אפיקי ים/א/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א יב

סימן יב
עוד בענין דמקדים תרומת מעשר למעשר ובדין מרבה במעשרות דמעשרותי' מקולקלין אם הוי טבל ומעשר מעורבין בזה או חולין ומעשר ויבואר לפנינו בעזהי"ת.

א

א) קיי"ל המרבה במעשרות פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלין והוא ברייתא בתוספתא דדמאי פ"ח ומובאה בש"ס עירובין (דף נ' ע"א) ובקידושין (נ"א ע"א) ומנחות (דנ"ד ע"ב), ויש לחקור על כמה תחול קריאת שם מעשר כגון שהי' לו חמש סאין של טבל והפריש אחת מהן למעשר. אם חל שם מעשר על חצי' כשיעור מעשר לחמש סאין ויהי' בסאה זו שהפריש למעשר חולין ומעשר מעורבין זה בזה דחצי' הויא מעשר על התשע חצאי סאה וחצי' חולין מתוקנים. או דכיון דעשה סאה זו למעשר על הארבע סאין ואין בכחו שלו להתפיס שם מעשר על כל הסאה שוב לא תפיס רק לפי שעור שצריך לארבע סאין וארבע עשרונות המעשר. דהיינו ארבע תשיעיות סאה בדיוק ושארי חמש תשיעיות יהי' טבל כמו שהי' כיון דלא חל עליהן שם מעשר:

ב

ב) והנה מדברי רש"י ז"ל בכל הני דוכתי מוכח דאינו חל שם מעשר רק לפי שיעור ארבע סאין והמותר הוא טבל גמור. וביותר מבואר כן בדברי' ז"ל בקידושין שם וז"ל המרבה במעשרות המפריש אחד מחמשה שמנה ארבעה לחולין בצד זה ומדד חמישית למעשר מעשרותי' מקולקלין דטבל ומעשר מעורבין זה בזה שהכרי כולו טבל הוה וכשמנה ארבעה לחולין לא הי' לו ליטול מן הכרי למעשר אלא חצי מדה חמישית והוא הפריש מדה שלימה ושם מעשר לא חל עלי' אלא כפי חשבון ונמצא השאר טבל ואסור לכל אדם עד שיתקנה עכ"ל. הרי מבואר בדברי' ז"ל דאינו חל מעשר אלא לפי חשבון של ד' סאין והשאר טבל גמור. וחצי סאה דנקט בדברי' ז"ל ע"כ לאו דוקא הוא רק ארבע תשיעיות והוא חצי סאה פחות חלק י"ח. וכ"כ בחידושי הרשב"א ז"ל שם וכ"כ תוס' עירובין שם בד"ה שאני בסוה"ד וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מעשר הי"ד דטבל ומעשר מעורבין זה בזה:

ג

ג) וראיתי בירושלמי דדמאי פ"ה ה"ב דאי' שם. הוה לי' מאה תאנים חמשין רברבין וחמשין דקיקין אין נסב מן רברביא צריך נסיב תשע. ופי' הפ"מ ז"ל. אם יפריש המעשר מן הגדולות הי' שיעור המעשר הראוי תשע שתשע הגדולות יש בהן שיעור מעשר לאלו המאה שיש בהן חמשין קטנות. מן דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה. נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר וכתיב תרומת ד' מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר. ופי' בפ"מ ז"ל דכשנטל למעשר עשרה מן הגדולות הרי יש כאן אחת עודפת וחיישינן שמא יעשה אותה תרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתי' תרומת ד' מעשר מן המעשר שצריך שתהי' מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר. כלומר אבל לא מן החולין המתוקנים ליקח מהן למעשר כמו אם הי' נוטל מן המעשר. אי נמי שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהיו מן המעשר וממילא א"א לעשות חולין לתרומת מעשר ונראה לכאורה מזה דס"ל להירושלמי דהוי רק חולין ומעשר מעורבין זה בזה והא דאמרינן מעשרותי' מקולקלין היינו דחיישינן שמא יעשה תרומת מעשר מהחולין המתוקנים וכתיב מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר והיינו שלא יעשה חולין למעשר וכפי' הפ"מ ז"ל. ובתוס' רי"ד שם הרגיש בכ"ז וכתב דנראה שיטת הירושלמי דלא כמ"ש רש"י והרמב"ם ז"ל:

ד

ד) אולם באמת יקשה טובא על כל הראשונים ז"ל שכתבנו לעיל דס"ל דהוי טבל ומעשר מעורבין זה בזה. איך יחלוקו על ש"ס ערוך בירושלמי בעוד אשר לא נמצא לזה סתירה בש"ס דילן דלא הוו שתקי בזה להראות מקורם בחידוש זה שהוא נגד ירושלמי מפורש. ועוד דנפקא מינה עוד גדולה בזה דאם נאמר באמת דגם השאר יצאו מדי טבל והוו חולין מתוקנים ומקולקלין הוו משום דלא יכול להפריש תרומת מעשר מיני' ובי'. א"כ התינח במרבה במעשר ראשון דאיכא חשש דמעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר. משא"כ במרבה במעשר שני מאי איכפת לן בזה כיון דהוי מעשר וחולין מעורבין ומותרין באכילה ולא יבא לידי קלקול כלל. וסתמא קתני המרבה במעשרות מעשרותי' מקולקלין משמע בין במעשר ראשון ובין במעשר שני או מעשר עני. ובהדיא כתבו כן התוס' ז"ל בגיטין (דף ל"א ע"א) דגם במרבה בתרומת מעשר מיירי הא דהמרבה במעשרות והוא ש"ס ערוך במנחות (דנ"ד ע"ב) שם דמוקמינן הא דתורמין תאינים על הגרוגרות במניין בתרומת מעשר ולא הוי מרבה במעשרות דאתי כאבא אלעזר בן גמלא דתרו"מ איתקש לתרו"ג ויכול להרבות במתכוין. אבל לרבנן משמע דאסור להרבות ואף דאין שום קילקול בזה שירבה אף אם לא יחול שם תרו"מ על הכל כמו לאבא אלעזר ב"ג. מ"מ מאי איכפת לן שירבה כיון דהוי תרומת מעשר וחולין מעורבין זב"ז. וכן כתבו תוס' במנחות שם דלאבא אלעזר הא דמרבה במעשרות מיירי במעשר שני או במעשר עני ועי' בתוס' גיטין שם בד"ה ניטלת וכן במנחות שם שכתבו לתרץ הא דמוקי בירושלמי בפ"ק דתרומות הא דהמונה משובח והמודד משובח הימנו בתרומת מעשר וכרבנן דאבא אלעזר ב"ג שלא יקשה מהאי דהמרבה במעשרות. מכל זה נראה פשוט דהמרבה במעשרות הוו טבל ומעשר מעורבין זב"ז ולהכי גם במעשר שני ומעשר עני וכן תרומת מעשר אסור להרבות דהשאר הוי טבל גמור לאותו דבר שמפריש עתה כמו שכתבנו וכמבואר בכל דברי הראשונים ז"ל שהובאו לעיל. וקצת מזה הרגיש בחי' רש"ש בגיטין שם:

ה

ה) ולולא דמסתפינא הייתי אומר פי' אחר בדברי הירושלמי דדמאי הנ"ל דלעולם גם הירושלמי ס"ל דהוי טבל ומעשר מעורבין זה בזה. ורק דס"ל דאין להפריש תרומת מעשר מתבואה בעוד שלא הופרש המעשר ממנה וכמו שכתבנו בסי' הקודם להכריח שכן דעת הר"ש ז"ל. וזהו דאמר בירושלמי דבאם הרבה במעשר ראשון מלבד זה דטבל ומעשר מעורבין זב"ז יש חשש אחר שמא יעשה אח"כ אותו העודף לתרומת מעשר בבואו להפריש תרו"מ וכתיב מעשר מן המעשר אבל לא חולין מן המעשר. ר"ל אבל לא מן חולין הטבולין עדן למעשר והוה כאומר אבל לא מעשר מן החולין וכמו דצ"ל ע"כ גם לפי' הפ"מ ז"ל. והא דקרי להטבל חולין י"ל דלגבי מעשר קרי לה חולין ור"ל שאינו ע"ז שם מעשר. אכן אכתי צ"ע לשי' הרמב"ם ז"ל והרא"ה ז"ל בסי' הקודם דמהני הקדמת תרומת מעשר למעשר. גם יש מהדוחק לפרש כן דברי הירושלמי ואינו סובל פי' זה:

ו

ו) וע"כ נראה דהאמת כפי' הפ"מ ז"ל. ומ"מ אין ראי' מזה דס"ל להירושלמי דמרבה במעשרות הוו חולין ומעשר מעורבין זב"ז. דהכא לאו במרבה במעשר במתכוין מיירי רק כיון דהי' לו חמשין תאנים רברבין וחמשין דקיקין ולא הי' יכול לכוין כראוי שיעור המעשר בצימצום דתשע וי"א דקאמר לאו דוקא וכמו שפי' הפ"מ ז"ל. ולזה נטל עשר הגדולות ולא הי' בכונתו כלל שיחול שם מעשר על כולן רק על השיעור הראוי למעשר יחול שם מעשר והעודף יהי' חולין ככל התשעים הנותרות. ואף אי נימא דבעלמא במרבה במתכוין כגון שמנה ארבעה לחולין ומדד חמישית למעשר כיון דאינו חל שם מעשר על כל הסאה ממילא נשארת חצי' בטבלה כשהי'. אבל בכאן שלא בא להרבות רק דכונתו בתחלה שלא יחול שם מעשר רק על שיעור הראוי והעודף יצטרף עם החולין. בודאי אהנו מעשי' בזה ולא הוו טבל ומעשר מעורבין בזה דעיקרו בא לפטור כל הק' תאנים להפריש מהן מעשר הראוי והמותר יהי' חולין ורק דלא יכול לכוין כראוי. ועמ"ש תוס' ז"ל במנחות וגיטין שם לחלק בין מרבה במתכוין ובין מתכוין לאומד יפה יעוי"ש והיא סברא אחרת דאם מתכוין לאמוד יפה חל שם מעשר על כל האומד עיי"ש בדבריהם. עכ"פ זהו נ"פ דאם לא בא להרבות במתכוין ורק משום דאינו יכול לכוין כראוי נוטל שיעור גדול ודעתו שיהי' העודף חולין בודאי יהי' בזה חולין ומעשר מעורבין זב"ז. וזהו דברי הירושלמי דבהאי גונא מיירי ולא הוי בזה כבעלמא טבל ומעשר מעורבין זב"ז. ואין כאן שום קילקול רק משום שלא יכול להפריש תרומת מעשר דשמא יעשה החולין לתרו"מ ולא הוי מעשר מן המעשר וזהו כונת הפ"מ ז"ל:

וראי' לזה. דבסמוך שם הובאה התוספתא דמרבה במעשרות ופי' הפ"מ ז"ל ג"כ שם כמו שפי' כל הראשונים ז"ל דהוו טבל ומעשר מעורבין זב"ז וע"כ כמו שפירשתי ודלא כתוס' רי"ד. ואין בידי יתר מפרשי הירושלמי לעיין בהם ולא באתי רק לעורר:

ז

ז) ובעמדי בזה. נתקשיתי בהא דמרבה במעשרות דאמרי' מעשרותי' מקולקלין דהוו טבל ומעשר מעורבין זב"ז. למאי שמבואר בש"ס דעירובין (ד"נ) וקידושין (דנ"א) דפריך מברייתא זו דמרבה במעשרות לרבה דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו. ומתרץ הש"ס שאני מעשר דאיתי' לחצאין דאם אמר תתקדש פלגא דחיטתא קדשה. וכתב רש"י ז"ל וז"ל הלכך כשהפריש בבת אחת יותר מכשיעור יש לו למעשר לחול על כל חטה וחטה לפי חשבון ואיכא למימר דנתפסו כולהו לפי חשבון עכ"ל. א"כ מאי קילקול איכא בזה דהוו טבל ומעשר מעורבין זב"ז הלא יכול להפריש ממנו עלי' מיני' ובי' כיון דבכל חטה וחטה חצי' מעשר וחצי' טבל א"כ שפיר יכול לעשר מיני' ובי' לפי חשבון כמבואר ברש"י ז"ל גיטין (מ"ז ע"ב) בישראל ועובד אלילים שלקחו שדה בשותפות דאמר רבי דטבל וחולין מעורבין זה בזה ופרש"י ז"ל דאין לך כל חטה וחטה שאין חצי' טבל וחצי' חולין וצריך לעשר מיני' ובי' ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עלי' מפני שמפריש החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב. אבל כי מעשר מיני' ובי' מעשר שלם נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו. וא"כ הכא נמי שפיר יכול לעשר מיני' ובי' ולכאורה צ"ל דהא דאמרינן מעשרות' מקולקלין היינו דצריך לתקן הטבל שמעורב בו וקודם התיקון מקולקלין הן:

ח

ח) אלא שראיתי למהרי"ט ז"ל בסי' י"ח שהוכיח מזה דאמרינן דמעשרותי' מקולקלין דאין בילה ומשו"ה א"א למעשר מינ' ובי' דהו"ל מפריש מפטור על החיוב ומחיוב על הפטור יעוי"ש. וע"ז קשה טובא כיון דבכל חטה וחטה חצי' טבל וחצי' מעשר א"כ אפי' למ"ד אין בילה בעלמא ג"כ יכול לעשר מיני' ובי' וכמבואר בהדיא ברש"י ז"ל חולין (דף קל"ה ע"ב) אברייתא דגיטין הנ"ל וע"כ צ"ל דהא דמקולקלין היינו קודם שתקנה ובאמת יכול לעשר מיני' וב' ואולי כונת מהרי"ט ז"ל למאי שפי' בתוס' בעירובין שם בשם הר"י ז"ל שחולק ארש"י ז"ל דעל כל גרגיר וגרגיר חל המעשר לפי חשבון רק דכיון דאיתי' לחצאין שאם אמר סאה אחת מהן מעשר כל חצי חטה וחטה ואח"כ אמר ג"כ בסאה האחרת חל מעשר בשתיהן במקצת וכיון דאיתי' לחצאין בזה אחר זה גם בב"א ישנה להיות חל מעשר על סאה אחת והאחרת תהי' טבל. ולפי' זה שפיר אין יכול לעשר מיני' ובי' כיון דסאה אחת כולה מעשר והשני' כולה טבל אי לאו משום דיש בילה. ואכתי צ"ע ד' המהרי"ט ז"ל:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף