צל"ח/ברכות/ה/א

צל"ח ברכות ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ה' ע"א

לעולם ירגיז וכו' נצחו מוטב וכו'. נלע"ד דארבע דברים שחישב כאן דהיינו ירגיז וכו' יעסוק בתורה יקרא ק"ש יזכור יום המיתה ולכאורה קשה כיון שהזכרת יום המיתה הוא היותר מועיל לנצחו יזכיר לו תיכף יום המיתה ועוד היאך מרומז עסק התורה באמרו בלבבכם וגם למה רמז קריאת שמע בעל משכבכם והלא גם בבוקר הוא זמן קריאת שמע בקומו ממשכבו. ונראה דהנה היצה"ר בתחבולת הוא מסבב מצודות וחרמים ללכוד האדם שיפול ברשתו להאבידו מן העולם ומתחלה מראה עצמו כאוהב והנה תרי סרסורי דעבירה הם עינא ולבא עין רואה והלב חומד ואח"כ כלי המעשה גומרים ושוב יותר מתגבר למנוע דרכי התשובה באמרו עוד פנאי עד דכדוכא של נפש ויען שקודם שנלכד האדם ברשתו של היצה"ר אין ליצה"ר כ"כ שליטה להחטיאו וערום יערום שבא לטובתו לזכותו להרבות שברו כ"א לא יסתכל בערוה כלל אין שכרו מרובה מה שאינו חוטא אבל אם יראנה ויסתכל ביופי' ואפ"ה ימנע מלהרהר בה בעבור יראת חטא אז שכרו מרובה ומביא לו ראי' מדברי רז"ל במס' ע"ז דף י"ז ר"ח ור"י הוי קאזלי מטו לתרי שבילי חד פצי אפיתחא דע"א וחד פצי אפיתחא דבי זונות אמר חד ניזיל אפיתחא דע"א דנכיס יצרי' א"ל אידך ניזיל אפיתחא דב"ז ונכפיי' ליצרי' ונקבל אגרא וכן היצה"ר אומר הסתכל בערוה וכוף ליצרך ותקבל אגרא ועושה עצמו כאלו אינו יצה"ר רק גם הוא מצד היצ"ט ובא לעשות לו טובה ובאמת הוא רוצה להאבידו צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וע"י ההסתכלות כבר יש לו שליטה בו והני אמוראי ח"ו לא הסתכלו רק פצו אפיתחא וגם זה כדי שלא לילך אפתחא דע"ז וכמו"ש התוס' שם בד"ה ניזיל אפיתחא דב"ז מכאן יש ללמוד שצריך להרחיק מבית ע"ז כל מה שיכול וכו' וזה שהזהיר כאן לעולם ירגיז שלא יחזיק היצה"ר לאוהב עם היצ"ט רק תמיד ירגיז שיהי' שנאה ביניהם ומי שהוא שונא ודאי אינו מיעצו לטובתו וירחק מהסתכל כלל נצחו מוטב לא נצחו ונכשל בהסתכלות ועין ראה ישמור עצמו שלא יהי' הלב חומד וזה לשון הרמב"ם בסוף הלכות א"ב כאשר הזהר שם על הרהורי עריות סיים וכתב יתירה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברות אלא בלב פנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר אילת אהבים וגו' באהבתה תשגה תמיד עכ"ל הרי שאם הלב פנוי ממחשבת התורה נכשל במחשבת עבירה ואם לבו מחשב תמיד בהרהורי תורה אין מקום למחשבת עריות להתגבר ולכן אמר כאן שאם לא נצחו ונכשל בראות העין יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם פי' שאין די שילמוד תורה משפה ולחוץ רק יעסוק בעומק העיון שנאמר אמרו בלבבכם פי' אמירה שיאמר דברי תורה יהי' בלבבכם ואז אם לבו מלא מחשבת התורה לא יבוא לחשוב בעבירה ולא יהי' הלב חומד אם נצחו מוטב ואם לאו שכבר חמד ג"כ בלבו וכבר עשו הני תרי סרסורי דעבירה את שלהם ויש שוב חשש שיבוא לידי מעשה עבירה והנה עקר זמן העבירה הוא בלילה כי ביום שכיחי אינשי ויש מורא בשר ודם והרשעים במחשך מעשיהם באישון לילה ואפילה והזהיר שיקרא ק"ש על משכבו והקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו ללחום עם היצה"ר ולהתגבר עליו שלא יבוא לידי מעשה ודומה לחרב של שתי פיות לפי שבכל עבירה נברא משחית וזה כבר שתים רעות עשה שהסתכל בעין בערוה וגם חמד בלבו ונעשו שני משחיתים ואלו עומדים להחטיאו במעשה וע"י ק"ש אוחז חרב של שתי פיות להלחם עם שני משחיתים הללו שנאמר על משכבכם ולכן נקט ק"ש שעל משכבו ולא נקט ק"ש של קימה אם נצחו מוטב ואם לאו ונכשל ח"ו בם בפועל ועשה העבירה וצריך להזהירו שימהר לשוב בתשובה ויען שהיצה"ר אומר עוד יש לך פנאי עד דכדוכא של נפש ולכן יזכיר לו יום המיתה כלומר שגם היום הזה הוא יום המיתה וכמו"ש חז"ל שוב יום אחד לפני מותך ושמא למחר תמות ונמצא כל ימיו בתשובה:

שם ואמר ר"י כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף. יל"ד הלא כבר דריש ר"י שכל הקורא ק"ש כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו וכאן הוא דורש שהם בדילין הימנו וכיון שהן בדילין למה לו חרב פיפיות להלחם עמהם ולפמ"ש לעיל דהך חרב פפיות הוא להלחם עם יצה"ר הבא להחטיאו ניחא שאף שהמזיקין בדילין אבל היצה"ר לא נבדל וצריך להלחם עמו אבל לפי פשטן של דברים ולפי פירש"י דהך חרב פיפיות הוא להרוב המזיקין קשה. וצ"ל שע"י החרב פיפיות הם בדילים. אלא דקשה איפכא כיון דכבר דריש מקרא דחרב פיפיות שהוא כאלו אוחז חרב פיפיות למה לי שוב הך דרשה דבני ן וצ"ל דמחרב פיפיות אף שאנו יודעים שנלחם בהם אכתי לא ידעינן שהם בדילים כי שמא עומדים הם להלחם עמו קמ"ל קרא דיגביהו עוף שהם בדילים ומסתלקים ממנו ע"י החרב פיפיות שרואים שביד הקורא:

שם ואין עוף אלא תורה וכו' וקשה אכתי מנ"ל דבק"ש מיירי דלמא בכל דברי תורה המזיקין בדילין הימנו ועוד דאפילו אם הי' לנו סמך דאיירי בק"ש אכתי מנ"ל דבק"ש שעל מטתו איירי ודלמא בק"ש של שחרית מיירי ואמנם לפי מ"ש לעיל ניחא דע"כ ע"י חרב פיפיות שהוא בק"ש שעל מטתו הוא דבדילי דאי נימא שע"י כל דברי תורה הם בדילים או דבק"ש של שחרית בדילים הם א"כ ממילא דגם בק"ש שעל מטתו הם בדילים דאטו ק"ש שעל מטתו לאו דברי תורה הוא או מי גרע מק"ש של שחרית וא"כ הם בדילים בלי אחיזת חרב ומה קמ"ל קרא דירננו על משכבותם וגומר וחרב פיפיות בידם:

שם בא וראה שלא כמדת הק"בה וכו' אדם מוכר וכו' יש לדקדק הלא גם ב"ו אם נתן לחבירו דבר במתנה אינו עצב דנותן בעין יפה נותן דמי הכריחו ליתן דבשלמא מוכר זוזי אנסוהו ומחמת דחקו מכר לכן הוא עצב אבל נותן אינו מחמת דוחק הוא נותן וא"כ כיון שהק"בה נתן לנו התורה במתנה מהי תיתי לא יהי' שמח. ונלע"ד דהיא גופה קמ"ל דלא נחשוב בדעתינו שהק"בה מכר לנו את התורה במחיר כסף שהוא נכסף לעבודתינו שכל עבודתינו הוא צורך גבוה ועל ידינו ניתוסף כח בפמליא של מעלה והי' מקום לחשוב שנתינת התורה לנו מיד הק"בה הוא מכירה כדי שנעבוד עבודתו ואמנם לא כן הוא כי נגד הק"בה אין זה מכירה רק נתינה כי כל הפעולות שאנו עושים בקיום המצות לנו הוא לתת כח למעלה להטיב עמנו ולהרבות לנו שפע קדושה וכמו כן בעונותינו אנו מתישים כביכול כח של מעלה כדכתיב צור ילדך תשי היינו שאנחנו מתישים כח של מעלה מלהוריד לנו שפע הטוב אבל נגד הק"בה כבר אמר אליהוא אם חטאת מה תפעל לו וגו' אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך ולכן אמר כאן בא וראה שלא כמדת הק"בה וכו' מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו ובודאי אין חילוק בין מוכר לו בדמים או מקבל ממנו איזה עבודה או טובה תמורת החפץ הזה הכל נקרא מכירה ותמיד מוכר עצב שזה גופא עצבון לו שהוא נצרך לעבודתו של זה ומוכרח ליתן לו החפץ שלו החביב עליו ותחשוב כיון שגם התורה נתונה לנו כדי שנשמור חקי האלהים ונקיים מצותיו יחשב זה מכירה לא כן הוא אבל מדת הק"בה נתן להם תורה לישראל מתנה טובה וחמדה גנוזה מתנת חנם ואינו מקבל מאתנו שום תשלומין אבל כל עבודתינו ויגיעתינו בתורה לנו הוא שנקבל שכר על התורה ועל העבודה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם ודוק באמרו לקח טוב וה"ל למימר חפץ טוב או דבר טוב או איזה לשון אחר אבל דקדק לומר לקח טוב שתמיד הוא לנו לקח לא לבד בשעה שקבלנו התורה ובמדת ב"ו שאם נותן דבר לחבירו בשעת הנתינה הוא לוקח ואח"כ אינו שייך לקיחה שכבר הוא שלו אבל אנחנו תמיד אנו לוקחים מחדש בכל עת שאנו מקיימים המצות באותו שעה אנו לוקחים כי אינו דומה שכר של המצוה ועושה נמצא שהוא לקח טוב בכל שעה ורגע והק"בה שמח בזה שהרי מזהיר אותנו אל תעזובו והרי לו בערכו אינו מגיע מזה שום טובה וכמאמר אליהוא ורק בשביל להטיב לנו הוא שמח בטובתינו:

שם שנאמר ברוך אלקים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. ויל"ד היכן נזכר כאן יסורין ואף אם נדחק שבמזמור הזה כתיב בחנתנו אלקים צרפתנו וגומר הבאתנו במצודה שמת מועקה במתנינו מ"מ היכן נזכר שהוא יסורין של אהבה ונראה דקרא קאמר ברוך אלקים היינו מדה"ד שנותן הודאה על הרעה וכדדרשי' לקמן דף ס' ע"ב באלקים אהלל דבר זו מדת פורעניות וע"ז אמר לא הסיר תפלתי אני רואה שהוא וחסדו שהוא ממדת החסד יסורין של אהבה:

רש"י ד"ה יסורין של אהבה וכו'. להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו עיין פני יהושע ועיין ח"א ול"נ דודאי אדם בריא וחזק יותר נקל לו לעסוק בתור' ומצות מלחולה שנחלשת כחו הוא עבודה קשה ולפום צערא אגרא וזהו פעולת היסורים להרבות שכרו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף