שבות יעקב/ג/קי
|
< הקודם · הבא > |
מאשה אסתר אשת כ' זעליג מטשעכווף שבעלה נטבע במים שאל"ס ונשלח השאלה לגיסי הגאון המפורסים מהו"רר דויד אופנהיים והאריך מאוד בשריותא על כמה ניירות ושלח אלי לחות דעתי גם אני וזאת התשובה:
וז"ל הנה יום ד' העבר כ"ב חשון תפ"ח לפ"ק קבלתי כתבו כתב נבחר לשון זהב לשון מדברת גדולת בתשובתו הרמה מגילה עפה וארוכה מארץ מדה כתובה פנים ואחור ונתמלא ביתי אורה ונהנתי מאור תורתו קריתי ושניתי ושלשתי דבריו הנחמדים ומתוך גדול ענוותניתו דדוד שהתחיל מן הצד כדכתיב ויחגור גם דוד את חרבו ומה"ט כל מניינא דבי רבי מן הצד הוי מתחלי ולוחם מלחמה של תורה ומראה פנים לכל צד כמראה אופן בתוך האופן לאיסורא ולהיתרא ומהדורא קמא ומהדורא בתרא מהדרין מן המהדרין ולא הניח מקום ד' אמות של הלכה אפי' כמלא נימא בהמילתא זוטרא או רבתא רבתי בדיעו' מכל הש"ס והפוסקים הראשונים והאחרונים השייכים לנדון זה ומה אדע אשר לא ידע מר ומה לי לחפש חיפוש אחר חיפוש ונר מנר ומציא' ממציא' אשר כבר מצא והמציא דוד להתיר עגונה הנ"ל ומה לכפול הדברי' ולטחון קמח' טחינא אשר כבר יצאו מפיו בצדק ואמת נאמרין ואינו צרי' לא לגמר' דידי ולא לסברא ומי כמוהו מורה קולע אל השערה אך באשר שאין מסרבין לגדול כמוהו אשר זרוני להיות מן הזריזין המקדימים להקדים לכתוב דעתי ותשובתי ולא רציתי להאריך בגוף הנדון וספיקתייהו כי כבר מבואר באר היטב כל כלל ופרט בדבריו דבר גדול וקטן שם הוא אף גם שעכשיו הוא עתו זמן צאת הישיבות שאני עוסק כעת במס' ב"מ שהוא מקציע גדולו אינו מופנה מכל צד מ"מ לא רציתי' למרות את פיו ופניתי מכל עסקי לכתו' לו מה שעל' על קט שכלי ודעתי לפום ריהטא דעיונא וכמה דמסיק תעלה מבי כרבי לכאורה הי' נ"ל מקו' להתי' האי אתתא בלי שום עדות כלל המסיחין לפ"ת שהעלהו מן המים והכירהו כיון שנתברר בבירור גמור שנטב' במים שאין להם סוף ומסקינן בש"ס דיבמות פ' האש' בתר' דף קכ"א ע"ב מים שאל"ס אשתו אסורה ל"ש איניש דעלמ' ול"ש צורבא מרבנן דיעבד אין לכתחל' לא וכן שם ע"ב אמר ר' אשי ש"מ הא דאמרי רבנן מי' שאל"ס אשתו אסור' ה"מ לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקינן מינה וכן הסכמת כל הפוסקים אחד מהם לא נעדר כמבואר בדיני עגונה וכיון דזכינו לדין בדיעבד מותר וכבר מבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים כמה פעמים וכ"כ התוס' להדיא פ"ב דכתוב' דף כ"א ד"ה הא אמר רב פפא ובפסקי מהרא"י סימן ק"ץ ובתשובת פרח מטה אהרן ח' ב' ס"ס ק"א ובתורת חטאת סוף כלל י"ז דין ד' וז"ל ובשעת הדחק כגון שנתאכסן בבית הנכרי כדעב' דמי עכ"ל וא"כ כל מה שמותר בדיעבד מתירין בשעת הדחק אפילו לכתחלה ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומ' הלא כל עגונה דאתתא מקרי שעת הדחק ואפ"ה אסרו חכמים משאל"ס לכתחלה אי משום הא לא תברא כלל דודאי חילוק ידענו כמבואר להדיא בספר חלקת מחוקק סימן י"ז ס"ק ל"א ובתשובת מ"ב סימן מ"ד שכתבו וז"ל כי גם בעיגון אין כל העגונות שוות כי אשה זקנה שאין רדופה לינשא אין צריך להקל לסמוך על דברי היחיד ובפרט היכי שמצפין על עדות אחרים שיבואו עוד בזמן קרוב אשר תוכל להנשא על פיהם ולפעמים היכי שעגונה ילדה ורדופא להנשא יש לחוש פן תצא לתרבות רע ואם לא ניקל כדברי היחיד אין תרופה לעגון שלה ע"י עדות אחרים זה מקרי שעת הדחק עכ"ל א"כ בנדון שלפנינו שהיא עגונה רכה בשנים ואין תקוה לעדות אחרים יש לסמוך להתירה לכתחלה ואין לפקפק על התירא דא מסוגית הש"ס שם דקאמר האי גברא דטבע באגמי דסמקי אנסיב רב שילא לדביתהו א"ל רב שמואל תא ונשמתיה א"ל נשלח לה ברישא שלחו לי' משאל"ס אשתו אסורא או מתרת שלח להו אשתו אסורה ואגמי דסמקי משאל"ס הוא שלח להו משאל"ס היא ומר מאי טעמ' עב' הכי מטע' טעינ' אנא סברי כיון דקוי וקיימי כמי' שיש להם סוף דמי ולא היא כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפלי ע"כ ואם איתא דבשעת הדחק יש להתיר אפילו לכתחלה למה רצו לשמתו ולא שאלו לו אם היתה עגונה רכה בשנים ושעת הדחק הוא ושפיר התירו וכה"ג יש להקשות עוד שם בש"ס עכ"ל האי דקאמר ואזיל מה איכא בא חסא טבע וחסא אמר רב נחמן האלהים אכלו כוורי לחסא מדיבורא דרב נחמן אזלא דביתתה' דחסא ואנסיבא ולא אמר ר' נחמן ולא מידי אמר ר' אשי ש"מ הא דאמרי רבנן משאל"ס אשתו אסורה היינו לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקינן מיניה איכא דאמרי אנסיב רב נחמן לדביתתהו אמר חסא גברא רבא אם איתא דסליק קלא אית ליה ולא קאמר הטעם שהיתה רך בשנים מכלל דאין נפקותא בזה ואין לדחות לומר דודאי היה יכול לומר כן אלא דבלא"ה נותן טעם לשבח שהי' גברא רבא וכן ע"כ צ"ל דהא קשה עוד דהי' יכול לומר דהא דאמרינן משאל"ס אשתו אסורה היינו היכא דליכא כוורי במים דאכלי אינשי אבל היכי דאיכא כיורא במיא דאכלי אינשי כמו שאמר רב נחמן אכלי כוורי לחסא יש להתיר זה ודאי אינו דהא קי"ל נפל לגוב אריות אין מעידין עליו כדמסיק שם בש"ס לפי שהוא רחב ואינו עומד עליהם ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותם וכן הסכמת הפוסקים מכ"ש במשאל"ס דלא אמרינן דאכלי לי' כוורי ברם תירץ זה שהיתה רכה בשנים ודאי הי' יכול לומר ויהי' אליבא דהלכתא משא"כ תירץ זה דגברא רבא שמשני הש"ס באמת הוא שלא אליבא דהלכתא כדמסיק הש"ס שם דקאמר ולא היא דאין חילוק אלא פשוט דגם חילוק זה אינו כלל דל"ש רכה בשנים או לא אי משום הא לא ארי' דאולי י"ל דשמא ידעו המה באותו דור שהאי עובדא דאשת חסא דאנסיב רב שילא לא היתה רכה בשנים ולא היתה רדופה לינשא ואין כאן שעת הדחק כלל ואם אכתי יאמר האומר דהא דכתבו הפוסקים שעת הדחק כדיעבד דמי הוא רק כף הדמיון וכי משום שאנו מדמין נעשו מעשה להתיר א"א החמורה וכבר כתבו הפוסקים דאין להתיר א"א בדדמי דמי לדמי ואין להשוותם לגמרי אבל אחר העיון אין זו דחיה של כלום ונשתקע ולא נאמר דהרי התירו בש"ס ופוסקים בשעת הדחק לסמוך אפילו על יחיד במקום רבים כמבואר בח"מ סי' ך"ה ובי"ד סימן רמ"ב דפסקים דרכו הוראה של הש"כ וכ"כ שם בחלקת מחוקק סימן י"ז בשם תשובת הרא"ם ומ"ב ולא מצינו בפוסקין דבדעבד סמכינן על דברי היחיד נגד רבים וכן משמע ממתני' דעדיות דקאמר למה נזכרין דברי היחיד וכו' ולא קאמר משום דסמכינן על דבר' היחיד בדיעבד ש"מ דשעת הדחק עדיף מדיעבד ולא שיהא דמיון הרחוק בכף הדמיון כל זה הי' נ"ל לפום ריהטא ואפשר שזה ג"כ נכלל במה דאיתא בש"ס דיבמות דף קכ"ב ע"ש בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין יע"ש בפרש"י כנ"ל להלכה ולא למעשה בהיתר זה לבד כיון שלא נזכר חילוק זה בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים להדיא אם לא שיסכימו עוד איזה גדולים להיתר זה גם יש מקום לומר מי מפיס שנדון זה מקרי שעת הדחק גמור כי אולי זה לא נאמר אלא בפרוצה ביותר שם חיישינן שתצא לתרבות רעה וקלקלתה תקנתה אבל אי ידעינן שהיא צנועה ובנות ישראל לא חשודה על כך אפשר דלא מקרי שעת הדחק ולמה לנו להחזיק בכך ולהכניס עצמינו בספק שמתת חז"ל ויצא מפיהם דהמתיר עגונה במאשל"ס לכתחלה יהא בשמתא איברא בצירוף עוד איזה צד היתר ומכ"ש בנדון שלפנינו כאשר בירר וליבן מר בתשובתו הרמה מכח עדות מסל"ת ויצא מבית דינו להתיר ואי דלית דור דלינא ובפרט שזה הנטבע כבר נשתכח ואבד זכרו זה שנה שנתיים וכבר צדדנו היתרא דא כמה פעמים בתשובתינו כיון שנשכח כמת מלב גם בנדון זה יש לסמוך ולהתיר כעל משענת ברזל הואיל וכבר יצא מבית דינו להתי' ועליו אין לגרוע או להוסיף גרעון כתב כנ"ל כאש"ע הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |