אפיקי ים/א/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א יג

סימן יג
ביאור שיטת רש"י ז"ל בחזקת אבהתא אם מהניא לולד וביאור מחלוקת ר"י ור"א כתובות דף י"ג ע"ב:

א

א) כתובות (דף כ"ו ע"א) אמתני' דשם ר"י אומר אין מעלין לכהונה עפ"י עד אחד אמר ר"א אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה עפ"י ע"א רשבג"א משום ר"ש בן הסגן מעלין לכהונה עפ"י ע"א. פריך הש"ס רשב"ג היינו ר"א וכ"ת ערער חד א"ב דר"א סבר ערער חד ורשב"ג סבר ערער תרי. והאמר ר"י ד"ה אין ערער פחות משנים אלא הב"ע דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עלי' קלא דבן גרושה או ב"ח הוא ואחתיני'. ואתא ע"א ואמר ידענא בי' דכהן הוא ואסקיני' ואתו בי תרי ואמרי בן גרושה וב"ח הוא ואחתיני' ואתא ע"א ואמר ידענא בי' דכהן הוא. ודכו"ע מצטרפין לעדות והכא במיחש לזילותא דבי דינא קמיפלגי ת"ק סבר כיון דאחתיני' לא מסקינן לי' חיישינן לזילותא דב"ד ורשב"ג סבר אנן אחתינן לי' ואנן מסקינן לי' ולזילותא דבי' דינא ל"ח. וכתב רש"י ז"ל וז"ל ואנן מסקינן לי' ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמי' אחזקי' קמייתא דאסקינ' עפ"י עד הראשון שהוא נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא עכ"ל:

ב

ב) מבואר מדברי' ז"ל. דס"ל דחזקת האב לא מהני ולהכי כתב דמוקמינן לי' אחזקי' קמייתא דאסקיני' עפ"י העד ועי' בר"ן ז"ל מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל. וכן מבורר שיטתו ז"ל בקידושין (דף ס"ו ע"א) גבי ינאי המלך דאמר בש"ס שהי' אומרים אמו נשבית במודיעים ויבוקש הדבר ולא נמצא ואמרינן שם היכי דמי אילימא דתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וכתב רש"י ז"ל סמוך אהני דאמרי אשתבאי והיכי קאמר ולא נמצא. ואי קשיא לימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקה הני מילי אי הואי היא קמן והיתה באה לב"ד להתירה. אבל בנה זה הנידון אין לו חזקה דכשרות שהרי מעידים על תחילת לידתו בפסול. הרי מבורר דס"ל דלא מהני חזקת האם לינאי ובתוס' שם וכן בסוגיין הקשו עלי' מהא דאמרינן לעיל (דף י"ג ע"ב) לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה הרי דמהניא חזקת האם לבתה וכן הקשו כל הראשונים ז"ל:

ג

ג) והנראה בביאור שיטת רש"י ז"ל בזה. במה שנלע"ד לבאר טעם מחלקותם של ר"א ור"י לעיל (די"ג) דר"י אמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ור"א אמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. וצריך לדעת עומק סברת מחלקותם במאי פליגי. ונראה בזה דהנה מצינו שני מיני חזקות בש"ס. חדא שאינה מבררת לנו הספק ולא נאמרה מכח אומדנא וראי' ורק דמעמידין הדבר בחזקתו הראשונה והוא גזה"כ להעמיד הדבר בחזקתו. ובזה האופן הוו רוב חזקות שבש"ס כמו חזקת פנוי' וא"א וחזקת חיים וכמוהן רבות שלא נאמרו מכח אומדנא וראי'. דאטו משום דהיתה עד עתה בחזקת פנוי' יש לנו אומדנא וראי' שגם עתה היא פנוי' ולא יצאת מחזקתה הראשונה. רק דגזה"כ הוא שמספק אין להוציאה מחזקתה הראשונה והוי בגדר אין ספק מוציא מידי וודאי ומצינו עוד חזקה אחרת בש"ס שבאה מכח אומדנא וראי' והיא מבררת לנו עצם הספק. כגון חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו וחזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דבאו מכח אומדנא שלנו דאנן סהדי שלא פרעו בתוך זמנו וחזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דסתמא דמילתא הכי הוה שאין אדם פורע בגו זימני' ואין עושה בעילתו בעילת זנות:

ד

ד) והנה בבואנו לדון אם מהניא חזקת האם לבתה. נראה מצד הסברא דנ"מ בין אם תהי' חזקת האם חזקה המבררת או לא. דאם האם היא חזקה אלימתא הבאה מכח אומדנא וראי' שמבררת לנו את הספק בזה שורת הדין דמהניא גם להבת להכשירה כיון דהוברר לנו הספק ע"י החזקה שהי' להאם וממילא כיון דיצאנו מכלל ספק גם הבת כשירה. משא"כ אם חזקת האם אינה חזקה המבררת לנו את הספק והיא רק בגדר אין ספק מוציא מידי ודאי שמספק אין להוציאה מחזקתה הראשונה. א"כ פשוט דלא מהני חזקה זו לבת. דבשלמא האם כשרה משום שהי' לה חזקת כשרות עד היום אין לנו לפוסלה עתה מספק ולהוציאה מחזקתה. משא"כ הבת שלא הי' לה חזקת כשרות מעולם וספק הוא על תחילת לידתה בודאי פסולה מספק:

ה

ה) והנה בפנוי' שזינתה כמו גבי מחלוקת דר"ג ור"י שהיתה מעוברת ואנו מסופקים אם זינתה עם כשר והרי היא כשרה לכהונה או שזינתה עם מי שפוסל מכהונה כגון נתין וממזר ונכרי ועבד ופסולה נראה לי לחדש דיש לנו בזה שתי חזקות להכשירה. חדא חזקת כשרות שלה לכהונה עד היום ועלינו להעמידה על חזקתה זו. וחזקה זו היא ככל רוב חזקות שבש"ס שאינה מבררת לנו הספק ורק דגזה"כ הוא שמספק אין להוציאה מחזקתה שעד היום ועוד יש לנו בזה חזקת צדקת שבודאי לא עבדה איסורא לזנות עם פסול לה ולעבור אדאורייתא וכל ישראל עומדים בחזקת כשרים ולא עבדי איסורי ובכמה דוכתי מצינו לחזקה זו. ועי' תוס' גיטין (דף י"ז ע"א) בד"ה משום ותוס' חולין (דף י"א ע"ב) ד"ה כגון. וחזקה זו היא חזקה אלימתא שבאה מכח אומדנא ואנן סהדי שבודאי לא עשתה עבירה דסתמא דמילתא הכי הוי. והיא מבררת לנו את עצם הספק כחזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ואדרבה נראה מדברי הה"מ ז"ל בפ"א מהל' אישות ה"ד דטעמא דחזקה זו שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הוא מצד דמסתמא לא עבד איסורא והיא היא חזקת כשרות וצדקת יעוי"ש:

ו

ו) אולם מה שיש לדון בזה אם שייכה בכאן האי חזקת צדקת. דכיון דודאי זינתה וזנות פנוי' לכו"ע אסור מדרבנן י"ל דאבדה בזה חזקת צדקת שלה ויצאה מכלל סתם בני אדם דלא עברי גם אדרבנן ולכן גם לענין איסור דאורייתא כגון זנות דפסול לה אבדה חזקתה. וי"ל להיפוך דאיסור דרבנן קל הוא לאינשי ולאו כו"ע זהירי בי' וכמ"ש הה"מ ז"ל בפ"א מה' אישות דאי לאו דהי' איסור דאורייתא בזנות פנוי' כשי' הרמב"ם ז"ל לא הי' דיינינן חזקה שאין אדם עושה בעלתו בעילת זנות דלאו כו"ע זהירי בדרבנן ומביא מזה ראי' לשי' הרמב"ם ז"ל עיי"ש. וא"כ להני שי' דזנות דפנו' הוא רק איסור מדרבנן. ואפילו לשי' של הרמב"ם ז"ל כתבו הפוסקים ז"ל דבפעם אחת ליכא לאו ועי' בהה"מ ז"ל שם. א"כ י"ל אף דודאי עברה בזה אדרבנן דודאי זינתה מ"מ לענין איסור דאורייתא לא אבדה חזקת צדקת שלה ועי' מ"ש בשלטי הגבורים בשם ריא"ז ז"ל בס"פ מי שאחזו דבמגרש אשתו ונשאת לאחר ונתגרשה וחזר הראשון ובא עלי'. אף דבעלמא אמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מ"מ בכה"ג לא חיישינן לקידושי' ואמרינן דבעל לשם זנות משום דאם יבעול לשם קידושין יעבור בלאו דלא יוכל בעלה וגו' ואמרינן דע"כ לא בעל רק לשם זנות. ועבר רק אאיסור דרבנן זנות של פנוי' וקצת יש לחלק מנ"ד. ועי' בתשו' הגרע"א ז"ל (סי' קפ"ב). וראיתי להפני יהושע ז"ל במס' גיטין די"ז שכתב בפשיטות בנידון כזה. דכשאנו מסופקין אם זינתה בעודה פנוי' או בתר שנעשית א"א לא שייך להעמידה על חזקת כשרות. כיון דודאי עבדה איסורא שוב אבדה חזקת כשרות שלה יעוי"ש ועי' בס' בה"ל ח"ב ס' א':

שוב מצאתי עתה בס' ברית אברהם חאה"ע (סי' י"א) שכתב. דהא דאמרינן בסוגיא דהיתה מעוברת דלר"ג נאמנת לומר לכשר נבעלתי מטעם דבודקת ומזנה כמ"ש תוס' שם. הוא מסברת חזקת צדקת כיון דקיי"ל ביו"ד סי' קי"ט דחשוד לקל אינו חשוד לחמור לזה אף דודאי זינתה ועברה אדרבנן מ"מ לענין הדאורייתא לא אבדה חזקת צדקת שלה. ועמש"ש לשי' זו של הרמב"ם ז"ל דגם בזנות פנוי' איכא לאו. ובסי' י"ג החזיק דברי' גם לשי' הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' איסורי ביאה דבחייבי לאווין ג"כ אינו לוקה בבעל ולא קידש יעויי"ש:

ז

ז) ונראה להסביר בזה טעם מחלקותן דר"י ור"א דר"י ס"ל דאיכא בזה להאם חזקת צדקת שלא זינתה עם פסול לה לעבור אדאורייתא ובודאי זינתה עם כשר ולא עברה רק אדרבנן דלאו כו"ע זהירי בי', וכיון דאית להאם חזקת צדקת המבררת לנו שבודאי לא נפסלה מכהונה. וא"כ ממילא דגם הבת היא כשרה לכהונה. כיון דיצאנו ע"י החזקה מכלל ספק. ולהכי ס"ל לר"י דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה. ובפרט אם נאמר כמ"ש הב"א ז"ל דזהו עצמו טעם דאמרינן דבודקת ומזנה משום חזקת צדקת. משא"כ ר"א ס"ל דכיון דבודאי זינתה ועבדה איסורא. אף דהוא איסור דרבנן מ"מ ע"י איסור דרבנן ג"כ אבדה חזקת צדקת שלה. דכבר יצאה מסתם בני אדם דלא עברי גם אדרבנן. וכמ"ש הפ"י ז"ל בפשיטות. וכיון דאבדה חזקת צדקת שלה. נמצא דאין לה רק חזקת כשרות לכהונה שעד היום. ולאו חזקה המבררת היא ורק מגזה"כ שמספק אין להוציאה מחזקתה ולפוסלה. וא"כ כיון דהספק לא הוברר לנו. ורק שאין לנו לפוסלה מספק ולהוציאה מחזקתה. ממילא הבת שלא הי' לה חזקת כשרות מעולם וספק הוא על תחילת לידתה בפסול בודאי פסולה מספק. ולזה אומר ר"א לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. וזהו דאמר שם אמר רבה מ"ט דר"א בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקה דכשרות. ופרש"י ז"ל וז"ל אית לה חזקה דכשרות וי"ל אשה זו בחזקת כשרות עומדת ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסילנה מספק. והוא כמ"ש דכיון דלאו חזקה המבררת היא. ורק משום שאין לפוסלה מספק ממילא הבת דלא עמדה מעולם בחזקת כשרות פסולה:

ח

ח) ולפי"ז ניחא שיטת רש"י ז"ל. וא"ש מ"ש גבי ינאי דלא מהניא לי' חזקת האם. משום דהתם דתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי. לא שייכה כלל חזקת צדקת דהרי אין אנו מסופקים שמא זינתה ברצון ועבדה איסורא. והספק הוא רק על מעשה השבי' אם אשתבאי או לא. ואם אשתבאי ממילא פסולה משום דנאנסה בודאי. וא"כ ל"ש חזקת צדקת בזה ורק חזקת כשרות לכהונה ולאו חזקה המבררת היא רק שאין לפוסלה מספק. וחזקה כזו שאינה מבררת לנו הספק לא מהני לבן שהרי מעידים על תחלת לידתו בפסול. ואפי' אם נאמר דשייכה בזה קצת חזקת צדקת דאילו אשתבאי ונאנסה לא היתה נשאת לכהונה. ואם נשאת מקודם לאבי' של ינאי בודאי היתה יוצאת אח"כ ממנו. ועי' פ"י בקידושין שם. מ"מ נראה דחזקת צדקת לא מהניא כלל במקום תרי ותרי. דבתרי ותרי לא מהניא רק חזקה שאינה בגדר בירור וראי' דאז מסלקין עדותן וממילא הדבר בספק עומד. ואין להוציא מחזקה קמייתא. משא"כ חזקה שהיא בגדר בירור ואנן סהדי לא מהניא כלום להכריע במקום תרי ותרי דלא עדיפא מעדים אחרים שמסייעים לאחת משתי כתות אלו. דלא הי' בכחן להכריע. וכסברת תוס' ז"ל בב"ק (דף ע"ב ע"ב) וב"ב (דל"א) גבי מגו במקום תרי ותרי ועי' בשב שמעתתא (שמעתתא ו' פכ"א) דפשיטא לי' דחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו לא מהניא במקום תרי ותרי מטעם זה. ועי' בתשו' הגרעק"א ז"ל סי' קל"ו. וא"כ כיון דלא נשאר לנו לדון כאן רק מצד חזקת כשרות לכהונה. ולאו בגדר בירור היא ממילא לא מהניא כלום לינאי כמ"ש:

ט

ט) וא"ש נמי מאי דפי' רש"י ז"ל בסוגיין דמוקמינן לי' אחזקה קמייתא דאסקיני' עפ"י העד ולא פי' דמוקמינן לי' בחזקת אבי' אף דלכאורה יש לו לאב בכאן חזקה דכשרות שלא עבד איסורא לישא גרושה וחליצה וחזקה זו מהניא להכשיר גם הבן. אכן למ"ש ניחא. כיון דבתרי ותרי לא מהניא חזקה זו שהיא בגדר בירור וראי' ואי דנוקים לי בחזקת אבי' שהי' כשר לכהונה ולאו מצד בירור דחזקת כשרות של איסור הרי חזקה כזו לא מהניא כלום להכשיר הבן וכמ"ש:

י

י) ובעיקר דברי הראשונים ז"ל שכתבו בסוגיין דמוקמינן לי' בחזקת אבי'. לא זכיתי לעמוד על בירורן של הדברים, דמאי שייכות בכאן חזקת אבי' שהוא כהן. הלא הספק בעיקרו אינו רק על הבן. דאולי נשא גרושה ואחלי' לזרעי'. ולא דמי לסוגיין דלעיל דמהניא חזקת האם להכשיר גם הבת. דהתם גם האם בכלל הספק דאולי נפסלה לכהונה. וכיון דמכשרינן אותה מטעם דמוקמינן לה בחזקתה. ס"ל לר"י דגם הבת כשרה דחדא באידך מישך שייכי וספק אחד על שתיהן. משא"כ הכא אף לדברי העדים שנשא אבי' גרושה מ"מ לא נפסל אבי' עי"ז רק דאחלי' לבנו. וכיון דאין הספק מעיקרו רק על הבן. מאי מסייעא לי' חזקת אבי'. ואם כונתם דמוקמינן לאבי' בחזקת כשרות שלא נשא גרושה. חדא דכבר כתבנו דחזקה זו הויא בגדר אומדנא ואנן סהדי. ולא מהניא במקום תרי ותרי. ועמ"ש בפ"י ז"ל בגיטין שם דחזקת צדקת היא חזקה הבאה מטעם רוב. ולהכי עדיפא מחזקה דעלמא דרובא וחזקה רובא עדיף. ועי' בש"ש שם שכ' בפשיטות דרוב לא מהני במקום תרי ותרי. ועי' בתשו' הגרע"א ז"ל סי' קל"ז בזה:

יא

יא) ועוד דנראה דחזקת כשרות ל"ש רק אם אנו מסופקין אם נשא גרושה או לא. אבל אם אנו מסופקים באשתו אם היא גרושה או לא. כגון שהי' לה בעל מקודם ותרי אמרי דנתאלמנה הימנו ותרי אמרי דנתגרשה. בזה בודאי ל"ש חזקת כשרות שלו. לומר ולהכריע שבודאי לא היתה גרושה. דמנין יודע יותר מהעדים דהרי הוא ספק עתה לכל העולם. ועי' כתובות (דכ"ב) ע"ב תוד"ה הבא. וש"ס סתמא מיירי גם בכה"ג שיודעים את אמו של זה הנידון ומחלוקת העדים רק אם היא גרושה או אלמנה. וכמו דפרש"י ז"ל במתני' בריש מס' מכות מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה וב"ח. דהיינו שמעידים שנתגרשה אמו מקודם שנשאת לאבי' יעוי"ש. הן אמנם דבכה"ג אף דל"ש חזקת כשרות של האב. לומר מכח זה שבודאי לא היתה גרושה כיון דספק הוא לכל העולם. אבל שייך אז חזקת כשרות של האם. שאילו היתה גרושה לא היתה נשאת לכהן. אבל לא כן משמע מסתימת הפוסקים ז"ל דמשמע דרק מטעם חזקת אבי' מכשרינן לי'. ועי' לשון הרמב"ם ז"ל בפ"כ מהל' איסורי ביאה הט"ז יעוי"ש:

יב

יב) ועוד דנ"פ כמ"ש דחזקת צדקת לא מהני במקום תרי ותרי. ומלבד מאי דנראה כן מסברא נראה עוד דמוכרח כן ממ"ש הפוסקים ז"ל דלהכי מוקמינן לי' בכאן אחזקה אף דתרי ותרי ספיקא מדרבנן ומדאורייתא הוא דמהניא חזקה אבל מדרבנן לא מהניא חזקה בתרי ותרי. משום דמיירי הכא בתרומה דרבנן. ולהכי גבי ינאי המלך דמיירי ליוחסין דהוא איסור דאורייתא החמירו באמת עי' בתוס' ז"ל בסוגיין ובקידושין. ואם נאמר דשייכא בכאן חזקת צדקת של האם. נמצא דיש לנו שתי חזקות חדא חזקת צדקת ועוד, לנו כשרות של אמו לכהונה כיון דיירטין אמו רק דנחלקו העדים אם נפסלה לכהונה ע"י גירושין או לא ועלינו להעמידה בחזקתה לכהונה. וא"כ כיון דאיכא לפנינו שתי חזקות הרי מהני גם בתרי ותרי כמבואר בסוגיא דעירובין (דף ל"ה ע"ב) וכ"כ בש"ש ש"ו פי"ח ועי' מ"ש הגרע"א ז"ל בסי' קל"ו והאב"מ סי' ג' סעיף ח'. וע"כ דחזקת צדקת לא מהני בתרי ותרי. ולהכי גבי ינאי דאנו מסופקים באמו אם נפסלה לכהונה ע"י שבי'. לא שייכה חזקת צדקת שבודאי לא היתה נשאת לכהן ולצרפה עם חזקת כשרות לכהונה. דנתירו ע"י ב' החזקות. דמהני גם בתרי ותרי ליוחסין דחזקת צדקת אין לה מקום כלל בתרי ותרי. ולא נשאר רק חזקת כשרות לכהונה ושפיר הוי ספיקא מדרבנן ומזה יהי' גם ראי' דחזקת אב לא שייכה בכה"ג. כיון דהספק מעיקרו הוא רק על הבן כמ"ש. דאל"כ הרי אכתי איכא התם גבי ינאי שתי חזקות. חזקת האם לכהונה וחזקת אבי' וע"כ דחזקת אב ל"ש כלל דאינו בכלל הספק:

יג

[יג)] וע"כ צ"ע לי באמת עמ"ש הפוסקים ז"ל דמוקמינן לי' בחזקת אבי' דהלא בכה"ג שאנו מסופקים באמו אם נתגרשה ונפסלה לכהונה. איכא עכ"פ חזקת כשרות של אמו לכהונה וא"כ איכא שתי חזקות ומ"ט כתבו דלא מהני רק בתרומה דרבנן. הלא ב' חזקות מהני גם בתרי ותרי ואולי באמת זהו טעמי' דהרמב"ם ז"ל שסתם וכתב וישאר כהן בחזקת אבי' ומשמע דאפי' לתרומה דאורייתא מיירי. ועי' בא"מ שם. ובכלל צ"ע לי מ"ט גבי ינאי שם לא הזכירו הפוסקים ז"ל רק חזקת אם. ובסוגיין כתבו כלם רק חזקת אבי'. ואפי' נאמר דלהכי ל"ש גבי ינאי חזקת אב משום דעיקר החזקה היא חזקת כשרות שבודאי לא נשא אשה האסורה לו, והתם כיון דנחלקו העדים אם הי' שבוי' או לא וא"כ שוב ספק הוא לכל העולם וא"כ מניין יודע הוא יותר מכל העולם אם נשבית מקודם שנשאת לו או לא. א"כ יקשה גם בסוגיין דמיירי בכל גונא אף שמחולקין העדים אם נתגרשה אמו או לא. וא"כ ג"כ ל"ש חזקת אבי' לפי"ז. דהוי ממש דומיא דהתם:

יד

יד) ואפ"ל דעיקר סברת חזקת אב הוא. משום דכיון דתרי ותרי נינהו ולא עבדינן עובדא אפומייהו. א"כ הדין דדל עדותן מזה וכלא העידו כלל דמי. ונשאר ממילא הבן בחזקת אבי' וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דמסתמא מחזקינן בן בחזקת אבי' לכהונה. והכ"נ נשאר אחזקה זו כלפני ביאת העדים וכ"ז צ"ע ובירור. ובמ"ש לעיל לתרץ שי' רש"י ז"ל שו"מ שהרגיש לתרץ בכגון זה הגאון בעל ב"מ ז"ל בלקוטי' על הש"ס. וגם הגאון הרי"מ ז"ל דרך בדרך זה קצת אכן מפני הרבה דברים מחודשים שהעליתי בזה בעזה"י לא מנעתי מלכתוב כל הדברים:

טו

טו) וצ"ע לי בענין זה דתרי ותרי למאי דמבואר בכל דברי רבותינו האחרונים ז"ל. בטעמם של האמוראים בש"ס יבמות (דף ל"א ע"א). דנחלקו אם תרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא או דרבנן וביארו האחרונים ז"ל דשורש פלוגתתם הוא, דמ"ד ספיקא דאורייתא ס"ל דחזקה לא עדיפא מאילו הי' עוד עדים מסייעים לאחת מהכתות דלא הי' מהני דתרי כמאה. וחזקה לא עדיפא מעדים. ומ"ד ספיקא דרבנן ס"ל דדוקא תרי כמאה אמרינן. משום דהכל מדין עדות. משא"כ לענין חזקה אמרינן כיון דהויא עדות מוכחשת. הדין דמסלקין לכל העדות וממילא נתקיימה החזקה. עי' תשו' הגרע"א ז"ל סי' קל"ו:

והנה לעיל (דף כ"ג ע"א) דפריך הש"ס אברייתא שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים ל"נ הר"ז לא תנשא וא"נ תצא ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי תרגמה בעד אחד. ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר ל"נ תרוייהו בפנוי' קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה הו"ל חד ואין דברי' של אחד במקום שנים ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר ל"נ תרווייהו בא"א קמסהדי והאי דקאמר נתגרשה הו"ל חד ואין דברי' של אחד במקום שנים. ועי' בר"ן ז"ל שהקשה מדאמר תרווייהו באשת איש קמסהדי משמע דאינה מוחזקת לנו בא"א רק אפומייהו דהני סהדי. ולפי"ז קשה הא חד מהני סהדי בודאי פסול ומעיד בשקרא והאיך מקבלין עדותן. ותי' דמיירי דתרווייהו מודו בגירושין רק אחד אומר קרוב לו ואידך אומר קרוב לה. ובהכי עבידי סהדי דטעו הלכך לא מפסיל חד מינייהו וכ"כ כל הראשונים ז"ל שם ועי' בש"מ:

טז

טז) ולפי"ז הי' נראה, דאם תרי אמרי שזרק לה גט קרוב לה. ותרי אמרי קרוב לו. בודאי שורת הדין דמהני בזה חזקה. דכל עיקר הטעם של המ"ד דלא מהני חזקה בתרי ותרי הוא משום דלא עדיפא חזקה מעדים וכמו דאילו הי' עוד שנים מסייעים לאחת מהכתות לא הי' מהני. כן חזקה נמי לא מהני וכ"ז ל"ש רק כשהעדים בודאי מכחישין אלו את אלו. אז שייך לומר דאין שום עדיפות בחזקה נגד עדים משא"כ היכא מחולקין העדים במילתא דעבידי דטעו ואמרינן דאחת מהכתות בודאי אומרת בדדמי. ולא מחזקינן להו לשקרנים ולא מפסלי ולא חד מינייהו אף לעדות אחת וכמ"ש הר"ן ז"ל. נמצא דאין אנו מסופקים עם מי האמת. דתהי' החזקה מסייעה לאחת ומכחשת לאחת. כיון דאמרינן דודאי אחת מהן אומרת בדדמי לה. והוי אצלינו הספק כמו בלא עדים. וכלנו סהדי שזרק לה גט ולא ידעינן אם הי' קרוב לה או לו ואין החזקה מכחשת לאחת מהכתות ומסייעה לאחת. דאינם מכחישים אלו את אלו וברור לנו דאחת אומרת בדדמי ולא ידעינן עם מי הטעות. א"כ דל עדות מזה ועלינו להעמידה אחזקתה כמו בספק דעלמא וכמו אילו לא הי' רק שני עדים שראו זריקת הגט ולא ראו בדיוק אם קרוב לו או לה דשייך בודאי חזקה בזה. כמו כן הכא נמי אף דהוה הספק בין תרי ותרי. מ"מ כיון דאין הכחשה ביניהם רק דאחת טעה. בודאי דמהני חזקה לסלק הספק. ואף שכתבו התוס' ז"ל בפסחים (די"א וי"ב) דלא תלינן בטעות בשני עדים יעוי"ש. מ"מ מצינו לתוס' ז"ל בב"מ (דף ע"ב ע"א) בד"ה שטר בסוה"ד שחולקין ע"ז ועיי"ש באור חדש בפסחים שכ"כ דתוס' דב"מ חולקין אתוס' דפסחים ועי' בש"ך חו"מ סי' מ"ד ס"ק י"ט. א"כ לסברא זו אם נאמר דתלינן בטעות גם בשנים. בודאי הדין נותן דמהני בזה חזקה לכו"ע. אף למ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא וכמ"ש:

יז

יז) וא"כ יקשה ש"ס ערוך דיבמות (דף ל"א ע"א) שם דאי' בהדיא המחלוקת גם בתרי אמרי קרוב לה ותרי אמרי קרוב לו. וגם בזה לרבה ור"י שם הו"ל ספיקא דאורייתא וכן מבואר בסוגיין דלעיל (דכ"ג) דדחיק לאוקמה דוקא בע"א עיי"ש בתוס' בד"ה מ"ש בתי' ראשון. וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף