טורי אבן/ראש השנה/י/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

+הערה מקונטרס אחרון
(נבדק + עוגנים)
(+הערה מקונטרס אחרון)
 
שורה 2: שורה 2:
{{מרכז|'''דף י' ע"ב'''}}
{{מרכז|'''דף י' ע"ב'''}}


'''{{עוגן1|כל}} הרכבה שאינו קולטת לגכו'.''' ומשמע וודאי דל' יום דר"א וב' שבתות דר"י ור"ש שאם אינו קולטת בתוך זמן זה שוב אין קולטת והה"נ השרשה לתבואה שוה זמנו לזמן קליטה דאילן למר כדא"ל ולמר כדא"ל כדמוכח בפ"ד דפסחי' (דף נ"ה) גבי המנכש בי"ג דמדמי משך ימי השרשה לקליטה דבג"י הוי לר"י. וק"ל הא תנן במנחות פר"י (דף ע) אי השרישו קודם לעומר העומר מתיר ופליגו אמוראי אי קודם הבאת העומר או קצירות העומר והרי קצירה והבאה היו ביום אחד קצירה בליל י"ו בניסן והבאה ביומו כדאמר התם. וכיון. דהשרשה במנין הימי' תלי' לכל חד כדא"ל ובע"כ איירי שחל י"ו בניסן ביום אחרון של ימי השרשה והשתא מנ"מ בהא דפליגי אי קצירה דלילה מתרת או הבאה דבו ביום ממ"נ אי אמר' מקצת יום ככולו לענין קליטה והשרשה כבר נקלט בתחילת ליל י"ו בניסן עם כניסות הלילה אפי' קודם קצירת העומר דהא א"א לצמצם הקצירה עם כניסת הלילה כרגע. ואי לא אמ' מקצת היום ככולו הא לא ישריש עד עת רגע של יציאת יום י"ו וממ"נ בין קצירה להבאה לא משכחת לה השרשה כל עיקר ואיך פליגי הני אמוראי במה שא"א ואינו בעולם כלל והא ל"ל דהני אמוראי ס"ל כמ"ד התם בזמן שאין בה"מ קיים כל הנף אסור מה"ת עד ליל י"ז והא וודאי דבזמן שאין בית ואין עומר כיון דהיתר חדש ביציאת י"ו תליא לחומרא ה"כ לקולא אזלינן בתרי' ואם השריש ביציאת יום הנף עם כניסת י"ז מתירו דכמו למ"ד קודם הקרבת עומר בזמן עומר הואיל והיתר חדש תלי' בעומר השרשה קודם לו הוא דבעינן ה"נ בזמן שאין עומר דהיתר חדש תלי' ביציאת י"ו בכניסת י"ז. השרשה דקודם לה מתרת דבין לחומרא בין לקולא בתרה אזלינן וא"כ איכא נ"מ בפלוגתא זו אם קצרו לצורך עומר בזמן הבית בליל י"ו ולא הספיקו להקריבו דהשתא היתר חדש תליא ביציאת י"ו עם כניסת י"ז. ומשכחת לה בשלמו ימי השרשה בי"ו דל"מד השרשה דקודם קצירה מתרת זו אסורה דס"ל דל"א בהשרשה מקצת היום ככולו. ולמ"ד השרשה דקודם הבאה מתרת כיון דלא הקריבו לעומר היום והיתר חדש של אותו היום תלי ביציאת י"ו כיון דהושרש עם יציאתו מתירתו. דליתא דלישנא דקודם הבאת העומר משמע שהבי' והקריבו העומר בו ביום ואפ"ה פליגי דלמר הקרב' מתיר ואע"ג שלא הושרש קוד' קצירה כיון שהושרש קודם הבא' מתיר והא לא משכחת לה להשרשה בין קצירה להבא' וכדפי'.
'''{{עוגן1|כל}} הרכבה שאינו קולטת לג' ימים כו'.''' ומשמע וודאי דל' יום דר"א וב' שבתות דר"י ור"ש שאם אינו קולטת בתוך זמן זה שוב אין קולטת והה"נ השרשה לתבואה שוה זמנו לזמן קליטה דאילן למר כדא"ל ולמר כדא"ל כדמוכח בפ"ד דפסחי' (דף נ"ה) גבי המנכש בי"ג דמדמי משך ימי השרשה לקליטה דבג"י הוי לר"י. וק"ל הא תנן במנחות פר"י (דף ע) אי השרישו קודם לעומר העומר מתיר ופליגו אמוראי אי קודם הבאת העומר או קצירות העומר והרי קצירה והבאה היו ביום אחד קצירה בליל י"ו בניסן והבאה ביומו כדאמר התם. וכיון. דהשרשה במנין הימי' תלי' לכל חד כדא"ל ובע"כ איירי שחל י"ו בניסן ביום אחרון של ימי השרשה והשתא מנ"מ בהא דפליגי אי קצירה דלילה מתרת או הבאה דבו ביום ממ"נ אי אמר' מקצת יום ככולו לענין קליטה והשרשה כבר נקלט בתחילת ליל י"ו בניסן עם כניסות הלילה אפי' קודם קצירת העומר דהא א"א לצמצם הקצירה עם כניסת הלילה כרגע{{הערה|הגאון בעל אור חדש תמה ע"ז דהא י"ל דבעינן ג' ימים מעל"ע א"כ אי נשלמו ג' מעל"ע לאחר קצירה קודם הבאה למ"ד קצירה מתיר א"כ כיון שנשרש לאתר קצירה שוב אינו מתיר. ובזה מיושב נמי מה שהקשה רבינו באבני שוהם ד"ה וקסבר עד ועד בכלל אהא דפריך במנחות (דף פ') לרב מה למנחת העומר שכן מתיר חדש והרי רב סבר שבזמן שאבהמ"ק האיר המזרח מתיר א"כ הקרבת העומר לא די שאין מתיר חדש אלא אפי' מאריך איסורו. דלפ"ד מתיר מה שנשרש בין האיר המזרח קודם הבאת העומר יעו"ש. מ"ש דבעינן ג' מעל"ע תמוה דא"כ מאי פריך בפסחים נ"ה למה לי י"ג והאיכא י"ד וט"ו ומקצת ט"ז כו' והא ג' מעל"ע בעי א"כ דוק' נקט י"ג דאיכא ג' מעל"ע.{{ש}}
ומה שהביא ראי' מהירושלמי דפליגי שם בהשלמת ימי השרשה אי בקצירה אי בהבאה ש"מ דבעי מעל"ע. י"ל כד' רבינו לבסוף דבאמת לפעמים נמשכים ימי השרשה יתר וכו' ועוד תמוה מאי הוסיף להקשות מהירושלמי יותר מהש"ס דידן במנחות דפליגי אי קצירה מתיר אי הבאה מתיר וע"כ מיירי שנשלם ההשרשה למר בקצירה ולמר בהבאה. ומ"ש דהעומר מתיר מה שנשרש אחר הה"מ קוד' הבאת העומר א"כ מאי פריך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש אימא דרב ס"ל כמ"ד במנחות שם ע"א דקצירה מתיר ולא בהבאה והא דפריך בפסחים שם והאיכא י"ד וט"ו ומקצת ט"ז והרי למ"ד קצירה מתיר א"כ ליכא אפי' מקצת. י"ל דפריך אליבא מ"ד הבאה מתיר:{{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}. ואי לא אמ' מקצת היום ככולו הא לא ישריש עד עת רגע של יציאת יום י"ו וממ"נ בין קצירה להבאה לא משכחת לה השרשה כל עיקר ואיך פליגי הני אמוראי במה שא"א ואינו בעולם כלל והא ל"ל דהני אמוראי ס"ל כמ"ד התם בזמן שאין בה"מ קיים כל הנף אסור מה"ת עד ליל י"ז והא וודאי דבזמן שאין בית ואין עומר כיון דהיתר חדש ביציאת י"ו תליא לחומרא ה"כ לקולא אזלינן בתרי' ואם השריש ביציאת יום הנף עם כניסת י"ז מתירו דכמו למ"ד קודם הקרבת עומר בזמן עומר הואיל והיתר חדש תלי' בעומר השרשה קודם לו הוא דבעינן ה"נ בזמן שאין עומר דהיתר חדש תלי' ביציאת י"ו בכניסת י"ז. השרשה דקודם לה מתרת דבין לחומרא בין לקולא בתרה אזלינן וא"כ איכא נ"מ בפלוגתא זו אם קצרו לצורך עומר בזמן הבית בליל י"ו ולא הספיקו להקריבו דהשתא היתר חדש תליא ביציאת י"ו עם כניסת י"ז. ומשכחת לה בשלמו ימי השרשה בי"ו דל"מד השרשה דקודם קצירה מתרת זו אסורה דס"ל דל"א בהשרשה מקצת היום ככולו. ולמ"ד השרשה דקודם הבאה מתרת כיון דלא הקריבו לעומר היום והיתר חדש של אותו היום תלי ביציאת י"ו כיון דהושרש עם יציאתו מתירתו. דליתא דלישנא דקודם הבאת העומר משמע שהבי' והקריבו העומר בו ביום ואפ"ה פליגי דלמר הקרב' מתיר ואע"ג שלא הושרש קוד' קצירה כיון שהושרש קודם הבא' מתיר והא לא משכחת לה להשרשה בין קצירה להבא' וכדפי'.


ועוד הדעת נוטה למ"ד קודם קצירה וקצירת העומר מתיר. דה"מ בקצירה הבא לידי הקרבה אבל אי לא הספיק להקריבו בטל מעלת קצירה למפרע וכל הית' השרשה תלי' ביציאת י"ו למ"ד כל יום הנף אסור בזמן דליכא עומר ולמ"ד האיר המזרח מתיר הכל תלי' בו בין להקל בין להחמיר. ואכתי תקשה השרשה בין קצירה להבאה היכי משכחת לה ושמא אפ"ת דאמרינן מקצת יום ככולו אינו אלא יום ממש אבל לא לילה והשתא שפיר משכחת לה להשרשה בין קצירה שבלילה להבאה שביום. אלא דבספ"ב דמגילה (דף כ) גבי שומרת יום כנגד יום קאמר בלילה מיהו לעבוד קצת שימור וליטבול קמ"ל כיון דבעי ספירה ספירה ביומ' היא. פירש"י כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספיר' ז' כל ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה ז"י משמע דאי לאו טעמא דספירה ביממא היא ה"א דבמקצת לילה נמי סגי מה"ט דמקצת היו' ככולו וכמ"ש שם בחי' מיהו י"ל דהני אמוראי דפליגי אי קודם לקצירה או קודם להבאה ס"ל כרבינא דאמר התם אדר"י דס"ל הקלטה והשרשה בג"י דבהשרשה חד מקצת היו' ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו ל"א. והשתא מ"ל להשרשה בין קצירה להבאה בזורע בי"ד בניסן בג' שעות על היום דבשעת קצירה שהוא ליל י"ו ה"ל תרי מקצת מקצת י"ד וט"ו כולו ומקצת מליל י"ו אבל בשעת הבאה אינו אלא חד מקצת כגון שהביאו והקריבו העומר בד' שעות על היום דעד ג' שעות מיו' י"ו הוא לתשלום יום הזריעה שהיא בי"ד וה"ל ב' ימי' של מעת לעת של ימי' והשעה ד' של שעת הקרבה הוא חשיב למקצת יום ג' וחד מקצת אמרינן. וה"נ משכחת לה למשך ימי השרשה לכל חד מהני תנאי כדא"ל בכה"ג דפי':
ועוד הדעת נוטה למ"ד קודם קצירה וקצירת העומר מתיר. דה"מ בקצירה הבא לידי הקרבה אבל אי לא הספיק להקריבו בטל מעלת קצירה למפרע וכל הית' השרשה תלי' ביציאת י"ו למ"ד כל יום הנף אסור בזמן דליכא עומר ולמ"ד האיר המזרח מתיר הכל תלי' בו בין להקל בין להחמיר. ואכתי תקשה השרשה בין קצירה להבאה היכי משכחת לה ושמא אפ"ת דאמרינן מקצת יום ככולו אינו אלא יום ממש אבל לא לילה והשתא שפיר משכחת לה להשרשה בין קצירה שבלילה להבאה שביום. אלא דבספ"ב דמגילה (דף כ) גבי שומרת יום כנגד יום קאמר בלילה מיהו לעבוד קצת שימור וליטבול קמ"ל כיון דבעי ספירה ספירה ביומ' היא. פירש"י כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספיר' ז' כל ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה ז"י משמע דאי לאו טעמא דספירה ביממא היא ה"א דבמקצת לילה נמי סגי מה"ט דמקצת היו' ככולו וכמ"ש שם בחי' מיהו י"ל דהני אמוראי דפליגי אי קודם לקצירה או קודם להבאה ס"ל כרבינא דאמר התם אדר"י דס"ל הקלטה והשרשה בג"י דבהשרשה חד מקצת היו' ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו ל"א. והשתא מ"ל להשרשה בין קצירה להבאה בזורע בי"ד בניסן בג' שעות על היום דבשעת קצירה שהוא ליל י"ו ה"ל תרי מקצת מקצת י"ד וט"ו כולו ומקצת מליל י"ו אבל בשעת הבאה אינו אלא חד מקצת כגון שהביאו והקריבו העומר בד' שעות על היום דעד ג' שעות מיו' י"ו הוא לתשלום יום הזריעה שהיא בי"ד וה"ל ב' ימי' של מעת לעת של ימי' והשעה ד' של שעת הקרבה הוא חשיב למקצת יום ג' וחד מקצת אמרינן. וה"נ משכחת לה למשך ימי השרשה לכל חד מהני תנאי כדא"ל בכה"ג דפי':
שורה 13: שורה 14:


שוב ראיתי בירושלמי פ"ג דשביעית אההיא מתני' דאין נוטעין ר"א בשם ר"י בן זמרא בסתם פי' הני זימני הרכבה דהני תנאי דמתני' בירושלמי דלא ידעה אי נשרש אי לא מסתמא אנשרש בזמני' הללו דמתני' הא דבר שנשרש פי' קודם לזמני' הללו מותר. משמע הא דאר"י כל הרכבה שא"ק לג' ימי' שוב א"ק לאו דוקא ולאו כללא הוא והשתא משכחת לה זימנין שנשרש בין קצירת העומר להבאתו. ובמ"א יתבאר יותר ההיא סוגי' הירושלמי הנזכר:
שוב ראיתי בירושלמי פ"ג דשביעית אההיא מתני' דאין נוטעין ר"א בשם ר"י בן זמרא בסתם פי' הני זימני הרכבה דהני תנאי דמתני' בירושלמי דלא ידעה אי נשרש אי לא מסתמא אנשרש בזמני' הללו דמתני' הא דבר שנשרש פי' קודם לזמני' הללו מותר. משמע הא דאר"י כל הרכבה שא"ק לג' ימי' שוב א"ק לאו דוקא ולאו כללא הוא והשתא משכחת לה זימנין שנשרש בין קצירת העומר להבאתו. ובמ"א יתבאר יותר ההיא סוגי' הירושלמי הנזכר:


'''{{עוגן1|דברי}} האו' ל' (צריך ול') [צ"ל ל' ול'].''' רש"י פי' צריך ל' יום לקליטה ול' לתוס' שביעי'. והתוס' פיר' בשם ר"ת דלענין ערלה מיירי דצריך ל' לקליטה ול' לחשיבת שנה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלט בז' עצמו. וק"ל לפי' ר"ת מנ"ל לר"נ דל"ל להני תנאי כדמסיק אליבא דר"מ קסבר דיום ל' עולה לכאן ולכאן וה"נ נימא למ"ד ל' בל' וכ"ט סגי ויו' ל' דקליטה עולה לכאן ולכאן מקצתו לקליטה ומקצתו ליום א' של ל' דחשיבת שנה ולר"י בל"ב סגי. ולמ"ד ב' שבתות במ"ג ימים סגי מטעמא דאחרון של ימי הקליטה עולה לחשבון ימי הקליטה וליום א' של חשיבת שנה ולפרש"י ניחא כיון דל' השניים משום תוס' שביעי' הן צריך שיהא נקלט קודם זמן התוס' דהיינו קודם כניסת ליל של ל' קוד' ר"ה של התחלת ז' דהא ודאי ל' שלימין בעינן לתוס' כמו דבכל מקום לילה הולכת אחר היום בכל ימים קדושי' של שבת וי"ט ולא שייך כאן לומר מקצת היום ככולו:
'''{{עוגן1|דברי}} האו' ל' (צריך ול') [צ"ל ל' ול'].''' רש"י פי' צריך ל' יום לקליטה ול' לתוס' שביעי'. והתוס' פיר' בשם ר"ת דלענין ערלה מיירי דצריך ל' לקליטה ול' לחשיבת שנה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלט בז' עצמו. וק"ל לפי' ר"ת מנ"ל לר"נ דל"ל להני תנאי כדמסיק אליבא דר"מ קסבר דיום ל' עולה לכאן ולכאן וה"נ נימא למ"ד ל' בל' וכ"ט סגי ויו' ל' דקליטה עולה לכאן ולכאן מקצתו לקליטה ומקצתו ליום א' של ל' דחשיבת שנה ולר"י בל"ב סגי. ולמ"ד ב' שבתות במ"ג ימים סגי מטעמא דאחרון של ימי הקליטה עולה לחשבון ימי הקליטה וליום א' של חשיבת שנה ולפרש"י ניחא כיון דל' השניים משום תוס' שביעי' הן צריך שיהא נקלט קודם זמן התוס' דהיינו קודם כניסת ליל של ל' קוד' ר"ה של התחלת ז' דהא ודאי ל' שלימין בעינן לתוס' כמו דבכל מקום לילה הולכת אחר היום בכל ימים קדושי' של שבת וי"ט ולא שייך כאן לומר מקצת היום ככולו:
שורה 19: שורה 21:


מ"מ קושיות ר"ת על פרש"י נ"ל דלק"מ דמה שהקשה דלשון המשנה ל"מ כן דלא איירי בשביעי' כלל אלא בקליטה. לא קשיא למאי דמסיק רפ"ק דמ"ק (דף ד) אליבא דר' ישמעאל דתוס' ז' מהלכה אתיא וכי גמירי הלכתא בזמן שבה"מ קיים דומיא דנסוך המים שנאמרה עמה. י"ל דמתני' דאין נוטעין מיירי בזמן הזה דליכא תוס' שביעי' ומה שהקשה עוד מאי ק"ל מהאי ברייתא דלעיל אי ר"א ל' ול' בעי דילמא מיירי נמי בל' של קליטה בלא תוס' כמתניתן לפרש"י ולמאי דפרישת דמתניתן מיירי בזה"ז דליכא תוס' אפ"ת דברייתא נמי בזה"ז איירי אכתי קשיא לענין ערלה דמיירי בה בברייתא ל' ול' בעי ל' לקליטה ול' לחשיבת שנה. ומה שהקשה עוד מהא דלקמן גבי אורז ודוחן שמחלק לענין שביעית בין השריש קודם ר"ה לאח"כ משמע דלא חיישינן במה שהשריש בתוך תוס' י"ל דמיירי נמי בזה"ז והרי התוס' בעצמן פי' לקמן לחד. שנויי דהא דאזלינן באורז וחביריו בתר השרשה היינו בשביעית בזה"ז דרבנן ורבי היא אלמא דההיא מתני' לא איירי בכל שנת שביעי' ולמאי דפרישת ניחא הא דמשני לעולם ר"מ וכי קאמר ל' לקליטה דאכתי תקשה לפרש"י ל' ול' בעי ל' לקליטה ול' לתוס' בנוטע ערב שביעי' ואעפ"י שרש"י נראה שנשמר מזה שפי' כסבר ר"מ דלא יהיבנן לתוס' ל' יום אלא יום א' ק"ל הא לא אשכחן לשום תנא שפוחת תוס' שביעי' פחות מל' יום כדמוכח להדיא התם בכולי סוגיא דרפ"ק דמ"ק. אבל למאי דפריש' דברייתא איירי נמי בזה"ז דליכא תוס' וס"ל כר"י דהתם ניחא:
מ"מ קושיות ר"ת על פרש"י נ"ל דלק"מ דמה שהקשה דלשון המשנה ל"מ כן דלא איירי בשביעי' כלל אלא בקליטה. לא קשיא למאי דמסיק רפ"ק דמ"ק (דף ד) אליבא דר' ישמעאל דתוס' ז' מהלכה אתיא וכי גמירי הלכתא בזמן שבה"מ קיים דומיא דנסוך המים שנאמרה עמה. י"ל דמתני' דאין נוטעין מיירי בזמן הזה דליכא תוס' שביעי' ומה שהקשה עוד מאי ק"ל מהאי ברייתא דלעיל אי ר"א ל' ול' בעי דילמא מיירי נמי בל' של קליטה בלא תוס' כמתניתן לפרש"י ולמאי דפרישת דמתניתן מיירי בזה"ז דליכא תוס' אפ"ת דברייתא נמי בזה"ז איירי אכתי קשיא לענין ערלה דמיירי בה בברייתא ל' ול' בעי ל' לקליטה ול' לחשיבת שנה. ומה שהקשה עוד מהא דלקמן גבי אורז ודוחן שמחלק לענין שביעית בין השריש קודם ר"ה לאח"כ משמע דלא חיישינן במה שהשריש בתוך תוס' י"ל דמיירי נמי בזה"ז והרי התוס' בעצמן פי' לקמן לחד. שנויי דהא דאזלינן באורז וחביריו בתר השרשה היינו בשביעית בזה"ז דרבנן ורבי היא אלמא דההיא מתני' לא איירי בכל שנת שביעי' ולמאי דפרישת ניחא הא דמשני לעולם ר"מ וכי קאמר ל' לקליטה דאכתי תקשה לפרש"י ל' ול' בעי ל' לקליטה ול' לתוס' בנוטע ערב שביעי' ואעפ"י שרש"י נראה שנשמר מזה שפי' כסבר ר"מ דלא יהיבנן לתוס' ל' יום אלא יום א' ק"ל הא לא אשכחן לשום תנא שפוחת תוס' שביעי' פחות מל' יום כדמוכח להדיא התם בכולי סוגיא דרפ"ק דמ"ק. אבל למאי דפריש' דברייתא איירי נמי בזה"ז דליכא תוס' וס"ל כר"י דהתם ניחא:


'''{{עוגן1|מדאכתי}} יום א' הא דעייל בשנה.''' נ"ל מכאן דשני הדורות אין מונין מיום אל יום ללידתם אלא למנין עולם והנולד יום א' קודם מנין עולם לר"מ ול' יום לר"א ביום א' למנין עולם מונין לו שנה שנייה דהא האי בא' ושש מאות שנה לחיי נח מנה הכתוב דבשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בי"ז בו ירד המבול ובא' ושש מאות שנה בראשון בא' לחודש חרבה פני האדמה ואי שני הדורות לאו למ"ע מונין אלא ללידתם איך מוכיח מכאן דיום א' בשנה חשיב שנה דילמא עייל בשנה הרבה ללידת נח. אלא ש"מ כדפי' ובסמוך יתבאר עוד:
'''{{עוגן1|מדאכתי}} יום א' הא דעייל בשנה.''' נ"ל מכאן דשני הדורות אין מונין מיום אל יום ללידתם אלא למנין עולם והנולד יום א' קודם מנין עולם לר"מ ול' יום לר"א ביום א' למנין עולם מונין לו שנה שנייה דהא האי בא' ושש מאות שנה לחיי נח מנה הכתוב דבשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בי"ז בו ירד המבול ובא' ושש מאות שנה בראשון בא' לחודש חרבה פני האדמה ואי שני הדורות לאו למ"ע מונין אלא ללידתם איך מוכיח מכאן דיום א' בשנה חשיב שנה דילמא עייל בשנה הרבה ללידת נח. אלא ש"מ כדפי' ובסמוך יתבאר עוד:


'''{{עוגן1|וחדש}} למנויו ושנה למנויו.''' פי' ושנה נמנה לחדשים כדכתיב לחדשי השנה וכדפי' רש"י וק"ל הא איכא נמי חדשים חסירין של כ"ט יום והשנה נמנית ע"י נמי א"כ יהא כ"ט יום בשנה חשוב שנה כמנין אימי חודש חסר. ואע"ג דאיכא נמי חדשים מלאים שהשנה נמנת ע"י. הא
'''{{עוגן1|וחדש}} למנויו ושנה למנויו.''' פי' ושנה נמנה לחדשים כדכתיב לחדשי השנה וכדפי' רש"י וק"ל הא איכא נמי חדשים חסירין של כ"ט יום והשנה נמנית ע"י נמי א"כ יהא כ"ט יום בשנה חשוב שנה כמנין אימי חודש חסר. ואע"ג דאיכא נמי חדשים מלאים שהשנה נמנת ע"י. הא
שורה 26: שורה 30:
מ"מ כיון דע"י חסירין נמי נמנית א"א לך להוציא כ"ט יום כמנין ימי חודש. חסר מכלל מנויו דשנה וכ"ט יום בשנה נמי יהא ח"ש לה"ט דשנה למנויו ועוד הא בכל מקום אמרינן תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת. וכיון דמנויו דחודש פעמי' ל' יום פעמי' כ"ט יום ה"ל למתפס פחות שבמנויו דשנה שהוא כ"ט ולא מרובה דמנויו שהם ל':
מ"מ כיון דע"י חסירין נמי נמנית א"א לך להוציא כ"ט יום כמנין ימי חודש. חסר מכלל מנויו דשנה וכ"ט יום בשנה נמי יהא ח"ש לה"ט דשנה למנויו ועוד הא בכל מקום אמרינן תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת. וכיון דמנויו דחודש פעמי' ל' יום פעמי' כ"ט יום ה"ל למתפס פחות שבמנויו דשנה שהוא כ"ט ולא מרובה דמנויו שהם ל':


<noinclude>{{דיקטה}}
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>