ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קסח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''נא. ובשל. ושבר עצם. ''' כתיב {{ממ|בפרשת בא}} אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. וכתיב שם ועצם לא תשברו בו. והנה הבה"ג וסייעתו ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל וסייעתו לא מנו נא ומבושל אלא במצוה אחת. וזה כשיטתם דכל הנפרטים בלאו אחד אין כולם נמנין אלא בלאו אחד. אבל רבינו הגאון ז"ל אזיל לשיטתו דבכל כיו"ב נמנה כל פרט ופרט בפ"ע. ולכן גם כאן מנה נא ומבושל כל אחד בפ"ע. וכן הסמ"ג והרמב"ן ז"ל דאזלי בשיטה זו מנאום בשני לאוין. ולענין לאו דשבירת עצם צ"ע לכאורה מה שלא מנה ג"כ לאו דעצם לא ישברו האמור בפסח שני. והרמב"ם וסייעתו ז"ל מנאוהו. וגם באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות לא מנה רבינו הגאון ז"ל אלא לאו אחד בשבירת עצם בפסח. וכן הבה"ג וסייעתו ו"ל לא מנו אלא לאו אחד. וכבר ביארנו לעיל {{ממ|עשין נ"ז}} מה שנראה לומר בזה בדעת רבינו הגאון ז"ל עיי"ש. ואפשר ג"כ לומר דשבירת עצם בפסח ראשון ובשני שני לאוין משם אחד ואיסור אחד הן ואין למנותן אלא בלאו אחד. וזהו ג"כ טעמן של הבה"ג וסייעתו ז"ל. ובפרט לשיטת רבינו הגאון ז"ל דגניבת נפשות וגניבת ממון מנה בלאו אחד. אע"פ שנאמר בכל אחד לאו בפ"ע. משום דמשם אחד הם דכל גניבה אסרה תורה. וכן כל כיו"ב. וא"כ כ"ש פסח ראשון ושני דשניהם קרבן אחד ממש הן. דבזה גם להבה"ג וסייעתו אין נמנין אלא בלאו אחד. אע"ג דבלאו דגניבה מנו נפשות וממון כל אחד בפ"ע. וראיתי בה"ג כת"י רומי וכן באזהרות הר"א הזקן ז"ל שלא מנו כלל לאו דשבירת עצם. וזה ודאי תמוה טובא דהרי ודאי לאו גמור הוא ולוקין עליו. כמבואר במתניתין דפרק כיצד צולין {{ממ|פ"ד ע"א}}. ובריש פרק בתרא דמכות {{ממ|י"ג ע"א}} ובשאר דוכתי. ולא ראיתי טעם נכון לזה וצע"ג: