תפארת ישראל - בועז/תרומות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ תרומות ו

(א) ודוקא בשגג בתרומה. אבל בשגג לגוף עצמו שסבור שהוא כהן ונמצא ישראל משמע לקמן (רפ"ח) דפליגי בה ר"א ור"י באשה שאמרו לה מת בעלך או גרשך ולעבד רבך שחררך דלר"י פטור. והרי קיי"ל כר"י לגבי ר"א. וכן משמע בירושלמי התם [וכתיקון הגי' מרבינו קרבן עדה] סבור שהוא כהן ונמצא ישראל פטור. ולפ"ז שפיר נקט מתני' התם ב' בבי דהיינו אשה ועבד ובן גרושה ובן חלוצה. סיפא לרבותא דר"א דאע"ג דמסתבר דלפטר מדכתיב ברך ה' חילו (כפסחים דע"ב ב') אפ"ה מחייב ר"א. ורישא נקט לרבותא דר"י דגם בהנך דאינן חללים פטר. ואף דש"ס התם דחיק לומר דרק בחלל או בערב פסח פטר ר' יהושע ור"ל דר"י לא פליג אאשה ועבד היינו לס"ד. אבל למאי דקיי"ל כר' יהושע דבעבר אכרת ועשה בזה מצוה פטור מחטאת. לא אצטרכינן לאוקמא מתני' בחלל או בחמץ בערב פסח דוקא (ועי' רמב"ם פ"ב משגגות ה"ג). אמנם להרמב"ם (פ"י מתרומ' הי"ב) כל הנך שגגות כולן פטורים רק מחומש ובחמץ בע"פ פטור גם מקרן (וערלח"מ פ"ב משגגות):

(ב) כ"כ רתוי"ט וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות מד] וז"ל אבל הר"ש כ' כו' ומזה דקדק המ"ל כו' ונלע"ד ראי' ברורה לזה מפסחים (דל"ב א') כו' ומכל מקום עדיין קשה לי כו' וצ"ע עכלה"ט. נאום אפטרוזי. תמהני וכי זו בלבד הרי תו הוה מצ"ל נ"מ במחל לו הכהן או שירש הישראל התרומה או שגבאה בחובו. דבכל הנך ליכא טעמא דלא גרע מגזלן. אע"כ מ"ש הש"ס דלא גרע מגזלן אינו ר"ל מאילו גזלה מכהן. אלא ר"ל דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט (כגיטין דנ"ב א'). ולענין ראיית רבינו הראשונה מדלא נקט הש"ס הנ"מ אי צריך לשלם דמי תרומה או דמי חולין. נ"ל דה"ט דלא נקט הש"ס הכי משום דלא פסיקא לי' דהיכא דהוזלו ועמדו השתא דמי חולין. כמו שהיו דמי תרומה בשעת אכילתו אין נ"מ בין שישלם לפי מדה דהיינו דמי חולין וכדהשתא או לפי דמים דהיינו דמי תרומה וכשעת אכילה ודו"ק. השבני רבינו וז"ל ידידי נ"י איני אומר שיאמר נ"מ באיזה גוונא רק בסדר תשלומיו יש נ"מ דכמה חומש ישלם וכמה בפירות. [ואנא בעניותי לא חלוק ולא בילוק ידענא מה נ"מ בין ב' הנ"מ] ומ"ש ידידי הרב נ"י דכוונת הש"ס שלא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש במחכ"ת זה שייך התם בגיטין דבהדיוט לקני משיכה ובהקדש ל"ק. אבל הכא באמת ההקדש הי' כהדיוט לשלם ג' מדות במעות ובלא חומש. ומה שהקדש חמור זהו יהי' במדה א' וחומש מזה עכ"ל. תמהני באמשיך פירי להקדש ולא יהיב זוזי ואייקר דקא' התם לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. וכי ס"ד דרק לענין קניי' שוה ההקדש להדיוט. אבל לא דלתחייב המוכר חומש בנהנה מפירות שמכר אע"כ כיון דקנה הקדש הוה לגמרי כהקדש ה"נ כיון דמטעם לא יהא חמור וכו'. צריך לשלם כשעת גזילה לגמרי הוה כהקדש וצריך לשלם גם החומש משווי דמעיקרא:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.