שו"ת חתם סופר/א/קכד: הבדלים בין גרסאות בדף

תיקון, הוספה
(מ''מ, הערות)
(תיקון, הוספה)
 
שורה 26: שורה 26:
'''ולפ"ז ''' אין הכרח למ"ש לעיל ליישב ק' מעלתו במכסת תכוסו דרבי ורב ס"ל כר' יהודה די"ל בפסח לא ס"ל כוותי' מיהו אין תפיסה מזה על הריטב"א כמובן וק"ל הנלענ"ד כתבתי ולמעלת כבודו הבחיר' הכ"ד החות' בכל חותמי ברכו' משה"ק סופר מפפד"מ:
'''ולפ"ז ''' אין הכרח למ"ש לעיל ליישב ק' מעלתו במכסת תכוסו דרבי ורב ס"ל כר' יהודה די"ל בפסח לא ס"ל כוותי' מיהו אין תפיסה מזה על הריטב"א כמובן וק"ל הנלענ"ד כתבתי ולמעלת כבודו הבחיר' הכ"ד החות' בכל חותמי ברכו' משה"ק סופר מפפד"מ:


'''שוב ''' הק' פר"מ אמ"ש תוס' ריש פסחי' {{ממ|[[תוספות/פסחים/ג/א#מאליה|ג. ד"ה מאליה]]}} מי שאין לו קרקע פטור מפסח כשם שפטור מן הראי' א"כ מ"ט דמכשירי פסח דוחי' שבת לר"א פ' אלו דברים הא מבואר פ' רא"דמ דמודה ר"א בציצית לטליתו ומזוזה לפתחו שאינו דוחה שבת ומסיק הטעם משום הואיל ובידו להפקירן א"כ הכי נמי הואיל ובידו להפקיר הקרקע ויהי' פטור מפסח וממילא לא דחי שבת{{הערה|על קו' בעל אהל דוד הלז עי' עוד בחלק יו"ד {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/שטז|סי' שטז]]}}, ובתשובות מהרי"א (יהודה יעלה) יו"ד סי' שמא.}}:
'''שוב ''' הק' פר"מ אמ"ש תוס' ריש פסחי' {{ממ|[[תוספות/פסחים/ג/ב#מאליה|ג: ד"ה מאליה]]}} מי שאין לו קרקע פטור מפסח כשם שפטור מן הראי' א"כ מ"ט דמכשירי פסח דוחי' שבת לר"א פ' אלו דברים הא מבואר פ' רא"דמ דמודה ר"א בציצית לטליתו ומזוזה לפתחו שאינו דוחה שבת ומסיק הטעם משום הואיל ובידו להפקירן א"כ הכי נמי הואיל ובידו להפקיר הקרקע ויהי' פטור מפסח וממילא לא דחי שבת{{הערה|על קו' בעל אהל דוד הלז עי' עוד בחלק יו"ד {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/שטז|סי' שטז]]}}, ובתשובות מהרי"א (יהודה יעלה) יו"ד סי' שמא. ועי' נזר התורה {{ממ|גליון יח עמ' קעא}}.}}:


'''הקשה ''' אדם קשה כברזל ומ"מ נ"ל דר"א לטעמי' דס"ל במתני' דעירוכי' כ"ח ע"א דאם החרים כל נכסי' אפי' בדיעבד אינם מוחרמי' וה"ה להקדיש והפקיר כמבואר שם דחד דינא אית להו והא דאמרינן בעלמא הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' והוה עני וחזי לי' היינו דמפקיר ומשייר לעצמו כל שהו' פחות ממאתים זוז ויהי' עני ומותר ליטול לקט שכחה ופאה ומותר להאכילו דמאי אבל לענין פטור מראי' ופסח צריך שלא ישאיר לו שום קרקע כל שהוא וזה א"א לר"א:
'''הקשה ''' אדם קשה כברזל ומ"מ נ"ל דר"א לטעמי' דס"ל במתני' דעירוכי' כ"ח ע"א דאם החרים כל נכסי' אפי' בדיעבד אינם מוחרמי' וה"ה להקדיש והפקיר כמבואר שם דחד דינא אית להו והא דאמרינן בעלמא הואיל ואי בעי מפקיר נכסי' והוה עני וחזי לי' היינו דמפקיר ומשייר לעצמו כל שהו' פחות ממאתים זוז ויהי' עני ומותר ליטול לקט שכחה ופאה ומותר להאכילו דמאי אבל לענין פטור מראי' ופסח צריך שלא ישאיר לו שום קרקע כל שהוא וזה א"א לר"א: