שואל ומשיב/ו/טו

שואל ומשיב ‏ ו טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן טו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

{{מרכז|בדבר עגונות מבארדיטשוב להדיינים הרבנים דשם{{

זה לשון הגב"ע במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה"ה מוה' יעקב במוה' אהרן טשייטשליק והעיד בתו"ע באליו"נע איך שבחורף שנת ת"ר נתאכסן אצל אביו ר' אהרן ב"ר לוי מבארדיטשוב והי' לו סחורה מר' מאטי האציק מב"ד ור"י הי' עמו ביחד כמה ימים והכיר אותו בטוב ובחורף שנת דלמטה יצא קול בפה ששני אנשים מבא"ד נהרגו בדרך סמוך לדמענקא ואח"כ בא מוהר"ר שמואל מרדכי גיסו של ר' דוד חמעלניקר מב"ד אמר לר' יעקב הנ"ל איך שגיסו מוהר"ר דוד עם מהר"ר לוי שהי' פה בחורף העבר הי' בבאלטא ונסעו שניהם ביחד מבאלטא לב"ד ור' שמואל מרדכי הנ"ל לוה אותם בנסעם מבאלטא ונאבדו בדרך וביקש מר' יעקב שיחקור אחריהם ותיכף כששמע ר' יעקב דבריו של ר' שמואל מרדכי הנ"ל אמר בודאי הקול שיצא ששני אנשים נהרגו בדרך בודאי הם ר' לוי ור"ד מב"ד ובחוה"פ העבר משנת דלמטה נמצא שם הרוגים סמוך לדמענקא ור' אברהם דוב מפה הי' בגארידהלפאלי סמוך לדמענקא נסע ר' אברהם דוב עם הרב דגאריד ואנשים אחרים למקום שנמצאו הרוגים ושלח שליח לפה להודיע שנמצאו ההרוגים ונסע מוה' יעקב הנ"ל עם ר' יעקיל במוה' שלמה ורי' טובי' במוה' ישראל למקום שנמצאו ההרוגים ובאמצע הדרך קודם בואם למקום ההרוגים פגעו בהרב מגאריד ור' אברהם דוב הנ"ל ועוד כמה אנשים ואמר ר' יעקב לפניהם הסמנים שיש לר' דוד והסי' שיש לר' לוי כפי שיבואר למטה והרב הנ"ל והאנשים שהי' עמו שנסעו ממקום ההרוגים וראו הסמנים אמרו לו שהסימנים שאמר הם אמת היינו שר' דוד הי' לו זקן ארוך שחור ומעט שערות לבנים וגם אמר ר' יעקב הנ"ל איך שסיפר ל' ר' דוד שהי' לו פיסטל על הכרכשתא ובשעת טהרה ראו האנשים המתעסקים שהי' לו חתך סמוך לכרכשתא והכירו שהחתך הוא מחמת הפיסטל כי ר' דוד אמר שדאקטיר חתך אותו וגם בפרצוף פנים הכירו אותו שהי' לו שטיפלין בפנים וגם הי' בעל בשר ולר' לוי הכיר אותו גם כן היינו שהי' לו זקן ראשווע ועגול וחוטמו הי' ארוך ומעט גבשושית על חוטמו מוכ"ז העיד בפנינו ב"ד הח"מ בת"ע באליונ"ע ה"ה מוה' יעקב במוה' אהרן שו"ב הביא הרב מגאריד הבגדים של מוה' לוי הנ"ל ושאלנו את אשת מוה' לוי הנ"ל מרת פרימא בת מוה' ברך אם יש לה סימנים בבגדיו ואמרה לפנינו ב"ד הח"מ בזה"ל ער האט גיהאט איין לייבל בלאה ארביל פון הלאזיע טערקישע אונטר גישלאגין מיט עורות פין החולים אונ האט גוויזין פאר אונז איין שטיקיל האלאזיא וואס איז גיבליבין בביתה פין דער אייגינע וואס דס לייבל איז גוועזין אין איין פין פעניל גארביט מיט הארבל אונטר גישלאנין מיט זאנא לבן אונ איין האלזטיכל פין איין פיסטמען מראה בראנדז אין שלייקעס פין צ"ג לבן פלידערין קארטינר אין פאסין איין פאס איין גלאטער אין פאס השני קוועטליך קטנים גארטיל מן דיבעט מיט קוועטליך ארבע כנפות של פיקא לבן קאפאטעשל פין קיטאי שחור אינטרשלאג מן פערקאליקעס ובהלייבל של הלאזיע הנ"ל אמרה שהי' בענדליך ראבע וגם אמרה האשה בפנינו הח"מ שהשערות על ראשו הי' גיקרייזילט ומצחו הי' גדול ווינקלין גדולים ומצחו הי' בולט לחוץ מעט וחוטמו הי' ארוך וגבשושית מעט כ"ז אמרה האשה הנ"ל לפנינו ח"מ וכל הסימנים בבגדים הנ"ל ראינו שכדברי' כן הוא רק שהפלידערין והסימנים שבגופו וארבע כנפות לא ראינו רק שהרב מגאריד הנ"ל אמר שהוא והאנשים אחרים ראו הסימנים בגופו ובבגדים היינו הפלידערין וארבע כנפות ואמת כדברי' כל הנ"ל כתבנו לא להתיר אותה רק לג"ע ולראי' באנו עה"ח היום יום ד' כ"א ימים לחדש אייר שנת תר"א לפ"ק פה"ק טשיזטשילניק וע"ז כתב הגאון מוהר"ש קלוגער נ"י להתיר ונתאחר הדבר עד שנת תר"ו כ"א תמוז הביא לפנינו הרב מוה' יוסל מב"ד הגב"ע הנ"ל וביקש מאד לעיין בזה כי הדיינים דק' בא"ד לא רצו לסמוך על דעת הגאון הנ"ל עד שישמעו חוות דעתנו הקלושה. הנה טרם יהי' כל שיח אומר שהגב"ע שלפני חסר יביאנו המעתיק שכתוב שר' יעקב בר' אהרן מעיד שנתאכסן אצל אביו ר' אהרן בר' לוי מברדיטשוב והי' לו סחור' מר' מאטי האציק מבא"ד ור' יעקב הי' עמו ביחד ולא נזכר על מה ומי סובבים הדברים ואת מי הכיר בטוב וכל הגב"ע נמשך ע"ז שר' יעקב הכיר בטוב ולא נתבאר את מי הכיר והנה זה יוכל להתבאר בבא"ד ובלי ספק ההעתק מהגב"ע חסר ושם נתבאר הדברים גם לא נזכר כלל שם אבי ההרוגים האלו רק שמם ושם עירם ובאמת בש"ע סי' י"ז סי"ח אינו מבואר אם לא הזכיר שם אביו אם יש להקל רק בשמו ושם אביו מבואר ברמ"א דביש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל אבל בשמו ושם עירו לא נזכר מיהו בנ"ד גם זה אינו מעכב שמסתמא נודע בבא"ד וגם להעד והנשים על מה הם מעידים ונודע להם שעל אותן האנשים ששמם ושם אביהם הוא כך וכך הם מעידים ודבר זה יוכל להתברר בנקל ולא כתבתי רק כי אתפלא על הגאון מוהר"ש קלוגער נ"י שלא העיר בזה. אך בגוף הענין הנה כבר קדמני הגאון מוהר"ש מה שיש לעיין בזה וגם הענין ישן נושן ודשו בו קמאי ובתראי וכמעט שלא הניחו מקום ובכ"ז מה שנוגע לגוף הדין ופלפלת כל שהיא לא אמנע מהעלות על הספר ומד' אבקש עזר שלא אכשל בדבר הלכה וד' יהי' עם פי והגיון לבי להתירם מכבלי מוסרות העיגון.

והנה ע"ד אשת ר' דוד חמעלניקער הנ"ל מלתא זוטרתא הוא למצוא היתר כיון דר' יעקב העיד שר' דוד אמר לו שהי' לו פיסטעל על הכרכשתא ופשיטא שזה נקרא סימן מובהק אם הי' מצמצם המקום באיזה מקום מהכרכשתא הי' לו הפיסטעל ואף שהמתעסקים אמרו שהי' לו חתך סמוך לכרכשתא לפע"ד אין מזה ראי' דבאמת יוכל להיות שהפיסטעל הי' על הכרכשתא ממש והחתך הי' סמוך לכרכשתא וזהו מהלכות הרופאים ואין זה סתירה וכ"כ הגאון מוהרש"ק באופן שאם הי' צמצום מקום הי' סימן מובהק באופן שאף אם לא הי' סימן מובהק בעצם ע"י צמצום מקום אבר פלוני במקום פלוני הוה סימן מובהק כמ"ש המרהד"ך ובשו"ת מ"ב סי' ס"ג חולק עליו וכתב דאף דללישנא דסימנים דרבנן ל"ח לשינוי לאחר מיתה ולבן גילו ואנן קי"ל דסי' דרבנן מ"מ זהו דקי"ל סי' דרבנן הוא דוקא לחומרא דאנן מספקינן אי סי' דרבנן או דאורייתא וא"כ מספקא חיישינן שמא סי' דאורייתא וחיישינן שמא נשתנה לאחר מיתה גם חיישינן לבן גילו ע"ש שזה תורף דבריו. והנה מראש צורים נראה הראב"ד הובא בשטה מקובצת בב"מ דף כ"ז כתב דסימנים העשוים להשתנות לאחר מיתה הוא דוקא בשומא שאינה שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושים שהם מן העצמות ומן עובי הבשר כגון בעל חטטרת וראשו שקוע ודאי אינם עשוים להשתנות ע"ש וגם שומא מצוי בב"ג כבר כתב הנו"ב מהד"ק דמה שנתחדש בגוף ע"י מעשה כגון מכה ורושם ל"ש לומר דמצוי בב"ג וא"כ עכ"פ באותן סימנים המתחדשים בגופו ע"י מעשה שפיר יש לסמוך על הסימן בצמצום מקום ובלא"ה נראה דדברי המהרד"ך כוונה אחרת להם דהנה הא דללישנא קמא חיישינן לשומא מצוי' בבן גילו ולסימן עשוי להשתנות לאחר מיתה משא"כ לל"ב לפע"ד הדבר מבואר דהנה יש שלשה עניני סימנים סימן גרועים כגון ארוך וגוץ חוורי סומקי ויש סימנים בינונים ובזה נחלקו אם סימנים דאוריית' או דרבנן ויש סימנים מובהקים שהם כעדים כמו שהאריך הב"י לבאר זאת והביא ראי' ברורה מהא דאמר אלא דכ"ע סי' דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קמפלגי ומשמע דלמ"ד סי' דרבנן מ"מ סימן מובהק מועיל ורק סי' בינוני הוא דהוה דרבנן ומעתה לפ"ז א"ש בהא דנחלקו הלשונות לכאורה נחלקו מקצה לקצה דללישנא דסי' דאורייתא אמרו דחשו לשומא דמצוי בב"ג וללישנא דסי' דרבנן הגדילו מעלת השומא דהוה סימן מובהק ולפמ"ש א"ש דלמ"ד סימנים דאורייתא והיינו אף סימן אמצעי הוה דאורייתא ולפ"ז כשחשו לשומא שלא לסמוך עליו ע"כ שאינו אף סי' בינוני שעכ"פ לא שייך כ"כ שיהי' כן וע"כ דשומא חשוב מצוי בב"ג או שעשוי להשתנות לאחר מיתה ואף סי' בינוני לא הוה אבל למ"ד סי' דרבנן וא"כ בסימן אמצעי לא מועיל כלל ע"כ דאותו מ"ד דס"ל דשומא חשוב סי' ע"כ דסימן מובהק הוא ולפ"ז א"ש דברי המהרד"ך דא"כ כל שפורט וצמצם המקום דהוה כמו סימן מובהק כמו שהביא מגיטין דאמרו נקב יש בצד אות פלוני דחשיב לי' סימן מובהק וא"כ שוב לא חיישינן כלל למצוי בבן גילו דע"כ לא חיישינן לזאת רק למ"ד סימנים דאורייתא וא"כ לא נצטרך לחדש דסימן מובהק הוה כעדים ורק דכל סי' הוה דאורייתא אף בסי' בינוני וא"כ ממילא שוב כל שיש לחוש שמצוי בבן גילו שוב גם סי' בינוני לא קחשיב דמצוי בבן גילו אבל לדידן דקיי"ל סי' דרבנן א"כ עכ"פ מוכרחין אנו לחדש דסימן מובהק הוה כמו עדים א"כ ממילא כל שצמצם המקום דהוה כמו עדים וא"כ שוב אין לחוש ול"ש לומר דאנן חוששין שמא סי' דאורייתא ושוב חיישינן שמא מצוי בבן גילו דע"כ לא חיישינן שמא מצוי בבן גילו היינו בשומא דלא הוה סימן מובהק דלא מיירי בצמצום מקום ואינו רק סי' בינוני א"כ כל שמצוי בבן גילו שוב הוה סימן גרוע כחוורי וסומקי אבל כל דצמצם מקום והוה כסימן מובהק א"כ דגם למ"ד סי' דרבנן כל שהוה צמצום מקום הוה כסימן מובהק מכ"ש באם ניחוש שמא סי' דאורייתא דודאי ל"ח לזה וז"ב לפע"ד ומשום סי' עשוים להשתנות לאחר מיתה לא חיישינן רק בשומא כמ"ש הראב"ד ועיין ש"ס ב"ב דף קנ"ד דאמרו ועוד סי' עשוין להשתנות לאחר מיתה הרי דאמרה בפשיטות והרי לל"ב לא חיישינן לסי' עשוים להשתנות לאחר מיתה כמ"ש המ"ב ולפמ"ש א"ש דבאמת אין נ"מ בין ל"ק לל"ב רק דלל"ק דגם בסימן אמצעים ג"כ סמכינן וסי' דאורייתא א"כ שפיר חיישינן כל דעשוי להשתנות משא"כ מ"ד סי' דרבנן וא"כ אם אין עשוי להשתנות גם כן לא סמכינן על סי' וע"כ דנחלקו אי שומא הוה סימן מובהק ולפ"ז שם דחיישינן להשערות שנשתנו אם שנתלבנו או שנעשה בהן גומות כמ"ש התוס' שם וזה ג"כ רק בעור לבד פשיטא דחיישינן שמא נשתנו ואין מוציאין ממון עי"ז וז"ב ופשוט גם מ"ש הראב"ד דבכל ענינים הנולדים עם אדם כגון רגלו עקומה או יתר בידי' וברגליו שש ושש וכמה חידושים שנולדים עם אדם חיישינן לשמא מצוים בבן גילו לפע"ד הי' נראה דלפמ"ש דוקא בסימן אמצעי הוא דחיישינן לבן גילו אבל בסי' יתר בידיו ורגליו אשר לפע"ד נחשב לסימן מובהק ותדע שמברכין ע"ז ברוך משנה הבריות הרי שהוא דבר זר ומופלג וא"כ בכה"ג ל"ח שמא מצוי בבן גילו ושוב מצאתי מבואר בהדיא בשו"ת הרא"ש כלל נ"א סי' ז' העתיקם הטור באהע"ז סי' קי"ח שכתב בהדיא דסימן מובהק כגון חסר אחד מאבריו או יותר ברגליו או בידיו או שום שינוי באחד מאבריו סמכינן עליו אף לאחר ג' ימים הרי מצינו תנא דחולק בהדיא על הראב"ד דזה מקרי סימן מובהק וכל שהוא סימן מובהק דהיינו שאף באלף ב"א לא ימצא כמותו ואיך שייך לומר שמצוי בבני גילו ודרך כלל נלפע"ד דהלשונות לא פליגי רק אם סי' דאורייתא או דרבנן ובסימנים בינונים הוא דחיישינן למצוי בב"ג אבל בסימן מובהק ל"ח כלל אברא דעדיין קשה למה דחיישינן שמא שומא עשוי להשתנות אחר מיתה א"כ מה מועיל הך צמצום מקום דמ"מ חיישינן שמא נשתנה לאחר מיתה ושוב לא הוה סימן מובהק אך נראה דכל דצמצם מקום דהיינו שומא באבר פלוני באותו מקום באבר עצמו א"כ שוב אין לחוש דסימן עשוי להשתנות לאחר מיתה דעכ"פ יקשה איך קרה שנשתנה דוקא באותו מקום עד"מ אם מעיד שהי' לו שערה לבנה או אדומה על הכתף בצמצום מקום בכתף מה נחוש שמא זה אינו אותו האיש אף דאנו רואים שיש לזה שערה לבנה שמא הוא איש אחר ונשתנה ע"י מיתה אבל אכתי איך קרה שהי' דוקא באותו מקום בצמצום מקום ונשתנה ע"י המיתה זה זר מאד לחוש כן וכעין מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל דאם יש סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק בכליו דל"ח לשאלה דהו"ל נפילה דיחיד או שאלה דיחיד דאיך שייך שקרה שאותו איש ישאיל לאיש שיש לו סימן אמצעי כזה ע"ש ואף דהתם הי' בכוונה אפ"ה ל"ח מכ"ש בזה דניחוש שמא נשתנה דוקא באותו מקום זה ל"ח וז"ב לפע"ד. ושוב ראיתי בישועות יעקב סי' י"ז ס"ק כ"ב שכתב לישב קושית המ"ב בשם אא"ז הב"ח ז"ל בתשובה דאף דסי' עשוים להשתנות לאחר מיתה מ"מ סימן מובהק מהני וע"ז הביא דהקשה הב"ח דא"כ היאך אמרו בב"מ דף כ"ז דכ"ע שומא אינו עשוי' להשתנות לאח"מ וסי' דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קמפלגי והקשה דל"ל דשומא אינה עשוי' להשתנות ת"ל דאף דעשוי' להשתנות מ"מ בסימן מובהק ל"ח ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שעשוי להשתנות לאחר מיתה שוב לא הוה סימן מובהק דהא עשוי להשתנות וכ"כ בישועות יעקב שם רק דבצמצם מקום ל"ח דלמא עשוי להשתנות דעכ"פ אינו עשוי להשתנות שיקרה כן בצמצום מקום וא"כ שם דלא מיירי בצמצום מקום שפיר הוכרח לומר דאינו עשוי להשתנות וגם דו"ז בישוי"ע דרך בדרך הזה אלא לפמ"ש הדברים מאירים ושמחים. והנה הנו"ב סי' נ"ח כתב דקשה הדבר לומר בסי' שישתנו לאחר מיתה והביא דברי הראב"ד הנ"ל ואני כתבתי על הגליון שלא זכר שר דברי הש"ס בב"ב דף קכ"ד ועוד שומא עשויין להשתנות לאח"מ וגם בירושלמי פט"ו מיבמות הלכה ג' אמרו אעפ"י שיש בגופו ובכליו ולא כן תני מנין לאחיך שטעה אתה מחזירו בין בגופו בין בכליו שניא הוא שהסימנים דרכן להשתנות הרי מבואר דסימנים דרכן להשתנות ומשמע דאף דסימנים דאורייתא כדמרבינן מקרא דלכל אבידת אחיך דמחזירין ע"י שנותן סימן בגופו וכליו אפ"ה אמרינן דדרכן להשתנות הן אמת דהש"ס דילן לא ס"ל כן דבש"ס נחלקו בזה אי שומא עשוי להשתנות ולא בכל הסימנים וכמ"ש הראב"ד ובס' ישוי"ע הרגיש על הראב"ד דלא נזכר מדברי הירושלמי הלז ולפמ"ש ס"ל להראב"ד דלא קי"ל כן דהרי בב"מ דף כ"ז דמקשה מאבידה דמחזירין בסימנים ולא משני דדרכו להשתנות לאח"מ וא"כ אין קושיא על רבא וע"כ דלא קי"ל כסברא זו ודוקא בשומא דהוא בעור האדם וכמ"ש הראב"ד על כל פנים יהי' איך שיהי' בנ"ד שלא אמרו בצמצום מקום שהרי הוא אמר פיסטל על הכרכשתא והם מצאו חתך סמוך לכרכשתא וא"כ אף אם נימא דלא בעי צמצום מקום באותו אבר רק צמצום מקום באיזה אבר מ"מ עכ"פ כאן לא הוה גם זה ובפרט שמשמע דהעיקר דבעינן צמצום מקום באותו אבר בעצמו אם בסופו או בראשו וכ"כ בנו"ב סי' נ"א דסמוך ללב לא מועיל דאינו מגביל המקום בצמצום ממש וכן מצאתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קל"ד שכתב בהדיא דבעי צמצום מקום ממש ע"ש וא"כ בנ"ד אין לו מקום לסמוך על הסי' דפיסטל כיון שלא צמצם מקומו ומ"ש הרב מהרש"ק דלשון הרמ"א שכתב וה"ה ברושם שבגופו או באחד מאבריו משמע דבאחד מאבריו אף באינו מצמצם מקומו די דאל"כ ל"ל לכתוב רושם שבגופו וה"ה לאחד מאבריו הא הוה כ"ש מרושם שבגופו שהוא כולל כל הגוף מכ"ש באחד מאבריו וע"כ דברושם בגופו הוה בצמצום מקום דוקא ובאחד מאבריו הוה סי' אף שאינו מצמצם הנה לפע"ד אין ראי' כלל מזה דרושם שבגופו ובאחד מאבריו שניהם מיירי בצמצום מקום רק דה"א דבאחד מאבריו לא יהי' כלל רושם שום סימן דדרך האדם להיות לו רושם קצת באחד מאבריו וע"ז אמר כיון דהוא בצמצום מקום הו"ל סי' ואין כדאי לבנות ע"ז דייק וחידוש דין והט"ז כתב בהדיא דבעינן צמצום מקום. ומ"ש הרב מהרש"ק לצרף גם מה שהעידו שזקן שחור ושטיפלין בפניו מצטרפין אף דהם סימן גרועים מ"מ דעת אחרונים דסימן גרועים מצטרפין ביחד להיות סימן אמצעי' הנה אותן האחרונים איני מכיר אבל בש"ע מביא בסעיף כ"ד ברמ"א דאף מאה סי' שאינם מובהקים אינם מצטרפין וע"כ לא נחלקו המזרחי והמ"ב והח"מ ס"ק נ"ה רק בסימנים בינונים דל"מ למ"ד סי' דרבנן מ"מ בסימן אמצעים בשנים ושלשה ביחד י"ל דמצטרפי להיות סימן אמצעי אבל סימן גרועים שאינם סי' כלל א"כ מה מועיל סימנים ביחד וכ"כ בהדיא בב"ש בס"ק ע"ג וכן מסתבר דכל הענין של הצירוף הוא דעכ"פ ל"ש שיתחברו באדם אחד הרבה סימנים ביחד והיינו עכ"פ בסימן אמצעי שגם סי' אחד לא שכיח רק שמ"מ נמצא בבני אדם בסי' כזה אבל עכ"פ שני סימנים ביחד הוה כעין נפילה דיחיד דמה"ת לחוש שנזדמן עוד אחד בשני סימנים כאלה אבל בסימן גרועים כעין ארוך וגוץ וחורא וסומקי שיש לאלפים ולרבבות כאלה אין נקרא סימן ובכה"ג ודאי לא יצדק במחובר כל שאינו בנפרד וז"ב ופשוט וה"ה בשטיפלין עם זקן שחור ג"כ ישנו לאלפים ולרבבות אנשים שחורים וזקן שחור במעט שערות לבנות כשיבואו לימי זקנה וע"כ פשיטא דאין לצרף ומכותלי הרב מוהרש"ק נראה דמחלק בין סימן גרועים לגמרי כגון ארוך וגוץ לשאר סימנים גרועים דמצטרפין אבל אנן לא חילק ולא בילק ס"ל וחלילה לסמוך ע"ז וגדולה מזו נלפע"ד דאף סימן אמצעי עם סימן גרוע כל שסי' דרבנן לא מועיל הסימן גרוע להצטרף כלל דהרי גרוע כהאי חרגא דיומא דלא שמי' ואינו מצטרף כלל ועיין בב"י שמביא חבל הפוסקים דיש שלשה מיני סימנים גרועים ובינונים ומובהקים אבל לצרף גרוע עם בינוני או לחלק בין גרוע לגרוע לא שמענו וע"כ הן נסתר מחמתו מה שהמציא הרב מהרש"ק להתיר גם אשת ר' לוי לפי שר' לוי יצא בדרך עם ר' דוד הנ"ל והאריך במחלוקת הרמב"ם והרא"ש גבי קולר של בני אדם המבואר בסעיף י"ז וה"ה כאן דכיון דר' דוד ודאי מת א"כ מסתמא זה שנמצא עמו מת הוא ר' לוי שיצא עמו והאריך בזה ולפמ"ש ערבך ערבא צריך דגם על ר' דוד לא נודע אם מת ומה שרצה לסמוך על מה שאמרה האשה שהמצח הי' בולט לחוץ מעט ואמר דל"ד לגבשושית על החוטם דשם דרך להיות גבשושית משא"כ כאן אף בגבוה מעט די לפע"ד דאין לסמוך ע"ז ובפרט דעכ"פ סימן מובהק א"א להיות עי"ז וע"כ לפע"ד לא מצאתי מקום להתירן שתיהם גם יחד מכבלי עגון ומן שמים ירחמו.

והנה במ"ש למעלה דסימן מובהק היינו מה שלא ישתנה בזה נלפע"ד להבין דברי התוס' ביבמות דף ק"כ ד"ה אין שכתבו אין מעידין אלא על פרצוף פנים וכו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים פירוש משום דמשם ואילך נשתנה וכו' ואור"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ועוד דשמא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכא אבל ע"י טב"ע ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו עכ"ל ודברי התוס' רבת המבוכה דמשמע בפרצוף פנים מהני סימנים אף בלי טב"ע שהרי כתבו לפרש דמה דאמר ואין מעידין אלא על פרצוף פנים היינו ע"י סימנים ומהתימא דהיכא מועיל סימנים כי האי דלמ"ד סימנים דאורייתא מיירי המשנה בסימן גרועים למ"ד סימנים לאו דאורייתא מיירי בסימנים בינונים וזה לא מועיל ובזה האריכו כל המחברים ולפע"ד נראה דבר חדש דבאמת צ"ל דמיירי בסי' מובהקים רק כיון דלאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנה ונדמה לאחר א"כ אף שיש סימן מובהק כמו סי' בצמצום מקום כל דחיישי' לשינוי שוב לאו סימן מובהק מיקרי וכמ"ש המ"ב וא"כ כל לאחר שלשה דחיישינן שנשתנה א"כ לא מהני סי' כזה שיוכל להשתנות ויוכל להיות שנזדמן גם באחר שהי' לו כן ונדמה לזה ומכ"ש אם נימא דסימן אמצעים שני סימנים הוה כסימן מובהק א"כ מיירי בשני סימנים אמצעים וכל לאחר שלשה חיישינן וז"ש דכל שגופו שלם ניכר היטב ע"י סימני הגוף והוה סימן מובהק ל"ח שמא נשתנה ואחר הוא שהי' לו ג"כ אותן הסי' דבאמת הרי ניכר היטב ע"י סימני הגוף ומה"ת לחוש שנדמה לאחר ושני סי' הוה סימן מובהק וע"ז חידשו דאף אם נימא דשני סימן אמצעיים ג"כ לא נחשב למובהק כדעת החולקים על המ"ב מ"מ אם ניכר ע"י טב"ע שזה הוא אז סמכינן על סימני הגוף ואף דאחר ג' נשתנה נלפע"ד דהנה באמת גוף הדבר דחיישינן שאחר ג' ימים נשתנה ונדמה לזה הוא חשש רחוק וא"א שנדמה ממש לזה דאין הפרצופים שוות אך נראה דבאמת אם היו שניהם לפנינו בחיים חיותם או לאחר מיתה והיינו מסתכלים בשניהם גם יחד פשיטא שהיינו מבדילין ביניהם דבודאי יש הפרש ביניהם ועינינו רואות בכל יום שני אנשים שנדמו לפום ריהטא שקלסתר פניהם שוה וטועים שזה הוא והוא אחר ובכ"ז אם נסתכל היטב נברר ההבדל שביניהם אבל כל שאינו לפנינו אלא זה הנמצא אנו חוששין שמא נשתנה לזה וההבדל הדק אין אנו מכירין כל שאין אנו רואין השני ג"כ וכבר כתבו המפרשים בהא דאמר אייתי דמי פרים ושעירים ולא אדמי לי' אף דאמרי ביומא דנתערבו כוסות בכוסות ורק דכל שאינו נותן לב להבדיל כ"כ יוכל לדמות ומשום דחולשא דכה"ג יוכל להיות שלא יבחין כ"כ אבל שם רצה לדעת היטב והכיר שאין זה דם הפר ועיין מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ג כיוצא בזה ולכך חיישינן שמא נשתנה ולפ"ז זה דוק' כשרוא' אותו ואומר שמכירו בטב"ע אז יש לחוש שמא הוא זה אבל כשהעד אינו רואה אותו רק שאומר שהי' מכיר לאחד בטב"ע שזה הוא וכך צורתו וכך סימניו ואנחנו רואים בזה ההרוג שזה יש לו אותן הסימנים א"כ הוא צייר אותו בזכרונו לאותו האיש תואר פניו וסימניו ואנחנו רואים אותו שכדבריו כן הוא א"כ פשיטא דלא חיישינן שמא נשתנה לאחר דאף דחיישינן ע"י סימנים אף בצירוף כמה סימנים היינו בסי' גרידא אבל כשאומר לנו סי' צורתו וסימני גופו ע"פ הציור ואח"כ רואה אותו ואומר שכן הוא א"כ הוה כאלו שתיהן לפניו שהרי רואים אנו שיכול לצייר אותו בזכרו כאלו הי' עומד לפניו וא"כ שוב יוכל להבדילו מן אותו ההרוג וא"ל דלא יוכל לצייר כ"כ ע"י זכרונו דז"א דהא באמת אומר סימני גופו ואף דחיישינן שמא נזדמן עוד אחר שהוא כן הא הוא מכיר ע"י טב"ע ולחוש שמא טב"ע שקר לו ונדמה לזה האיש שחקוק בזכרונו שצורתו כך וכך וסימני גופו כך וכך נזדמן שזה האיש ההרוג הוא ג"כ כך זה אין לחוש וזה נקרא סימן מובהק וז"ב לפע"ד במ"ש דע"י טב"ע ניכר היטב ע"י סימני גופו והיינו דהטב"ע עם סימני גופו שניהם אינם משקרים לדמות לו אדם אחר שיש לו סימני גופו וגם צורתו נשתנה עד שלא ידע להפריש הבדל דק שבינותם שבלי ספק לא נדמו הפרצופים עד שלא יהי' יכול להבדיל בינותם וז"ב. ובזה מיושב היטב מ"ש בשו"ת מימוני סי' ט' בהלכות אישות וז"ל בשם ר"ת ע"כ אין מעידין אלא עד ג' ימים לאו אאדם ידוע וניכר למעידיו דאפילו עד ד' ימים מהני כיון שיודעין שזה הוא אלא ע"כ שאינו ידוע אלא ע"י סימני פרצופו ופדחתו וחוטמו וכו' עד וכ"כ בה"ג וכו' עכ"ל ר"ת ועוד האריך הרבה ואני קצרתי אלמא אם המעיד עליו הי' מכירו מחיים ומעיד עליו לאחר מותו שהכירו בטב"ע מהימן אף לאחר מותו כמה ימים עכ"ל תשובת מיימוני הנצרך לעניננו ותמה המהרח"ש דמשמע דר"ת מפרש המשנה דאותן המעידין לא ראו אותו מעולם ולא הכירו בטב"ע רק שראו אדם מת ואמרו סימני פרצופו וחוטמו והיינו פרצוף עגול או ארוך וכן בפדחתו וחוטמו והמכירים אותו בחיים חיותו אומרים עפ"י עדות זה שזה הוא שהי' לו סימנים כך וכך וזה תימא רבא דהוה כמו סימנים גרועים דארוך וגוץ דל"מ וע"כ נדחק בזה ולפמ"ש א"ש דזה ודאי דע"י סימנים גרועים כאלו אין מצרפין אפילו מאה כמ"ש למעלה דכן קי"ל דסימן גרועים אף מאה לא מועיל וחלילה לר"ת שיאמר כן רק דר"ת מיירי שאותן העדים לא הגידו מקדם הסימנים וצורתו רק שע"י הכרתו בטב"ע מעידים על הסימנים אלו ולא מהני מחמת הסי' רק מחמת טב"ע ולכך ל"מ לאחר שלשה ימים ובתוך שלשה מועיל ע"י טב"ע דפרצוף פניו וחוטמו שהכירו אותו בחיים חיותו ובתוך ג' ימים ל"ח שנשתנה ולכך מועיל אבל כל שבאו עדים ואומרים הכרנו איש שצורתו כך וסימניו גם כך וכך אף שהם סימנים בינונים דלא מצטרפי ואח"כ כשראו אותו אמרו שזה הוא פשיטא דאף בגופו לבד אף בלא פדחת פרצוף פנים גם כן אין לחוש שמא אין הוא זה וכיון שרואים אותו אח"כ ואומרים שזה הוא וא"כ מה"ת לחוש שמא נשתנה ע"י מיתה לאחר ג' ונדמה לאחר והרי הם ראו זה ההרוג וחקוק בזכרונם צורת פניו של הנאבד ואומרים שזה הוא ומעידין על סימניו בכה"ג ודאי ל"ח וז"ב. וז"ש לאו אאדם ידוע וניכר למעידיו דאפי' עד ד' ימים מהני דהיינו באם שכבר אמרו שהכירו אותו ואז בעת העידו לא הי' לו במה לטעות ואח"כ כשרואהו ואומר שזה הוא פשיטא דזהו דמה"ת שישתנה וידמה לזה שחקוק תארו וסי' בזכרונו שזה הוא כך וז"ב כשמש לדעתי ובין יהי' כוונת ר"ת כך או לא הדין לפע"ד ברור דאם באו עדים ואומרים סי' צורתו וסי' גופו ואח"כ רואים את ההרוג שהוא כך פשיטא דנאמנים ול"ח שישתנה כנלפע"ד. וראיתי בשב שמעתא שמעתא ז' פי"ג פי"ד שהתפאר שעמד על דעת ר"ת דהרי בתשובות מימוני כתב בדברי ר"ת דכן כתב בה"ג ולא ביאר אי' מקומו והנה מצא דברי בה"ג שכתב דלא אחמור בי' רבנן עד דאמרו סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנים שלו ומזה הוכיח ר"ת דבה"ג סובר דמשנתנו דאין מעידין אלא על פרצוף פנים וחוטם מיירי ע"י סימנים ולא ע"י טב"ע ורק כל שמעיד ומצייר סימני פדחתו פרצופו וחוטמו זה מקרי סימן מובהק וזהו דקאמרי הכרת פניהם ענתה בם דהיינו ע"י הסי' מחשב סימן מובהק והנה כוון אמת לאמתו שכן מצאתי בס' הישר לר"ת דף פ"ה בדפוס ווין שהביא אותה תשובה של ר"ת המוזכרת בשו"ת מימוני ושם ביאר דבריו דטב"ע והביא דברי הבה"ג האלו שרמז בשב שמעתא והמעיין שם ימצא דכוונת ר"ת דהך אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם שהוא ע"י סי' וזה חשוב סימן מובהק ע"ש שכתב בהדיא דפדחת וחוטם של פלוני כמו סימן מובהק לד"ה דאורייתא ואלו הי' רואה השב שמעתתא דברי הספר הישר לר"ת הי' שמח מאד שזכה לכוין דעתו של ר"ת ולמצוא מקומו של בה"ג וחכם עדיף מנביא. אמנם אי קשיא הא קשיא דלשטת ר"ת דטב"ע מועיל אף אחר כמה שנים דא"כ מה פריך בבכורות פ' יש בכור דף מ"ו על ר"י דאמר אף לנחלה סגי בפדחת מהא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומה קושיא דהא שם מכירין ע"י פדחת ושפיר יוכלו להכיר בטב"ע שזה נולד משא"כ שם דצריך סי' ופשיטא דפדחת לבד לא הוה סימן מובהק ובעי פרצוף פנים עם החוטם וכבר כתב ר"ת בעצמו תמה על עצמך איך ניכר בתוך ג' ע"י פרצוף פדחת וחוטם וא"כ מכ"ש ע"י פדחת לבד ודאי דל"מ ולחומר הנושא אמרתי דהנה באמת בפדחת לבד פוטרת בכ"מ וחשוב לידה אף לר"ל ורק לנחלה דכתב יכיר דעת ר"ל דבעי פרצוף פנים ור"י ס"ל דאף בזה סגי להכרה ומעתה שפיר פריך משם דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומשום דכתב הכרת פניהם ענתה בם וא"ל דשם מיירי להכיר ע"י סי' משא"כ כאן דמיירי ע"י ט"ע דז"א דכל דהכרה פרצופו של אדם לא סגי בפדחת לבד א"כ במה מכיר בפדחת שזה הוא זה דהא שם לא יצא רק פדחתו בלבד ואיך מקרי הכרה בזה ובשלמא באדם שכבר הכרנו אותו נוכל להכיר בטב"ע אף בפדחת לבד שזה הפדחת של זה אבל שם לא יצא רק הפדחת ולא ניכר רק שנולד הפדחת אבל לא ניכר צורת האיש הזה או הזה ופדחת לא מקרי הכרה וע"ז באמת משני בלשון אחר יכיר לחוד והכרת פנים לחוד והיינו דיכיר דבעי שיכיר שזה בכור סגי בפדחת שכל שיצא הפדחת ניכר שנולד והוה הכרה לענין זה משא"כ לענין הכרת פנים דבעינן פרצוף פנים ודו"ק. וראיתי בשו"ת גאוני בתראי סי' יו"ד שהאריך התיו"ט לפרש הלשון יכיר לחוד והכרת פנים לחוד דעל הסתם אין הכרה אלא בפנים כלו ויכיר מיירי דניכר בפדחת לבד ומן הסתם ניכר קטן בפדחת והמעיין יראה שדחוק מאד ולפמ"ש א"ש. ובזה מיושב מה שהקשה בש"ש שם בפט"ו שם דלשטת הפוסקים דחולקים על ר"ת וס"ל דטב"ע לא מועיל בשאר הגוף הא קי"ל כר"י דיכיר אף בפדחת וא"כ ביצא מסורס לא הי' מועיל לנחלה אף ברובו והרי מבואר בנדה דף כ"ח דיצא מסורס רובו הוה ככלו לכל מילי וא"כ מועיל אף לנחלה ולשאר מילי הוה ג"כ רובו ככלו והוה בר הכרה ובמחכת"ה לדבריו יקשה דא"כ נסמוך על פדחת לחוד וע"כ דקי"ל כלישנא בתרא דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד א"כ י"ל דכל שבעי הכרת פנים ל"מ טב"ע בשאר הגוף דאין האדם ניכר בטב"ע רק בפנים ופרצופו כדכתיב הכרת פניהם אבל יכיר בכל דבר דמנכר סגי ומבין ריסי לשון הש"ש נראה דס"ל דקי"ל כר"י דבא"א החמירו רבנן והיינו דוקא לענין פדחת לחוד אבל בשאר הגוף מהראוי שיהי' מקרי הכרה אכן ז"א דהא קי"ל כלישנא בתרא דרק פרצוף פנים מקרי הכרת פנים ולא סגי בפדחת וה"ה בשאר טב"ע בהגוף שוב ראיתי בעט"ז שם שהקשה קושיתי למעלה דמה מדמה הכרת בכור להכרת מת ונדחק ולפמ"ש א"ש ודו"ק והמרשים בעין משפט רשם על חוץ מן הנחלה וציין ברמב"ם והוא ט"ס וצ"ל הציון על דברי ר"י כי קי"ל כר"י.

והנה הרב החריף מוה' יעקב סגן כהן נ"י ממקולניץ אמר לי שהרב הגאון מוהרש"ק נ"י אמר לו שהקשה להגאון המובהק מוהר"ר זלמן מרגליות נ"י בהא דיבמות דף ק"כ איתא מעשה דאבא בר מרתא ראיתי קירא דבק בבלייתא ולא הכירוהו ומייתי הש"ס זה דהכרה היא בפנים והא לשטת ר"ת כל שגופו שלם אף שאין פרצוף פנים ניכר מ"מ מעידין עליו וא"כ שם הי' כל גופו שלם ולמה לא הכירו והרי"ז סתירה מיני' ובי' על ר"ת שם ואמר שהגאון מוהר"ז ז"ל נתקשה בזה ולא תירץ כלום ולפע"ד הדברים פשוטים שאני התם שדבק קירא באפי' ושינה פניו וזה בודאי לא הכירוהו אבל מת שאין פרצוף פניו לפנינו שפיר ניכר ע"י גופו אבל מה מועיל צורת גופו אם פרצוף פניו שונה אדרבא חשבו לאחר הש"ס לא מיירי רק דבהפנים עיקר הכרה היא וכל ששינה פניו לא הכירוהו וז"ב מאד. והנה במה דנחלקו בשומא אי עשוי להשתנות מצאתי בהפלאה בכתובות דף פ"ה בתוס' ד"ה דקיהיב סימנא שכתב דהא דאמרינן שומא עשוי להשתנות אף דנמצא השומא באותו מראה כמו שהיתה בחייו מ"מ כיון דיכול להשתנות ולא יכול זה שנותן הסי' לומר שכן יהי' באותן מראה דיכול להיות שישתנה א"כ אף דנימא דהוא אותו אדם שהי' בחייו לו אותן הסימנים עכצ"ל דאתרמויי אתרמי שהרי הי' יכול להיות שישתנה א"כ שוב יש לומר שזה אחר הוא ואתרמי שהוא באותו סימן ובזה כתב שם דגם בחשש שמא פינן כל דיכול לפנן שוב אין הסי' ברור דהי' יכול לשנות ושוב חיישינן שמא פינן ובזה יישב קושית התוס' גבי ר' מיאשא ע"ש ובאמת שדבר חריפות הוא וראוי למי שאמרו אבל אינו נכון לפע"ד דא"כ היאך קאמר ביבמות דף קט"ו סבר ר"ח דהיינו שני ת"ח ולא אמרינן הני אזלי לעלמא והני אחריני נינהו ורבא דחי התם קאמרי סימנים הכא גבי שומשמא מאי סי' אית לי אי קאמר כן וכן הוה אימר חושבנא איתרמי ולמה לא קאמר בפשיטות דשם כל שכפרו והי' יכול לשנות השומשמא למקום אחר א"כ לא הי' סי' משא"כ בשני ת"ח כל דנתן סימנים ואינם סי' העשוי' להשתנות א"כ מה"ת לחוש לאחר וגם מ"פ הש"ס מ"ח שמא פינן התנן מצא כלי והא שם דכפר בו לומר שאחריני הוא שוב אינו יכול להבטיח שיהי' בו אותו הסי' ולכך לא הוה סי' משא"כ בתרומה הוה כמו גבי ר' מיאשא דכל דלא רצה לכפור וזה תרומה שלו מה"ת לחוש לשמא פינה וע"כ דאין לדבריו מקום דחשש שמא פינן הוא בסתם דיש לחוש שמא פינן וחושבנא איתרמי וא"כ ה"ה בכל מקום הן אמת דגוף הדבר תמוה דמ"פ הש"ס ומי חיישינן שמא פינן והתנן מצא פירות ודלמא שם ספק הקדש שאני ואזלינן לחומרא משא"כ ספק ממונא וכפי הנראה הרגישו בזה התוס' שם ע"ש ולפע"ד נראה דלהס"ד דל"ח שמא פינן א"כ גם בממון כיון דאיתחזיק אותו הכלי או החבית שיש בו אותן החפצים שהם של אחר א"כ הו"ל כאיתחזיק חיובא ורק דכל שיש לומר שפינן ויכול לפנותם הו"ל כחזקה שלא נתבררה בשעתה דבכל רגע ורגע יכול לפנותם וא"כ ע"כ דחיישינן שמא פינם וע"ז פריך דאם נימא דשם משום ספק ממון אזלינן לחומרא שוב גם כאן אתחזיק חיובא וע"כ דלא מיקרי חזקה דלא נתבררה בשעת' דיכול לפנות בכל רגע ורגע וא"כ שוב לא הוה חזקה כלל ואין ספק כלל בדבר ובזה מובן היטב הא דפריך הש"ס להיפך ולא חיישינן שמא פינם ואימא סיפא ר"י אומר אפי' כתוב תרומה אשתקד הוה תרומה ועכשיו חולין ולכאורה קשה מ"פ מר"י הא הת"ק פליג עליו וקימ"ל כת"ק וגם בלא"ה צריך להבין במה פליגי ר"י ות"ק אמנם באמת בלא"ה צריך להבין דמה"ת לומר שאשתקד תרומה ומנ"ל לר"י להקל כ"כ בספק הקדש וצ"ל דשם באמת רוב פירות אינם של הקדש או תרומה וא"כ אזיל ר"י בתר רוב שהם חולין ואף דר"י חייש למיעוטא וע' יבמות דף ס"ז ע"ב ע"כ צ"ל כיון דיש לחוש שמא פינן א"כ ל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקת הכלי מה שכתוב עליו דהא חייש שמא פינה וא"כ לכך פריך שפיר דכל דנימא דאין לחוש כלל שמא פינה שוב מהראוי לומר סמוך וע"כ מסיק הש"ס דע"כ אמרינן דחיישינן שמא פינן ורק דת"ק סבר דהוא מכפר כפר ור"י סבר דיש לומר אשתלוי או לפנחא עביד ודוק עכ"פ דברי ההפלאה לא נהירין וגם מ"ש דשומא העשוי להשתנות הוא משום דע"כ צ"ל דאתרמוי אתרמי ג"כ לא נהירא לפע"ד דא"כ האיך קאמרי בב"ב דף קנ"ד ועוד הא סימנים עשוים להשתנות לאחר מיתה ושם לא אמרי' דאחר הוא ורק דאמרי' דנשתנו בחייו הי' קטן ועכשיו נשתנה הסי' ונראה כגדול וע"ש בתוס' וה"ה בזה דכל דעשוי להשתנות חיישי' שאף שנדמה לנו שזה הוא מ"מ אינו זה ונשתנה השומא ונראה שהוא כמו זה ובפרט לפמ"ש למעלה עכ"פ סימן מובהק לא הוה דכל שעשוי להשתנות שוב אינו סימן מובהק ודוק. אחר כמה וכמה שנים בשנת תרי"ג אחר הפסח ב' אחרי מצאתי בשו"ת ש"ב הגאון בעל בית אפרים אהע"ז סי' י"ט אחר אריכת דברים הביא שו"ת הגאון בעל קצה"ח וכפי הנראה כוון למ"ש בש"ש הנ"ל ואז הי' כותבו בתשובה וכתב שהגאון מוה' סענדיר ז"ל אבד"ק סאטנוב דח' דבריו ופירושו ובאמת בספר הישר לר"ת מבואר שכיון לפירוש הקצה"ח כמ"ש למעלה והנה הביא הגאון מוהר"ז ז"ל מרגליות יקרה שכתב בס' דעת זקנים הנדפס בליורני מבעלי התוס' ז"ל ובפרשת שופטים כתבו בשם ר"י בכור שור ז"ל שכתב ומדדו את הערים דכ"ז צוה הקב"ה לעשות כדי שיצא הקול לנרצח ומתוך כך יבואו העדים ויעידו שהוא מת ולא תשב אשתו עגונה ומה דאמרו רבותינו אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם כגון שבא ואמר מעיד אני על חוטמו ופרצופו שהוא כך וכך ואין העדים מכירים אותו אלא מתוך דבריהם יבינו המכירים שהוא זה אבל אם באו עדים ואומרים מכירים אותו בודאי שזהו ט"ע גמור כאלו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זו אפילו לאחר כמה שבועות ולפירושו אפילו ממקום רחוק יכול לבא ולהתבונן בזה והאי דטבע בדגלת ואסקיה אגשרא וכו' ואנסבה רבא לדביתהו ואפילו לאחר חמשה יומא עדות סתם הי' ודמיין ולא אמר מוחזקני בו ע"ש וזה מרגליות יקרה והביא שכן כתב בקצרה בס' פענח רזא סוף פ' שופטים יעו"ש והנה באמת שזה דבר חדש אבל אני תמה על דברת קדשו דא"כ מ"פ בבכורות מ"ו ע"ב אהא דאמר ר"י יכיר אפילו בפדחת לחוד מהא דאין מעידין אלא על פ"פ וחוטם דמה קושיא דהא שם מיירי שאינם מכירים בעצמם רק שמתוך דבריהם יבינו המבינים שזה הוא ולכך בעי פ"פ עם החוטם אבל אם הוא בעצמו מכיר סגי בפדחת לחוד וגם לעיל נדחקתי בזה לפירוש ר"ת לפמ"ש הש"ש בפירושו וצ"ע וגם קשה לי לפירוש ר"ת ור"י בכור שור דא"כ למה לא הוכיח רבא בחולין צ"ו דט"ע עדיף דבסימנים צריך פדחת עם החוטם וצריך דחזיא בשעתי' משא"כ בט"ע מיהו זה יש לישב דבאמת אינו מבואר כן רק דר"ת ור"י ב"ש מפרשים כן וי"ל דבאמת סמכו על מ"ש רבא דט"ע עדיף מסימנא ובזה יש לישב גם הקושיא ראשונה די"ל דבבכורות אזלינן כהס"ד דרבא דסימנא עדיף מט"ע וא"כ ל"ש חילוקו של ר"ת ור"י ב"ש הנ"ל אבל למה דמסקינן דט"ע עדיף א"כ ל"ק משם כלל והנה בדברי ר' בכור שור הנ"ל מצאתי טעם הגון למה דאמרה תורה בשדה ולא צף ע"פ המים כדדרשו סוטה מ"ה ע"ב ולפמ"ש י"ל דכל עיקר מצות עגלה ערופה הוא כדי שיתאספו רבים ויכירו הנרצח ולא תהי' אשתו עגונה והיינו כמו שכתב הר"י ב"ש הנ"ל וזה דוקא אם יכירו בט"ע דאלו ע"י סימנים יש לחוש לאחר ג' ימים ולפ"ז הרי אמרו דמיא מצמית מכה ורק דבעי חזיא בשעתי' דאל"כ אחר עלוחו מן המים יש לחוש שמא נשתנה ומעתה כשצפה ע"פ המים ועודנו במים שוב א"צ לעגלה ערופה דמיא מצמית צמית ואף אם לא יכירו בט"ע סגי בזה דל"ח לנשתנה ודו"ק היטב ומפני דבאם נמצא ההורג לא היו עורפין שהרי ההורג הי' יכול להעיד ול"ש אין אדם מע"ר ואמרי' פ"ד כמבואר סוף כיצד דהרגתיו ישא את אשתו דפ"ד וא"כ ל"צ לעגלה ערופה והי' מקום להאריך אלא שבאמת זה טעם חדש לעגלה ערופה ואנן לא דרשינן טעמא דקרא במה דנ"מ לדינא אבל מה שמסכים לדין שפיר יש לדרוש כנלפע"ד לחבת פה קודש הר"י בכור שור הנ"ל.

והנה י"ג אב תרי"ג ד' ואתחנן הגיעני מכתב מהרב המופלג מוה' יעקב יאקיל ממאהלוב בעגונה דאתתא ואמרתי להעתיק פה הנה מעשה הי' שהי' שם איש אחד ושמו ר' ברוך פראמנשיק אשר הוא הי' מנהיג המעבורת שקורין פרום ושמו ר' ברוך ברנחין ור"ב הנ"ל הי' אצל המעבורת שמעבר הנהר דניעסטער השייך לאטיק מאהלוב ואצל המעבורת הנ"ל יש ג"כ כמה ערלים מנהיגי המעבורת רק שהוא רב החובל וביום ב' ה' מרחשוון דהאי שתא היו המים גדלים עד מאד ור"ב הנ"ל עם עוד ערל אחד הי' מנהיג את הפרום בחזרה היינו ממאהלוב לאטיק ומחמת גודל המים דחפו המים את הפרום עד כפר הסמוך לאטיק הנקרא קארלשאווקע ויש יותר מתחום שבת עד אטיק וכאשר ראה ר"ב שא"א בשום אופן לנסוע בחזרה עם הפרום לאטיק ממאהלוב שלח ערל שלו שיקח ב' שורים שינהיגו את הפרום הנ"ל והביא הערל ב' שורים ועוד ערל אחר ור"ב והערל הלכו אצל המעבורת לסייע ומחמת שהלך המעבורת נגד המים שפך הנהר את מימיו לתוך המעבורת ונטבע ר"ב הנ"ל עם הערל שלו שהי' אצלו בפרום ובא הערל של השוורים ואמר לר' מאטיל נאמן שעל הפרום שנטבע הר"ב הנ"ל עם הערל אבל לא שאלו אם המתין עד שתצא נפשו וזה הי' ביום ב' ה' חשוון וביום ה' ח' חשוון כאשר נחסרו המים מצא ערל אחד את ר"ב ורק שירא מעלילה ע"כ הלך להאדון וצוה שילך אל היהודים והלכו איזה יהודים והלכו כמה אנשים והוציאו את הנטבע הנ"ל והוגבה עדות ע"ז כאשר יבואר לפנינו והנה האריך מעלתו לצדד כמה היתרים והנה טרם יהי' כל שיח אומר שראיתי סתירה גלוי' בין הגדת העדות לפי המבואר בגב"ע ובין מ"ש מעל"ת המעשה שמעל' כתב שביום ה' ח' חשוון מצא הערל את הנטבע ובא והגיד ליהודים והיהודים הלכו לכפר והוציאו את הנטבע מהמים ובהגב"ע מבואר שביום ב' לך נטבע וזה כפי מ"ש מעל' אבל הגיד שם שבשבת בא הערל וואסילריבעק סמוך למנחה לאטיק ואמר שמצא אותו וירא להוציאו מן המים וגם רצה מעות בעד זה וצוה העקנאם מאטיק להוציאו והלך ר' יעקב בר' שלמה שמש דחבורה ואמר שר' אברהם בר"ז מאטיק סיפר להוציא הוא ועוד איזה אנשים יהודים מהמים ואז הי' מונח על הברעק אצל הניעסטר ואח"כ כשהוציאו בשעה שבא ר' יעקב ב"ר שהי' מונח על היבשה והרי שבת לך דהאי שתא הי' ו' חשוון ונמצא שיש חילוק שלשה ימים בערך וזה א"א שמלבד שהוא קרוב לאטיק ולמה נשתהה כ"כ עד שהביאו לבית החולים באטיק ומה גם שהרי בגב"ע מעיד ר"י בר"ש שמן ההוצאה ביז מאן איז אנגיקומין האט גידארט לערך ב' שעות והרי נשתהה בערך שלשה ימים וע"כ שלא כך הי' מעשה ונמצא שהעדים סותרים מה שאמר מעלתו בשמם והרי כל העדים על ש"ק פ' לך או במוצש"ק פ' לך באו וראו את הנטבע הנ"ל והרי בח' חשוון הי' המעשה כפי מ"ש מעל' וע"כ יסלח לחקור ולדרוש אח"ז והנה אנכי אלך בעקבות הגב"ע כי הוא ודאי בדקדוק ומעל' אולי לא זכר היטב מתי הי' והנה מעל' כתב דעל כל העדים מה שראו בעצמם אין לסמוך דהם לא ראו אותו עכ"פ באותה שעה שהעלוהו מן המים אבל על העד הראשון ר"ג בר"ש יש לצדד כיון להעיד בשם ר"א בר"ז שהוא ואיזה אנשים הוציאו אותו מהמים והכירו אותו בפרצוף פנים וע"ז מפקפק מעל' כיון דבמים א"א שיתעכב רק כאשר נחסרו המים מצאו אותו ברפש וטיט ולפ"ז לפמ"ש הגאון מהר"ם ברבי והמ"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ט הסכים לזה דרפש וטיט שקורין זומפא לא אמרינן מיא מרזי מכה דלא מקרי מים א"כ ה"ה להיפך שיהי' נקרא מים לענין אשתהה ג"כ לא אמרינן הכי ברפש וטיט ומקרי יבשה וחיישי' שמא נשתנה הנה לא דמי דשם אמרו שהי' בבצעי המים גופה כתב שיש לומר שהי' רקק הנקרא זומפא ול"ש מיא מרזי מכה אבל כאן שהי' במים של הנעסטר רק שנחסר המים אבל מ"מ לא נגב לגמרי ובכה"ג לא מחמרינן שמא נתפח דזה לא מקרי יבשה וגם די"ל דלא מקרי מיא ולא מקרי יבשה ובכה"ג מנ"ל להחמיר לחוש שמא מתפח תפח ובפרט ששטת הרמב"ם דבלא חזינן שנתפח ל"ח ואף דלא קי"ל כן מ"מ מנ"ל להחמיר כולי האי. והנה מעל' רצה לצדד שיש ס"ס ספק אם זומפא נחשב כיבשה או כמים ואת"ל שהוא יבשה שמא כהרמב"ם דבלא תפח מעידין הנה לסמוך על ס"ס בעגונה אף שהרבה מגדולי הספרדים מתירים עפ"ז מ"מ כבר הפ"י בק"א פ"ק דכתובות ובשו"ת שב יעקב סי' מ"א האריך ג"כ בזה דבמקום דאתחזיק איסור לא סמכינן אס"ס וכאן הוה חזקת א"א ע"ש אמנם לפע"ד נראה דכוון דחששא דתפח אינו רק מדרבנן כמ"ש הרשב"א ביבמות דף קכ"א ועיין נו"ב מהד"ק סי' מ"ט וא"כ מה"ת ל"ח שמא נשתנה לאחר וא"כ מה"ת יצאתה אשה זו מחזקת א"א רק שמדרבנן חיישי' וכבר נודע דעת הר"ש פ"ב דמקואות דהיכא שמה"ת יצא מחזקת טומאתו רק שיש ספק טומאה דרבנן עליו לא שייך לאוקמא אחזקתו דכבר אתרע לי' חזקתו מה"ת וה"ה כאן כיון דמה"ת יצא מחזקתו שוב ל"ש לאוקמא אחזקתו מועיל ס"ס. אבל אחר העיון ז"א דדוקא שם דכבר יצא מחזקת טומאה חמורה רק שירדה לספק טומאה הקלה אמרי' שפיר כיון דעכ"פ אזל לה החזקה שהיה לו כבר שפיר ל"ש להעמידו בחזקתו ע"ש במשנה ב' אבל כאן דכל דחיישי' מדרבנן שמא נתפח ונשתנה לאיש אחר א"כ שוב מדרבנן חיישי' שמא בעל זו האשה עודנו חי וא"כ שוב יש להעמידה בחזקת א"א מדרבנן והן נסתר מחמתו דברי הנו"ב סי' מ"ט שם במ"ש לישב סתירת מהריב"ל מהרלח"ש וכתב דבתפח אין כאן רק איסור דרבנן ומותר דאף דאיתחזיק איסור ואין אומרים ס"ד להקל מ"מ בס"ס יש להתיר כמו בשלש ספיקות שמתירין באיסור תורה מטעם דבספק הראשון כבר הוסר החזקה הנה באמת המעיין בש"ך סי' ק"י בכללי הס"ס אות כ"ח יראה דלא אתי עלה מטעם שכבר הוסר החזקה רק דבשלש ספיקות ל"ש לאוקמא בחזקת איסור דהרי ע"י ספק הראשון אף שתחשבו כגופו של איסור מ"מ יש ס"ס וס"ס מועיל אף באיסור גופו וא"כ כאן דס"ס ל"מ בחזקת איסור א"כ כיון שמדרבנן חיישי' שמא לא זהו בעלה של אשה זו שוב הדר נתעורר חזקת א"א לקדמותו ול"מ אף בספק דרבנן ושאני התם דעכ"פ בספק הראשון אתרע לה החזקה שהי' מקודם וא"כ בכל איסור מועיל ס"ס כל שאין לה חזקה וע"י הספק הראשון אזל לה חזקת איסור עכ"פ וז"ב. אך בגוף הדין הדבר פשוט דאשה זו מותרת דמ"ש מעל' דיש לחוש דכיון שידעו מהטביעה גם כן שייך בדדמי וגם נצרף דעת הרי"ף דאפילו בשני עדים שייך בדדמי א"כ שוב לא מועיל מה שהכירו בט"ע וכמ"ש הנו"ב סי' מ"ג הנה כאן באמת הוה סימנים ידוע קומה ושני נקבים פארוואקסינע אצל עלינבוגין ואף אם נימא דלא הוה סימן מובהק עכ"פ מידי סימן אמצעים לא יצא והרי ט"ע עם סי' שאינו מובהק מועיל בודאי ול"ש בדדמי וכמ"ש הב"ש ס"ק פ"ז וס"ק פ"ח וכדאמרו ר"פ האשה וא"כ הדבר ברור דהאשה מותרת וא"ל דשם דוקא כשאותן עדים שמעידים על ט"ע הם שאמרו הסימנים ולכך מועיל משא"כ כאן שר"א בר' זימלס לא העיד על סימנים והוא ראהו לאלתר והשמשים שהעידו על הסי' הם לא ראו אותו דז"א דאדרבא לדעת זה עדיף דכיון דהרי"ף חושש שאמרו בדדמי לפי שידעו וראו הטביעה א"כ אדרבא כשראו סי' שאינן מובהקים ודאי שייך יותר בדדמי שע"י שראו סי' ניהו דהוה אינם מובהקים מ"מ הם עכ"פ שפטו שבודאי זה ולא חשו שמא יש עוד אחר שיש לו גם כן הסי' אלו וא"כ כל שלא ידעו הסי' ודאי יותר יש להועיל הט"ע כשחזינן שהכירו בט"ע והרי ראינו שיש לו ג"כ אותן סי' והרי בודאי הוא הוא. ובחידושי אמרתי בזה דהנה באמת גוף סברת הרי"ף תמוה דמנ"ל דבשני עדים שהתורה האמינם לחוש שיעידו בדדמי ואף להרמב"ן במלחמות שהוא מגן בעדו בכל כחו בכאן צווח דהתורה האמינם ואתם מה לכם עלי אך נראה דזה דוקא במקום שצריך עדות ואין ע"א נאמן רק ששנים התורה האמינם מתורת עדות פשיטא ששנים שבאים להעיד בתורת עדים בודאי לא יטעו ולא ידונו עפ"י אומדנא בדדמי אבל כאן שע"א נאמן ועד מפ"ע ואפילו עבד ושפחה ועכו"ם שאינו בגדר עדות כל שהוא מסל"ת נאמן א"כ אינו בא להעיד בתורת עדות רק בתורת אומדנא א"כ גם שני עדים יש לומר דשמא אמרו בדדמי וכמו בע"א דנאמן בזה ואפ"ה חיישי' לבדדמי גם בשנים כל שאינם באים להעיד מתורת עדות גמור שייך בדדמי. אברא דאם נימא דע"א מהימן בשביל דייקא א"כ בשני עדים דל"ש דייקא לפי המשנה דהאשה רבה דנשאת שלא ברשות מותרת לחזור ול"ש דייקא כמ"ש התוס' בכתובות כ"ו א"כ בשני עדים ע"כ מתורת עדות נאמנים כיון דל"ש דייקא א"כ שוב מהראוי לומר דל"ש בדדמי בזה אמנם באמת אנן קי"ל דאף בנשאת שלא ברשות אסורה לחזור כמבואר בטוש"ע סעיף ג' ושוב שייך דייקא אף בשנים ואינם נאמנים מתורת עדות ושוב שייך בדדמי ומכ"ש אם נימא מטעם מלתא דעל"ג לא משקרי בודאי בשני עדים שייך זאת ושייך בדדמי. ובזה יש לישב קושית הרא"ש על הרי"ף דכתב דבשני עדים ל"ש דייקא וע"ז הקשה דבש"ס שם אמרי' ותסברא מאה נשים כע"א דמיא אלמא דוקא בע"א חיישי' לבדדמי ולפמ"ש שם קאי אליבא דמשנה דבניסת שלא ברשות מותרת לחזור וא"כ שוב ל"ש בדדמי בשנים ושם קאי לטעם דדייקא אבל לפי המסקנא דגם ניסת שלא ברשות אסורה לחזור שוב שייך בדדמי אף בשנים וז"ב. אברא דלפ"ז יש מקום לומר אם נימא מטעם מלתא דעל"ג לא משקר א"כ כל שהעיד מעיד בט"ע וגם סימנים אמצעיים גרע טפי דבאמת סימן אמצעיים עפ"י רוב זהו האיש ורק דבעגונה לא סמכינן על רוב וא"כ עכ"פ מלתא דעל"ג לא הוה והעד לא יחוש שיתגלה כי יחשב בלבו אחר שיש סי' בודאי זהו עפ"י הרוב ושוב לא יתגלה שקרו ולפ"ז בשני עדים שאמרו סי' וט"ע ע"כ מתורת עדות באים להעיד ושוב ל"ש בדדמי אבל כשאינם יודעים מהסי' שוב שייך בדדמי אך חלילה בשביל פלפול לבנות יסוד ע"ז והעיקר כמ"ש דכל שיש ט"ע וסימן אמצעיים ודאי נאמנים וגם יש לצרף כיון שיש סי' בבגדים וסי' בגוף שוב הוה כמו נפילה דיחיד כמ"ש זקני הח"ץ ז"ל סי' קל"ד והוא של כת הקודמין שכן מבואר בשו"ת זקני הב"ח והובא בתה"ד בשם ספר מתת זקנים גם הנו"ב בסי' ל"ו הרגיש בזה מדעתי' דנפשי' וישנו אריכות דברים בזה ולא עת האסף פה וגם מ"ש דשני סימן אמצעים נעשה סימן מובהק גם בזה הארכתי בתשובה מיוחדת יש עוד לצרף כמה צדדים להתיר וכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים וע"כ לא כתבתי רק אומר הבא מן החדש מיהו מ"ש בשם הח"ץ אף דהח"ץ מיירי שיש סימן מובהק בבגדיו רק דחייש לשאלה מ"מ כאן בכל בגדיו וגם הטב"ע שיש להעדים בבגדים רק דחיישי' לשאלה יש לומר דהוה נפילה דיחיד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף