אגלי טל/הקדמה: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 12 בתים ,  9 באוגוסט 2022
מ
הוספת 'רבי'
אין תקציר עריכה
מ (הוספת 'רבי')
שורה 2: שורה 2:
{{מרכז|{{גופן|5||'''הקדמה'''}}}}
{{מרכז|{{גופן|5||'''הקדמה'''}}}}


{{גופן|4||'''ויען'''}} אברהם ויאמר הפעם אודה ה' אשר מיושבי ביהמ"ד שם חלקי. ומעודי ממבקשי חכמת התורה הייתי. ועוד כד הוינא טליא למדני {{מידע|אדאמ"ו זצ"ל|זאב נחום בורנשטיין}} דרכי פלפול. וכד הוינא כבר עשר חדושים חדשתי. אח"כ נכנסתי לפני ולפנים לבית חמי {{מידע|אדומו"ר זצ"ל '''מקאצק'''|מנחם מנדל מקוצק}} מקור החכמה והתבונה. ממנו דרכי העיון למדתי. וממנו נתועדתי מה יקרא חדושי תורה באמת. כי לא כל הפלפולים חדושים המה. ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עלי בעינא פקיחא גם בענין סדר הלימוד וחדושים. ומעודי היה דרכי לכתוב חדושי אשר חנני ד'. אך להדפיס הדברים להפיצם על פני תבל לא עלה על דעתי ואין לך יפה מן הצניעות. ואם יהיה מן השמים שיובאו הדברים לדפוס יהיה לאחר מאה שנים. כה היה מחשבתי. אך בזאת בחרתי ללמוד עם תלמידים מקשיבים. ללמד לבני יהודה קשת ללחום מלחמתה של תורה. כי בזה"ז שתורה שבע"פ כתובה. המצוה ללמד. הוא ללמד דרכי הלימוד. אך כעת לעת זקנתי בעונותי גבר עלי חולי השיעול ר"ל. ולא יכלתי ללמוד עם תלמידים. ונצטערתי מאד על זה. כי מצוה עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וללמד גדול יותר מן ללמוד כהא דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/יז/ב|יז:]]}} למאן דמתני לית ליה שיעורא. וכמו שהמחטיא את הרבים גדול עונו מנשוא. כמו כן להיפך במדה טובה מרובה המזכה את הרבים בתורה אין סוף למתן שכרו. ובכן נפשי עגומה עלי על מניעתי מעבודה הגדולה הזאת לעת זקנתי. ובר"פ השוכר את הפועלים {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/פג/ב|ב"מ פג:]]}} בפסוק יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב פירש"י עד יום מותו. אמרתי לתקן מעט להדפיס חדושים. ותלמידים ההוגים בו ילמדו מתוכו דרכי לימוד. ובאתי להזכיר פה היות כי שמעתי שבזה"ז עיקר עיון הצעירים בסברות. ולא בפשט ולא בבירור השיטות [כל שיטה ושיטה איך יפרש את הגמרא לפי שיטתו] ושתי אלה גם המה העיקר להלכה. ושמעתי ממו"ח זצ"ל שגם בזמנו התרעם על העולם אשר מעיינים מעט בהלכה מני' ובי', ואותי הזהיר מאד לישא וליתן גם בפשט כעין ספר מהרש"א וספר מהרשש"ך. ובספרי ימצא הרבה פלפולים גם בפשט ובירור השיטות בעזה"י ואם יאבו התלמידים לקבל ממני גם דרך זה הוא העיון בפשט ובירור השיטות יהיה להם לטובה גדולה. ועוד אם יהיה ברצון השי"ת שיתברכו הדברים בלב המעיינים יכולין לחדש מתוך דברי חדושים אחרים להבין דבר מתוך דבר כמאמר הש"ס חגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/ג/ב|ג:]]}} מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בזאת אקיים מעט המצוה ללמד:
{{גופן|4||'''ויען'''}} אברהם ויאמר הפעם אודה ה' אשר מיושבי ביהמ"ד שם חלקי. ומעודי ממבקשי חכמת התורה הייתי. ועוד כד הוינא טליא למדני {{מידערב|אדאמ"ו זצ"ל|זאב נחום בורנשטיין}} דרכי פלפול. וכד הוינא כבר עשר חדושים חדשתי. אח"כ נכנסתי לפני ולפנים לבית חמי {{מידערב|אדומו"ר זצ"ל '''מקאצק'''|מנחם מנדל מקוצק}} מקור החכמה והתבונה. ממנו דרכי העיון למדתי. וממנו נתועדתי מה יקרא חדושי תורה באמת. כי לא כל הפלפולים חדושים המה. ולא יאומן כי יסופר השגחה הגדולה אשר השגיח עלי בעינא פקיחא גם בענין סדר הלימוד וחדושים. ומעודי היה דרכי לכתוב חדושי אשר חנני ד'. אך להדפיס הדברים להפיצם על פני תבל לא עלה על דעתי ואין לך יפה מן הצניעות. ואם יהיה מן השמים שיובאו הדברים לדפוס יהיה לאחר מאה שנים. כה היה מחשבתי. אך בזאת בחרתי ללמוד עם תלמידים מקשיבים. ללמד לבני יהודה קשת ללחום מלחמתה של תורה. כי בזה"ז שתורה שבע"פ כתובה. המצוה ללמד. הוא ללמד דרכי הלימוד. אך כעת לעת זקנתי בעונותי גבר עלי חולי השיעול ר"ל. ולא יכלתי ללמוד עם תלמידים. ונצטערתי מאד על זה. כי מצוה עלינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וללמד גדול יותר מן ללמוד כהא דכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/יז/ב|יז:]]}} למאן דמתני לית ליה שיעורא. וכמו שהמחטיא את הרבים גדול עונו מנשוא. כמו כן להיפך במדה טובה מרובה המזכה את הרבים בתורה אין סוף למתן שכרו. ובכן נפשי עגומה עלי על מניעתי מעבודה הגדולה הזאת לעת זקנתי. ובר"פ השוכר את הפועלים {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/פג/ב|ב"מ פג:]]}} בפסוק יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב פירש"י עד יום מותו. אמרתי לתקן מעט להדפיס חדושים. ותלמידים ההוגים בו ילמדו מתוכו דרכי לימוד. ובאתי להזכיר פה היות כי שמעתי שבזה"ז עיקר עיון הצעירים בסברות. ולא בפשט ולא בבירור השיטות [כל שיטה ושיטה איך יפרש את הגמרא לפי שיטתו] ושתי אלה גם המה העיקר להלכה. ושמעתי ממו"ח זצ"ל שגם בזמנו התרעם על העולם אשר מעיינים מעט בהלכה מני' ובי', ואותי הזהיר מאד לישא וליתן גם בפשט כעין ספר מהרש"א וספר מהרשש"ך. ובספרי ימצא הרבה פלפולים גם בפשט ובירור השיטות בעזה"י ואם יאבו התלמידים לקבל ממני גם דרך זה הוא העיון בפשט ובירור השיטות יהיה להם לטובה גדולה. ועוד אם יהיה ברצון השי"ת שיתברכו הדברים בלב המעיינים יכולין לחדש מתוך דברי חדושים אחרים להבין דבר מתוך דבר כמאמר הש"ס חגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/ג/ב|ג:]]}} מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בזאת אקיים מעט המצוה ללמד:


{{הג"ה|{{מרכז|{{גופן|3||'''הג"ה'''}}}}{{שוליים למטה|*)|1}} {{קטן|{{גופן|4||'''ובזה'''}} פרשתי דברי [[תוספות/יבמות/ה/א#ואכתי|התוס' יבמות ה'. ד"ה ואכתי]]. שהקשו בהא דאין עשה דיבום דוחה לאו ועשה דאלמנה מן הנשואין לכה"ג דהא העשה ול"ת אינם שוים בכל ולדחי כמו גלוח זקן בכהן מצורע. ותרצו דוקא זקנו חשוב אינו שוה בכל הואיל ואינו בנשים אבל אלמנה מן הנשואין לכה"ג שהאשה מוזהרת כמו האיש לא מדחי ליה עשה דיבום אף דאינו שוה אלא לכהנים. ועפ"י "פשט" אינו מובן החילוק. אך לפי האמור החילוק מובן דודאי ישראל שלומד במצות שאינם אלא לכהנים ודאי מקיים מצות תלמוד תורה בשלימות שחובה גם על ישראל ללמוד וללמד את הכהנים לעשות את המצות. וא"כ נהי דישראל אינם במצות שבכהנים לעשות מ"מ החיוב ללמוד וללמד ולשמור ישנו גם בישראל. נמצא שרוב חלקי המצוה שוים בכל. וע"כ אף שהעשי' אינה שוה בכל. מ"מ כיון שהמצוה בכללה חשובה שוה בכל כנ"ל הנה המצוה חמורה ולא מדחי ליה עשה דיבום. וכה"ג כתבו תוס' קידושין בהא דאשה אסורה להדליק בשמן שריפה ביו"ט אף דגבייהו ליכא עשה דיו"ט דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מ"מ כיון שהמצוה בעצמה יש בה עשה חמורה ולא דחו לי' ה"נ בנ"ד וכ"ש הוא וק"ל. ודוקא גלוח זקן דליתא בנשים חשוב אינה שוה בכל דנשים אינן בת"ת בשום מצוה ואינן רק בעשי'. ובגלוח זקן שאינן בעשי' אינן כלל בהמצוה והיו אינה שוה בכל. ע"כ:}}}}
{{הג"ה|{{מרכז|{{גופן|3||'''הג"ה'''}}}}{{שוליים למטה|*)|1}} {{קטן|{{גופן|4||'''ובזה'''}} פרשתי דברי [[תוספות/יבמות/ה/א#ואכתי|התוס' יבמות ה'. ד"ה ואכתי]]. שהקשו בהא דאין עשה דיבום דוחה לאו ועשה דאלמנה מן הנשואין לכה"ג דהא העשה ול"ת אינם שוים בכל ולדחי כמו גלוח זקן בכהן מצורע. ותרצו דוקא זקנו חשוב אינו שוה בכל הואיל ואינו בנשים אבל אלמנה מן הנשואין לכה"ג שהאשה מוזהרת כמו האיש לא מדחי ליה עשה דיבום אף דאינו שוה אלא לכהנים. ועפ"י "פשט" אינו מובן החילוק. אך לפי האמור החילוק מובן דודאי ישראל שלומד במצות שאינם אלא לכהנים ודאי מקיים מצות תלמוד תורה בשלימות שחובה גם על ישראל ללמוד וללמד את הכהנים לעשות את המצות. וא"כ נהי דישראל אינם במצות שבכהנים לעשות מ"מ החיוב ללמוד וללמד ולשמור ישנו גם בישראל. נמצא שרוב חלקי המצוה שוים בכל. וע"כ אף שהעשי' אינה שוה בכל. מ"מ כיון שהמצוה בכללה חשובה שוה בכל כנ"ל הנה המצוה חמורה ולא מדחי ליה עשה דיבום. וכה"ג כתבו תוס' קידושין בהא דאשה אסורה להדליק בשמן שריפה ביו"ט אף דגבייהו ליכא עשה דיו"ט דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מ"מ כיון שהמצוה בעצמה יש בה עשה חמורה ולא דחו לי' ה"נ בנ"ד וכ"ש הוא וק"ל. ודוקא גלוח זקן דליתא בנשים חשוב אינה שוה בכל דנשים אינן בת"ת בשום מצוה ואינן רק בעשי'. ובגלוח זקן שאינן בעשי' אינן כלל בהמצוה והיו אינה שוה בכל. ע"כ:}}}}
שורה 43: שורה 43:
{{-}}
{{-}}


{{גופן|4||'''ולטוב'''}} יזכר שם בני {{מידע|{{גופן|4||'''מהר"ש'''}} נ"י|שמואל בורנשטיין}} שטרח הרבה בסידור הכתבים על כמונם המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר. וגם מלאתי את ידו להוציא את כל פסקי הלכות מתוך הפלפול ולעשות את פנים הספר בלשונו כי הוא בעל צחות לשון הקודש. וקמא קמא דתיקן הביא לפני וראיתיו מתאים עם הביאור לא החטיא המטרה. [רק במקומות מועטים שהצרכתי להגיה קצת הלשון לפי הלך רוחי]. והכל מסודר באופן נאות כל הלכה על מכונה ועלי' יסוב הביאור כחפץ לבבי:
{{גופן|4||'''ולטוב'''}} יזכר שם בני {{מידערב|{{גופן|4||'''מהר"ש'''}} נ"י|שמואל בורנשטיין}} שטרח הרבה בסידור הכתבים על כמונם המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר. וגם מלאתי את ידו להוציא את כל פסקי הלכות מתוך הפלפול ולעשות את פנים הספר בלשונו כי הוא בעל צחות לשון הקודש. וקמא קמא דתיקן הביא לפני וראיתיו מתאים עם הביאור לא החטיא המטרה. [רק במקומות מועטים שהצרכתי להגיה קצת הלשון לפי הלך רוחי]. והכל מסודר באופן נאות כל הלכה על מכונה ועלי' יסוב הביאור כחפץ לבבי:
{{-}}
{{-}}
----
----