חתם סופר/נדרים/פג/ב

חתם סופר נדרים פג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאני נהנה לבריות וכו'. ע' מ"ש הר"ן בשם הר"ם בר שניאור בשמעתין ולדידי צל"ע מעיקרא מה קא קשיא להו דהא בהך דחנוני המקיפו לא מיירי באיש עני שמותר לו ליטול לקט שכחה ופאה דהרי אפי' עשיר שבעשירים נמי כך דרכו לסמוך אחנוני המקיפו ורגיל אצלו ועושה עמו חשבון אחר זמן והוא פורע לו וזה חנוני פורע פועליו ונותן מעות לבניו כמבואר בש"ס בכמה דוכתין ואיש כזה בודאי לא הוא ולא אשתו הותרו בלקט שכחה ופאה וכשנדרה מהחנוני היא מסתגפת ברעב עד זמן שיטריח הבעל להביא לה ממקום אחר ועכ"פ בין כך לא הותרה היא ליטול מתנות עניים והוה ענוי נפש. משא"כ בשמעתין שנדרה מכל העולם ואי גם הבעל בכלל בריות לרבא או אחר גירושין לר"נ או בעל עני לעולא. הותרה היא בלקט שכחה ופאה. ולא ידעתי מה הרעש בזה וצ"ע:

מ"ט קאמר וכו'. כתב הר"ן דמיירי בימות החמה דאיכא לקט שכחה ופאה ולקמן גבי מעשר עני פי' דמתני' מיירי בשעה שמעשר עני מתחלק בתוך הבית. ובימות החמה מתחלק בגורן. אין זה סתירה דימות החמה דלקט שכחה ופאה היינו מזמן קצירה שבימי ניסן עד שלהי קייטא ואז מתחיל זמן גורן דמעשר ונקרא כבר ימות הגשמים לענין לקט שכחה ופאה. אך לאידך פירושי לקמן דמתחלה מתחלק בבית והנותר עד ימות החמה מוליך הבעה"ב עמו ומחלקו בגורן א"כ אז הוא זמן לקט שכחה ופאה דשנה זו וזמן חלוקת מעשר בגורן דאשתקד א"כ חד זימנא ולא א"ש מתני' דלא נקיט מעשר עני. ונ"ל דפליגי הני ב' פירושים בפלוגתת ב' לישני בב"מ (פח ע"ב) ופי' רש"י שם ד"ה בענבים וזיתים וכו' ודברי הרמב"ם והראב"ד פ"ד מה' מעשר ובמשנה למלך שם הלכה ב' ע"ש דהשתא למ"ד ראיית הבית דוקא קובע ע"כ עיקר חלוק בבית והמותר מוליך לגורן בשנה אחרת ודלא כרבא. וי"ל להך לישנא לא מתרצא מתני' וברייתא דמעשר עני בשינויא דרבא אלא פליגי בטובת הנאה ממון או בויתור אסור במודר הנאה וכדלקמן בסוגיא שלפנינו אי"ה. ורבא דס"ל דלא בעי ראיית פני הבית ע"כ מיתרצא ליה מתני' וברייתא אליבא דחד תנא דטובת הנאה ממון במודר הנאה והכא משנתינו בזמן דליכא מעשר עני ע"כ ניחא ליה לשנויי משנה וברייתא הכי וכיון דע"כ משנתינו בלא"ה בכל הזמנים איירי דע"כ מתוקם בזמן דליכא מעשר עני בגורן א"כ ממילא ניחא ליה לאוקמי משנתינו בעל בכלל בריות ומשנתינו בזמן ידוע דאיכא לקט שכחה ופאה וכהר"ם בר שניאור. אבל אידך אמוראי ס"ל מעשר עני תליא בראיית פני הבית דוקא והנותר מתחלק בגורן בתחלת הקיץ וסתירת המשנה וברייתא צ"ל כתנאי דט"ה ממון או ויתור וכנ"ל וא"כ אין לדחוק במשנתנו לחלק בזמן מן הזמנים וכהר"ם בר שניאור אלא בעל לאו בכלל בריות ולכשתתגרש תהיה מותרת בלקט שכחה ופאה. ועכ"פ צ"ל בחנוני המקיפו דלא תיקשי עכ"פ ליתהני ממעשר עני המתחלק בימות הגשמים בבית דהרי התם לא נדרה מכולי עלמא ומותרת במעשר עני המתחלק בימות הגשמים בתוך הבית. וא"כ מה הועיל הר"מ בר שניאור דמוקי למתניתין דחנוני בשעה דליכא לקט וכו' עכ"פ תתפרנס ממעשר עני וצ"ל דהאי לחוד לא ספיק למזונותיה:

נתגרשה יכולה ליהנות כו'. עיין אריכותו של הר"ן בהא דהנודר מהיורדי הים אחר שלשים יום וכוונתו דלהירושלמי אי נדרה מהבריות אחר למ"ד ונתגרשה ביני לביני א"כ לר"ע לא מיתסרי אבעל כיון דבשעת עיקר הנדר לא הוה בכלל בריות אע"ג דבשעת חיילות הנדר הוה בכלל בריות מ"מ שריא בהנאתו כל שכן אי אמרה סתם קונם שאני נהנה לבריות דהשתא הוה עיקר הנדר וחיילותו בפעם אחד מיד ולא הוה עדיין הבעל בכלל בריות לא בשעת עיקרו ולא בשעת חיילותו. ואח"כ בתוך משך זמן הנדר נתחדש שנעשה הבעל בכלל בריות פשיטא שתהיה מותרת בהנאתו. ואפ"ה אסורה לר"נ דשמעתין אחר גירושין וע"כ הש"ס דילן ס"ל בתר לשון הנודר וכוונתו אזלינן שכוונתו כל מי שנקרא בריה בשעת הנאה כמ"ש הרא"ש בפירושו וא"כ ה"ה ביורדי הים וכדומה. זה הוא כוונת הר"ן ז"ל ולא ראיתי לשום אחד מהראשונים או מהאחרונים שורש לדבריו וגם בפירושי נמוקי יוסף תלמידו לא הביא דבריו כלל. וי"ל קצת ולומר דהכא שאני כיון הא דבעל איננו בכלל בריות היינו לפי כוונת האשה דודאי הבעל הוא בריה אלא לגבי איתתא איננו נכלל בלשון בריה וכיון דע"כ בתר כוונתה אזלינן אזלינן נמי בהא בתר כוונתה ולא בתר עיקר הנדר ועדיין צ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף