יצחק ל.

'''א.''' הנה ביום הכיפורים כתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/טז#כט|ויקרא טז כט]]}} 'עינוי'{{הערה|וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם.}} שהוא 'אבידת' הנפש, והיא עיקר כדאיתא ביומא (עד:), ובירושלמי (פ"ח ה"א). ובתשובות הלכות קטנות (ח"ב סי' רפב, מובא בתפארת ישראל יומא פ"ח מ"ג אות יז) נסתפק בזה, בשותה מים ביום הכיפורים שגם כן לא זיינא ולית בהו 'אבידת' הנפש עיי"ש. ואם כן לפי זה על ידי הזרקת האנעקציאן שגם כן מזון ומרגיש על ידה כח, לכאורה יש לומר שיהא אסור ביום הכיפורים אף על פי שזה לא כדרך אכילה מכיון שביום הכיפורים מחויבין בעינוי וכאן אין עינוי.