בבלי מפוסק/ברכות/ה/א
בבלי מפוסק 
ברכות ה א
אם תלמיד חכם הוא אין צריך.
אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון: "בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת":
אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו".
אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יעסוק בתורה, שנאמר: "אמרו בלבבכם".
אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יקרא קריאת־שמע, שנאמר: "על משכבכם".
אם נצחו, מוטב. ואם לאו, יזכור לו יום המיתה, שנאמר: "ודומו סלה".
ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם"?
"לוחות" - אלו עשרת הדברות.
"תורה" - זה מקרא.
"והמצוה" - זו משנה.
"אשר כתבתי" - אלו נביאים וכתובים.
"להורותם" - זה גמרא.
מלמד שכולם נתנו למשה מסיני:
אמר ר' יצחק: כל הקורא קריאת־שמע על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם".
מאי משמע?
אמר מר זוטרא - ואיתימא - רב אשי: מרישא דענינא, דכתיב: "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם" וכתיב בתריה: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם".
ואמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת־שמע על מטתו, מזיקין בדילין הימנו, שנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף". ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו". ואין 'רשף' אלא מזיקין, שנאמר: "מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי".
אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה, יסורין בדילין הימנו, שנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף". ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו". ואין 'רשף' אלא יסורין, שנאמר: "מזי רעב ולחומי רשף".
אמר ליה רבי יוחנן: הא, אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, שנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".
אלא - כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקדוש־ברוך־הוא מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, שנאמר: "נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב וכאבי נעכר". ואין 'טוב' אלא תורה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו".
אמר רבי זירא - ואיתימא - רבי חנינא בר פפא: בא וראה, שלא כמדת הקדוש־ברוך־הוא, מדת בשר ודם. מדת בשר ודם - אדם מוכר חפץ לחבירו, מוכר עצב ולוקח שמח. אבל הקדוש־ברוך־הוא אינו כן - נתן להם תורה לישראל ושמח, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
אמר רבא - ואיתימא - רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו, שנאמר: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'".
פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו".
ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקדוש־ברוך־הוא חפץ בו, מדכאו ביסורין, שנאמר: "וה' חפץ דכאו החלי".
יכול אפילו לא קבלם מאהבה? תלמוד לומר: "אם תשים אשם נפשו" - מה אשם לדעת, אף יסורין לדעת.
ואם קבלם, מה שכרו? "יראה זרע יאריך ימים". ולא עוד, אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר: "וחפץ ה' בידו יצלח".
פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא:
חד אמר - אלו הם יסורין של אהבה? כל שאין בהן בטול תורה, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו".
וחד אמר - אלו הם יסורין של אהבה? כל שאין בהן בטול תפלה, שנאמר: "ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי".
אמר להו רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלו ואלו, יסורין של אהבה הן, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".
אלא מה תלמוד־לומר "ומתורתך תלמדנו"? אל תקרי 'תְלַמְּדֶנוּ', אלא 'תִלְמְדֶנוּ'; דבר זה מתורתך תלמדנו - קל־וחומר משן ועין: מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחרות - יסורין שממרקין כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה?!
והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר 'ברית' במלח ונאמר 'ברית' ביסורין; נאמר 'ברית' במלח, דכתיב: "ולא תשבית מלח ברית". ונאמר 'ברית' ביסורין, דכתיב: "אלה דברי הברית". מה ברית האמור במלח - מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין - יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם:
תניא - רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש־ברוך־הוא לישראל. וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.
תורה מנין? שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו".
ארץ ישראל - דכתיב: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך" וכתיב בתריה: "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה".
העולם הבא - דכתיב: "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר".
תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים