תשובות הגאונים (הרכבי)/שעא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה זו יצאה לפנינו אל שער ישיבה שלגולה אל שני בתי דינים גדולים שלישראל לבית דינו שלאדוננו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב חמוד אדוננו חנניה ראש ישיבת גאון יעקב [ולבית דינו שלאדוננו האיי] וכול' עד וצוינו וקראו אותה לפנינו והתבוננו בה ועמדנו על כל הכתוב בה וגם צוינו לכתב תשובתה בלשון ההגראים כאשר היא כתובה. אם היה הענין כמו שספרו שואל זאת השאלה שחדיד פטר את בנו סעדאן מכל ירושתו במאה כספים והשאר הניח לילדיו הנותרים חייבין לעשות כמו שאמר ואין לסעדאן מכל הירושה יותר ממאה כסף ושאר הירושה הוא לילדיו האחרים. כי המקום יתעלה שמו נתן רשות להאב שיוריש לבניו כמו שירצה וייטב בעיניו באמרו והיה ביום הנחילו את בניו וג'. ומזה שאמר הנחילו את בניו הודיענו שענין הירושה תלוי בו. ובפרטו את הבכור שלו ינתן פי שנים ושאין האב רשאי לבכר את אחד מבניו על זה האופן מזאת ראיה כי השאר בזה הענין תלוי באב וכי רשאי הוא ליתן למי שייטב בעיניו. ובאה ההלכה שאם אמר יירשני אחד מילדי הזכרים חוץ מהנשארים זה רשאי הוא כי רק האב הוא מוריש כמו שאמר הכתוב ולא זולתו. ואלה דברי המשנה האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ואם אמר על מי שאינו ראוי לירשו לא אמר כלום. ופרשו מאמר ר' יוחנן בן ברוקא אם אמר על בן בין הבנים או על בת בין הבנות יירש כל נכסיי דבריו קיימין. ובאר התלמוד אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן ברוקה אמר רבה מאי טעמיה דר' יוחנן בן ברוקא אמר קרא והיה ביום הנחילו וג' התורה נתנה רשות לאב להנחיל נכסיו לכל מי שירצה. ואמנם האב אינו רשאי לדבר בפירוש כזה לא יירש בני פלוני כלום מנכסי. כמו שכתבה המשנה האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה. אבל אם אמר לא יירש אלא כך וכך זהו רשאי והוא הוא שנקראהו ההפטר. כמו שכתבה המשנה המחלק נכסיו על פיו ורבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה ובין באמצע ובין בסוף לשון מתנה דבריו קיימין. ופרשו היכי דמי לשון מתנה ואמרו יטול יזכה יחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הן. גם אמרו אף יחסין ויירת בראוי ליירשו ור' יוחנן בן ברוקא היא. וכבר נתקיימה הצוואה הזאת בשני האופנים ובכל אחד מהם לבדו דיו. לפי שנפטר בסך ידוע וקבל [זה הסך] אין לו יותר מזה הסך והנותר מעזבונו הוא לשאר ילדיו. ואף על פי שלא זכרם ולא כתב לשאר ילדיו מה שהניח ועזב זכרון סעדאן מכל וכל היה זה קיים. ועכשיו שנתחברו שני האופנים נעשה הענין יותר ברור וחזק. ואודות מה שפטר [חדיד] את אשתו מן השבועה זהו קיים וברור ואין ליורשיו להשביעה על שום טענה מהטענות ותביעה מן התביעות כמו שבארה המשנה נדר ושבועה אין לי וליורשי ולהבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה. וכל מה שנכלל בצוואה זאת הוא דבר הרשות וקיים. ומה שנזכר [בשאלה] כי תבעו אותה [את האלמנה] והחרימוה ואמרו לה מוכרחת את להתפשר עמו [עם סעדאן] עד שלקח ממנה ש' כספים. הנה מי שהביא לזה עשה שלא כדין ושלא כשורה וטעה ועשה עול להאשה הזאת ועבר עליה [את הדין] והוא חייב לשלם במה שטעה. כי הוא לא טעה בדבר הנכנס בגדר ההיקש להשיב ענף אל שורש אלא עזב הלכות ברורות. ובזה אמרו הקדמונים טעה בדבר משנה חוזר. ומה ששאל השואל אם תוכל [האלמנה] לתבוע מה שלקחו ממנה ולהחזירו. אם נתקיימה העדות על הצוואה שנוסחה נזכר ואין לבעלי הדין ראיה כנגדה ואמרו [בכל זאת] להאשה שחייבת היא להתפשר אע"פ שלא היתה חייבת לזה כל מה שעשתה אינו עשוי ואינה מחוייבת בו ולכן תחזיר מה שלקחו ממנה בזה האופן. וזה דומה למי שעשה חשבון עם רעהו וטעה בחשבון וחשב כי הוא חייב לו ואח"כ נתבררה הטעות שחייב להחזיר כמו שאמרו החכמים הנהו גינאיי וכו'. כמו כן צריך להחזיר להאשה מה שלקחו ממנה במה שאמרו לה שלא כדין שחייבת היא. וכך הדין ואין לשנות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |