אפיקי ים/א/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א יד

סימן יד
בענין עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך. או כל נכסי קנויין לך. אי שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכיון דלא מהימן לומר בפני נכתב לענין הנכסים לא מהימן גם אעצמו או לא:

גיטין (דף ח' ע"א) ת"ר עבד, שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסיי קנויין לך עצמו קנה נכסים לא קנה. ופרש"י ז"ל עצמו קנה דנאמן הוא על שיחרורו לומר בפני נכתב וא"צ עדים לקיימו נכסים ל"ק דבעי עדים כשאר קיום שטרות. איבעיא להו כל נכסי קנויין לך מהו. אמר אביי מתוך שקנה עצמו קנה נכסים. א"ל רבא בשלמא וכו' אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים ל"ק:

א

א) וכתב הר"ן ז"ל וז"ל וסלקא שמעתין דפלגינן דיבורא וכו' ומשמע דקרוב נמי שהביא גט אשה בחו"ל. וכתוב בו מתנת נכסים נאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם לגבי אשה. ואע"ג דאיתמר בסנהדרין עלה דההיא דאמר רבא פלוני בא על אשתי וכו' סד"א אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן. כלומר ולא פלגינן דיבורא אלא בעצמו לפי שאין לגבי עצמו תורת עדות כלל. ובאשתו נמי דמסקינן דפלגינן. היינו משום דאשתו כגופו אבל גבי קרוב אחר לא דעדות מקריא. ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אפ"ה הכא אפשר דפלגינן לפי שעפ"י הגט שהוא חתום ברחוקים היא נשאת. וקרוב גלויי מלתא בעלמא הוא דמגלי דהיינו חתימת ידייהו דסהדי לאפוקי מחששא בעלמא דחיישינן בה. אלא מיהו איכא למידק מדגרסינן בירושלמי כתב כל נכסי' לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו. מה את עביד לה כגט הוא ועירורו בטל או כמתנה הוא ועירורו קיים. יבא כהדא כתב כל נכסי' לשני ב"א כאחת. והי' העדים כשרים לזה ופסולים לזה. ר"א בשם ר' אסי איתפלגון ר"י ורשב"ל חד אמר מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה. וחד אמר כשרים לזה ופסולים לזה. אלמא דהא בהא תליא ואשכחן לי' לרי"ף ז"ל שכתב בפ"ק דמכות ירושלמי כתב כל נכסי' לשני בנ"א והעדים קרובין לזה ורחוקים מזה. ר"י אמר מאחר שהם פסולין לזה פסולין לזה. וכיון דנקטינן כההיא דר"י היכי מסקינן הכא דפלגינן דיבורא והרי בירושלמי תלאה זו בזו. ואפשר דהתם ה"ק וכו' עכ"ל:

ועמ"ש בחי' הגרע"א ז"ל בביאור דברי' במה שהקדים לומר ומשמע דעבד לאו דוקא אלא דה"ה קרוב שהביא גט אשה. משום דלכאורה י"ל דעבד דוקא קתני דכיון דהוא בעל דין לא מקרי עדותו עדות ול"ש עדות שבטלה מקצתה ב"כ. אבל בקרוב כיון דשם עדות עלי' רק דהתורה פסלתו י"ל דאמרינן בי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. לזה הקדים הר"ן ז"ל דמשמע דעבד לאו דוקא אלא ה"ה קרוב שהביא גט. ועפי"ז שפיר הקשה דנימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועמ"ש במח"א הל' עדות (סי' ג'):

ב

ב) והנראה להמציא בזה עצה עמוקה שלא יהי' בכאן דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. דהנה לעיל (דף ה' ע"ב) איתמר בפני כמה הוא נותנו לה ר"י ור"ח. חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה. ומסיק הש"ס דכו"ע ס"ל שליח נעשה עד ועד נעשה דיין ובהא קמיפלגי. דמר סבר כיון דאשה כשרה להביא את הגט זימנין דמייתא לי' איתתא וסמכי עלה. ואידך אשה מידע ידעי ולא סמכי עלה. וכתבו בתוס' ז"ל דה"ה דהו"מ למימר זימנין דמייתי לי' קרוב. והר' ז"ל כתב די"א דכיון שהזכיר חשש הבאת האשה שהוא דבר שאינו מצוי. ולא הזכיר קרוב או פסול משמע שאף הקרובים מצטרפים לשלשה. דאע"ג דדיינים קרובים לבעל דבר פסולים בעלמא. אפ"ה הקלו להכשירן כאן כמו שהקלו והאמינו הבע"ד לקיימו ולומר בפני נכתב ובפני נחתם. וכדתנן האשה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ. ואעפ"כ לא הכשירו שתצטרך האשה לשלשה. משום דאשה לאו בת דין היא כלל. מבואר דעתו דכמו שנאמן הקרוב לקיים הגט ולומר בפ"נ ובפ"נ. כן הכשירוהו גם להצטרף לשלשה ולהיות דיין. ורק האשה לא הכשירו משום דאינה בת דין בשום מקום:

ג

ג) ועפי"ז יש לנו עצה עמוקה להכשיר עדות הקרוב בנ"ד. ולא יהי' בזה דין עדות שבטלה מקצתה ב"כ. דהנה אם הקרוב הביא גט זה שכתוב בו מתנת נכסים. ונותנו בפני שנים דהכי קיי"ל דסגי בשנים. ואומר בפניהם בפני נכתב ובפ"נ. והדין דנאמן בקיומו על הגט ואינו נאמן על הנכסים. והוא עצמו מצטרף להיות דיין כמ"ש הר"ן ז"ל. לא קשה כלל דנימא בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. דכיון דאין כאן דיינים רק בצירוף הקרוב. ולא הכשירוהו לדיין רק לענין הגט כמו שהכשירו עדותו משום עיגונא. אבל לענין הנכסים בודאי אינו מצטרף לדיין כמו שפסולה עדותו. נמצא ממילא דלקיים הגט יש לנו דיינים כשרים. ולקיים המתנה אין לנו ב"ד כלל דהקרוב אינו מצטרף ומבלעדו אין לנו רק שני דיינים וקיום שטרות בשלשה. ונמצא דעדות הקרוב שאומר בפ"נ ובפ"נ לגבי הגט הוי כמעיד בפני דיינים. ולגבי הנכסים הוה כמעיד חוץ לב"ד. דאין כאן דיינים כלל לענין הנכסים ואין שם עדות ע"ז כלל. ולא שייך כלל לומר עדות שבטלה מקצתה. דלאו עדות שבטלה היא כלל. דמעיד אותה חוץ לב"ד. ואיך שייך דתבטל עדותו לגבי הגט משום דאינו נאמן לגבי הנכסים. לעדות הגט הויא בפני ב"ד ועדות נכסים שלא בפני ב"ד. ולאו שם עדות עלה. ופשוט הוא:

ד

ד) ואף אם הביא הקרוב גט זה בפני שלשה. דנמצא אז שיש כאן דיינים כשירים גם מבלעדו. ג"כ א"ש. למאי דקיי"ל בקיום שטרות דעד נעשה דיין. והמל"מ ז"ל פט"ז מה' עדות כתב בשם מוהרש"ח. דגם בדיינים הדין דאם נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלו כלם. וכ"כ בכנה"ג ומובא בקצוה"ח סי' ל"ו סק"ז. ויעוי"ש שכתב דבקיום שטרות דהוי נמי תורת עדים על הדיינים שמעידים שנתקיים השטר בפניהם. בזה לכו"ע הדין דאם נמצא אחד מהן קא"פ דיינותן בטילה יעוי"ש:

ולפי"ז בהביא הקרוב הגט בפני שלשה ומקיימו ואומר בפ"נ ובפ"נ. ומן הדין נאמן אגט ולא אנכסים. רק דבאנו לפסול עדותו גם אגט משום עדות שבטלה מקצתה ב"כ. יש לנו עצה בזה שנצרפו ג"כ להיות מן הדיינים. דעד נעשה דין בקיום שטרות כל היכא דמצרכינן לזה. וה"נ בלא"ה הרי נבוא לפסול עדותו משום עדות שבטלה מקצתה. אבל כשנצרפו ג"כ לדיינים. ולגבי הגט הרי הוא כשר לדיין. כמ"ש הר"ן ז"ל דכמו שהכשירו אותו לעדות משום טעמא דעיגונא, ה"נ כשר הוא גם להיות דיין. ולגבי הנכסים הרי בודאי פסול הוא לדיין. וממילא יפסול גם את כלם מטעם דנמצא אחד מהן קא"פ. ונמצא דלגבי הגט כלם כשירים ולגבי הנכסים כלם פסולים. ושוב נמצא דעדותו לגבי הנכסים הוי כמעיד חוץ לב"ד דאין כאן דיינים כשירים. וממילא שוב ל"ש דתבטל עדותו לגבי הגט משום דבטלה עדותו לגבי נכסים. והויא עדות שבטלה מקצתה וב"כ. כיון דעדות נכסים לאו שם עדות עלה כלל דמעידה שלא בפני ב"ד. ושפיר מתקיימת עדותו לגבי הגט. ואף דלא הקילו משום עיגונא להכשיר הקרוב לדיין. רק היכא דבלאו איהו ליכא דיינים כשירים לפנינו. והכא הרי איכא שלשה דיינים כשירים מבלעדו. אבל באמת הרי בלא צירופו תבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה. וע"כ צריכים לצירופו לגבי הנכסים כדי שיפסול כלם. וכיון דבע"כ צריכים אנו לצרפו. ממילא שוב שייך בזה טעם עיגונא להכשירו לגבי הגט ודוק. ואף דרחוק לומר זה בתי' שי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל. אבל הדברים בפ"ע ראויין להאמר לכאורה:

ה

ה) אמנם כ"ז אינו רק בקרוב שהביא הגט. דלשי' הר"ן ז"ל כמו שכשר לעד בגט אשה ה"נ כשר להיות דיין. משא"כ באשה ועבד שהביאו גט של אחרים ל"ש כ"ז. למ"ש הר"ן ז"ל עצמו דאשה לא הכשירו לדיינות משום דאינה בתורת דין. וכמו שמבואר בש"ס דקאמר זימנין דמייתי לי' איתתא וסמכי עלה. א"כ לכאורה יהי' הדין דנאמר בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ול"ש דנצרפם לדיינים ולגבי הגט כשירים. ולגבי נכסים פסולים ופוסלים את כלם כמ"ש. כיון דגם לגבי גט פסולים לדיינים. ואין עצה בזה. ואפשר באמת יהי' הדין כן. ועי' מ"ש בתומים (סוס"י ל"ו) דבאשה ועבד כיון דאינם בגדר עדות. ליתא הדין דנמצא אחד מהן אשה או עבד דבטלו כלם. א"כ ה"נ א"ש דלפי"ז ל"ש ג"כ עדות שבטלה מקצתה ב"כ בהו. דלא הוי ע"ז שם עדות פסולה וא"ש. וכן אם הביא פסול את הגט ג"כ א"ש. דממ"נ רשע דאורייתא הרי הוא פסול גם לעדות הגט כמבואר באה"ע סי' קמ"א. ורשע בעל עבירה דרבנן דכשר לעדות זו. אפ"ל כיון דאינו פסול רק מדרבנן. לא גרע מקרוב דהכשירוהו גם לדיין. ואף דגרע בזה שפסול בכ"מ. מ"מ י"ל דלא החמירו בו יותר מקרוב. ושוב שייך כל מה שכתבנו בקרוב ועוד דכבר מובא בתומים שם בשם כנה"ג דבפסול דרבנן ליתא הדין דפוסל בצירופו משום נמצא אחד מהן קא"פ יעוי"ש. וא"כ א"ש דלפי"ז ל"ש גבי' ג"כ דין דעדות שבטלה מקצתה ב"כ. וצ"ע בזה:

ו

ו) ובעיקר דברי הירושלמי שמדמי דין דכתב כל נכסי' לעבדו לכתב כל נכסי' לשני בני אדם והעדים קרובין לזה ורחוקין לזה דפליגי ר"י ורשב"ל. נראה לכאורה בפשטות דכונת הירושלמי דכמו דפליגי ר"י ור"ל אי פסלינן העדים גם להרחוק משום שפסולין להקרוב. ה"נ תלי בזה האי דינא דכתב כל נכסי' לעבדו. והוא מקיימו ואומר בפ"נ ובפ"נ. אם נאמר דכמו דלא מהימן אנכסים ה"נ אגט. דעדות שבטלה מקצתה ב"כ. דזהו טעמי' דר"י כמבואר בירושלמי ועי' ברא"ש סופ"ק דמכות שכתב בשם הראב"ד ז"ל דלהכי אמרינן דעדות שבטלה מקצתה מחמת פסול קורבה בטלה כולה. ולא אמרינן בזה פלגינן דיבורא משום דלא פליג בהו רחמנא דמה שנים נמצא אחד מהן קא"פ עדותן בטילה אף שלשה וכו' אלמא, לא פלגינן עדותם. ויעוי"ש שמביא דברי הירושלמי, ונראה ג"כ דאין שייכות מחלוקת דר"י ורשב"ל בהא דכתב כ"נ לעבדו. למאי דתלי לה הירושלמי. למחלוקת דאביי ורבא בש"ס דילן בהאי דינא. דהא אביי ורבא ל"פ כלל לענין עדות הקיום אי אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ ולא פלגינן דיבורא. ולא פליגי רק מטעם דבטל השטר במקצת לגבי הנכסים. ובטל מקצת דיבור הנותן דאמר כל נכסי. אי אמרינן בזה פלגינן דיבורא ועצמו קנה או לא:

ז

ז) ונ"מ רבתא בין הא דירושלמי ובין ש"ס דילן אף דתלי לכאורה בחד דינא וטעמא דפלגינן דיבורא. דהרי בש"ס דילן מבואר דלכו"ע בכותב לעבדו עצמך ונכסי קנויין לך. עצמו קנה נכסים לא קנה וה"ט משום דתרי דיבורי נינהו ולכו"ע פלגינן. ולמאי דאמר בירושלמי דשייך בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. נראה דאפי' בעצמך ונכסי קנויין לך ג"כ שייך זה. דאף דבגט איכא תרי דיבורי עצמו ונכסים. אבל מ"מ עדות הקיום הוא בחד דיבורא שאומר בפ"נ ובפ"נ. וכיון דשייך בכה"ג עדות שבטלה מקצתה ב"כ. מה לי אם בשטר כתוב בתרי דיבורא או בחד דיבור. דעכ"פ עדות קיומו אחת היא:

ח

ח) וראי' לזה. דנראה מירושלמי שם דגם בגט אשה קאי בכתוב בו מתנת נכסים יעוי"ש. וכן הר"ן ז"ל הזכיר בד' גט אשה. והרי בגט אשה ע"כ בתרי דיבורי מיירי דבאשה ל"ש לשון מתנה. ועוד נ"מ. דעדות שבטלה מקצתה ל"ש רק בקרוב שהביא. ולא באשה ועבד עצמן. דבע"ד אינו בגדר עדות וכמ"ש הראב"ד ז"ל בסופ"ק דמכות שם. וכן מבואר בר"ן ז"ל כאן. אבל לפי"ז ע"כ צ"ל דירושלמי מיירי בקרוב שהביא וי"ל דגם ש"ס דילן מודה להאי דירושלמי. רק כיון דמיירי בעבד שהביא ל"ש עדות שבמ"ק דהוי בע"ד. ועי' בד' הראשונים ז"ל סופ"ק דמכות. וחידוש הוא שלא דיברו מכ"ז. ועי' מחנה אפרים הל' עדות (סי' ג') דנראה דהבין דהירושלמי לא קאי על עדות הקיום. רק על עדות שבשטר דכיון דבטל במקצת ב"כ. ובכ"ז צ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף