מגיני שלמה/שבת/קא/א

מגיני שלמה שבת קא א

דף ק"א ע"א

ד"ה הני ביציתא כו' לפירש"י דמפרש שהן קצרות מלמטה ק' דכי היכי דבטל מדין ר"הי ליבטל מדין כרמלית כו'. נלע"ד לישב שרש"י ז"ל עצמו נשמר בלשונו שכתב שאין ברחבו ד' מלמטה לפיכך אין מחיצותיהן מחיצות לכאורה למה לי האי טעמא תיפוק ליה כיון דאין רחבו ד' לא הוי ר"הי וממילא כרמלית הוי אלא גם רש"י ס"ל כי אין רחבו ד' הוי מקום פטור דלא נעלם ממנו דרב דימי שכולה מכלתין מלאה מזה ולפיכך פי' שאין מחיצותיהן מחיצו' וכיון שעומדת במינו כדמוכח בשמעתין דהא שקיל וטרי דלשתרי במחיצה תלויה ה"ל כרמלית כמו המים דמצא מין את מינו וניעור כדס"ל לרבא פ"ק דעירובין דף ט' דס"ל דבין לחיים מותר דהוי מקום פטור כיון דלית ליה ד' על ד' אבל אי פתיח ליה לכרמלית דמצא מין את מינו וכו' וכיון דאין כאן מחיצות הוי כמים דהוי כרמלית וגדולה מזאת אמרו בפרק מי שהוציאוהו דאפילו בספינה גדולה אין המחיצה מחיצה משום דלהבריח מים עשויות ונהי דרב הונא לא ס"ל הכי דהא ברחב ד' מודה מ"מ באין רוחב לא הוי מחיצה והכי ס"ל לרבנן בפרק כיצד משתתפין דף פ"ז גבי אמת המים דאגפיה הרחבי' ג' לא הוי מקום פטור כיון דקאי גבי כרמלית לא בטילי לגבה והוי כרמלית וגבי ספינה אפילו באין רוחב ד' ס"ל לר"ה דהוי כרמלית כיון דאין כאן מחיצה הוי כמו שנכנסו בה המים כיון שעומד ע"ג המים משא"כ התם לא שייך למימר כולי האי דלהוי כמים שאין עומד ע"ג מים אלא קאי גביה ובזה נתיישבה גם קושיא השניה מה מועיל מחיצות החיצונות כו' דהשתא א"ש כיון שיש מבחוץ עד בתוך המים מחיצות א"כ המחיצונות מפסיקים בינה לבין המים והוי כספינה גדולה וא"כ בתוכה מטלטלין ממה נפשך דאי לא מחלקי' פשיטא דהוי ר"הי ואי לא הוי ר"הי הוי מקום פטור כיון דאין בו ד' על ד' ולא פתוח לכרמלית דהמחיצות מפסיקות:

ועוד יש לישב קושיא הראשונה דמאן לימא לן דר"ה דהכא ס"ל דאין כרמלית פחותה מד' הא אמרינן בכיצד משתתפי' דף הנ"ל דזעירי ס"ל דרב דימי תנאי היא וס"ל לד"ה כהאי תנא דאמר דכרמלית הוי פחותה מד' וקושיא הב' יש לישב ג"כ באופן אחר דלא דמיא למחצלת דלעי' דכיון שהמחיצות לא נעשו לחלוקה מתחילה כ"א לשם מחיצה ואין מחיצה לפחות מד' א"כ אין החלוקה כלום דהוי כמו שאין כאן מחיצה לגמרי דאיך יתכן לומר דלא הוי מחיצה ויחלוק משא"כ מחצלת דלא עשאה לשם מחיצה כ"א לבטל המחיצה ומ"מ בפירוש הראשון נתיישב היטיב ומה שהקשו דלמה לי מלינהו כו' והביאו ראיה מפרק חלון לע"ד לא הבנתי ראיה וקושיא זו מי דמי דהתם גבי עמוד גבוה י' ורחב ד' ומלאהו כולו ביתידות ואמרינן דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש ולכן הוי ע"ג היתידות ר"הי וכן גבי בור וחולייתו הוי גגה דחוליא ר"הי דאי בעי מנח כו' אבל הכא היכי נימא דאי בעי ממלא קני' כו' ולכן יהא למטה בשולי הספינה ר"הי והלא אם ימלאנו קני יסתום מקום הקצר לגמרי וא"כ איך נתיר לו לטלטל בקצר דאי בעי ממלאינהו דהא אין כאן טלטול כ"א בקצר דברחב א"א לטלטל כ"א באויר ובאויר פשיטא דשרי לטלטל דאין כאן עקירה ולא הנחה ואפשר שקושית' ז"ל היא לטלטל במקום הרחב בלא מילוי קנים אפילו היכא דאיכא עקירה והנחה כגון שנסר יוצא ממקום הרחב מכאן ומכאן והם רחבי' ד' דמותר לעקור מנסר זה ולהניח בנסר זה דאע"ג דא"א להשתמש השתא במקום הרחב כיון דאין לו שולים מ"מ כיון דאי בעי ממלא בקנים הוי מקום הרחב רשות היחיד:

ומ"מ נלע"ד דס"ל לרש"י דלא דמי להתם דפשיטא דמעמוד לא קשה מידי דהתם היה העמוד בתחילה רה"י גמור ומלאוהו, אח"כ ביתידות אין היתידות יכולין לבטל הרה"י הראשון כיון דאפשר להשתמש ביתידות גם עתה אי מנח עליה מידי א"כ לא נעקר שם ר"הי הראשון מן העמוד משא"כ הכא אין כאן ר"הי ומטעם דאי בעי ממלא נעשה אותה ר"הי הא לא אמרינן אלא אפילו מבור וחוליתו נמי נראה לחלק דכיון דכרמלית מתחתה כמ"ש אסרו חכמים לטלטל אפילו במקום הרחב באויר דמחזי כאויר כרמלית דתוספת עד עשרה כדאיתא פ"ק ואע"ג דאי בעי ממלא מ"מ השתא מיהא דלא מלינהו הוי כאויר כרמלית ולא דמי להתם כל זה כתבתי לישב לקושיתם שלא חלקו בין זריקה לטלטול אבל לעד"נ דלא קשיא כלל דהתם אזריקה קאי דהוי לחומרא דהא קאי אעמוד ואבור וחוליתו דמיירי הכל ליטול מהן וליתן על גבן אבל כאן דמיירי לטלטל לא שרו רבנן משום דיכול למלאו' והרבה מצינו בהלכות שבת שחלקו בין לזרוק ולטלטל וכמ"ש התוס' בדבור שאחר זה והכי איתא לקמן ע"ב:

שם ויש בקצר שלו פ"ה גבוה ג' מן הארץ וק' דאם הוא דק הרבה כו' נלע"ד דרש"י ז"ל ס"ל דאי כפירוש התוס' קשיא ליה למה ליה לתנא לכפול ולהאריך אין בעיקרו ד' ויש בקצר שלו ג' הל"ל בקוצר ואין בעיקרו כ"א ג' או ויש בעיקרו קצר ג' אבל לשיטת רש"י א"ש דגם רש"י ס"ל דמיירי שהקצר אינו דק מראשו כ"א מעט ולכן נקט ואין בעיקרו ר"ל אאין חלוק בין עקרו לראשו אלא שזהו ד'. וזה אין בו ד' שהוא קצר קצת ממנו וא"כ קמ"ל האי מלת' בבבא זו ובלא בבא יתירה נמי משמע לישנא הכי קצת דאל"כ ליתני רבותא טפי ועיקרו טפח או פחות אבל אין בעיקרו ד' משמע דד' לא הוי אלא פחות קצת שאין בו חסרון אלא דלא הוי עב כמו בראשו ולעולם הוא עב ואפשר נמי דזהו לא הוי מקרי עמוד, למטה ומדקתני עמוד בר"ה משמע שהוא הכי עמוד שהוא עב אלא שאינו ד' וכ"כ רש"י בהדיא דשפועו אינו אלא מעט ואין כונתו לע"ד על הגובה דהא נודע דג' טפחים הוא בקיעת גדיי' בכל מקום ואין זה מעט לגבי גדיי' אלא כוונתו על רוחב השיפוע שאינו משופע כ"א מעט ברוחב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף