק ומותיב תיובתא דרבה בר נתן דאמר טענו חיטים והודה לו בשעורים פטור מאי קושיא נוקמה כולה מתניתין דומיא דרישא שהעדים מעידים שנגח אחד מהם ואין יודעים אי זה הוא וכן בנזוקין שנים ומזיקין שנים והעדים מעידין שהזיקו שניהם לשניהם אבל אינם יודעים אם גדול לגדול וקטן לקטן או איפכא וכן בתם ומועד שהזיקו ויודעים ששניהם הזיקו אבל אינם יודעים מי למי ובכי הא ניחא כולה מתני' דאין זה טענו חיטים והודה לו בשעורים ושקיל כדאמר מזיק כיון דיש עדים שנגח ובברייתא דה"ז משתלם לקטן מן הגדול ולגדול מן הקטן לא הוה צריך לאוקומי בתפס אלא אפילו דלא תפס גובה כדאמר מזיק כדכתיבנא וצריך עיון:

ח

בד"א וכו'. מ"ש ה"ה ז"ל שרבינו ז"ל מפרש שאם אבד האחד פטור לגמרי הוא לאפוקי מה שכתב הרא"ש ז"ל בשם גאון מדברי ה"ר יהודה ברצילוני וכתבו הטור ז"ל סי' ת':

ט

היו שני השוורים וכו'. כתב ה"ה ז"ל וסוגיין כמ"ד פלגא נזקא ממונא בפ' המניח אמרו מתקיף לה רב פפא מדרישא וכו' הא לא מייתי ראיה שקיל ורב פפא הוא דאית ליה בספ"ק דפלגא נזקא ממונא וכן אזיל ומקשה כפי סברתו והוא דלא כהלכתא. אבל מ"מ קשה דבתר הכי קאמר גופא אמר רבא וכל הני קושיי לא הוו אלא למ"ד פלגא נזקא ממונא דלמ"ד פלגא נזקא קנסא היכי מקשה הא מצי למימר הא מייתי ראיה שקיל הא קנסא ומודה בקנס פטור והוא דוחק לומר דסתמא דגמרא אזיל דלא כהלכתא. וע"ק דאמאי לא מקשה סתמא דגמ' בספ"ק למאן דאמר פלגא נזקא קנסא מהני בבי דמתני'. ולכך נ"ל לומר דסוגיא הוי כהלכתא אליבא דשאר המפרשים שפיר דאע"ג דאיכא עדים שאמרו הזיק וזה אומר גדול והאחד אומר קטן מקרי טענו חיטים והודה לו בשעורים וכמו שהשיג הטור ז"ל על רבינו ז"ל בסימן ת' דלית ליה סברת ה"ה ז"ל שהליץ בעדו דמשום דאיכא עדים שהזיק אחד מהם לא מקרי טענו חיטים והודה לו בשעורים אלא אפ"ה פטור ולדידהו לא פרכינן למ"ד פלגא נזקא קנסא משום דמוקמינן למתני' בדאיכא עדים שהזיק אחד מהם וכיון דאיכא עדים אהנו כי היכי דלא נימא דהוי מודה בקנס וליפטר אבל מ"מ הוי טענו חיטים והודה לו בשעורים ומשום הכי הטור בסימן ת' כתב ומהשני אינו נוטל שהרי הודה לו שלא הזיקו ודומה לטענו חיטים והודה לו בשעורים ולא יהיב טעמא משום דזה הודה ומקרי מודה בקנס משום דאיירי דאיכא עדים דבהא עסיק רבינו ז"ל ואהנו עדים דלא נפטר מטעמא דמודה בקנס. וסברת הטור ז"ל היא סברת אביו הרא"ש דלעולם דומה לטענו חיטים והודה לו בשעורים בין שאין לו תביעה על אחד מהם בין שיש לו תביעה על שניהם ואין חילוק בזה אלא דכשיש לו תביעה על שניהם אהני אם תפס משא"כ באין לו תביעה על אחד מהם ואפילו דיש עדים שנגח אחד מהם אין נראה לטור ולהרא"ש לחלק בכך והרב"י שכתב בסימן ת"ד מ"ש הטור ז"ל ולדעת א"א הרא"ש ז"ל אין כאן שבועה כלל דכ"נ מדבריו בס"פ המניח שהשוה כשאין לו תביעה על אחד מהם לטענו חיטים והודה לו בשעורים. ובחנם נקט אין לו תביעה על אחד מהם דאפילו יש לו תביעה על שניהם דמי להאי:

י

ואם טען שאתה יודע הרי המזיק וכו'. כתב הראב"ד ז"ל בהשגות אתם ואמועד קאי כלומר בחלוקה דגדול וקטן. והטעם מבואר בדברי ה"ה ז"ל. עוד כתב הראב"ד ז"ל ומתני' דקתני המוציא מחבירו עליו הראיה כגון דקאמר שמא תם הזיק וכו' כוונתו דהוקשה לו א"כ במתניתין כשזה אמר תם הזיק והאחר תובעו מועד הזיק למה אמר המוציא מחבירו עליו הראיה היה לו לומר ישבע דהא מודה במקצת הוי כיון דהתם הוא בכלל נכסים ומשועבד למועד כדכתב ה"ה לזה תירץ דאין ה"נ דאם היה ברי להמזיק שתם הזיק היו אומרים במשנתנו ישבע דהיינו שבועת התורה דמודה במקצת אבל מתני' איירי דאמר שמא תם הזיק דליכא שבועה גביה, וחזר והקשה על עצמו דא"כ ליחייב דהרי הוו כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאמרי כיון דהוי מחוייב שבועת התורה ואינו יכול להשבע משלם ה"נ נימא הכי כיון שהודאה שהוא מודה בתם הוי מעין הטענה שטוענו האחר במועד, ותירץ דלא אמרינן התם בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא הכי אלא בדבר שיש לו לידע וחבירו טוען שהוא יודע באמת משא"כ במשנתנו וכבר האריך זה בפ"ה מהל' שאלה ופקדון זו היא כוונת הר"א ז"ל ואיכא לאתמוהי א"כ כיון דחשיב ממין הטענה מה שמודה בתם א"כ מה הקשו בסוף המניח תנן היה אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק את הגדול וכו' הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק הא חיטים ושעורים נינהו והא לא דמי לחיטין ושעורין דהודאה בתם הוי ממין הטענה לדעת הראב"ד ז"ל ובשלמא לדברי רבינו ז"ל איכא למימר דלא קאמר רבינו ז"ל דהוי מחוייב שבועת התורה אלא משום דאיכא עדים שנגח אחד מהם ומתני' איירי דליכא עדים ומשום הכי דמי לחיטין ושעורים ואע"ג דגם לו קשה אמאי לא מוקי גמרא מתניתין בדאיכא עדים דומיא דרישא כדאותיבנא לעיל מ"מ להר"א ז"ל קשה יותר שהוא מפרש דבמתני' אע"ג דליכא עדים חשיב תם ממין הטענה דמועד ואילו היה טוען מזיק ברי היה נשבע א"כ לדידיה לא פריך גמ' כלל כדכתיבנא וצ"ע:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף